התחלנו במרכז המרשים מאוד על שם איל הספנות היווני סטברוס ניארכוס, שלאחר מותו הוריש מחצית מהונו (שהוערך ב־22 מיליארד דולר) לקרן שהקימה את מרכז התרבות SNFCC. על התכנון הופקד אדריכל־העל האיטלקי רנזו פיאנו, שחתום בין השאר על תכנון מרכז פומפידו בפריז ועל בניין ה"ניו־יורק טיימס" במנהטן.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
כאן שוכנות הספרייה הלאומית של יוון (יש עוד אחת ליד אוניברסיטת אתונה במרכז העיר) והאופרה הלאומית היוונית. המדריכה הדוברת אנגלית הובילה אותנו מחלל הספריה העצום אל שני אולמות האופרה המודרניים שעוצבו בטוב טעם.
בהמשך נגיע אל המגדלור שמעל המבנה כדי להשקיף על הנוף המרהיב: מצד אחד מרכז אתונה ומהצד השני אל החוף של פאלירו, המרינה והאוניות הממתינות מול נמל פיראוס.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
מכאן עברנו לפארק, שהצמחייה בו דומה לשדה בור באביב, וירדנו לכיוון תעלה מלאכותית המלאה במי ים שאורכה 400 מטר. בתעלה יש מזרקה שמציעה מדי חצי שעה מופע מרהיב של מים, אורות ומוזיקה. בחורף יש בקצה שלה משטח להחלקה על הקרח.
אפשר להגיע לכאן עם שאטל חינמי שמפעיל המרכז ושיוצא מכיכר סינטגמה, וגם הכניסה למרכז היא חופשית. סיורים מודרכים באנגלית (8 יורו לאדם) מתקיימים לרוב ב־10.30.
במעלה הגבעה לכיוון האקרופוליס תמצאו שכונה קטנה ומיוחדת מאוד בשם אנאפיוטיקה, שמזכירה את הכפרים באיי יוון, ורק בודדים מגיעים אליה. היא נבנתה במאה ה־19 על ידי פועלים מהאי אנאפי שהובאו לבירה לצורך בניית ארמון המלך. בעלייה לשכונה תמצאו מסעדות ובתי קפה שבהם ניתן לעצור ולהסדיר את הנשימה, רגע לפני טיפוס במדרגות הצרות שבין הסמטאות.
בדרך לפסגה חלפנו על פני בתים קטנים ומסוגננים ושתי כנסיות עתיקות. ליד עץ ותיק שעמד בשלכת התמקמנו לתצפית מהממת על אתונה, כשחתולים שמנמנים וידידותיים מארחים לנו חברה.
בדרך חזרה למטה, פגשנו קשיש יווני חביב עם בוזוקי וחתול, שהתחממו ליד מדורה קטנה. הוא שאל אותנו מהיכן הגענו, וכשהשבנו שמישראל הוא פצח בנגינת "התקווה". בהמשך, כשחשפנו אותו לשירים היוונים שיהודה פוליקר תירגם לעברית, הוא הבטיח שאם נחזור בעוד יומיים הוא כבר יידע לנגן אותם.
במיקום מרכזי במורד רחוב ארמו הידוע, מצאנו את Athens Royal Greek souvlaki, מסעדה מעולה לאוכל יווני מהיר שמתאים לכל שעה. יש בה שתי קומות, ולמרות שהיא מזכירה מסעדות למזון מהיר, הישיבה כאן היא ליד שולחנות. תוכלו לבחור בין מנות מהירות וזולות בפיתה, בלחם או בטורטייה (5-3.5 יורו למנה) או בצלחת (כ־10 יורו למנה). יש גם מבחר סלטים (8-7 יורו) המלווים במשקה קל או בבירה צוננת. הצוות צעיר, חייכן ודובר אנגלית.
כתובת: Ermou 64-72, Athina 105 55.
מחאת הסטודנטים העקובה מדם נגד השלטון הצבאי ששרר ביוון בין השנים 1974-1967, והופל בסופה, יצאה משכונת אקסרכיה האנרכיסטית. כיום תושביה חוששים בעיקר מטיפוסים שמחפשים בה מציאות נדל"ניות, והשוטרים הפזורים ברחובותיה ערוכים לדכא כל הפגנה שעלולה להבעיר מפה את הבירה והמדינה כולה.
די מתבקש ששכונה המושכת אמני רחוב ובוהמיינים, ובעלת עבר עשיר במחאות ו־וונדליזם תהיה כר פורה לגרפיטי. עבודת רחוב מרשימה במיוחד היא זאת של האוסטרלי גואידו ואן הלטן שהוזמנה ב־2021 על יד עיריית אתונה והשגרירות האוסטרלית. ביצירה הענקית מופיעות שתי דמויות העוסקות בכריכת ספרים והספרות 73 ו־17 לציון תאריך מחאת הסטודנטים.
חלק מציורי הגרפיטי בשכונה משקפים את המתיחות בין התושבים לשוטרים, כמו זה שעוסק בהריגת הנער אלכסנדרוס גריגורופולוס באש חיה.
מומלץ לצאת לסיור מאורגן של שעתיים בשכונה עם חברת קולון טורס, שעליו משלמים בהתאם לשביעות הרצון. הסיור נערך בימים שני, רביעי ושבת ב־15:00.
