יש ערים שהיופי שלהן מרשים אותך מהרגע הראשון. לדבלין, בירת אירלנד, לוקח עוד כמה רגעים. אבל אם יש משהו שלמדתי במהלך מסע הצילום העולמי שלי ב-52 מדינות, זה שגם מקומות שנראים בהתחלה אפרוריים, יכולים לטמון בתוכם דברים מרתקים. לשמחתי, דבלין הוכיחה זאת שוב - ובגדול.
לדבלין הגעתי השנה למרות הקורונה, וגם בגללה. זה היה בתחילת הגל הראשון - כשמרבית העולם היה כבר סגור לכניסת תיירים, אירלנד החליטה להישאר פתוחה. התנאי היחיד היה בידוד של שבועיים מרגע ההגעה.
אז אחרי קצת לבטים וחששות, וכמה טיסות שהתבטלו בדרך, ארזתי מזוודה עם אוכל לשבועיים וביגוד חורפי, ועליתי על טיסה לדבלין.
השבועיים הראשונים של בידוד עברו מהר יחסית, ומיד כשיכולתי, שלפתי את המצלמה ויצאתי לחרוש את העיר. הדבר הראשון שבלט לעין היה הצבע הירוק, הכל כך מזוהה עם אירלנד. הדבר השני ששמתי לב אליו הוא שכל הפאבים המפורסמים בעיר סגורים!
בפעם הראשונה אי פעם, החליטה הממשלה לסגור את שעריהם של כל הפאבים עד להודעה חדשה, כדי למנוע הדבקה בקורונה. מבחינת המקומיים, מדובר בצעד הקיצוני ביותר שניתן היה להעלות על הדעת. הרי הפאב האירי הוא שם דבר בכל העולם ומוקד עלייה לרגל למיליוני מקומיים ותיירים מדי שנה.
אז מה יש לעשות בדבלין בלי פאבים?
דבלין היא עיר עתיקה שנוסדה במאה התשיעית על ידי הוויקינגים ובמרכזה זורם נהר הליפיי (Liffey). בעיר חיים כיום יותר ממיליון תושבים, אך מרכז העיר שלה קטן יחסית, ונותן תחושה של עיר קטנה מלפני מאה שנה. רוב האתרים התיירותיים נמצאים במרחק הליכה זה מזה, ומאוד נוח לטייל בעיר ברגל, במיוחד בחודשי הקיץ, כשהטמפרטורה בקושי עוברת את ה-20 מעלות.
בעיר יש מגוון אטרקציות שיתאימו לכל תייר: פארקים ירוקים, מוזיאונים מעניינים, ארכיטקטורה עתיקה ואמנות רחוב צבעונית, בכל פינה מסתתר משהו מיוחד. צריך רק לפקוח את העיניים. וזה עוד לפני שדיברנו על תרבות חיי הלילה והבירה שמושכת מליוני תיירים בשנים רגילות.
18 צפייה בגלריה
המבנה העתיק ביותר בדבלין: קתדרלת "השילוש הקדוש" שנבנתה לפני כאלף שנה
(צילום: אילן רוג'רס)
אבל כמו שאומרים, תמונה שווה אלף מילים. אז הרשו לי לקחת אתכם לסיור מצולם בדבלין - בזמן הקורונה.
18 צפייה בגלריה
כשאפרורי בחוץ, הארכיטקטורה מוסיפה את הצבע. אחד הבניינים הצבעוניים בעיר
(צילום: אילן רוג'רס)
הספרייה של הארי פוטר
אם אתם חובבי ארכיטקטורה והיסטוריה כמוני, בוודאי תיהנו מביקור בטריניטי קולג' (Trinity College), המוסד האקדמי הוותיק ביותר באירלנד. המכללה, שהוקמה ב-1592, מכילה את אחת הספריות העתיקות והמפורסמות ביותר בעולם, שהיוותה גם את ההשראה לספרייה של הוגוורטס מסרטי "הארי פוטר".
במרחק של שתי דקות הליכה מטריניטי קולג' נמצא מדרחוב גרפטון (Grafton), שלאורכו פזורות עשרות חנויות מותגים, ולצידן מופיעים זמרי רחוב מצוינים, מהטובים ביותר שנתקלתי בהם ברחבי העולם.
בקצה רחוב גרפטון יש פארק גדול וירוק בשם "סיינט סטפנס גרין" (St. Stephen's Green), שפופולרי במיוחד בסופי שבוע. בפארק ניתן למצוא מדשאות רחבות, אזורי ישיבה קלאסיים, אגמים עם ברבורים, והמון, המון עצים.
מפארק "סיינט סטפנס גרין" כדאי להמשיך בהליכה לאזור טמפל בר (Temple Bar), שבימים רגילים מהווה את מרכז הבילויים המרכזי של העיר. כשביקרתי שם לראשונה בשנה שעברה, המקום היה עמוס ביותר ומעשרות הפאבים העתיקים בקעו קולות של מוזיקה אירית ושירה בציבור.
