365 ימים, חמש יבשות ו-15 מדינות – המסע מסביב לגלובס של משפחת ברזני מהוד השרון נמשך שנה אחת בדיוק וכלל אינספור חוויות. כעת, לאחר שהכל הסתיים, ועינב, הדר ושלושת ילדיהם חזרו לשגרה בישראל, התיישבנו איתם לשיחת סיכום.
לכל הכתבות מהמסע של משפחת ברזני - הקליקו
נתחיל מכמה עובדות יבשות. "טיילנו משפחה של חמישה", סיפר עינב. "מיתר, הצעיר, יצא לדרך כשהיה בן שלוש וסיים בגיל ארבע; מנור האמצעית התחילה בגיל חמש וחצי והפסידה את כיתה א'; נופר הבכורה התחילה בגיל 11, הפסידה את כיתה ו' וחגגה בת מצווה במגדל הגבוה בעולם בדובאי".
באילו מדינות ביקרתם?
"ארצות הברית, קנדה, מקסיקו, בליז, גואטמלה, אל סלוודור, הונדורס, קוסטה ריקה, איי פיג'י, אוסטרליה, יפן, פיליפינים, איחוד האמירויות, דרום אפריקה ומאוריציוס. בתוך ארה"ב ביקרנו בוושינגטון, איידהו, מונטנה, וויומינג, אלסקה, קליפורניה, אורגון, דקוטה הדרומית, קולורדו, יוטה, ניו מקסיקו וטקסס".
כמה עולה טיול כזה?
"טסנו 23 טיסות שעלו לכל המשפחה כ-20 אלף דולר. ביטוח לשנה לכל המשפחה עלה 3,000 דולר. מעבר לכך המסע השוטף כולל עלויות של אמצעי תחבורה, דלק, אוכל, אטרקציות תיירותיות – כ-30 אלף שקל בממוצע בחודש. בארצות הברית טיילנו בקרוואן שקנינו ומכרנו בסוף המסע (זה הוזיל עלויות), ישנו על פי רוב באתרים לא מסודרים חינמיים ובאופן חוקי, זה אפשרי בארה"ב וגם בקנדה.
"מבחינת תחבורה במרכז אמריקה - ממקסיקו דרומה עד קוסטה ריקה, טיילנו כתרמילאים בתחבורה ציבורית, באוסטרליה ובטסמניה שכרנו רכב, ביפן התניידנו בתחבורה ציבורית ובקרוואן, בפיליפינים בתחבורה ציבורית, באיחוד האמירויות שכרנו רכב, בדרום אפריקה וגם במאוריציוס שכרנו רכב".
אם היית יכול לחזור עכשיו בזמן לשעה אחת בטיול – לאיזה רגע היית חוזר?
עינב: "כשיצאנו לטיול הדבר היחיד שידעתי שאני צריך זה את תחושת החופש האינסופית שמקבלים באלסקה. נאלצנו להתחיל בוושינגטון, כי שם מצאנו קרוואן לרכישה, ולאט לאט בלי תכנונים או לוח זמנים ברור הגענו צפונה דרך בריטיש קולומביה ויוקון אשר בקנדה לתוך אלסקה. מספר ימים חנינו את הקרוואן בעיירה היינס, שם הרגשנו כחלק מהפקה של הנשיונל ג'יאוגרפיק עם דובים חומים רבים צדים דגי סלמון בנהר. למדנו להכיר את האימהות והגורים, האופי המיוחד של כל משפחה, של הגורים הצעירים והבוגרים יותר. פגשנו גורים שחיפשו את אימם וצרחו, גורים שהתקוטטו, ואימהות שנהמו אחת על השנייה. באחד הימים אימא ושני גורים עברו כמה מטרים מאיתנו, כשאנו עומדים על הכביש בין היער לבין הנהר. בהחלט הייתי חוזר לרגע שמילא אותי באדרנלין בארץ הדובים.
