זה קורה לי בכל קיץ. כשנכנסים לחודש יוני ומגיעים גלי החום המהביל; כשמפלס הזיעה עולה, מחשבותיי נושאות אותי לארצות הקור. ככל שהטמפרטורה אצלנו עולה, כך אני חוזה, יותר ויותר, במפלי מים, באגמים, בקרחונים ובאפרים ירוקים שבאלות של חציר מנקדות אותם בלבן.
פקקי התנועה בארץ, הצפיפות המורגשת בערים, מעוררים בי געגוע לשקט, למרחבים ולריק. להיות בתוך טבע פראי, ללא נהמה של מנועים ועשן שחור. שני הצרכים הללו, קרירות ומרחבים, מובילים אותי לארצות הצפון. אם נוסיף לכך את היופי, נקבל תמהיל מושלם. הפייבוריטית שלי היא איסלנד, "אי הקרח", כפי שכינו הוויקינגים בינם לבינם את הפנינה הירוקה שבלב האוקיינוס האטלנטי.
איסלנד שבצפונו של האוקיינוס האטלנטי היא התגשמות הפנטזיות של חובבי הטבע. מחוז כיסופיהם של הנמלטים מהרעש, מזיהום האוויר ומהערים המקומטות. זהו מקום ריק כמעט מאנשים: גדול פי חמישה ממדינת ישראל, אך מונה כשלוש מאות אלף תושבים בלבד.
לפני כמה עשורים נחשבה איסלנד ל"חור" שלא ברור מה יש לחפש בו, אך כיום היא יעד פופולרי, שעד לפני שנגיף הקורונה טלטל את הכל היה מוצף במבקרים שנהרו אליו בחודשי הקיץ.
זה אינו אתר נופש קלאסי, והוא חסר את הציפוי המתקתק של טירול או שווייץ. נהפוך הוא, המישורים הצחיחים ורחבי הידיים, הרמות סחופות הרוח, המרחבים הצחיחים, הרי הגעש הפעילים ומזג האוויר ההפכפך עושים אותו ליעד זעוף וחמור סבר.
אין עוד הרבה ארצות שהטבע נוכח בהן בשפע כזה של גוונים וצורות: זרמי לבה מתנחשלים כצמות, לועות געשיים, קלדרות שאגמים נקוו בהן, שדות טוף אדמדמים, שדות קרח צחורים המסתיימים בחדות מעל מצוקים, ים כחול, מחדרי בזלת, צוקים הומי ציפורים, איונים שגלי הים משתברים אליהם, שברי קרחונים שנזרקו אל חופים שחורים ושפע של ירק בשלל צבעים.
שטחה של איסלנד הוא 103 אלף קמ"ר. המדינה משתרעת על כל שטחו של האי איסלנד, שהוא האי השני בגודלו באירופה (אחרי בריטניה), וכן על כמה איים קטנים הסמוכים לאי הגדול. יש לו צורה של ברווז, שראשו הוא הפיורדים המערביים (Westfjords). האי נמצא מדרום לחוג הארקטי, למעט כמה מאות מטרים באי Grimsey. מרבית האוכלוסייה מרוכזת בחלקים המערבי והדרומי של האי, בין העיר רייקיאוויק לבין ויק. כל היתר הוא מרחב ריק המצפה לחובבי טבע ונוף.
איסלנד היא למעשה בליטה של סף תת-ימי, שהולך ונמשך מן האיים הבריטיים ועד גרינלנד. פסגה של הרכס המרכז-אוקיאני, רכס שהוא קו התפר בין הלוח האמריקני לאירו-אסייתי. באזור המפגש בין לוחות טקטוניים מתרחש עיקר הפעילות הגיאולוגית. זהו אי הנמצא במיקום שבו מתרחשת התרחבות גיאולוגית מתמדת. מפגש הלוחות הוא מפגש של "פתיחה", ולבה צעירה פורצת תדיר ממעמקים. לפיכך ניתן ללכת שם על שדות לבה, שגילם עשרות שנים בודדות.
באיי ווסטמן ניתן היה לחוש את הקרקע חמה עד לפני כמה שנים. בטינגוויליר אפשר ללכת ממש בין שני הלוחות. רובם של הרי הגעש ופתחי הגעש שבאיסלנד ערוכים ברצועה צרה יחסית, שמקבילה לחוף הדרום-מזרחי. איסלנד נחשבת לאחת הארצות הפעילות בעולם מבחינה געשית. התפרצויות הלבה הרסניות: הן ממיסות שטחי קרח רבים וגורמות לשיטפונות של רפש.
