מדריד, בירת ספרד, היא מהערים שנעים לבקר בהן לאורך כל חודשי השנה. עם ארכיטקטורה מפוארת, מוזיאוני אמנות מרשימים, מבחר של פארקים ירוקים, אוכל מקומי נפלא וחיי לילה שלא היו מביישים את תל אביב, זו עיר שתמיד אפשר למצוא מה לעשות בה. כן, גם אם כבר הייתם בה בעבר.
סודות של ערים נוספות:
ביקשנו ממדריכת הטיולים הדר רגוניס, בעלת חברת התיירות "רגוניס טורס" שמתגוררת במדריד מ-2006 יחד עם בן זוגה וילדיה, להמליץ על המקומות הפחות מוכרים לתיירים והאהובים במיוחד על המקומיים.
סוד הפארק המתויר
פארק בואן רטירו (Parque del buen Retiro), שהוקם ב-1633 ובשנת 2001 הוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו, הוא אחד האתרים הפופולריים במדריד בקרב מקומיים ותיירים כאחד. הוא ממוקם ממזרח למרכז, צמוד למוזיאון פראדו המוכר, וכמעט אין תייר או תיירת שהגיעו למדריד ולא קפצו לביקור באגם ובארמון הזכוכית המרשימים שנמצאים בו.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
הסוד המקומי שרוב התיירים לא יודעים הוא שבהמשך הפארק יש אזור פסטורלי ושקט שנקרא "גני ססיליו רודריגז" (Jardines de Cecilio Rodríguez), ובו עשרות טווסים שמטיילים להם בחופשיות בין הספסלים, הבריכות והמזרקות המעוצבות. חובבי הפיקניק ודאי ישמחו לדעת כי יש שם גם דשא רחב ידיים ונקי להפליא - מיקום מושלם לפרוש בו שמיכה ולנשנש בכיף. שימו לב כי בדומה לשאר הפארקים בעיר, גם כאן אסור להדליק מנגל או להשתמש בבקבוקי זכוכית.
בפארק יש לא מעט בתי קפה, אבל רגוניס ממליצה על אחד במיוחד: "בפינה הצפון-מזרחית של הפארק יש בית קפה-קונדיטוריה בשם Celicioso, שמציע אך ורק תפריט ללא גלוטן. יש שם מאפים מעולים, כריכים יצירתיים, עוגות ועוגיות מצוינות וכמובן גם את כל סוגי הקפה - ואת הכול מכינים במקום עצמו. מומלץ מאוד גם למי שלא נמנעים מגלוטן".
ואם יישאר לכם עוד כוח, צמוד לבית הקפה פועלת חנות להשכרת אופניים שמציעה גם סיורי סגוויי עם מדריך מקומי ברחבי הפארק - חוויה נחמדה ולא יקרה.
כתובת: Plaza de la Independencia, 7
פארק הדוכסים
פארק אל קפריצ'ו (Jardin Histórico de El Capricho) האלגנטי הוא, לדברי רגוניס, הפארק היפה והמיוחד ביותר בעיר. יש בו גנים מטופחים, פינות חמד רומנטיות הכוללות גם גשרים וברווזים ששטים להם בשלווה באגמים המלכותיים, שבילים מתפתלים וארמון מרשים המשמש כיום לאירועי תרבות.
הפארק נמצא מחוץ למרכז, ברובע בראחאס שבצפון העיר, וניתן להגיע אליו במטרו (קו 5) או באוטובוס (קווים 151, 105, 101). הוא פתוח למבקרים בסופי שבוע בלבד (שבת-ראשון) בין 09:00 ל-21:00, הכניסה אליו מוגבלת לאלף איש ביום וחל איסור על קיום פיקניק בשטחיו.