הדר: "יש לי שני מקומות שנרשמו לי חזק בלב. הראשון, שיט הכולל שנורקלינג בים הקאריבי של האי רואטן (של הונדורס), שם נופר ואני שנרקלנו יחד יד ביד. במהלך השנורקלינג, חצתה אותנו להקת דיונונים קסומה ועוד מגוון דגים ובעלי חיים ימיים. לא רצינו לצאת מהמים, והעובדה שנופר איתי, חווה את האושר והעושר הימי הזה, הפכה את הדבר למיוחד עוד יותר.
"המקום השני הוא מעיינות חמים בשם 'ליארד' ביוקון שבקנדה. הרגשתי כמו בסט צילומים, משהו לא אמיתי, זה מקום קסום כמו יער פיות עם נהר מים צלולים חמים, וצמחיה ירוקה והמון פרחים צבעוניים. המראה של המקום הזה כל כך מרגש. ובכלל רחצה במעיינות חמים, יש בה מן התנעה אנרגטית לגוף ולנפש שעושה רק טוב על הלב".
נופר: "אין הרבה שעות בטיול שלנו שלא הייתי רוצה לחזור אליהן, אני מאוד אוהבת טיולים ונהניתי לראות את העולם, אבל אבחר דווקא שעה מהפארק דיסנילנד בקליפורניה, קשה לי לבחור שעה אחת ובחרתי בזו כי גם בשעה הזו הרגשתי חוויה משפחתית וכמובן כיף".
מה היה הרגע הכי קשה בטיול?
עינב: בנתיב הפניה לחניה לפסטיבל לכבוד הגעת דגי סלמון לאגם אדמס בקנדה, חלף צמוד לקרוואן שלנו רכב במהירות עצומה והחלק האחורי שלו והעיף את מראת הצד של הקרוואן (מראה מאוד בולטת בקרוואן באורך 9 מטר, בצד של הנהג). הרכב פגע, המראה נותרה תלויה על חוטי החשמל שלה, והנהג המשיך לנסוע ,אני לא בטוח שהוא הרגיש שפגע בנו. הרגשנו תקועים, איך ממשיכים בקרוואן הענק בלי מראה לנהג? אי אפשר, מה עושים? החלטנו לשדר עסקים כרגיל, ולהשתתף בפסטיבל, למדנו רבות על מחזור החיים של הדגים שהגיעו, אבל כל הזמן חשבנו איך ממשיכים. הרגשנו ממש מקורקעים. אחרי שעתיים החלטנו לנסות להדביק באמצעות נייר דבק שהיה בקרוואן, כך עם 'פלסטר' למראה נסענו למקום לינה, שם פגשנו בחברת הפקה קנדית שסיימו יום צילומים. החלפנו חוויות עם החבר'ה, והם מאוד שמחו לעזור לנו במגוון פתרונות יצירתיים עד שנמצא מקום ראוי לתיקון המראה".
הדר: "היינו בארה"ב בקרוואן, הכנתי ארוחת ערב והתיישבנו לאכול, באיזה שלב מיתר שסיים לאכול ועבר לשחק עם כלי המטבח שבמגירות המטבח צרח מכאב. הוא נפצע בחתך עמוק לתוך האגודל מאחד כלי המטבח. עינב מיד תפס אותו להוציא את החפץ, דם פרץ, אני חושבת שהגבתי בצווחות, לא ממש זוכרת. עינב רק דאג שאתרחק משם כדי לא להלחיץ את מיתר. הלכתי לתיק התרופות שלנו למצוא את הפולידין והפלסטרים. מנסה להתאפק שלא לפרוץ בבכי. עינב חבש את האגודל, ואחר כך חיבקתי בלי סוף בניסיון לספוג ממנו את כל הכאב אליי. בהמשך ניגשנו למרפאה, שם סגרו את החתך בהדבקה ופלסטר. כמה שבועות לאחר מכן מיתר התרגל ללכת עם האצבע למעלה, כאילו מצביע OK כיוון שכל הזמן היה צריך להיזהר מלהרטיב את הפלסטר, זה כבר ממש שעשע אותנו. היום הוא אפילו לא זוכר איזה מהאגודלים נפצע".