במשך 1,070 השנים שבהן קיים יישוב באיסלנד פעלו למעלה מ-20 הרי געש (מתוך 107), ואירעו יותר ממאה התפרצויות געשיות. באחת מהן, קטלנית במיוחד, יצאו מהר הגעש לאקי ב-1784 ענני אפר וולקני, שכיסו את השדות וגרמו לרעב כבד ולתמותה המונית. בשנת 2010 היתמר ענן של אפר וולקני מהר הגעש Eyjafjallajökull, שחסם לכמה ימים חלק משדות התעופה באירופה.
34 צפייה בגלריה
הֶרְדֶבְרֶד (Herðubreið) המתנשא לגובה של 1,682 מ' ומכונה "מלכת ההרים של איסלנד"
(צילום: גילי חסקין)
תופעת לוואי היא הגייזרים והמעיינות החמים. באיסלנד 250 אזורים גיאו-תרמליים ו-780 מעיינות חמים, שטמפרטורת המים הממוצעת בהם היא 75 מעלות. בנוסף לקלדרות, ללועות ולזרמי הלבה יש באיסלנד תופעות ייחודיות כמו קניון אייסברגי (Ásbyrgi) שצורתו כפרסה, שחצבו הקרחונים והסלעים שהתנקזו לאזור בסערה עם התפרצות הר הגעש. תופעה מופלאה אחרת היא שמורת Hijóöaklettar, מילולית: "שמורת סלעי ההד", שכולה צווארים וולקניים, היינו צינורות פליטה של הרי געש שהתמלאו בחומר קשה מהם, התבלו ורק המילוי נשאר. צווארים אלו מפותלים בפריזמות נפלאות. אחד המקומות המסעירים באיסלנד ובכלל היא שמורת Landmannalaugar, שכולה אפר וולקני בשלל צבעים.
מקום מיוחד במינו הוא קניון Fjadrárgljűfua, שחתר את דרכו בתוך קונגלומרט של סלעי בזלת, שורה של לועות על קו ישר בשמורת לאקי, שפך הלבה שיצא מוולקן לאקי וכוסה בטחב בשרני; Herõubreiõ – הר געש שולחני רב עוצמה, שנחשב להר הלאומי של איסלנד; אזור Mývatn שכולו חגיגה וולקנית ועוד.
החוף הדרומי של איסלנד הוא שטוח, ללא מפרצים. שאר החופים הם תלולים ומפורצים, בייחוד החופים שבמערב ובצפון שהם תלולים במיוחד. פיורדים רבים חודרים ליבשה, וסביבם מצויים כמעט כל יישובי הקבע. הפיורדים באיסלנד אינם יפים כמו אלו של נורבגיה, אבל יש בהם חן, בפרט בכפרי הדייגים שעל חופיהם. דרמטיים ביותר הם הפיורדים הצפון-מערביים, העשירים גם במפלי מים ובצוקים תלולים שבהם מקננים עופות ים.
פנים הארץ ריק מאדם. לאורך החוף המערבי ישנן ביצות. מרבית האי הוא רמות נרחבות, ללא מים או צמחייה. שטחי הקרח העצומים והקרחונים, שמספרם מגיע ל-120, תופסים כשמינית משטח האי. הגדול שבקרחונים בשטח האי הוא Vatnajökull,ששטחו 8,500 קמ"ר. הקרחונים הם אטרקציה תיירותית. החל מהלגונה הקרחונית Jöklsárlón, שניתן לשוט בה ברכב אמפיבי, דרך לגונת Fjallsárlón הקטנה יותר שבה שטים בסירות זודיאק, ועד לטיולים באופנועי שלג.
המים מצויים בשפע, והם גם מקור האנרגיה העיקרי של המדינה, דבר הבא לידי ביטוי במפעלים הידרואלקטריים ובאנרגיה גיאותרמית, המאפשרת אספקת מים חמים לחימום ולרחצה כמעט באופן חופשי בכל האי.
