מהפארק הלאומי ילוסטון, עליו סיפרנו בכתבה הקודמת, ירדנו דרומה לאחיו הקטן - הפארק הלאומי גרנד טיטון, שנמצא 15 ק"מ מהיציאה הדרומית של ילוסטון. הפארק משתרע על שטח של 1,300 קילומטרים רבועים, נמצא בצפון-מערב מדינת ויומינג וכולל פסגות ברכס טיטון שאורכו מעל 60 קילומטרים. הפארק הלאומי הוקם בשנת 1929, וקיבל את שמו של ההר הגבוה ברכס ההרים טיטון (גרנד טיטון). ציידים צרפתים שהגיעו מקנדה תיארו את ההר בסלנג צרפתי וכינו אותו שלושת השדיים les trois tétons. ההר מתנשא לגובה 4,199 מטרים.טיילנו שם שלושה ימים, וביקרנו גם בעיירה ג'קסון הנמצאת מדרום לפארק.
בפרקים הקודמים:
גייזרים וביזונים: חרשנו את פארק ילוסטון
המסע המשפחתי נמשך לקוסטה ריקה
ישראלים ברפובליקת בננות: הטיול שלנו בהונדורס
טיול נדיר עם 3 ילדים באל סלבדור
"צלינו מרשמלו על הר געש": יומן מסע מגואטמלה
המסע נמשך אל גן העדן של בליז
כך חרשנו את מקסיקו עם הילדים
כמה עולה לטייל בקרוואן עם 3 ילדים?
הכירו את משפחת ברזני מהוד השרון
זהו פארק קטן, ומעניין במיוחד עקב ריכוז האגמים, ההרים הגבוהים, ומספר רב של איילי קורא (מוס), וגם דובים שחורים ודובי גריזלי, אותם אף ניתן למצוא במסלולי טיול סביב האגמים. האגמים הגדולים בפארק הינם אגם ג'קסון ואגם ג'ני.
במהלך הטיול בפארק, יש להזמין מראש לינה באתרי הקרוואנים בתוך הפארק הלאומי. מגרשי החנייה בסמוך למסלולי הטיול המועדפים היו די מלאים, במיוחד לקרוואנים ארוכים. כשהצלחנו למצוא מקום חניה ליד אגם ג'ני, יצאנו להפלגה קצרה באגם לעבר ההרים, טיפסנו עם הילדים לנקודת תצפית בשם "השראה" מעל האגם. המראה משם מרהיב, והמסלול בדרך מעט תלול ועובר דרך גשרי עץ מעל מפלים. טיפסנו למסלול "קניון" שממנו רואים את ההרים הגבוהים המתנשאים מעל העמק הירוק, את הנהר הזורם בעמק ומזין את אגם ג'ני ואת הקרחונים המעטרים את הפסגות. מצאנו פירות יער, אך לא ראינו דובים (מטיילים אחרים דווקא ראו דובים על המסלול), ירדנו דרך מסלול המפלים הנסתרים, חזרה לרציף הסירות, שם המתנו למעבורת הבאה (בשעות אחר הצהריים התור ארוך מאוד, ועלולים להמתין בתור במשך שעה ויותר).
אם חפצתם באתגר, שמעתי שיש אתגר שנקרא "פיקניק" לצאת ברכיבת אופניים מג'קסון, להגיע לאגם ג'ני, לחצות אותו בשחייה, לטפס לפסגת הר טיטון. לרדת מההר, לשחות חזרה לגדת האגם, ולהמשיך באופניים לג'קסון. האתגר לוקח כ 24 שעות. אנחנו החלטנו שזה קצת גדול עלינו ופשוט נסענו לג'קסון בקרוואן.
איילי קורא
בעיירה ג'קסון ביקרנו במרכז המבקרים המרשים שבו מוצגים פוחלצים של איילים, דובים וזאבים. הילדים מילאו חוברת של רשות הטבע והגנים של ארה"ב וקיבלו פאצ' של אחראים לשמירה על הטבע.
