הדרך עולה בין הרים נישאים. בינות למדרונות הירוקים נופלים מגובה רב מפלי מים, הממלאים את הנהר המתפתל בתחתית הקניון. הכל ירוק ופורח. חג לעיניים. הנופים המרהיבים הנשקפים מכל עבר כאילו נגזרו מגלויות נוף. לא, זאת לא שווייץ, גם לא ניו-זילנד. זוהי הדרך לעיירת הסקי קולאשין שבמונטנגרו, מדינה אירופית קטנה וצנועה לחוף הים באזור הבלקן, שקיבלה את עצמאותה המחודשת לפני 16 שנה בלבד, ונחשפת רק בשנים האחרונות למאות אלפי תיירים.
לאן שתפנו במונטנגרו תמצאו יופי, רוגע, שלווה, וגם אינסוף הזדמנויות לעשות חיים – מחופי ים משגעים וערים עתיקות יפהפיות, דרך מסלולי טיול סביב אגמים ויערות, ועד רפטינג בנהרות, אומגות מהר להר, רכיבה על סוסים, וטיולי ג'יפים בדרכים הרריות ובנופים מטריפים.
רק 628 אלף תושבים חיים בארץ המיוחדת הזאת. שטחה כמחצית משטח ישראל והיא אחת המדינות הזעירות באירופה. פירוש שמה הוא "הר שחור", על שם היער העבות שכיסה בעבר את כל מדרונות האלפים הדינריים, החוצים את מונטנגרו, וצבע אותם ב"שחור".
אל נמל התעופה הקטן והמיושן בעיר טיוואט, הנמל המרכזי של מונטנגרו, אפשר להגיע בטיסה ישירה מנתב"ג, שאורכת כשעתיים ו-20 דקות. כבר בנחיתה, בתוך נוף ירוק וקרוב לים, כאשר ממול כבר מתנשאים ההרים, ההרגשה היא שהגענו לעולם אחר. שלושה ימים של טעימה במדינה הצנועה הזאת, המכונה "היפהפייה מהבלקן", גרמו לנו להתאהב בה, אבל מומלץ להגיע לפחות לשבוע, כדי ליהנות מרוב האתרים התיירותיים העיקריים שלה, הן בחלק של הטבע ההררי והן בחלק של החופים.
הסיבוב של מפרץ קוטור
במונטנגרו מומלץ לטייל ברכב שכור. הכבישים באיכות טובה, השלטים באנגלית, והמחירים נמוכים יחסית (רכב משפחתי ממוצע יעלה 400-250 אירו לשבוע, תלוי בעונה, ומחיר ליטר דלק הוא 1.70 אירו, כ-6.20 שקלים). כמעט בלתי אפשרי לנוע בדרכים מבלי להביט על הנוף המדהים, ואפשר וכדאי לעצור בכל פינה וליהנות משכיות חמדה ומנקודות תצפית, שבנסיעה באוטובוס תיאלצו לדלג עליהן.
טיוואט היא עיר קטנה ויפה לחוף מפרץ קוטור. המפרץ, בעל קו החוף המתפתל, יוצר מראה מרהיב המשלב בין המים התכולים, ההרים הגבוהים הירוקים היורדים עד לחוף, והעיירות הקטנות הפזורות לאורכו. לא כדאי להתעכב בטיוואט, אולי רק בערב האחרון לפני הטיסה, אלא לצאת מיד לנסיעה בין העיירות שלחופי המפרץ. גולת הכותרת שלהן היא העיר העתיקה קוטור.
קוטור נזכרת לראשונה בשנת 168 לפני הספירה בכתבים רומיים. לאורך השנים היא עברה מיד ליד והייתה ביזנטית, בולגרית, סרבית, הונגרית ובוסנית. אז נבנו גם החומות והביצורים המפורסמים שלה, שעמדו במצור מול הצבא העות'מני. אחר כך היא סופחה למונרכיית הבסבורג, לממלכה הצרפתית של איטליה ולאימפריה האוסטרו-הונגרית, ב-1918 סופחה לממלכת יוגוסלביה, ובמלחמת העולם השנייה לאיטליה הפאשיסטית. ב-1979 התרחשה בעיר רעידת אדמה קשה ומבנים היסטוריים רבים נפגעו. היא שוקמה בעזרת אונסק"ו, שהכירה בה כאתר מורשת עולמית.