איסלנד היא המדינה המערבית ביותר באירופה. היא ממוקמת ממש מדרום לחוג הארקטי, הנקודה הצפונית ביותר שלה, האי גרימסי, נמצאת על קו האורך 66 צפון והחוג הארקטי משיק לקצה הצפוני שלה. איסלנד נמצאת גם בנקודה אסטרטגית חשובה: אמצע הדרך בין אירופה לאמריקה. המיקום הזה הוא גם מה שגרם לכך שאיסלנד הייתה המדינה האירופית האחרונה שיושבה.
איסלנד התגלתה בסוף המאה השמינית על ידי נזירים אירים, אך אלו הקימו בה רק יישובים ארעיים. בשנת 847 התיישבו בה ויקינגים מנורבגיה, ואליהם הסתפחו מהגרים מן השבטים הקלטיים באירלנד ובצפון בריטניה. ייתכן מאוד שספנים הגיעו אליה מאות שנים קודם לכן.
ב-930 הקימו התושבים באי את הרפובליקה האריסטוקרטית איסלנד (בעוד שבסקנדינביה היה המשטר מלוכני). מנהיגי העם היו מתכנסים אחת לשנה באלתינג (Althing), מועצה מחוקקת ושופטת, שהיא כיום הפרלמנט העתיק בעולם. ב-983 גילו אנשי איסלנד את גרינלנד וייסדו את הרפובליקה הגרינלנדית. הם כנראה גילו גם את וינלנד (כיום ניופאונדלנד שבקנדה) והקימו בה מושבה. לפי החלטת האלתינג נקבעה הנצרות בשנת 1000 כדת רשמית.
הסיור ברחבי איסלנד כמוהו כסיור בפלנטה אחרת. שדות לבה שחורים אינסופיים, שמהם מתנשאים הרי שולחן אימתניים. בתוך הים השחור הזה, מעל משטחי הטרוורטין והטוּף, בוהקים קרחוני הענק באור יקרות. גושי הקרח של איסלנד תופשים שטח שגודלו למעלה ממחצית שטחה של מדינת ישראל. אלו הם גושי ענק לבנים, אימתניים לעתים, עטורים בכתמי מוּרֶנוֹת שחורים וחרוצים בפסים כחולים מרהיבים. למרגלות הקרחונים נמתחות רצועות כסופות של נהרות שוצפים, המתפשטות בעמקים שפעם הכילו קרחונים גדולים הרבה יותר.
סביב סביב, לאורך הדרך ממש או במרחק הליכה קצר ממנה, ישנם מפלי מים רועמים, ענני קיטור ומולם גבעות וולקניות צבעוניות, בספקטרום עשיר של צבעים. מפורסמים מכולם הם סילונות המים הרותחי הניתזים מן האדמה. אחד מהם, גייזיר, העניק את שמו לתופעה והפך לשם גנרי בכל העולם. בלב האי, מעבר להרים, לקרחונים ולשפע הירק, נמצאת איסלנד אחרת - מדברית, קרה, שוממת ומנוקדת במעיינות חמים.
יש באיסלנד פיורדים כחולים, אגמים, מרבדי פרחים, לווייתנים, דולפינים ולהקות ענק של שחפים, אך דומה וכל אלו הם רק בונוס, מעיין תוספת משנית לדבר העיקרי. הגיאולוגיה היא שם המשחק, או ליתר דיוק הפעילות הוולקנית. לא לחינם בחר בה ז'ול וורן כרקע לספרו "מסע אל בטן האדמה".
השילוב של לועות מעשנים וענני קיטור מעורר את דמיונו של כל אדם, ודאי של סופר עתיר השראה. זהו כנראה המקום השומם והפראי שממנו שאב ג'.ר.ר טולקין את ההשראה ל"שר הטבעות". הנופים העוצמתיים, מזג האוויר ההפכפך, השפה הבלתי מובנת והחוויה המיסטית מדיפים ניחוח טולקיני.
בכל הנוגע לפעילות וולקנית, איסלנד היא האתר הסוער ביותר על פני כדור הארץ. האי הקטן הזה (יחסית), המבצבץ מתוכו של הרכס המרכז-אוקייני, הוא סָדָק הלבה הגדול ביותר בעולם. מתחת לקרחונים רוחשת פעילות וולקנית, ולעיתים מתפרצים הרי הגעש ולבה רותחת זוחלת וממיסה את המאסה הקפואה שמעליה. לא לחינם קיבל האי את כינויו המוכר כל כך, "ארץ הקרח והאש".