הפארק הלאומי הצדיק את שמו. לשמחתנו פגשנו איילי קורא (מוס) מספר פעמים, לשם כך התאמצנו ויצאנו לחפש, בעיקר בשעות הבוקר והערב (החל מ-06:30 בבוקר, ואחרי 19:00 בערב) באזור נהר הנחש (סנייק) המתפתל בחלקו הדרומי של הפארק, מהגשר הסמוך למרכז המבקרים ג'ני לייק, וגם בקרבת אתר הקמפינג Gros Ventere. הנקבות ממליטות בחודש מאי, הצלחנו לצפות גם בנקבות עם גורים, וזכרים עם קרניים ענקיות. באחד הבקרים ראינו ארבעה זכרים על שפת הנהר, מחזה לא שגרתי כיוון שמדובר באייל שאינו חי בעדרים.
בדרך החוצה מהפארק הלאומי, צפונה לכיוון ילוסטון, צפינו באיילים קנדיים, וגם בעדר ביזונים. את הלילה העברנו בקרוואן לצד הדרך בין השמורות ולמחרת, הצפנו לכיוון היציאה המערבית מילוסטון. היעד הבא שלנו אליו כבר הגענו הוא הפארק הלאומי גליישר הנמצא במונטנה. לאחר נסיעה של כשש שעות, מצאנו מקום באתר קרוואנים פרטי ליד סנט מרי, על הגבול השמורה המרהיבה המנוקדת אגמים כחולים לצד פסגות משוננות, בעוד רגע נכנסים לצפון מונטנה על גבולה של קנדה.
גליישר במונטנה
על הפנינה של מונטנה כבר שמענו בעבר, והחלטנו הפעם לממש את הפנטזיה. הפארק הלאומי גליישר נמצא בצפון ארה"ב ואף גובל בקנדה. בפארק שני רכסי הרים, הנחשבים לחלק הדרומי של הרי הרוקי הקנדיים - מאות אגמים, אלפי מינים שונים של צמחים ומאות מיני בעלי חיים, בשטח של כ-4,100 קמ"ר.
הפארק נחצה על ידי דרך "הולכים-אל-השמש" Go to the sun road העוברת דרך קו פרשת המים של אמריקה, בעלי קרוואן גדול כמו שלנו, נהנים משירות שאטל לאורך הדרך החוצה את הפארק ממזרח למערב. במהלך הדרך נחשפים לנופים מרשימים של רכסי ההרים לואיס וליווינגסטון, טונדרה אלפינית, יערות מחטניים, מפלי מים וכמובן אגמים גדולים.
בעיירה סיינט מרי הסמוכה לפארק ישנו באתר קרוואנים פרטי, שם למדנו שיש דוב גריזלי מבוגר המסתובב באתר, ובבוקר בעלת המקום ראתה דובה שחורה וגור בדרך לקפה. אנחנו בארץ הדובים ומוטב להתנהג בהתאם, תדרכנו את הילדים לשים לב לתזוזות בשיחים, ולא להסתובב רחוק מדי ולבד.
