הקורונה עזרה לאמריקאים לגלות את אמריקה. אם עד לפרוץ המגפה הם נהגו להעביר את החופשות שלהם מעבר לים או מקסימום במוקדי תיירות פופולריים כמו ניו יורק, מיאמי או הוואי, אזי בעקבות ביטול הטיסות, וההגבלות הרבות הכרוכות בחופשה במזרח הרחוק או באירופה, הם החלו לבלות יותר בתחומי ארצות הברית. לפתע גילו שהם לא חייבים להעביר 11 שעות טיסה כדי לנחות בשוויץ, ושאפשר לספוג נופים מדהימים שמתחרים בכיף במראה האלפים, יותר קרוב לבית.
תופעה אמריקנית ותיקה היא פנסיונרים הרוכשים קרוואנים ויוצאים לחרוש את המדינה. הם חוזרים לבקר את הילדים והנכדים פעם בשנה, לרוב לקראת החגים ובשאר הזמן מטיילים. בקיץ 2020, כשכולם הבינו שלא מדובר בעוד וירוס שייעלם במהרה, הצטרפו אליהם גם משפחות צעירות יותר ותעשיית הקראוונים פרחה. ההערכה מדברת על 46 מיליון אמריקאים שיצאו בשנה שעברה לטיול קראוונים, חלקם בשנות העשרים לחייהם.
לטיול קראוונים עדיין לא יצאתי, ולו רק בגלל נוחות הנהיגה והחניה ברכב משפחתי. אבל בהחלט יצאתי לחרוש את אמריקה והגעתי למקומות שאפילו לא שקלתי אותם קודם לכן, כמו למשל לגני האלים בקולורדו ספרינגס, קולורדו.
מסע בזמן
השם של גני האלים בקולורדו ספרינגס, לא ניתן להם לשווא. כשעה נסיעה דרומית לבירה דנוור, שוכן הפארק המתאפיין בסלעים אדומים ענקיים שנוצרו לפני מיליוני שנים. הסלעים הם קונגלומרטים של אבני חול ואבני גיר אדומות, ורודות ולבנות. סיור במקום יגרום לכם להרגיש שאתם חוזרים במנהרת הזמן לעידן קדום בהיסטוריה.
התחלנו במרכז המבקרים שם קיבלנו מפה, למרות שאפשר בהחלט להסתדר גם בלעדיה. ההליכה בפארק קלה ונוחה, גם לעגלות. יש בו מסלולי הליכה רבים - 24 ק"מ של שבילים. לא מעט מטפסי צוקים מגיעים לפה, ואם אתם בעניין, דאגו להצטייד באישור המתאים, ומראש.
טיפוסים ממהרים יכולים לנהוג דרך הפארק, עניין של 20 דקות, רק קחו בחשבון שבכל דקה בערך תרצו לעצור כדי לצלם את הצוקים האדומים שבכל עיקול נראים שונים ומדהימים יותר. באחת העצירות ראינו משפחת איילים שעצרה לאכול עלים והניחה לנו לצלם אותה.
בחודשי האביב והקיץ, תוכלו ליהנות מנסיעה חינמית באוטובוס שייקח אתכם לסיבוב בפארק. האוטובוס פועל לרוב מיום שבת של סוף השבוע של יום הזיכרון (30 במאי) ופועל מדי יום בין השעות 16:00-9:00, עד לשבוע השלישי באוגוסט.
רכבת לפסגה
במרחק 16 ק"מ משם, נמצאת פייקס פיק (Pike’s Peak), פסגת ההרים הגבוהה ביותר בשרשרת הדרומית של הרי הרוקי. אחרי תשלום דמי הכניסה בשער (10 דולר למבוגר ו-5 דולר לילד), תמשיכו בנסיעה של שעה בדרך מתפתלת אל הפסגה. הנוף מהפסגה – שגובהה 4,302 מטרים - מדהים, ואפשר להבין מדוע המקום היווה השראה לשיר "אמריקה היפה". ביום בהיר אפשר להשקיף מכאן על חמש מדינות בארצות הברית: קולורדו, יוטה, ניו מקסיקו, קנזס ואריזונה. וכמו בכל אתר תיירות אמריקאי, יש כאן מסעדות, שירותים וחנות מזכרות. בקיץ תוכלו להגיע לפסגה עם רכבת, רק קחו בחשבון שהמסלול (הלוך ושוב כולל עצירה), אורך שלוש שעות.