סלעי הגופרית הצהובים והמכתשים הרבים מזכירים מראות של פני הירח. לא במקרה בחרו האמריקנים בראשית שנות ה-60 באיסלנד כאתר אימונים של האסטרונאוטים לקראת הנחיתה על הירח. איסלנד היא צווארים וולקניים שבהם התגבשה הבזלת במשושים יפהפיים, צמות קפואות של לבה, מערות פעורות בתוך הלבה ובהן נטיפי קרח, קניוני ענק, אגמים בתוך לועות שהתפוצצו, גייזרים, קיטור לבן העולה מן הקרקע, נביעות גיאותרמיות שצבען כחול, בוץ מבעבע ועוד תופעות הגורמות למטייל לתחושה שאלוהים, מן הסתם, השתגע. זוהי ארץ ריקה. הטבע מככב לבדו, ללא פקקי תנועה, תורים ארוכים ואפילו ללא שלטי ענק המעידים על שייכות השמורה לרשות כזו או אחרת.
איסלנד היא הזדמנות נפלאה לצאת לטבע, לשאוף במלוא הריאות את כל היופי, להקשיב לציוץ הציפורים ולשתיקתה של הבזלת. הזדמנות להקשיב גם לקול הפנימי שנפשו יוצאת אל כל אלו. בשמורות הטבע ניתן לפגוש לעיתים את התושבים, רועי צאן שתקנים או נהגי ג'יפים ענקים, צאצאי ויקינגים וקֶלְטִים שנאבקו בטבע ויכלו לו.
באיסלנד אין כמעט עצים. היערות הקטנים שצמחו במדרונות ובעמקים המוגנים מרוח נכרתו במהלך הדורות לצורך הסקה ובנייה. בכמה מקומות נותרו שרידים של היער, כמו למשל בשמורת תורסמורק (þórsmörk) שהוראתה "היער של (האל) תור". כארבעה מיליון עצים ניטעו באי מאז 1994, בפעולת ייעור ממשלתית. למרות זאת, הנוף עדיין נראה קירח וחשוף מאוד. ההלצה המקומית אומרת: "אם הלכת לאיבוד בתוך יער איסלנדי, כל שעליך לעשות הוא לקום על רגליך".
34 צפייה בגלריה
הקלדרה של ויטי ליד Kröflustöô (לא לערבב עם VITI שליד Askja). בשני המקרים, המשמעות היא גיהנום
מול הרמה הוולקנית, מעל הים, מזדקרים צוקים תלולים שעליהם זרועות מושבות ענק של עופות מים: שחפים, יסעורים, קורמורנים, סולות ועיטמים. ממעל מרחפות להקות ענק של שחפיות. ידועים מכול הם הפאפינים, המכונים בעברית "תוכוני ים" (שמם הנכון הוא "טמשאי צפוני"). ציפורים אלו, שצבען שחור-לבן ומקורן בולט בצבע כתום-צהוב, מתכנסות במושבות קינון ענקיות בתחילת הקיץ ונעלמות מהן בסופו. אל המושבות הגדולות ניתן להגיע ברכב רגיל, בסירה או בטרקטור, לפי מיקומה של המושבה.
הפופולריות של הציפור הלאומית אינה מונעת מהאיסלנדים לטפס אל הצוקים כדי לחמוס את ביצי הפאפין למאכל, או לצוד אותם בעזרת "רשת פרפרים" גדולה ולשוב מהציד כשלהקת פאפינים קטנה משתלשלת מכתפם. את החזה הזעיר האדום של הפאפין, כמו את הבשר הכהה של האוריה השחורה, עוד עוף ים, מעשנים או כובשים עם עשבי תיבול או פירות יער.
אין באי יונקי בר, למעט שועלים שהצליחו להגיע לכאן על גבי בולי עץ או קרחונים. גם אילי הצפון הובאו לכאן על ידי החקלאים. בעלי החיים הנפוצים ביותר באי הם כבשים וסוסים. האיסלנדים משתמשים ביעילות בכל חומרי הגלם, שיש לבעלי החיים הללו לתת.