גם בגליישר בבוקר הכניסה לפארק צפינו באייל קורא זכר עם קרניים יפהפיות, בסמוך לאגם בכניסה לפארק. המשכנו למעבר הרים באמצע הדרך למסלול הליכה בן כחמישה קילומטרים לתצפית על האגם הנעלם. המסלול מרהיב, בעליה, רובו על גשרי עץ, חלקו על שלג. פגשנו שם כבשי הרים (ביג הורן) וגם עז הרים לבנה יפהפייה, לילדים זה הזכיר חד קרן (אך עם שתי קרניים). סנאי קרקע, מרמיטות אפילו על השלג. המסלול היה מאתגר בעיקר עקב רוחות עזות (80 קמ"ש עם משבים של יותר מ-100 קמ"ש)
חזרנו לשאטל, המשכנו למעבר הרים יפייפה, בין אגמים כחולים, הרי נישאים, קרחונים ומפלים. בסוף היום חזרנו לחניה והמשכנו עם הקרוואן לכיוון Many Glacier זהו כביש עם סיכויים טובים לצפייה בבעלי חיים, בטח בשעות הערב. לשמחתנו צפינו בדוב גריזלי בלונדיני מחפש אוכל בין העשבים, די קרוב אלינו. כשהחל להחשיך הריינג'ר ניסה להניס את הדוב בצפירות ואף עם קלע דוד שלא יתקרב לכביש. בהמשך גם ראינו שני גורי שועלים אדומים, בסמוך למחילה לצד הכביש.
למחרת שוב ב-Many Glacier טיילנו ליד האגם באזור swift current ומשם המשכנו צפונה לקנדה לפארק גליישר מהצד הקנדי. זהו פארק לאומי שנקרא ווטרטון, והוא אחד מחמישה פארקים לאומיים בהרי הרוקי הקנדיים.
הילדים התלהבו שעוברים מדינה. פתחנו מפה והסברנו על הגבולות בין ארצות הברית לקנדה. מילאנו מסמכים באפליקציה, הצגנו דרכונים, והנה אנחנו במדינה הגדולה בצפון אמריקה. מעבר הגבול היה מהיר, חזרנו לקילומטרים במקום מיילים, לליטר במקום גלון, לדולר קנדי ששערו נמוך יותר מזה של האמריקני. אז איפה הדלק זול יותר, בארה"ב או בקנדה, אם בארה"ב גלון אמריקני עולה חמישה דולרים (3.64 שקלים), ובקנדה ליטר דלק עולה 1.6 דולר קנדי (2.65 שקלים). זה נחמד לחזור לשילוט בקמ"ש, הבעיה שכל הזמן צריך לחלק ב-1.6 כי מד המהירות של הקרוואן במייל/שעה.
הפארק הלאומי ווטרטון
הפארק הלאומי אגמי ווטרטון מתפרש על פני כ-525 קמ"ר, והוא נמצא בדרום מערב אלברטה. יחד עם הפארק הלאומי גליישר בארה"ב, הם מהווים רצף הנקרא פארק השלום הבין-לאומי ווטרטון-גליישר.
הפארק הזה מומלץ מאוד בעיני. הוא קטן, נגיש, יפה, מלא בבעלי חיים, ויש בו מעט מאוד תיירים ביחס לאחיו הגדול בארה"ב. בכל יום צפינו בדובים, וצעדנו במסלולי טיול לכיוון הקניון האדום, ולכיוון אגם קמרון. אפילו חתרנו בסירה באגם קמרון, והסתובבנו בעיירה מלאת האיילים הקנדיים (שמה ווטרטון) ובמרכז מבקרים מרהיב. בנוסף, טיילנו אל נקודת תצפית על מפלים, נסענו לצד קניון צר, וכמובן אגמים כחולים רחבי ידיים.
המסלול בקנדה מווטרטון בעצם לא היה ממש מתוכנן, אך תוכנת הניווט הראתה כי הרוקיס הקנדיים די קרובים. זהו אחד המקומות האהובים עלינו, ובהחלט התרגשנו לחזור, ביקרנו שם בקיץ 2015 לפני כ- 7 שנים, כשנופר הבכורה הייתה רק בת 4. זהו המקום לטרקים לצד אגמים יפהפיים, בעלי גוון טורקיז בוהק בזכות חיכוך בין הקרח למסלע, קרחונים עיצבו את צורת ה U האופיינית לעמקים.
