"פגשתי אותה על גדות אגם פושקר הקדוש, היכן שצילמתי אותה כשהייתה בת חמש. נתתי לה את התמונה הממוסגרת והיא התרגשה מאוד, היא הזמינה אותי לביתה ופגשתי גם את אמא שלה ואחותה הקטנה, היה מאוד מרגש, צילמתי אותה ואת אמא שלה ואת אחותה הקטנה דיוויה. את התמונה הממוסגרת שהענקתי לה היא שמה על מדף בחדר שלה, ולצד התמונה שלי שמתי לב שהיו תמונות ממוסגרות נוספות שלה, שאני מניח שהעניקו לה צלמים נוספים. נפרדנו לשלום, וכמובן שנשמור על קשר".
צלם התרבויות שחזר להודו להעניק תמונה מהפנטת של הילדה מאמטה
(צילום: אסף חן)
חמי כרם, צלם תרבויות, פגש בחודש מאי בהודו צעירה הודית יפת עיניים שאותה צילם לפני 19 שנים, כשהייתה בת חמש. "באוגוסט 2005 הסתובבתי לי בהודו עם מצלמה, משהו שעשיתי הרבה באותה תקופה", סיפר בשיחה עם ynet. "בעיירה פושקר נתקלתי לפתע באישה צוענייה יפהפייה משבט שנקרא 'בופה'. היו לה עיניים חזקות, וביקשתי לצלם אותה. היא הסכימה, ואז מאחוריה בצבץ ראש קטן, וזו הייתה מאמטה. צילמתי אותה שלוש תמונות. שתיים התפספסו כי היא זזה, אבל השלישית הייתה בינגו. אני זוכר שכשחזרתי לגסטהאוס וראיתי את התמונה במסך האחורי של המצלמה, אמרתי לשותף שלי לחדר – 'ניר, אפשר לחזור הביתה, המטרה הושגה'.
"להודו לא חזרתי הרבה זמן, אך לאורך השנים הקפדתי לנסות לאתר את מאמטה, לפחות ברשת, בקבוצות פייסבוק וכו', שלחתי את התמונה לסוכני נסיעות מקומיים כדי שיסייעו לי, ואז לקראת 2020 מאמטה עלתה על הרדאר. שיטוט בכל מיני קבוצות פייסבוק, סושיאל מדיה ושיחות עם מקומיים העלו שהיא גרה עדיין בפושקר, ואף הספיקה להתפרסם לא מעט בזכות העיניים המיוחדות שלה. הפעלתי עוד קצת קשרים ולבסוף הגעתי אליה. יצרתי קשר ושלחתי לה את התמונה, היא התרגשה מאוד.
"תכננתי לפגוש אותה בנובמבר 2020, אבל פרצה מגפת הקורונה, אז תכננתי לפגוש אותה בנובמבר 2023, אבל פרצה המלחמה והכול בוטל. החלטתי לא לוותר, וברגע שנפתחו השמיים יצאתי לפושקר במאי 2024".
חמי הוסיף וסיפר על מאמטה: "היא קוראת לעצמה 'טייגר אייז'. היא מדגמנת לפעמים, והיא מפורסמת באזור ראג'סטאן. הרבה צלמים עולים לרגל כדי לצלם אותה. היא בחורה מאוד נחמדה, משפחתית".
מה אתה מצלם בעיקר?
"אני לא מצלם נופים ולא טבע, בעיניי האדם הוא היצור האניגמטי והמרתק ביותר בפלנטה, שום הר או אגם לא משתווה בעיני לסיפור מאחורי מבט של אדם שמישיר מבט אל המצלמה".
מה מושך אותך בהודו?
"בהודו, ברגע שמרימים את המצלמה ולאן שלא מכוונים אותה יוצאת תמונה שווה. זה המקום הצבעוני והדינמי ביותר בעולם, מדינה פוטוגנית בטירוף. סיבה נוספת היא שההודים פשוט אוהבים להצטלם. יצא לי לצלם בארה"ב ובאירופה וכמעט הזמינו משטרה, בבני ברק חטפתי נזיפות וצעקות לא פעם. אבל בהודו? המקומיים רוצים להצטלם. ובנוסף, הודו היא הדמוקרטיה הגדולה בעולם, וגם במקומות הקשוחים והעניים ביותר במדינה, תמיד אתה מרגיש בטוח, שמכילים אותך, שמקבלים את הזר ומאפשרים לו להתנהל, להתבטא וגם בין השאר – לצלם".
מה היעד הבא?
"להבדיל אלף אלפי הבדלות - ניו יורק. אני מתכנן לחזור לניו יורק, והפעם לתעד את העיר מתעוררת. אקום כל בוקר ממש מעט לפני הזריחה כדי לפגוש ולתעד את משכימי הקום של העיר האייקונית בעולם, אני בטוח שאמצא שם סיפורים אנושיים כמו שרק התפוח הגדול יודע לספק".