הסוסים האיסלנדיים ידועים ביופיים. הם אינם דקים ואצילים כמו הסוס הערבי או האנגלי, אך הם שריריים ופרוותם בוהקת. אחד החזיונות האיסלנדים הנפוצים והמרגשים הוא עדר סוסים שועט בצד הדרך. בנוסף לארבעת סגנונות הרכיבה המוכרים (הליכה, טפיפה, רכיבה ושעטה) התפתח באיסלנד סגנון נוסף, בין טפיפה לריצה. האיסלנדים מגינים בקנאות על סוסיהם מפני חיידקים וטפילים. אסור להכניס לאיסלנד סוס זר. אפילו סוס שיצא מאיסלנד, לצורך תחרות או תערוכה בינלאומית, מנוע מלשוב לארצו. גם אם ייצג בכבוד את מולדתו, נגזרת עליו גלות. הסוסים היפהפיים מגודלים לצורכי מאכל. בשרם המשובח חביב על היפנים, כמו גם על הצרפתים. בשנים האחרונות פיתחו חוות הסוסים מקור פרנסה נוסף וידידותי יותר - טיולי רכיבה בני שעות ספורות עד ימים אחדים.
אחת התמונות האיסלנדיות המפורסמות הן שלוש כבשים, הנראות כגושים צמריריים שמנמנים, רועות על אחד המדרונות הירוקים. כבר הרמב"ם העדיף את המרעה על האבוס, והתזונה האורגנית ניכרת בטעמן. היחס בין תושבים בני אנוש לבין כבשים הוא 4:1 לטובת הכבשים. האיסלנדים מתמחים בהכנת מטעמים מבשר כבש, כשהוא אפוי ברוטב אוכמניות או בעשבי תיבול. המטבח האיסלנדי עשיר וטעים, וכולל בנוסף לכבשים ולפאפינים גם דגים, פירות ים ומאכל פחות ידידותי לסביבה כמו בשר לווייתן. אחת המוזרויות הגדולות של איסלנד היא חיבתם של תושביה, במיוחד הזקנים והכפריים שבהם, לבשר כריש שתסס כמה חודשים על פרוסת לחם שחור, מרוח בשכבה עבה של חמאה.
את כריש גרינלנד, החי במעמקים הקפואים של האוקיינוס האטלנטי, צדים באיסלנד מאז המאה ה-16. במאה ה-19 נמכר לשוק האירופי שמן למאור שהופק מכבד הכריש. בעונת הקיץ היו הגברים יוצאים לים בסירת עץ קטנטנה, צלצלים בידיהם, ושבים לביתם עם השלל. המסורת האיסלנדית גורסת שבשרו של כריש זה רעיל כשהוא טרי, ולכן היו מבתרים את הבשר לנתחים גדולים מבלי להסיר את העור השחור והעבה, מניחים במקום קר למשך ארבעה שבועות ואחר כך תולים לייבוש במרתף. המהדרין היו טומנים אותו באדמה הקפואה למשך שישה חודשים. הטעם והארומה חזקים וחריפים מאוד, ומעוררים זעזוע בדומה לגבינה מסריחה. מעטים הזרים המסוגלים להתמודד אפילו עם קוביית כריש קטנטונת מבלי לירוק אותה בשאט נפש, או לפחות להזיל דמעות.
זהו טיול של טבע נטו, ללא חוויה היסטורית, ארכיאולוגית או תרבותית. אין בה מקדשי ענק או קתדרלות מרשימות. אין בה מיכלאנג'לו, מאטיס או פיקאסו. התצוגה במוזיאון הלאומי הייתה ממלאה בקושי שני חדרים במוזיאון ישראל, וחלק ממנה הוא יותר אתנוגרפי מאשר ארכיאולוגי. על אדמתה של איסלנד לא התרחשו אירועים היסטוריים שנכנסו לזיכרון האנושי הקולקטיבי, כמו קרב איסוס, קרב זאמה או קרב ווטרלו. ובכל זאת, בעין בוחנת ובאוזן כרויה ניתן לגלות שתושבי איסלנד רחוקים מהתדמית החיצונית של אתיאיסטים גמורים, או למצער לותרנים שכלתנים. תושבי איסלנד שטופי אמונות שאיש דתי יגדיר אותם כ"טפלות", ואנתרופולוג יגדיר אותן כ"עממיות". העם האיסלנדי מורכב משני יסודות, ויקינגים מחד גיסא וקלטים מאידך גיסא. הראשונים הביאו לו את עולם האלים הנורדיים, הקרובים מאוד לאלים הגרמניים, והאחרונים את עולם המסתורין הקלטי.