"ניסיתי לא להראות יותר מדי את הקושי, הפחד והמתח, סמכתי על ההורים שלי"
נופר: "הרגע הכי קשה בטיול היה להבין שזה הסוף, הצביטה בלב שהשנה הזו נגמרה, כואבת כל כך. אוסיף עוד דבר, כשנסענו מאל סלוודור לניקרגואה, התכוונו לדלג על הונדורס, אך נקלענו למצב שהיינו חייבים להישאר שם. ביומיים שבהם אף אחד מאיתנו לא ידע לאן ממשיכים, היה לי קשה ומותח רגשית. ניסיתי לא להראות יותר מדי את הקושי, הפחד והמתח, סמכתי על ההורים שלי, ואני חושבת שהם היו הרבה יותר מתוחים, להם לא היה על מי לסמוך. אני לעולם לא אשכח את היומיים האלה, אבל אחרי הרבה מאמץ, יצא שהגענו לאי מדהים בהונדורס, והרווחנו עוד חוויה טרופית במקום מיוחד, ומשם הכול כבר הסתדר.
מה היה הרגע הכי הזוי בטיול, שאמרת לעצמך 'אני לא מאמין שזה קורה לי'?
עינב: "יש הרבה... ממש לפני מעבר הגבול לניקרגואה, הנהג הכריז כי ישנם חוקים חדשים מהשבוע האחרון ולא ניתן להיכנס עם מצלמות מקצועיות, עדשות או רחפן לניקרגואה. נוסעים אמריקנים שהיו איתנו בוואן אימתו את המידע, הנהג לא שיקר. כיוון שיש לנו רחפן ומצלמה מקצועית, והחלטנו לא להקשיב לעצת הנהג (ולשלם שוחד לשוטרים במעבר גבול...) ירדנו בהונדורס באמצע שום מקום, מצאנו מלון, אך למחרת כדי לנסוע בתחבורה ציבורית היה עלינו למשוך או להחליף לכסף מקומי. הכספומטים בעיירה לא עבדו, ונאלצנו להיכנס לסניף בנק ולהחליף דולרים. בכניסה לבנק עצר אותנו השומר, והסביר כי יש לעטות מסיכת קורונה בכניסה לבנק. כבר הספקנו לשכוח שיש מגפה, אבל בהונדורס לא שכחו. אבל איך קונים מסכה בכסף מקומי שהגענו לפרוט בבנק שלא נותן להיכנס אליו ללא מסיכה?
"הייתה גם את הפעם הזו על מזח צף באגם בקנדה, באמצע הלילה, בחושך מוחלט, רק אני והזוהר הצפוני שעוטף את השמים ומלטף את המים. ואז - נהמה אדירה של דוב, ואת הפעם הזו שהכביש בדרך לקרייטר לייק באורגון הפך למושלג ברגע, ואנחנו נוסעים בחשש בקרוואן ענקי. בבליז לעומת זאת, נסענו ברכב גולף קטנטן על שביל בוץ, ירד גשם חזק, ולפתע פתאום חצה תנין את הכביש ממש קרוב אלינו. גם כספומט בלע לנו כרטיס אשראי בקוסטה ריקה, ואיבדנו את הארנק עם שאר הכרטיסים באוסטרליה".
הדר: "בנסיעה מאל סלוודור לניקרגואה גילינו שלא נוכל לחצות את הגבול מהונדורס, אליה נכנסנו רק על מנת להגיע לניקרגואה, ומצאנו את עצמנו בסיומו של אחר הצהריים בואכה ערב מחפשים מקום לינה בהונדורס, עד שנבין איך מתקדמים משם. משפחה בת חמש נפשות וכמה תיקים, עגלת טיולון, יושבים על התיקים לצד הכביש ומנסים למצוא פתרון.
"עינב חיפש מלון בקרבת מקום ברשת, זה היה תהליך מורט עצבים, כי היינו במקום שאינו מתויר כלל, כשמצאנו משהו שעשוי להתאים, ונמצא במרחק חצי שעה נסיעה, ניסינו למצוא מונית שתיקח את כולנו ואת כל התיקים. מוניות קטנות לא עצרו והחשיכה החלה לרדת. אני זוכרת שהרגע הכי קשה לי היה כשמנור התחילה לבכות, מייאוש (שכולנו חשנו, אבל חשבתי שאנחנו הגדולים הצלחנו להסתיר מהילדים). הבכי שלה מייאוש היה לי רגע קשה מנשוא.