כתובת: de la Alameda de Osuna, 25, 28042
פארק הפסלים
מול אל קפריצ'ו יש פארק נוסף, "חואן קרלוס הראשון" שמו (Parque de Juan Carlos I), שאליו מגיעים בעיקר מקומיים שנמנעים מהפארקים המתוירים והעמוסים. הפארק משתרע על שטח עצום, עם פסלים מרשימים שנבנו על ידי אמנים ספרדים מוכרים ומסמלים אירועים חשובים בהיסטוריה של העיר, אגם עצום בגודלו, מזרקות מעוטרות וכמה גני שעשועים מושקעים במיוחד. אטרקציה נוספת היא רכבת תיירותית וחינמית שנוסעת ברחבי הפארק ומאפשרת ליהנות ממנו מבלי להתעייף. יש שם גם אופציה של שכירת אופניים ללא עלות, ובסופי שבוע מתקיימות במקום הפעלות לילדים והצגות תיאטרון בובות.
אתר בפארק ששווה ביקור הוא "התנור הקר", גן בוטני שנבנה ב-1996 כמבנה סגור למחצה המזכיר במראהו תנור, ובו אוסף בוטני של צמחים אקזוטיים המשתרעים על פני 4,000 מטרים רבועים, כולל בריכה ומפל יפהפה הזורם אליה ומעניק אווירה פסטורלית.
אתר נוסף בפארק שלא כדאי להחמיץ הוא גן "שלוש התרבויות", שמרכז בתוכו שלושה גנים המוקדשים לדתות המונותאיסטיות החשובות ביותר (נצרות, יהדות ואיסלאם) ומציג את התפתחותן ואת תרומתן לספרד החל מימי הביניים ועד לימים אלו.
גולת הכותרת כאן, אומרת רגוניס, היא האנדרטה לזכר קורבנות השואה העשויה מפסים של מסילות רכבת, שבה גם נערכים טקסי הזיכרון של הקהילה היהודית במדריד.
פיקאסו ודאלי למדו כאן
חובבי אמנות, ההמלצה הבאה היא בשבילכם: סמוך לכיכר דל סול (Plaza del Sol), ברחוב Alcala, פועל מוזיאון "האקדמיה לאמנויות היפות סן פרננדו" (Real Academia de Bellas Artes de San Fernando), שנוסדה במאה ה-18 על ידי המלך פרננדו השישי, וממנה יצאו לא מעט אמנים ספרדים בעלי שם עולמי, בהם פיקאסו, דאלי וגויה, שאף שימש בהמשך כנשיא האקדמיה.
אף שכיום המבנה כבר לא משמש סטודנטים לאמנות, הבניין המרשים לא איבד מקסמו ומתפקד כאחד המוזיאונים החשובים בעיר, עם אוסף מרשים של יצירות ופסלים מהמאות ה-16 עד ה-20. הציורים מייצגים את יצירותיהם של תלמידים בולטים שלמדו באקדמיה, וכן אוספים של ציורים שהוצגו במנזרים בעיר.
הכניסה למוזיאון היא בעלות של 9 אירו לאדם, ובימי רביעי היא ללא תשלום. המקום פועל מדי יום, מלבד בימי שני, בשעות 15:00-10:00.
כתובת: C/ Alcalá, 13 - 28014 Madrid
הכנסייה שהפכה לאתר קבורה
שכונת "לה לטינה" (La Latina) נחשבת אומנם לתיירותית מאוד, אבל כנסיית "סן אנטוניו דה לה פלורידה" (San Antonio de Florida) שנמצאת בה כמעט שאינה מוכרת לתיירים. כשמביטים בה מבחוץ היא נראית כמו עוד אחת מהכנסיות הרבות בעיר, אבל כשנכנסים פנימה ומבחינים בציורי הפרסקו מבינים עד כמה היא אינה רגילה.
בשנת 1919 הועברו אל הכנסייה עצמותיו של גויה, והוא נקבר מתחת לאחת היצירות המרשימות ביותר שלו. מדי שנה, ב-13 ביוני, מתקיימות חגיגות המוניות בקאפלה לכבוד הקדוש סן אנטוניו, וכדי להגן על קברו של גויה ועל ציוריו הוקם ב-1928 מבנה נוסף, סמוך לכנסייה - והחגיגות המסורתיות עברו לשם, בעוד הכנסייה המקורית הפכה למוזיאון יפהפה שאליו אפשר להיכנס תמורת 5 אירו לאדם.