ההיסטוריה האנושית של איסלנד, בת אלף השנים, לא הקימה מונומנטים, אך הצמיחה את הסאגות, את המיתוסים הקדומים, ההגדות שנכתבו במאה ה-13, שבלעדיהן היינו מתקשים להכיר את המורשת הגרמנית. הסאגות ניכרות בכל מקום. האיסלנדים יודעים להצביע היכן נפל הגיבור גונאר מסוסו, ולהסביר כי העמק של אייסברגי הוא בעל צורת פרסה משום שזוהי טביעת רגלו של סוס, סוסו של בלדר. יש המשווים את מיקומן של הסאגות בתרבות האיסלנדית למקומו של התנ"ך בתרבות הישראלית - אפשר לטייל וליהנות מבלי להכיר אותן, אך ההתמצאות ברזיהן מקנה לטיול ממד נוסף.
המיתוסים המוכרים לקוחים, רובם ככולם, מספרות ימי הביניים של ארצות הצפון, ובייחוד זו של איסלנד. המיתוסים הגרמניים מספרים על עימותים בין אלים למפלצות. האלים כוננו סדר, חוק, עושר, אמנות וחוכמה, בממלכה האלוהית כמו גם בממלכת האדם, ואילו המפלצות וענקי הכפור סיכנו את הסדר ללא הרף וביקשו לחזור ולהשליט תוהו ובוהו. ייתכן שסיפורים אלו אופייניים לתרבות של לוחמים, שיצאו לפשיטות ארוכות ונאבקו אלה באלה על ארצות חדשות להתיישב בהן. הוויקינגים, שהפליגו למרחבי האוקיינוס בחפשם עושר וקרקעות, המשיכו את המסורת הזאת.
מרבית המסמכים שבזכותם ידועה לנו המיתולוגיה הנורדית כיום נכתבו באיסלנד החל מן המאה ה-13 לספירה, ובהמשך נוספו עליהם גם יצירות משאר ארצות סקנדינביה. האיסלנדים, בניגוד לעמים רבים אחרים שהתנצרו זה מקרוב, לא הפכו עורף למורשתם התרבותית הקדומה אלא שימרו וטיפחו אותה. בסביבות 1220 החל סנורי סטורולסון, מלומד ופוליטיקאי רב השפעה, בחיבור יצירתו הגדולה "אדה" (Edda), שעסקה במיתולוגיה האיסלנדית ובחקר שירתה.
מקור חשוב אחר, לצד האדה, הוא מכלול היצירות הקרויות "סאגה". בניגוד לאדה, העוסקת רובה ככולה במוצא העולם ובעלילות האלים, הסאגות עוסקות קודם כל בבני אדם, ומתארות את קורותיהם של מלכים ושל גיבורים אחרים למן תקופת הוויקינגים ואף לפניה. עם זאת, גם בסאגות ממלאים האלים ושאר היצורים המיתולוגיים תפקידים חשובים, שכן הם מתערבים במעשי האדם ומשפיעים עליהם.
בנוסף לאלים, השוכנים בעולמות משלהם (ראה להלן), ישנם גם יצורים אחרים. כך למשל, האָלְפים (álfar) במיתולוגיה הנורדית הם רוחות בדמות אדם פעוט, מלאות משובה ולפעמים מעוללות מעשי זדון, כגון הבאת חלומות ביעותים על בני אדם בשנתם או גניבת ילדי אדם והחלפתם בתינוקות לא רצויים משלהם. מוזר ככל שהדבר יישמע, באיסלנד של האלף השלישי, סלילת כביש או בניית מוסך זקוקים לא רק להיתר מהעירייה, אלא גם לאישורם של האלפים שגרים בנקיקי הסלעים.
רבים מתושבי איסלנד גם חושבים שהתשובה על השאלה הזאת מורכבת יותר משנראה. כ-5% מצאצאי הוויקינגים טוענים כי כבר נפגשו או שוחחו עם שדון או שדונית. סקרים מוכיחים בעקביות שרוב האוכלוסייה מאמינה בשדונים - לרוב הם מתוארים כיצורים דמויי-אדם המגינים בקנאות על בתי הסלע שלהם - או שאינה מוכנה לשלול לחלוטין את קיומם. הזמרת האיסלנדית ביורק אמרה לפני כמה שנים ל"ניו יורקר": "מערכת יחסים עם דברים רוחניים עדיין אפשרית".
