העולם התת-ימי הקסום של אי הקוקוס בקוסטה ריקה
(צילום: אביב פורטל, נועם קורטלר, בועז סמוראי, יובל קרן וצוות Deepsea)
כ-550 קילומטרים מחופי קוסטה ריקה, בלב האוקיינוס השקט, שוכן אי הקוקוס. מוקדם יותר החודש יצאתי עם קבוצת צוללים, בהדרכת בועז סמוראי ונועם קורטלר, מחברת וויילד דייב (WildDive), לספארי צלילה בגן העדן התת-ימי. על הפרק: שלל כרישים ודגים מרהיבים, הפלגות ארוכות וצוללת מסקרנת.
לאחר טיסה ארוכה הגענו לעיירה הקטנה פונטרנס, משם יצאנו, לאחר יום של טיול יבשתי בשמורת מפלי לה פאז, להפלגה ארוכה של 40 שעות שבסופן הגענו לאי קוקוס - הפנינה של קוסטה ריקה או כמו שאבי הצלילה המודרנית והצילום התת-מימי ז'אק קוסטו תיאר, "האי היפה ביותר בעולם".
הגענו ליעד בשעת זריחה, עלינו לסיפון וראינו את השמש עולה ומאירה את האי התלול והירוק, גדוש ביערות גשם ובמפלים. לא הפסקתי לצלם, הרגשתי כאילו אני בתוך אגדה. ב-08:00 בבוקר כבר הפלגנו בדרכנו אל הצלילה הראשונה.
הדרך לאתר הצלילה רצופה מפלים שנשקפו לעברנו מהאי, ומדי פעם ציפורים ליוו אותנו. הצלילה לא אכזבה – המון כרישים ואין-ספור להקות דגים שלא ראיתי בשום מקום אחר בעולם. כמה שלא אכתוב ואנסה, לא אוכל לתאר את ההרגשה.
מכאן ואילך התפתחה שגרה: צלילת בוקר, ארוחת בוקר, צלילה או שתיים נוספות, ארוחת צהריים, צלילה אחרונה וארוחת ערב. רוב הצלילות התרכזו בין שלושה איים קטנים שמסביב לאי הקוקוס המרכזי: מנואליטה, הסלע המלוכלך והלסיון.
אי הקוקוס ידועים כמקום עם ריכוז כרישי הפטיש הגדול ביותר בעולם - כמעט בכל צלילה רואים בין עשרות למאות פטישנים. במהלך הצלילות התמקמנו ב"תחנות הניקוי", שאליהם באים כרישי הפטיש כדי להתנקות בעזרת דגים קטנים הקרויים פרפרונים. כרישי הפטיש מאוד ביישנים, ולפני הצלילות בועז ונועם הדגישו שכדי לצפות בהם מקרוב נצטרך להשתדל לא לזוז, ולתזמן את הנשיפות שלנו לאחת לכל כמה שניות כדי שבועות הנשימה לא יבריחו אותם.
אחרי כמה ימים קיבלנו את מבוקשנו, ובאתר הצלילה הלסיון חווינו מפגש עם להקה עצומה של כרישי פטיש שנעה מעלינו. חוץ מהפטישנים חיים באזור אין-ספור כרישים אחרים – כרישי טיגריס, כרישים לבני קצוות ועוד.
אחד הדברים המדהימים שקרו לנו מתחת למים היה המפגש עם כרישי הלווייתן, הדג הגדול באוקיינוס. באחת הצלילות לקראת סוף הטיול המדריך סימן לנו שנביט למטה, ומהמצולות נשקפה צללית עצומה שעלתה לעברנו. זה היה כריש לווייתן עצום באורך של 12 מטר. נעתי מעליו והתחלתי לצלם.
באחת הצלילות פגשנו בדג אנדמי לאי קוקוס בשם דג העטלף של קוקוס. יש לו מראה מאוד מוזר, עם מעין זיפים ושפתיים ענקיות ואדומות. יש המכנים אותו דג ערפאת, אבל לא אנחנו.