המטיילים בעיר העתיקה יחוו בה את כל עברה העשיר, והליכה בסמטאותיה העתיקות היא חוויה, אך יותר מכל מושכת עניין חומת העיר הוונציאנית, שמשתרעת לאורך 4.5 קילומטרים, בגובה 20 מטר ורוחב 15 מטר, והיא הארוכה מסוגה בעולם.
מומלץ להישאר בקוטור ללילה הראשון. בצהריים החמים (36-32 מעלות בקיץ), כמו בערב, אפשר לבלות בבתי הקפה ובמסעדות הנאות שלה (מחיר סעודת צהריים משופעת במטעמים מקומיים, מהמנה הראשונה ועד לאחרונה, עם כוס יין מובחר, תעלה 30-22 אירו). אל תחמיצו גם את השיט בן רבע השעה בסירה קטנה (10-5 אירו לאדם) מקוטור לאי הקטנטן "הליידי שלנו על הסלעים" (Our Lady of The Rocks). על האי נמצאת כנסייה היסטורית קטנה, אבל העיקר בשיט הזה הוא הנוף.
מקוטור כדאי להמשיך (אפשר גם ישירות מהאי בשיט קצרצר) לפראסט (Perast) – עוד עיירת חוף ציורית ויפהפייה עם מדרחוב לאורך הים, עמוס במסעדות ובתי קפה וצופה אל נוף המפרץ המדהים. מסעדת Conte, למשל, מצטיינת במבחר דגים ששחו רק כמה שעות קודם לכן בים (כאן מחיר ארוחה עשירה יכול להאמיר ל-50-40 אירו, עם כוס יין ומנות אחרונות טעימות במיוחד).
אחרי סעודה כדת וכדין, מומלץ להמשיך דרומה לבודווה (Budua), עיר הנופש וחיי הלילה הסוערים שלחוף הים האדריאטי. הדרך חולפת על פני חופי ים מרהיבים ואיים מיוחדים. על אי אחד כזה, סווטי סטפן הקדוש, 6 ק"מ דרומית מבודווה, שהיה בעבר כפר דייגים, נבנו לפני שנים מבנים שהפכו בשנות שלטונו של מנהיג יוגוסלביה טיטו למלון פאר. סוויטה במלון עולה רק 5,000 דולר ללילה. חדר קטן בקומה הראשונה ניתן לשכור במחיר מציאה של 1,000 אירו. במלון הזה התגוררו בעבר שחקני קולנוע מפורסמים, כמו סופיה לורן ואליזבת טיילור, וגם מנהיגי מדינות. לא, אנחנו לא ממליצים להתארח שם, רק להתרשם בצפייה מכביש החוף לעבר האי היפהפה. לראותו בלבד.
אגב, לא להיבהל: אלה לא מחירי חדרי המלון הרגילים במונטנגרו. חדר במלון CUE, חמישה כוכבים, בבירה פודגוריצה, למשל, עולה בשיא העונה 160-120 אירו ללילה. בבודווה ניתן למצוא מלונות 3 כוכבים ב-80-50 אירו ללילה. אבל אנחנו ממליצים דווקא על מגורים מסוג אחר לגמרי בבודווה. למשל, דירה בריזורט Radjenovic Apartments, על גבעה הצופה לים (150 אירו ללילה לכל המשפחה). שם גם תוכלו לסעוד ארוחת מלכים שיכינו לכם בני המשפחה בעלי המקום. מחיר הארוחה לא שווה לכל נפש: 40 אירו לאדם (145 שקל), וזה אומר 200 אירו להורים ושלושה ילדים, אבל כדאי לשלם לפחות לארוחה אחת, בשביל החוויה (ואפשר גם לבקש הנחה מסוימת).