איסלנדים רבים מאמינים, מעבר לשדונים, גם בחלומות שמגשימים את עצמם, בכוחותיהן של רוחות המתים ובתופעות על-טבעיות אחרות. כל אלו נובעים מהמסורות הקלטיות של איסלנד, ומן הסתם קשורים גם לנופי הארץ הסלעיים, המלווים במזג האוויר הסוער. ישנם יישובים בחוף האיסלנדי הגאים באוכלוסיית האלפים הגדולה שלהם. סמוך לכביש החוף ניצב צוק ששמו יצא לפניו כמושבה של אלפי שדונים, ולפני כמה שנים אף שונה תוואי הכביש הסמוך לצוק, כדי לא להפריע לתושבים הבלתי נראים.
איסלנד היא מדינה גאה. כלכלתה התאוששה מהמשבר של 2008, האינפלציה נמוכה ושיעור האבטלה הוא 3.3% בלבד, מהנמוכים בעולם. הפשיעה נדירה - אומרים כי רק שתי מכוניות נגנבות באיסלנד בשנה.
האיסלנדים הם חובבי ספר אמיתיים, הראויים יותר מכל עם אחר לתואר "עם הספר". הם קונים יותר ספרים לנפש מבכל מקום אחר בעולם, ומחזיקים בשיא במספר הסופרים יחסית לגודל האוכלוסייה. הסופר הלאומי הלדור קיליאן לכסנס (Halldór Kiljan Laxness), איש שמאל מובהק וסוציאליסט אדוק, הוא דמות נערצת. בשנת 1955 הוענק לו פרס נובל לספרות "על כוחו האפי התוסס חיים, שבאמצעותו החיה את האמנות הסיפורית הגדולה של איסלנד".
לאיסלנד אין צבא, ואין גם שכנים מאיימים. הוויכוחים הפוליטיים נסובים סביב נוכחות חיילי נאט"ו על אדמתה, הקמת מפעלי האלומיניום הפוגעים בסביבה, האתיקה של רכישת דגימות דם עבור חברות התרופות, המנצלות את המונוליתיות ואת אחדות הצורה של תושבי האי, וכמובן ציד הלווייתנים, שגם חובבי טבע מושבעים טוענים לגביו שזהו משאב ראוי לניצול.
חלוקת העושר באיסלנד היא שוויונית יחסית, שירותי הבריאות של המדינה ניתנים בחינם, שיעור תמותת התינוקות הוא הנמוך בעולם ותוחלת החיים היא מהגבוהות בעולם.
למרות זאת, גם איסלנד מתמודדת עם בעיות: התלות הכלכלית בדיג, מחאות חברתיות בנושאים שונים, לילות חורף ארוכים, מס ערך מוסף גבוה מאוד הגורם לתושבים לבצע עסקות "בארטר" (חליפין) רבות, כמה משפחות "אצולה" השולטות בכלכלה ובפוליטיקה ועוד.
לא ממש גן עדן, אך יעד נהדר לחופשה.
אפשר לטייל באיסלנד בצורות ובאופנים רבים, החל מטיול מאורגן על ידי חברה ישראלית או מקומית. טיולים אלו מבוצעים בחלקם באוטובוס שטח בעל עבירות גבוהה. איכותם של הטיולים נבחנת, בין היתר, על פי מספר הפעמים שבהן יורד הרכב מכביש הטבעת, המקיף את האי ויפה לכשעצמו, לתוך השטח הפרוע והמבותר. אפשר ללון בבתי מלון, בחוות או בבקתות שיתרונן נעוץ במיקומן המיוחד, בדרך כלל מבודד ומרוחק. אפשר לטייל ברכיבה על גבי אופניים, וכמובן ברגל. יש באיסלנד מסלולי הליכה רבים ומגוונים, החל בטיול של יום אחד וכלה ב"טרק" שאורכו 500 ק"מ. המסלול הפופולרי ביותר יוצא מלנדלמנלאוגר, ומגיע לאחר ארבעה ימי הליכה לתורסמורק. בדרך הוא חוצה הרים וקניונים, עובר לאורך אגמים, קרחונים, פומרלות ובוץ מבעבע, ונחשב לאחד ממסלולי ההליכה היפים בעולם.
רוצים לפרסם סיפורים חוויות, תמונות וסרטונים מטיולים מיוחדים שעשיתם? כתבו לנו הודעה בעמוד הפייסבוק של ערוץ החופש - ואולי גם הסיפור שלכם יתפרסם אצלנו.