הפעם, כשכל הפאבים סגורים, התחושה הייתה שונה לחלוטין. אבל מיעוט המבקרים גם זימן הזדמנות נדירה להתרשם טוב יותר מרחובות האבן המרוצפים, מהארכיטקטורה המיוחדת של הפאבים, ומציורי הקיר הרבים שמעטרים את הסמטאות הצרות בשכונה.
יש לך חצי פני לעבור את נהר הפני?
במרחק קצר מטמפל בר, נמצא נהר הליפיי שחוצה את העיר. מעל לנהר ישנם גשרים רבים, שהמפורסם שבהם הוא גשר "הפני" (Ha'penny). בימי הביניים, נאלצו תושבי העיר להשתמש במעבורות כדי לחצות מצד אחד לצד השני, עד שבשנת 1816 הקים וויליאם וולש את גשר הוולינגטון ברידג'.
18 צפייה בגלריה
קיאק שט מול בית המכס העצום ששימש כמרכז השלטון הבריטי עד לעצמאות אירלנד
(צילום: אילן רוג'רס)
הגשר הקטן, באורך של בסך הכל 43 מטר, איפשר לתושבי העיר לחצות את הנהר בקלות ברגל, בתמורה לחצי פני, סכום שרק עשירי העיר יכלו להרשות לעצמם. הגשר נותר בתשלום למשך יותר ממאה שנה, וקיבל את הכינוי Ha'penny על שם המס של חצי פני שנגבה עבור השימוש בו. גם לאחר שהגשר סופסוף נפתח לציבור הרחב בחינם, הכינוי נשאר, והגשר מכונה כך עד היום.
18 צפייה בגלריה
גשר "הפני" - בעבר רק העשירים יכלו להשתמש בו, היום הוא פתוח לכולם
(צילום: אילן רוג'רס)
חציה מעל הגשר מובילה לעוד אחד מהאתרים המפורסמים של העיר, ה"דבלין ספייר" (The Spire of Dublin). הפסל הכסוף, שנבנה בשנת 2003 במרכז רחוב אוקונל, נראה כמו מחט ענקית ונחשב לפסל הגבוה ביותר בעולם. גובהו 120 מטרים, וניתן לראות אותו כמעט מכל פינה במרכז העיר.
מבחינת מוזיאונים, יש בדבלין מבחר מרשים, ורבים מהמוזיאונים הציבוריים פתוחים לקהל הרחב בחינם. מוזיאון אחד שהתרשמתי ממנו במיוחד הוא מוזיאון ה"אפיק" (EPIC), שעוסק בהיסטוריה של ההגירה האירית לאורך השנים. אירלנד היא כיום מדינה מפותחת, ונחשבת למרכז היי-טק עולמי, אבל היא לא תמיד הייתה כזו. לאורך השנים נאלצו מליוני אירים לעזוב את מדינתם בגלל עוני, רדיפה פוליטית ורעב.
אי אפשר בלי טעימת הבירה המפורסמת מ-1759
כיום גרים באירלנד רק חמישה מיליון תושבים, אך ברחבי העולם יש יותר מ-70 מליון בני אדם ממוצא אירי. השפעתם של אנשים אלו ניכרת בכמעט כל תחום. המוזיאון סוקר את ההיסטוריה של ההגירה, ומספר את סיפוריהם של המהגרים וצאצאיהם, ואת השפעתם הנרחבת ברחבי העולם.
18 צפייה בגלריה
ילדים משחקים כדורסל כשמאחוריהם תזכורת לעימותים הפוליטיים שהובילו ליצירת המחתרת האירית
(צילום: אילן רוג'רס)
מאירלנד הגיעו אישי תרבות רבים, כמו הסופר אוסקר וויילד, להקות מוזיקה מצליחות כמו U2 ו-Westlife, ועוד רבים וטובים. אבל אם יש משהו שאירלנד מפורסמת בזכותו יותר מכול, זה הבירה. ואם מדברים על בירה, מדברים כאן על גינס (Guinness) - הבירה האירית שכובשת את העולם כבר יותר מ 260 שנה.
אז אם חשקה נפשכם בפיינט בירה מסורתית, אפילו עכשיו בתקופת הקורונה, כדאי לכם לבקר במרכז המבקרים של בירה ״גינס". מבשלת הבירה, שמייצרת את המשקה המפורסם מאז 1759, משתרעת על פני 230 דונם, ומרכז המבקרים שלה לוקח אתכם לסיור על פני שבע קומות.
במהלך הסיור תוכלו ללמוד על תהליך ייצור הבירה ועל ההיסטוריה הארוכה של החברה. בסוף הסיור, תוכלו להתרווח עם כוס בירה קרה בקומה העליונה וליהנות מתצפית מרהיבה של 360 מעלות על כל העיר.
לטוב ולרע, הקורונה מזמנת לנו השנה חוויות שונות ומיוחדות. במרכז של "גינס" מבקרים בדרך כלל 1,200 תיירים מדי שעה! כשביקרתי שם הפעם, הייתי התייר היחיד.
איזה הבדל שנה אחת יכולה לעשות.
18 צפייה בגלריה
האירים שומרים על הומור גם בתקופת הקורונה: פסל ברונזה עוטה מסיכה בגלריית אומנות במרכז העיר
(צילום: אילן רוג'רס)