"לקחנו אותם לשנה, הוצאנו אותם מאזור הנוחות, זו הייתה בחירה והחלטה שלנו, והאושר שלהם הוא באחריותנו. הרגשתי כישלון גדול על הרגשת הייאוש שלה. עינב מיד התעשת, וברגישות אין סופית פרם לה את החששות. ועל הדרך הרגיע את כולנו. וכמה דקות אחר כך עצר נהג מונית, העלה אותנו לרכב וגם את כל התיקים והסיע אותנו למלון שבו העברנו את הלילה הראשון הלא מתוכנן בטיול, בהונדורס".
נופר: "טוב, זה ברור שבמסע כמו שלנו אין רק אחד כזה, אבחר באחד הרגעים בפארק הלאומי קרוגר בדרום אפריקה, ביום ההולדת של אבא שלי, ישבתי במושב שליד הנהג, החלון שלי היה פתוח, אריה חצה את הכביש והסתכל עליי במבט חודר בעיניים, יותר מותח מכל סרט שאי פעם ראיתי. אוסיף על כך שבאוסטרליה ישבנו באזור פיקניק, אכלנו ודיברנו, ולפתע ציפור שנקראת קוקברה, שיש לה מקור מאוד עבה, צללה במהירות לעברי, וחטפה עם מקורה את השניצל מהיד שלי, והשאירה לי למזכרת קצת דם על האצבע. בתור ילדה שחיה בישראל אלה שני דברים סופר-הזויים"
איזו מדינה הכי הפתיעה אותך לטובה?
עינב: "בעבר טיילתי במרכז אמריקה וגם בקוסטה ריקה, עם זאת היא הצליחה להפתיע אותי לטובה גם הפעם. רק פי שתיים גדולה מישראל עם 27 אחוזים משטחה שמוגדרים פארקים לאומיים או שמורות טבע (כנראה האחוז הגבוה בעולם). זו מדינה נקיה, שבה איכות הסביבה והשמירה על הטבע נמצאים במקום גבוה בסדר העדיפויות. היא בולטת בעיקר בשל השוני בינה לבין המדינות האחרות בסביבתה, הכלכלה שלה חזקה, ובשאר המדינות יודעים זאת היטב, זו המדינה הכי דמוקרטית והכי סוציאליסטית באזור, ובחוקה שלהם החליטו לבטל את הצבא, אין לקוסטה ריקה צבא ובכל זאת הם לא מעורבים בשום סכסוך בשנים האחרונות.
"לאל סלוודור לעומת זאת לא נכנסתי בעבר כי היא נחשבה לפחות בטוחה לתיירים. בשנים האחרונות נעשה שם מאבק עיקש בפשיעה, והמדינה החלה לקבל תיירות נכנסת. גם אנחנו החלטנו להיכנס, והופתענו לגלות מדינה שמשתמשת בביטקוין כמטבע רשמי, (בנוסף לדולר אמריקני), יש שם כמה פנינות טבע כמו הרי געש פעילים ומרשימים, צפינו שם בלווייתנים ושחררנו צבי ים לאחר בקיעה לים. ועם זאת, הם עדיין לא השכילו לשמור על ניקיון, זו המדינה המלוכלכת ביותר שבה ביקרנו, פחי האשפה (למחזור) עומדים בדד, ויש פלסטיק בכל מקום.