בודווה היא עיר ססגונית שבנויה על חצי אי ומוקפת חומה. בתיה בנויים בנוסח ונציאני, רחובותיה צרים וציוריים. החוף חולי, ובמרינה עוגנות יאכטות פאר. אוליגרכים מרוסיה ושייחים מהמפרץ אוהבים לבלות כאן בווילות פאר הפזורות לאורך החוף. מומלץ, בעיקר למשפחות, לנפוש בעיר לפחות יומיים, וחוף מומלץ במיוחד הוא "מוגרן".
טיול ג'יפים להרים
בבודווה אנחנו עוזבים את החוף ומתחילים להתרחק לכיוון ההרים, דרך הבירה פודגוריצה. המלצה שלנו: חוץ ממנוחה קלה – אפשר באחת המסעדות על גדות אגם שקודרה (שנקרא גם אגם סקדאר, ומעברו השני מצויה אלבניה) – אין טעם לבלות זמן בבירה. העיר בת 200 אלף התושבים נוסדה בימי הביניים, אך נהרסה כליל מאז פעמים אחדות – במלחמת העולם הראשונה, בפלישת הנאצים ב-1943 וברעידת האדמה הקשה ב-1979 – ונבנתה כולה כמעט מחדש.
מפודגוריצה המשכנו באחת הדרכים היפות באירופה, בלי הגזמה, המובילה לקולאשין, מרחק כ־70 ק"מ. חובה לעצור במפרצי החנייה והתצפית שלאורך הכביש ולצפות בקניונים העמוקים — מאות מטרים בשיפוע חד ביותר, שבתחתיתם זורם נהר. הנופים עוצרי נשימה. קולאשין, בת 3,000 התושבים, מוקפת בהרים המשופעים באתרי סקי, שמנובמבר עד אפריל יש בהם שלג בגובה 2־5 מטרים. רק בשנים האחרונות החלו להיבנות באזור בתי מלון חדשים ומפנקים.
קולאשין מצויה 1,000 מטר מעל פני הים, אבל אתרי הסקי הם בגובה של 2,040-1,600 מטר. ליד העיר שוכן הפארק הלאומי הנוזע ביוגרדסקה גורה, שבו יש גם שפע של מתקנים נפלאים לילדים קטנים. את העלייה להרים שבפארק מומלץ לעשות בג'יפים, שניתן לשכור כבר בפודגוריצה או בקולאשין. המחיר הממוצע יהיה 100-50 אירו ליום, תלוי בעונה ובביקושים. הנסיעה בג'יפים היא חוויה. דרכי העפר לא מסוכנות במיוחד אך צרות מאוד ומחייבות מיומנות נהיגה טובה. כאשר מגיעים לפסגת ההרים פוגשים נוף מדהים – אגמים קטנים ונהרות, כשהכל מסביב ירוק, או לבן בחורף, ואפילו בסוף יוני עוד היה מעט שלג באזורי הצל בהרים. הטבע משחק כאן תפקיד חשוב. באזור חיים אפילו דובים, שמעטים מאוד פגשו אותם פנים אל פנים. לנו הזדמן מראה מיוחד: קבוצה של כעשרה סוסי פרא שהקיפו, להגנה מפני זרים, סייח קטן שזה עתה נולד. הומלץ לא להתקרב יותר מדי, אף כי בינינו היו אפילו כאלה שהגיעו עד לאמא הגאה וליטפו אותה.
בהרים שסביב הקימו תושבי הכפרים אתרים לאירוח תיירים. אנחנו התארחנו בכפר Katun Vranjak, שם מצאנו בקתות עץ זעירות בצבע כסף, שבתוכן יש רק מיטה ותו לא. תשכחו מארון וטלוויזיה. השירותים והברזים בחוץ. המחיר – 40 אירו ללילה, ובקיץ, כאשר אתר הסקי הקרוב משותק (אבל הרכבל עובד כל השנה ונשקף ממנו נוף נאה), אפילו פחות מזה. המשפחות המארחות מגישות אוכל מונטנגרי טעים במיוחד (כ-20-10 אירו לאדם לארוחה).