הרי הרוקי בקנדה
בהרי הרוקי הקנדיים יש חמש שמורות, כאשר המוכרות והפופולריות הן באנף וג'ספר. בנוסף להן יש את יוהו, קוטניי וגם הפארק אגמי ווטרטון. ההר הגבוה ברוקיס נקרא הר רובסון, והוא מתנשא לגובה 3,954 מטרים. כדי לפגוש בעלי חיים, מומלץ לעזוב את הדרכים הראשיות והמהירות, לחקור שבילים צדדיים או לטייל ברגל, בשעות אחר הצהריים המאוחרות בדרך לאגם מיליין היוצא מהעיירה ג'ספר למשל ראינו תריסר דובים שחורים ביום אחד. בדרכים ראשיות קודם רואים את הפקק שנוצר, ואחרי כן מזהים את הדובים, לרוב כשהם מחפשים פירות יער לצד הכביש.
מומלץ לטייל במדרחוב של באנף המקסימה המוקפת הרים לצד נחל. משם נכנסנו לפארק הלאומי, עם מנוי שנתי לפארקים הלאומיים של קנדה שרכשנו בווטרטון.
הדרך היפה ביותר בפארק, מנוקדת באגמי טורקיז, היא הדרך בין באנף לעיירה הקטנה ג'ספר, הדרך נקראת אייספילד, אורכה כ-235 ק"מ, והיא כוללת נופי הרים, קרחונים ונהרות. באמצע הדרך נמצא שדה הקרח קולומביה, מקום מדהים, ביום יפה אפשר לספור שמונה קרחונים המזינים את שדה הקרח ויורדים מההרים למטה. שם גם חנינו את הקרוואן ללילה, ובבוקר התעוררנו למחזה מעורר השראה של קרח אוויר צונן ועוצמות מטורפות של הטבע. זהו שדה הקרח הגדול ביותר בהרי הרוקי של צפון אמריקה. שטחו 850 קמ"ר, ניתן לראותו מהכביש המהיר. בחודשי הקיץ ניתן בקלות לטפס על אחד הקרחונים שנקרא אתבסקה, יש שעושים זאת באמצעות אוטובוס קרח ייעודיים. בחורף שדה הקרח משמש כאתר סקי.
כל הכבוד לטבע
לפני שבע שנים כשביקרנו בפארק עלינו באמצעות רכב ייעודי לקרחון. הפעם אני ונופר טיפסנו עליו רגלית, הקרחון נסוג בקצב של כחמישה מטרים בשנה, במהלך 125 השנים האחרונות הקרחון נסוג יותר מ-1.5 קילומטרים ואיבד מחצית מנפחו. כלומר, לפני שבע שנים היינו צריכים ללכת 35 מטרים פחות כדי לעלות על הקרח. כיוון שהוא נגיש ויחסית קרוב לכביש, אתבסקה נחשב לקרחון הפופולרי ביותר בצפון אמריקה. אגמים רבים מומלצים לעצירה בדרך אייספילד המרהיבה ביניהם הקטור, בו, פייטו, והמפורסמים אגם לואיז ואגם מוריין (בהם מגרשי החניה בקיץ עמוסים).
כשהחלטנו לצאת לטיול בקרוואן, זה בדיוק מה שחיפשנו, שקט, ללא קליטה סלולרית, עיירות מסבירות פנים, טבע עוצר נשימה, מרחבים של חופש ושלווה. הילדים למדו המון על קרחונים, גיאולוגיה, צבע האגמים, שרשרת המזון, בעלי החיים, והכבוד הרב שנותנים פה לטבע. מכאן המשכנו צפונה, להגשים חלום ישן, טיול משפחתי בנופיה של אלסקה.
עינב ברזני הוא צלם, טייל, מהנדס אווירונאוטיקה וחלל, מרצה ומנחה חוגי ילדים בנושא קיימות וטבע. אתם מוזמנים לבקר באתר האינטרנט שלו, ולעקוב אחרי בלוג המסע ודף הפייסבוק "לקצה העולם עינב ברזני".