הדר: "יפן הייתה בעיני מקום רחוק שעלול להיכנס למסגרת החלומות הלא ממומשים. היא נכנסה לרשימת היעדים שלנו, אבל עם כוכבית כזו שיש בה המון הסתייגויות: 'רק אם נצליח'; 'אולי בפעם אחרת, בלי הילדים', 'היא בטח יקרה מאוד, אז נראה' ו-'בטיול שלנו קשה לתכנן מראש, וביפן צריך להיות מתוכננים'. אחרי שהגענו לאוסטרליה היה ברור לעינב ולי שכדאי לנו להכניס את יפן למפת היעדים במסע הזה. נשאר רק להבין איך מפצחים אותה. שאלנו מכרים שטיילו שם, נכנסנו לאתרים ייעודיים, ולקבוצות בפייסבוק, אבל רק התבלבלתי יותר והבנתי פחות ופחות ככל שחקרתי. היא גם נחשבת ליקרה, וחששתי שזה יאכל לנו הרבה מהתקציב. הבנתי שזה יעד שהוא קשה לספונטנים, והרי ככה אנחנו מטיילים, ספונטנית, בלי לתכנן הרבה קדימה, בטח שלא את הפרטים הקטנים.
קבענו את הטיסה לטוקיו, וגם יציאה מיפן לפיליפינים, כי נדרש להראות כרטיס יציאה, ושלושה לילות ראשונים בעיר, והחלטנו שמשם נתקדם. הטיסה ליפן הייתה לי קשה, הייתי לחוצה וחסרת שקט כי אפילו לא ידעתי איך נסתדר עם הרכבות עד למלון. מרחוק הכל נראה מסובך וכולל המון כללים של היעד המקביל לעולמנו. למשל סיפרו לנו שילדים יפנים ממש שקטים במקומות ציבוריים כמו רכבות, וזה הרגיש לנו ככישלון ידוע מראש עם הילדים שלנו.
"לשמחתנו החששות התפוגגו אחד אחד. כבר עם הנחיתה דברים החלו להתבהר במהירות. המזוודות חיכו לנו ליד המסוע מסודרות ומאוגדות לפי קבוצות הנוסעים וגילינו שהרכבות לא ממש שונות מרכבות במקומות אחרים בעולם, והכל כתוב גם באנגלית. היפנים מסבירי פנים, עם רצון לעזור והכל פשוט בסך הכל. הילדים גילו תרבות חדשה ומיוחדת, אוכל שונה שהם אהבו מאוד וטבע יפהפה. כדי לשמור על ספונטניות חלק מהזמן טיילנו שם בקרוואן. היא גם לא הייתה ממש יקרה כמו שחששנו".
נופר: "כל מדינה הפתיעה אותי מאוד ביחס למה שדמיינתי, אבל כששואלים אותי את השאלה הזו הדבר הראשון שעולה לי לראש זו יפן, לא ידעתי מה יש שם, ידעתי שהתרבות מיוחדת אבל בראש שלי זו הייתה מדינה עם אנשים מוזרים. אפילו בכיתי כשעזבנו את אוסטרליה, וכשהגענו גיליתי שגן עדן קיים, האנשים מיוחדים ואכפתיים והאוכל... וואו! תמיד אהבתי סושי, אבל נחשפתי לעוד המון מאכלים, שהיו חגיגה בפה, וגם לכאלה שקצת פחות. כמובן שהופתעתי גם מכך שאפשר לגלוש סקי בדובאי כשבחוץ 40 מעלות צלזיוס.
מה הטיפ הכי חשוב שיש לך לתת למי שיוצא עכשיו לטיול ממושך?
עינב: "אני מצאתי שלצאת למסע כזה ללא תכנון וללא יעדים מוגדרים היה המפתח להצלחה אצלנו. החלטנו על יעדים במהלך המסע בהחלטות משפחתיות, השארנו המון מקום לדמיון והגשמת חלומות או רצונות של כל אחד מאיתנו, ובעיקר זרמנו. הרבה דברים שהעזנו ועשינו בטיול 'זרמנו' לתוכם מכוחה של הסיטואציה. גילינו את הכוח האדיר שלנו בתור משפחה, וגם בתור זוג שלוקח את המשפחה הזו להרפתקה מיוחדת במינה, כאשר אין אף אחד חוץ מאיתנו. הרי את המשפחה, הגננות, המורות, החברים והבייביסיטר השארנו בארץ.
