מוזיאון ביגפוט שוכן בצ'רי לוג, בצדו של כביש מהיר בן ארבעה נתיבים שמוביל להרי צפון ג'ורג'יה בארצות הברית. מבנה העץ הצנוע בולט בנוף שמורכב מכנסיות, שלטי חוצות וחנויות שמוכרות חפצי קיטש זולים. "אני זוכרת שסבתא-רבתא סיפרה שראתה סאסקואץ' (שם נוסף שמשמש לתיאור היצור המיתי) בבקתה ביער", אומרת שרי גאסקין מג'ורג'יה שמספרת כי נסעה בכביש וכשהבחינה במוזיאון הרגישה שהיא חייבת לעצור ולהיכנס. "תמיד הייתי סקרנית". פיליפ בעלה נשמע סקפטי יותר: "אם זה היה תלוי בי, כבר היינו שוב על הכביש".
הבעלים של המקום הזה בקצה הדרומי של הרי האפלצ'ים הוא דייוויד באקרה, חבר ותיק בארגון לחקר ביגפוט. הוא פתח את המוזיאון בתחילת שנת 2016, ולפני כן הספיק לשרת בצי, לעבוד כנהג משאית וכשומר בבר. החזון שלו בהקרמת המוזיאון היה ליצור אטרקציה משפחתית שתשלב בין בידור ולמידה על אודות ביגפוט.
הסרטון המפורסם של רוג'ר פטרסון ובוב גימלין מ-1967 שבו נראה ביגפוט. רבים סבורים כי מדובר בזיוף.
המוזיאון כולל מיצג של סצנת מצור שמטיל ביגפוט על בקתה מבודדת שבה נמצאים שתי בובות שמדמות בני אדם ומנסות למנוע ממנו להיכנס. עוד על הפרק: מפות שמתעדות את מאות המקומות שבהם בני אדם כביכול ראו את ביגפוט, שחזור של ביגפוט בגובה של כ-2.4 מטרים והקרנה בלופ של סרטון הווידיאו המפורסם מ-1967 שבו נראה כביכול ביגפוט. זה המקום להזכיר כי אין אף הוכחה מדעית לכך שאכן ביגפוט קיים או היה קיים.
"הסיבה שלא יריתי בו היא בגלל שהוא היה אנושי מדי", מצוטט צייד באחד מכתבי הזיכרונות שמוצגים במקום. "לא יכולתי ללחוץ על ההדק כי משהו אמר לי שזה לא בסדר". ואם אתם מחפשים יותר מסתם עדויות, יש אפילו כלי זכוכית עם "צואה של ביגפוט" שנאספה באורגון. מאמינים ביצור המיתי ממשיכים כל הזמן להוסיף פריטים נוספים שתורמים לבניית המיתוס, אחד מהם הוא שתי יציקות של טביעות רגל שכביכול נעשו על ידי ביגפוט.
50 אלף מבקרים מבקרים במוזיאון מדי שנה. באקרה מדגיש כי יש שלל עדויות מרחבי העולם לקיומו של קוף אדם ענק. באוסטרליה, לדוגמה, היצור המיתי מוכר בשם יווי (Yowie). בהימלאיה קוראים לו יטי (yeti). ברוסיה קוראים לו אלמה (Alma) ויש גם את פלורידה סקנא אייפ (Florida Skunk Ape), ג'ורג'יה בוגר (Georgia Booger), ומיזורי מומו (Missouri Momo).
"יש כמה תתי-מינים של זה", טוען באקארה, "לחלק יש שיער קצר, לאחרים שיער ארוך, או שיער אדום. לחלק צבעים מעורבים, כמעט כמו סנאי. לחלק מהם יש פנים מאוד אנושיות". לדבריו, בשנת 2010 קרא לו תושב פלורידה שראה בשטח הפרטי שלו יצורים שנראו לו כמו ביגפוטים. בעזרת אמצעי ראיה תרמי הוא והצוות שלו הצליחו לראות אותם. "הסתכלנו עליהם בתורות, אבל כשהם הבינו שאנחנו יכולים לראות אותם הם הלכו", מספר באקרה.
מייסד המוזיאון יכול לדבר כל היום על ביגפוט, אבל כשעולות השאלות הכי בסיסיות בנושא הוא משתתק. "מה הוא ביגפוט, מאיפה הוא הגיע?". "זה סוד שאנחנו לא אמורים לדעת", הוא אומר ורומז שקיומם של היצורים הוא תוצאה לא רצויה של ניסוי שערכה הממשלה. הוא מרחיק לכת ורומז גם שחייו ייפגעו אם הוא יפרסם את כל עבודותיו בנושא.
דייוויד יודע שהוא לעולם לא ישכנע את כל האנשים, אפילו לא את רובם, בדבר קיומו של ביגפוט, והוא חי עם זה בשלום. "האם כולם צריכים לדעת הכל?", הוא מסכם. "לא, מוטב שלא ידעו".
המקום מושך כמובן גם ספקנים. אחד מהמבקרים חתם בספר האורחים כ"ביגפוט" וציין כי ביתו נמצאו "ביערות". בקטע שבו נשאל איך שמעת עלינו, כתב: "אנשים צילמו אותי".
אבל באקרה מדגיש שרוב המבקרים מתייחסים למוזיאון בכבוד, לפחות בזמן שהם נמצאים בו. "אני רק סקרנית", אומרת אנג'י לאנגליר, שעצרה עם משפחתה במהלך טיול באזור. "עד כה שום דבר לא שכנע אותי, אבל ברור שהרבה אנשים ראו הרבה דברים ששכנעו אותם".