שתי אטרקציות נוספות בקולורדו ספרינגס הן: שבעת המפלים, אתר פרטי שהוקם בסוף המאה ה-19 ולוקח אותך במעלה 224 מדרגות לראש המפלים הנשפכים מגובה של כ-60 מטר, והשניה מפלי הלן האנט. הדרך למפלים ארוכה ותלולה ובאזורים מסויימים צרה מאוד ומאפשרת מעבר של מכונית אחת בלבד. עניין די מפחיד כשמצד אחד יש מדרון תלול, בצד השני הר וממול מגיעה מכונית. כשמגיעים - אחרי לא מעט דפיקות לב - למגרש החניה בפסגה, יש לרדת אל המפלים ברגל ואז לעלות את הדרך התלולה בחזרה, אך הם שווים את זה.
ויכוחים בדרך לקניון השחור
בבוקר, לפני שאנחנו ממשיכים אל הפארק הלאומי הקניון השחור של הגניסון, אנו עוצרים לארוחה בדיינר בקולורדו ספרינגס. המסעדה המציעה ארוחת בוקר אמריקנית טיפוסית ועתירת שומנים, מלאה כמעט לגמרי. איש לא מבקש מאיתנו תעודת חיסון ואף אחד לא חובש מסיכה בכניסה, גם לא המלצריות. אנו מתיישבים ליד גבר בשנות השישים לחייו ובתו, בריטני, תלמידת קולג'. עד לסוף הארוחה, אנו כבר מכירים את ההיסטוריה המשפחתית המורכבת (דייב אימץ את בריטני כשהייתה תינוקת לאחר שאמה, מכורה לסמים הסובלת גם מבעיות נפשיות, נכנסה לכלא).
דייב מתעניין מה הביא אותנו לקולורדו. אני מספרת לו שאנחנו מלוס־אנג'לס אבל שבמקור אני מישראל. כשהוא שומע את זה הוא זונח את הבייקון והצ'יפס ומתחיל להעביר ביקורת על ישראל, ובעיקר חושף חוסר הבנה אודות המצב במזרח התיכון. "אני אוהב את הישראלים, יש לי רק בעיה עם הממשלה שלכם", הוא מבהיר. אני מזמינה סנדוויץ' עם סלט ביצים ומנסה להסביר לו שלא כל דיווח בתקשורת האמריקאית מציג תמונה מאוזנת. דייב לא משתכנע. כשאני נותנת לו סקירה קצרה ומזכירה את שמו של יאסר ערפאת, הוא מכריז: "בטח שאני מכיר אותו, הטרוריסט הישראלי המפורסם".
אחרי הארוחה אנחנו ממשיכים אל הפארק הלאומי הקניון השחור של הגניסון, מהפארקים המרשימים בקולורדו. הוא הוכרז כאתר שימור לאומי לפני שנים אבל איכשהו האמריקאים לא ממש גילו אותו עד שהקורונה גאלה אותו מאלמוניותו היחסית. יש הרבה קניונים מרשימים בארצות הברית, הפארק הזה לא גדול כמו הגרנד קניון באריזונה או ארוך ועמוק כקניונים אחרים, אבל הוא משלב בתוכו את כל המאפיינים האלו ועם צבע הסלעים השחור הקודר כשנהר ארוך זורם בין הסלעים, המראה שלו עוצר נשימה.
הוא נקרא "השחור" מכיוון שאור השמש מאיר חלקים מסוימים בו למשך חצי שעה בלבד ביום. ומשום שברוב הזמן הוא נמצא בצל, והוא עמוק וצר למדי, קירותיו הסלעיים נראים שחורים. אינדיאנים משבט היוט, שגילו את המקום כינו אותו "הרבה סלעים, מים גדולים", אך מראהו המאיים הוביל אותם למסקנה שלא לשהות בקרבתו.
ניתן לצפות על הקניון מלמעלה מנקודות תצפית רבות הממוקמות ברחבי הפארק ומשקיפות על תחתית הקניון ועל המצוקים שמזדקפים מנגד. בין המצפורים המומלצים: "תצפית השטן", "סלע דוכן המטיף" ו"הקיר הצבוע". תוכלו גם לשכור סירות קאנו או גומי ולשוט באפיק מים של כ-20 ק"מ כשסביבכם מזדקרים סלעים בגובה של כ-800 מטר. לא פשוט לרדת לתחתית הקניון, והדרך הבטוחה ביותר לעשות זאת היא עם חברה מקומית המציעה טיול של יומיים הכולל רפטינג ולינה בשטח (589 דולר לאדם). הטיולים יוצאים בחודשים מאי-ספטמבר, בשאר הזמן קר מדי.