ופרט טריוויה משעשע: במסגרת החגיגות יש גם מסורת עתיקה שבה בנות רווקות מגיעות לכנסייה ביום החג, מניחות את ידן על סל עם מחטים, ומספר המחטים שנותרות נעוצות בכף ידן מסמן את מספר בני הזוג שיהיו לאותה רווקה בשנה הקרובה.
כתובת: Gta. de San Antonio de la Florida, 5, 28008
הטיילת שמתחת לארמון המלך
נהר המנסנארס (Manzanares), שמסמן את גבולה הדרומי של העיר וזורם לאורכו, זכה לשדרוג בשנים האחרונות בדמות טיילת מושקעת ויפה, שמשתרעת מחלק הנהר שמתחת לארמון המלך ועד מרכז "מטדרו מדריד" (מרכז לתרבות ואמנות תעשייתית ומודרנית). הטיילת עוברת בין גשרים עתיקים ומודרניים, ובאזורים יפהפיים נוספים.
ברחבי הטיילת, המוכרת גם בשם Madrid Rio, יש גני שעשועים מושקעים הבנויים מחומרים ממוחזרים כמו עצים ששימשו בעברם פסי רכבת עתיקים, צמיגים של כלי רכב ועוד. לצד הגינות יש שם גם מסלול ריצה, שבילי אופניים, ספסלים ומזרקות מעוצבות וכן בתי קפה קטנים, ואפילו מרכז קניות שנמצא לא רחוק משם. אולי בשל העובדה שמדובר בטיילת חדשה יחסית, רוב המבקרים בה הם מקומיים והיא אינה מוכרת לתיירים ולא סובלת מצפיפות כמו אתרים אחרים בעיר. ההמלצה של רגוניס היא לעצור לרגע, להרים את הראש וליהנות מהנוף המשגע של ארמון המלך שמעל.
כתובת: Puente de Segovia, s/n
התחנה הישנה
צ'מברי (Chamberi) היא שכונת מגורים אותנטית ומקסימה הנמצאת צפונית למרכז העיר, במרחק של 20 דקות הליכה משם. יש בה לא מעט אטרקציות מעניינות שאינן מוכרות לרוב התיירים, ביניהן תחנת צ'מברי (Estación Museo Chamberí), שנבנתה לאורך אחד העיקולים במסילה של הרכבת התחתית העוברת בלב השכונה. בשנות ה-60 הוחלפו הרכבות הישנות בדגם חדש ומהיר יותר, ומהר מאוד התברר כי השדרוג לא מאפשר לקרונות לעצור בתחנות המעוקלות בשל חשש לסיכון הנוסעים.
כתוצאה מכך, בשנת 1966 תחנת צ'מברי נסגרה וננטשה. ב-2008 נפתח בכיכר צ'מברי (Plaza de Chamberi) מוזיאון המאפשר גישה אל רציף התחנה, כולל הרציפים המעוטרים ולוח המודעות העתיק. המוזיאון פתוח למבקרים בימי שישי ושבת בלבד, ולפני ההגעה למקום מומלץ לבדוק מראש את שעות הפתיחה ומועדי הסיורים.
בית גלריה
במרחק הליכה משם נמצא מוזיאון סורויה (Museo Sorolla), שמתעד את חייו ואת עבודתו של הצייר הספרדי חואקין סורויה. המבנה שבו שוכן המוזיאון היה שייך בעבר למשפחת סורויה, ואף שימש כסטודיו של חואקין משנת 1909 ועד לשנת 1923. בקומת הקרקע מסופר סיפור חייו של האמן, והקומה העליונה משמשת כגלריה שבה מוצגות עבודותיו.