במסורת הגסטרונומית המקומית הבשר מככב כמעט בכל ארוחה. נקניק נגושקי פראסט, שהוא בעצם שינקן, הוא מאכל אהוב במיוחד וגאוות המטבח המונטנגרי. פרשוטו (בשר חזיר) הוא מאכל לאומי. קצ'אמאק (פולנטה) הוא המנה המפורסמת ביותר כאן, וכך גם ריזוטו שחור (אורז שחור עם שעועית שחורה ושמן זית שחור). גבינות טריות, לחם מיוחד תוצרת בית וסלט ירוק טרי ועשיר הם מאכלים יומיומיים. המנה האחרונה בוראק, מאפה בלקני, טעימה שחבל על הזמן. סארמה היא מנת בשר טחון, אורז ובצל מגולגל. גם שיפודים מטובלים היטב וגולאש ועלי כרוב ממולאים בבשר טחון הם מעדן כפרי חביב.
בין ארוחה דשנה לרעותה, אפשר לטייל באזור, בין הרים לאגמים, לפחות יומיים. רגע אחד לא תשתעממו. מומלץ ללון בסביבה, אבל אפשר גם להרחיק מזרחה לרזורט בהרים, על גבול קוסובו וסרביה, ולזכות בחוויה יוצאת דופן: מגורים ללילה אחד בבקתה בתוך היער, משהו כמו 2 כוכבים, בכ-40-25 אירו לכל המשפחה, ובארוחת ערב מדהימה שמכינים בעלי הרזורט, למשל בעיירה רוז'יה (Rozaje), בבית ההארחה החדש Jela Natural Resort.
טיול מסביב לאגם
בדרך חזרה מההרים כדאי לעבור דרך האגמים. מומלץ לבקר באגם ביוגראד (Biograd Lake) היפהפה שבשמורת ביוגרדסקה, ולהקיף אותו במסלול של כמה קילומטרים העובר בתוך יער עבות. אפשר לראות שם בעלי חיים שלרוב אינם מתקרבים לבני אדם, בהם שועלים ותנים, וכדאי להיזהר מנחשים (פגשנו אחד). הדרך לא קשה להליכה והיא אחת היפות שאפשר לחוות במונטנגרו. שמורה נוספת באזור ההרים – שבה לא היינו בביקורנו הקצר אבל גם היא אחת האטרקציות המושכות תיירים – היא שמורת דורמיטור, בה עובר קניון טארה העמוק, שמעליו גשר עצום, מתקני אומגה, ואפשר גם לעשות רפטינג נינוח.
את הטיול הנהדר אפשר להמשיך בעוד לילה באזור בודווה, ואפשר גם להתפנק בעיירת העשירים פורטו מונטנגרו. מי שיכול להרשות לעצמו, מומלץ לילה אחד במלון "ריג'נט" (465 אירו ללילה), שלחופו מעגן יאכטות, ובו בריכות רבות, ארוחות מלכים וכל מה שרק אפשר לחלום עליו בחופשה.
את הלילה, או שני הלילות האחרונים, מומלץ לסיים בקרבת העיר טיוואט. בפורטו נובי אפשר ללון בפורטו נובי רזורט בדירה משפחתית יקרה אמנם, אבל ברמה גבוהה ביותר עם כל הפינוקים. המחיר לזוג, קרוב לבריכה ולמרינה, ממנה ניתן להפליג לשיט מענג: 378 אירו. לארבע נפשות המחיר קופץ ל-674 אירו ללילה.
כדי לטוס חזרה ארצה לא צריך להגיע לשדה התעופה בטיוואט יותר משעה וחצי עד שעתיים לפני הטיסה. הדיוטי פרי זעיר ולא זול מדי, אז אל תבנו עליו. בעוד 140 דקות תנחתו בארץ ואפשר לקנות הכל בישראל.
הכותב היה אורח משרד התיירות של מונטנגרו בשיתוף בוץ הרפתקאות מקבוצת אשת טורס