מתחממים בבריכה הטבעית
מהקניון השחור אנו ממשיכים כשעת נסיעה אל יוראי (Ouray). זוהי עיירת כורים לשעבר, הנמצאת בהרי סאן־חואן שזכתה לשם "השווייץ של אמריקה". אם מתעלמים מהאנגלית שסביב, אפשר באמת לחשוב שאנו נמצאים בעיירת קיט בהרי האלפים כשמסביב הרים מכוסי שלג. אחד הפינוקים הגדולים שהעיירה מציעה היא טבילה בבריכות חמות. יש כאן חמש בריכות של מים צלולים ומחוממים גיאותרמית (נטולי גופרית) המעלות אדים. המים מגיעים ממפל יוראי ומפארק הקרח יוראי. הבריכה הקרירה יותר מקבלת את מימיה מהעיר וממעיין וויהורן. הבריכות פתוחות למבקרים כל ימות השנה. אפשר בהחלט לבלות באזור יומיים־שלושה ולהינות ממסלולי הליכה יפיפיים באזור או לצאת למסע ג'יפים.
בתים בין הסלעים
אנו מסתפקים בשנת לילה ולמחרת ממשיכים לפארק הלאומי מסה ורדה (מספרדית: "השולחן הירוק"), מרחק של כשעתיים ועשרים דקות נסיעה. הפארק שהוכר כאתר מורשת עולמית של אונסקו, הוקם ב-1906 והיה ביתם אנשי הפואבלו הקדמונים. רבים מהבתים האלו שנחצבו מתוך מערות ומהסלעים נבנו בתחילת המאה ה-13. כיום אפשר לטייל מתחת לצוקים התלויים ובין הבתים העתיקים.
הפארק משתרע על שטח של 2,912 קמ"ר ובו יותר מ-5,000 אתרים ארכאולוגיים, כולל 600 מגורי צוקים שהשתמרו בצורה יוצאת דופן במשך מאות שנים מאז הוקמו על ידי בני שבט האנסאזי. מגורי הצוקים הללו הם מהאתרים הארכיאולוגיים המרתקים בצפון אמריקה. לאחר שתסעו כ-45 דקות בדרך צרה ותלולה משער הכניסה אל הפארק, תבחינו במבנה הראשון: ארמון הצוק המורכב מלמעלה מ-150 חדרים ויותר מ־20 אולמות טקסיים. הוא נבנה ככל הנראה בין השנים 1190-1260 לספירה. המגדל המרובע הגדול שנמצא מימין למבנה המרכזי, שוחזר על ידי שירות הפארקים הלאומיים וגובהו כשמונה מטרים.
מבנה נוסף שאסור לפספס הוא בית המרפסת (Balcony House). אפשר לבקר במבנה שבו 40 חדרים, רק במסגרת סיור מודרך.
מוציאים קיטור
בחזרה לקולורדו ספרינגס עיצרו בדורנגו ועלו על הרכבת עם מנוע הקיטור האותנטי שתיתן לכם את התחושה שאתם בדרך לבית הספר לכשפים הוגוורטס. בחורף צפויה לכם חוויה מיוחדת כשהרכבת נוסעת בתוך נוף ציורי מושלג על צלע הר כשמתחת זורם נהר האנימס. המסע להרי הרוקי אורך כחמש שעות נסיעה, הלוך ושוב. מחיר הנסיעה לא זול (79 דולר למבוגר ו-40 דולר לילד), אך שווה בהחלט. התחנה האחרונה היא הקסקייד קניון ביער הלאומי של סן־חואן שם תעצרו לשעה קלה לארוחת צהריים או לטיול רגלי לאורך הנהר.
עד כאן המסלול הקצר למטייל שזמנו קצוב, אם תוכלו להקדיש לטיול שלכם עשרה ימים (ראו מסגרת), תזכו במסלול המציע נוף אינסופי שעובר בארבעת הפארקים הלאומים בקולורדו.
המסלול המלא
היום הראשון: נוחתים בקולורדו ספרינגס ושוכרים רכב.
היום השני: גני האלים ופייקס פיק.
הימים השלישי והרביעי: הפארק הלאומי הדיונות הגדולות (Great Sand Dunes National Park).
היום החמישי: הפארק הלאומי מסה ורדה.
היום השישי: הקניון השחור של הגניסון.
הימים השביעי, השמיני והתשיעי: הפארק הלאומי הרי הרוקי.
היום העשירי: טסים הביתה.