היוונים אוהבים מוזיקה. הם יודעים לנגן והבירה שלהם היא גן עדן לחובבי תקליטי ויניל. תוכלו לקנות באתונה תקליטים בשוקי הפשפשים במחירים שמתחילים ב־2 יורו, או לבקר באחת מעשרות חנויות התקליטים בעיר.
אחת שמומלצת במיוחד היא To Diskadiko, הנמצאת בסמטה בשכונת פסירי. היא מציעה מבחר ענק של תקליטים חדשים ומשומשים במחירים שמתחילים ב־12 יורו. התפריט כולל רוק קל וכבד, פאנק, ג'אז, סול ומוזיקה יוונית.
תוכלו להאזין לתקליט שמעניין אתכם ולקבל מהצוות את כל המידע על מצבו. אם תיקחו כמה תקליטים יש סיכוי טוב שתזכו להנחה של כ־10%, וגם יארזו לכם את הרכישות על מנת שיגיעו בשלום לפטיפון שלכם. ניתן לרכוש תקליטים גם דרך אתר האינטרנט של החנות.
את הסיור שאליו יצאנו כדי לחקור את המטבח היווני העבירה נלי מחברת קולון טורס. צעירה מאתונה שחייתה בישראל במשך כמה שנים עד לקורונה. יש לה עברית מצוינת – פרט לכך שאת האות סמ"ך היא מבטאת בחינניות כמו את האות שי"ן.
הסיור היה מעין קיבוץ גלויות ישראלי: זוג ממושב ליד נהריה, זוג מחיפה ומורה מעוטף עזה. החומות נסדקו עם הגעת מנות הטעימה הראשונות, וקרסו סופית עם כוסיות האלכוהול.
הסיור מתחיל בשכונת קוקאקי שלא מאוד רחוקה מהאקרופוליס. התחלנו במסעדת אל גראקו שבה טעמנו קולוקיטוקפטדס (קציצות קישואים מופלאות עם חתיכות פטה ועשבי טיבול), סרדינים על האש, דולמדס (עלי גפן עדינים) הכי טעימים שאכלתי, טירוקפטרי (ממרח פטה עם יוגורט ופלפלים חריפים), וסגנקי (פרוסת פטה מטוגנת עם פירורי לחם, דבש וסומסום).
במסעדה השנייה, קוקטסי, המושפעת מהמטבח של כרתים ומתמחה בבשר הלכנו על ציגריאסטו (כבש מטוגן במחבת עם יין מיושן ושמן זית), וגמופילאפו (עז בבישול ארוך עם אורז חמוץ ושמן וחמאה). את הבשרים ליווינו עם סלט חורטה של עלי בר ירוקים המוגשים עם לימון ושמן זית ועוזרים למערכת העיכול. בצד הוגשה פאבה – מעין חומוס העשוי מאפונה צהובה עם בצל, צלפים ועגבניות.
מכאן המשכנו למאפייה המסורתית קונסטאטיניטיס שם קינחנו בטריגונו פנורמטוס (משולש בצק פילו ממולא קרם).
הסיור המהנה הסתיים בבר הטרנדי אבלי, עם צ'ייסר של מסטיחה - משקה שמכינים מאלת המסטיק המסייע לעיכול.
הסיור של קולון טורס, הנמשך כשלוש שעות, נערך בימים רביעי ושישי ב־19:00, 75 יורו לאדם בהרשמה מוקדמת.
אי־אפשר לבקר ביוון בלי להכנס לטברנה. ליהיא הנפלאה ממלון בראון אקרופול (ישראלית המתגוררת כאן), המליצה לנו על שתי טברנות. הראשונה, הג'ירוס טו מוריה, נמצאת לרגלי האקרופוליס, מרחק הליכה ממרבית בתי המלון. הגענו אל הסמטה שבה ממוקמת, טיפסנו במעלה המדרגות וחלפנו על פני המסעדות ששידלו אותנו להיכנס אליהן. הג'ירוס היא האחרונה במעלה המדרגות. זוג הנגנים/זמרים שפה, מנגן ושר, תוך קריצה לישראלים שממלאים את השולחנות לצד המקומיים. הצוות אדיב והשולחן מלא בכל טוב המטבח המקומי וכמובן ביין.
הרפרטואר המוזיקלי כולל שירים יווניים שזכו לביצועים עבריים של פוליקר, חיים משה ושלומי סרנגה. הלהקה מפנקת גם בשיר בעברית, וחבריה נהנים ממי שקם לרקוד מולם. על שולחן עמוס במתאבנים ובסלטים שילמנו כ־20 יורו לאדם. העלות תעלה אם תזמינו מנות עיקריות.
הטברנה השנייה שבה ביקרנו היא חמילוס, שנוסדה ב־1929 ומופעלת כיום בידי הדור הרביעי של המשפחה. חמילוס נמצאת אמנם במרחק של כ-2 ק"מ ממרכז העיר, אבל בדרך אליה עברנו באזורים שלא בדיוק העניקו לנו תחושות ביטחון. למלון חזרנו בעזרתה האדיבה של אפליקציית אובר.
התיישבנו בשולחן הפינתי והזמנו מבחר מאכלים ויין. הנגנים החלו להתחמם, ונגן הגיטרה הקלאסית הפגין וירטואוזיות מבטיחה. הרפרטואר פה פונה למקומיים, הנגינה והשירה הם ברמה גבוהה, ולפחות כשאנו היינו, לא נרשמו פיזוזים ברחבה.