"במוזיאון יש ציורים שהוא צייר, חפצים אישיים שלו, ואפשר לעשות סיור בבית שנשאר בדיוק כפי שהיה בתקופה שבה סורויה התגורר בו, כולל פטיו וחצר פנימית יפהפייה עם מזרקות מעוצבות ופרחים צבעוניים. זה אחד מהמוזיאונים היפים בעיר ובאופן מעניין, גם הכי פחות מתויר בהם", מתארת רגוניס. עלות הכניסה: 3 אירו (חינם לילדים ולמבוגרים מעל 65).
אצא לי השוקה
מדריד מלאה במסעדות, ברים ושווקים. אחד מהם הוא שוק "לוס מוסטנסס" (Mercado de los Mostenses), שלמרות מיקומו המרכזי אינו מוכר לתיירים רבים.
שוק האוכל השכונתי, הפועל בסמטה צדדית היוצאת מרחוב הקניות המפורסם "גראן ויה", מציע מבחר מגוון ואיכותי של בשר, דגים, פירות וירקות, גבינות ומאפים.
אבל עם כל הכבוד לדוכנים, הסיבה האמיתית להגיע לכאן היא הסצנה הקולינרית האסייתית-לטינית שהתפתחה בשוק בשנים האחרונות, והובילה לפתיחתן של כמה מסעדות פועלים קטנטנות במתחם. הללו מגישות תפריט מצומצם של אוכל סיני ופרואני, המוכר גם בכינוי "צ'יפה" (chifa) ונחשב לאוכל המקומי בפרו. המסעדות פועלות בין 9:00 ל-14:00, ואחרי סיאסטה קצרה הן שבות לפעילות מ-17:30 עד 20:00 בערב. בשבתות הן פועלות במשך חצי יום, ובימי ראשון הן סגורות.
"אין לי מספיק מילים כדי לתאר כמה שהכול טעים שם", אומרת רגוניס. "כל המסעדות בשוק מגישות את אותן מנות, בכולן יש שני שולחנות וכמה כיסאות, והעצה שלי היא להגיע ולהתיישב איפה שיש מקום. בין המנות המומלצות יש את הצ'אופה - אורז מוקפץ עם חביתה, ירקות, עוף או פירות ים, ג'ינג'ר, סויה וכוסברה. כמה שהיא פשוטה - ככה היא טעימה ומשביעה, וגם המחיר סביר (מנה תעלה לכם שם כ-12 אירו)".
כתובת: Plaza Mostenses, 1, 28015
דרומית למרכז העיר, ברחוב אטוצ'ה (Atocha), פועל שוק האוכל "אנטון מרטין" (Mercado Antón Martin), הנחשב לחביב במיוחד על הצעירים המקומיים. להבדיל מלוס מוסטנסס השכונתי, "אנטון מרטין" מציע אווירה קלילה וצעירה יותר שכוללת מסעדות המבורגר וסושי לצד אוכל ספרדי ומקסיקני, דוכני כריכים וברים קטנים.
בין המסעדות הפועלות במתחם, רגוניס ממליצה על מסעדת "יוקלוקה" (Yokaloca) היפנית שמגישה אוכל יפני מסורתי באווירה אותנטית במיוחד. למסעדה אין אתר אינטרנט והיא כוללת כמה שולחנות בודדים, ולכן האופציה הטובה ביותר היא פשוט להגיע לשם ולקוות שיהיה מקום. השוק והמסעדות פועלים בימי שני עד שבת, מ-09:00 עד 23:00.
כתובת: C. de Sta. Isabel, 5, 28012
קפה ומאפה עם המקומיים
הספרדים אוהבים לשבת בבתי קפה. למעשה, זה אחד הבילויים המועדפים על תושבי מדריד. במרכז העיר יש לא מעט כאלו, ביניהם למשל קפה "ארבעיי" (Arabay Coffee), שנמצא לא רחוק ממוזיאון האמנות ומכיכר סול.
"בית הקפה מעוצב בעיצוב וינטג'י, והוא אינטימי וקטן יחסית. אין שם חצר או מרפסת, והישיבה בפנים הופכת אותו למקום כמעט ביתי. מגישים שם בעיקר מאפים שונים וקפה לא רע ביחס לשאר בתי הקפה בעיר, והכול במחירים סבירים. בקומה השנייה יש בעיקר צעירים מקומיים שמגיעים לשם כדי ללמוד, ובאופן כללי מדובר במקום שמושך אליו צעירים", מתארת רגוניס.