קוקוס הוא אחד המקומות הכי גשומים בעולם, עם כמות משקעים של כ-7 מטרים בשנה. בכל יום ירד גשם בשלב כלשהו של היום, אבל לרוב זה היה מעל לפסגות הגבוהות של האי, מה שהגביר את זרימת מפלי המים הבלתי נפסקת של האי ולא הפריע לרצף הצלילות שלנו.
אטרקציה מיוחדת באי קוקוס היא צלילה בצוללת קטנה וייחודית שמפעילה קבוצת ישראלים, וזו הייתה ההזדמנות האחרונה לצלול איתה באי קוקוס, לפני שהיא עוברת למשימת מחקר של כמה שנים בשיתוף עם נשיונל ג'יאוגרפיק. אני ויתרתי, אבל שישה מחברי הקבוצה החליטו לקפוץ על ההזדמנות. בועז, שזו הייתה הפעם הראשונה שלו בצוללת, חזר נרגש מאוד עם תמונות מעוררות קנאה.
הצוללת שנקראת Deep Sea נועדה לאפשר לחוקרים, צלמים או כל אחד אחר לבקר בחלל הפנימי של כדור הארץ, אזור בלתי נגיש בעליל. זו הצוללת היחידה בעולם שפועלת בצורה תיירותית, ובכל צלילה שלה יכולים לקחת חלק רק שני נוסעים ומפעיל אחד. עד היום הצוללת ירדה לקרקעית כ-3,000 פעמים, כשחצי מהן בערך היו עם צוות מדענים וצלמים והיתר עם תיירים רגילים שנרשמו לפעילות.
הצוללת בנויה כך ששני הנוסעים יושבים מלפנים, אל מול כיפת זכוכית מיוחדת שמאפשרת להם לראות ישירות לפנים, למעלה ולמטה את נוף הים שנגלה מולם. היא מצוידת במכשירי תקשורת שמאפשרים לה לתקשר עם פני הים, עם צוות שמלווה אותה לכל אורך הצלילה, אמצעי תאורה לקטעים החשוכים של הצלילה, מצלמות וזרוע רובוטית לאיסוף דגימות, ויכולה להישאר מתחת לפני המים יותר מיממה.
הצלילה שחברינו ביצעו ירדה לעומק של 300 מטרים מתחת לפני הים, לאזור שמכונה אזור הדמדומים של הים, שבו התאורה מפני המים חלשה מאוד, כך שהנוף מתחלף משוניות אלמוגים טרופיות לסלע וולקני תלול, שהוא הר הגעש התת-ימי שעליו ניצב האי קוקוס.
יובל קרן, מדריך צלילה משבי ציון, הפעיל את הצוללת ושלט בה באופן מרשים. הוא ניווט את כלי השיט אל מול הרכס התת-ימי ואיתר דגים וסרטנים מיוחדים, בהם אלמוג מיוחד שמצליח לשרוד בעומק ושנקרא על שם אבי קלפפר – מקים העסק ומפעיל הצוללת הראשון, שמצא אותו יחד עם צוות מדענים שביצעו צלילת מחקר במקום. בעומק הים הפתיע יובל את הנוסעים עם שוקולדים ופחיות בירה. אחרי כשלוש שעות הגיע הזמן לעלות בחזרה לפני הים, ולחזור לאור השמש המסנוורת של צוהרי היום.
ביום האחרון של הצלילות כבר הרגשנו את הסוף, אבל גם היום הזה הפתיע וחווינו מפגש עם מַנטה אושיינית גדולה ומפגש פרידה עם כריש הלווייתן שהגיע בסוף הצלילה האחרונה, כמו אקט סיום בשם כל כרישי האי קוקוס.
זהו, ספארי צלילה נוסף הסתיים, קיבלנו הרבה מעבר למה שציפינו ויש תחושה של סיפוק. שטפנו את הציוד, ועכשיו שוב יום וחצי של הפלגה חזרה. הפעם הים היה איתנו וההפלגה עברה בצורה חלקה. ניצלנו את הזמן הפנוי כדי לערוך את התמונות ולהתענג על אין-ספור הרגעים המדהימים מתחת למים.