עופו על התעוזה, היו ספונטניים, תחדשו, אל תחששו. וגם צאו עם כמה כרטיסי אשראי כמובן, אבל אל תשימו את כולם בארנק אחד. זה פרק מדהים של משפחתיות וזוגיות, באמת הרגשנו שהשמים הם הגבול. מאז שחזרנו לישראל רבים שואלים 'נו... איך היה?'. קשה כמובן לסכם על רגל אחת שנה שלמה של חוויות, אז אני נוהג לומר: 'ללא ספק, ההחלטה הכי טובה שלקחנו בחיים!'".
"צריך לקחת בחשבון שהמשימות סביב ארגון הטיול והילדים זה משהו שלא נגמר"
הדר: "לפני הטיסה כדאי לערוך תיאום צפיות הגיוני וקרוב למציאות עם השותפים למסע וגם עם עצמך. אם רוצים לצאת למסע וממש לטייל עם הילדים, אי אפשר לצפות לחופשת בטן גב בחופי יוון למשל. יש במסע הזדמנות טובה להיות קרובים לילדים כמו שלא היינו יכולים להיות בארץ בזמנים אחרים, ולצבור חוויות משותפות וזיכרונות רבים.
"עם זאת, צריך לקחת בחשבון שהמשימות סביב ארגון הטיול והילדים זה משהו שלא נגמר, והעצה הקבועה - תארזו רק מה שהכרחי וכמה שפחות. צאו מצומצם בציוד. זה משתלם במעברים (במיוחד במסע עם ילדים קטנים, כאשר רק אתם נושאים את המזוודות). אפשר למצוא מכבסה בכל מקום. אנחנו כיבסנו פעם בשבוע, בכל מקום בעולם.
נופר: "אני רוצה להגיד לכל הילדים בגילי שעומדים לצאת למסע כזה, למרות הגעגוע הרב למשפחה ולחברים, טיול כזה טס מהר יותר מטיל. כשמתגעגעים למשהו זוכרים רק את הדברים הטובים, וזה בדיוק מה שקרה לי, ואני לא אשקר, היו לא מעט רגעים בהם התעצבנתי, שההורים שלי החליטו שנצא למסע הזה, והיום אני רוצה לצאת לעוד אחד (אבל הפעם אשמח לצאת לאחד קצת יותר קצר, שלושה חודשים למשל, זה מושלם). בקיצור, תצאו, תנסו ותיהנו מכל רגע, ואם לפעמים אתם מתגעגעים לחיים הרגילים שלכם, תשתפו מישהו, זה תמיד עוזר, תקפידו לשמור על קשר עם המשפחה והחברים, מותר להתעצבן גם במסע או בטיול.
מה היעד הבא שבו אתה הכי רוצה לטייל?
עינב: "אם צריך להגדיר מקום ספציפי, זה יהיה טרק בהרים בטג'יקיסטן, טרק שהתכוננתי לצאת אליו, אך בוטל בחסות הקורונה. ואשמח להגיע לשם, להרים פחות מתוירים. גם לגרילנד הייתי שמח להגיע באופן עצמאי לחזות בטבע במיטבו.
הדר: "כל מקום בעולם קוסם לי. גליתי שהעולם קטן והאנשים דומים והטבע הוא אין סופי. יש עוד לראות, עוד לחוות ולהכיר אנשים ותרבויות. ממש קשה לי לשים את האצבע על מקום מסוים".
נופר: "הלוואי והייתי יכולה לטייל בכל כדור הארץ, ויש המון מדינות שאני ממש רוצה לחזור אליהן עכשיו, ובכל זאת, אני חושבת שהיעד הבא שאני הכי רוצה לבקר בו הוא ניו זילנד. שמעתי הרבה דברים טובים על ניו זילנד, ולפי התמונות זה מקום מרהיב, אשמח לבקר שם. היינו קרובים לניו זילנד כשביקרנו באוסטרליה וגם בטסמניה, אבל ההורים שלי טיילו שם בעבר, וחיפשו יעדים חדשים לכולנו".
עינב ברזני הוא צלם, טייל, מהנדס אווירונאוטיקה וחלל, מרצה ומנחה חוגי ילדים בנושא קיימות וטבע. אתם מוזמנים לקרוא חוויות מפורטות מהטיול בבלוג המסע ובדף הפייסבוק "לקצה העולם עם עינב ברזני".