בית קפה נוסף במרכז העיר, לא רחוק משוק "אנטון מרטין" (Mercado San Antón) וממוזיאון הפראדו המוכר, הנחשב חביב על הצעירים המקומיים הוא "אסיד קפה" (ACID Bakehouse). מגישים שם ארוחות בראנץ' מפוארות מדי יום ומאפים שונים, רובם טבעוניים. בדומה לקפה "ארבעיי", גם כאן המקום מעוצב בסגנון רטרו והמבנה עצמו זכה לשיפוץ קליל ששמר על המראה העתיק שלו.
בחזרה לאייטיז
שכונת מלסניה (Malasaña) היא אחת השכונות היותר שיקיות בעיר, בעיקר בזכות המרקם החברתי של תושביה: קשישים לצד תושבים צעירים, רובם היפסטרים מקומיים, שמתנהלים אלו לצד אלו בשלווה, ממש כפי שהברים הוותיקים והחנויות המסורתיות מתקיימים לצד מקומות הבילוי והמסחר המודרניים שנפתחו בשכונה בשנים האחרונות.
בין הברים המומלצים בשכונה ראוי לציין את "וייה לקטיאה" (Pub la vía láctea), בר מקומי שפועל משנות ה-70 ונחשב פופולרי במיוחד בקרב המקומיים שמוכנים לעמוד בתור כדי להיכנס אליו. "הבר הזה הוא כמו מכונת זמן שמחזירה את המבלים בו לשנות ה-80 - החל מהתפאורה במקום, דרך הלבוש והתספורות של העובדים במקום ושל המבלים עצמם, ועד למוזיקה שאפיינה את ספרד של שנות ה-80, שעברה משלטון דיקטטורי לשלטון דמוקרטי", אומרת רגוניס ומוסיפה אזהרה: המקום אינו מומלץ לאנשים שסובלים מקלאוסטרופוביה. הבר פועל מדי יום החל מ-19:00 ועד 03:00, ובסופי שבוע שעות הפעילות משתנות.
כתובת: C. de Velarde, 18, 28004
שירים וריקודים
סצנה אחרת אפשר למצוא בשכונת צ'מברי, הידועה במסעדות המעולות שבה, בברים השווים ובחיי הלילה שמתקיימים בה. ההמלצה של רגוניס היא להגיע לאזור החל מ-20:30 בערב, אז המקומות מתחילים להיפתח. בשכונה יש גם מועדון הופעות וריקודים בשם "קלאמורס" (Clamores). הסגנון הוא מקומי, וניתן להתעדכן באתר שלו לגבי ההופעות הצפויות מדי יום.
לשתות כמו ספרדים
ולסיום - דרינק מקומי. במרחק של חמש דקות מכיכר סול נמצא בר יין בשם "לה ונסיה" (La Venecia) שמגיש אך ורק יין שרי שמיוצר בדרום ספרד, ומי שמעולם לא טעם אותו עלול למצוא את עצמו שיכור לגמרי, שכן מדובר ביין חזק במיוחד. המקום עצמו נראה כאילו לא השתנה מאז הפעם האחרונה שבה עיצבו אותו לפני 50 שנה, התפריט כתוב בגיר על הבר עצמו ואם בטעות תבקשו משקה אחר, ולא יין שרי, יזרקו אתכם החוצה.
לצד היין יש גם מבחר של טאפאס ("הטונה המיובשת משתלבת מעולה עם היין", אומרת רגוניס), והמחירים נמוכים במיוחד (5 אירו לכוס). המקום פתוח בשעות הערב בלבד, ומומלץ להגיע כשאתם מצוידים בכמה מילים בספרדית, כי אנגלית אין סיכוי שתשמעו שם.
כתובת: Calle de Echegaray, 7, 28014
