בדממה, שרק משבי הרוח מפירים מעת לעת, הולכים המטיילים בדרכים שהיו פעם רחובות ויז'ה אפקואן. הם חולפים על פני שברי אבנים ורסיסי מתכת. זו הייתה פעם עיירת נופש לחוף לגונה אפקואן בפרובינציית בואנוס איירס בארגנטינה, אך היא נחרבה בעקבות שיטפון שאירע במקום ב-1985 וכיום היא מהווה מקום עלייה לרגל לחובבי אתרים נטושים.
המבקרים שמגיעים לפה, כ-520 קילומטרים דרומית-מערבית מבואנוס איירס, עוצרים בסבלנות לקרוא את הכיתובים על השלטים שמספרים על אודות המלונות והמסעדות שהיו פה לפני שמי האגם שטפו את הכל. זה קרה לפני יותר מ-35 שנה, מזג אוויר סוער גרם לפריצת סכר באגם ובעקבות כך מי האגם המלוחים הביאו לקריסה של סוללה שנועדה להגן על העיירה והציפו אותה למשך שני עשורים. לאחר כ-20 שנה המים התייבשו וההריסות התגלו מחדש, אנדרטה לאימפריית התיירות שהייתה פה פעם.
אנשים נהגו להגיע במאה שעברה לוויז'ה אפקואן כדי להירגע ולטבול בבריכות המים המלוחים שנשאבו מהאגם. עיירת הספא הוקמה ב-1921 כדי לנצל את מי אגם אפקואן, מים בעלי מליחות גבוהה מאוד ועם ריכוז מינרלים גבוה. בית הנבחרים התחתון של הקונגרס הלאומי הארגנטינאי אישר ב-2019 הצעת החלטה להכריז על ההריסות כאתר היסטורי לאומי, אך הסנאט (הבית העליון) עדיין צריך לדון בכך. כך או כך, כיום השממה היא מה שמושך לפה מטיילים ארגנטינאים.
סילביה סאבאטלי וטרזה וידלה הם בין מאות המבקרים שהגיעו במהלך חופשת החג האחרונה כדי לסייר במקום ולצפות באגם האפור. כמה בריכות הרוסות עדיין נמצאות במקום. "יש לזה אנרגיה מיוחדת", אומרת סאבטלי שמטיילת לראשונה מאז שמגפת הקורונה הכתה בארנגטינה במרץ 2020. "זה עגום, אבל באותו זמן זה ציורי. זאת ההיסטוריה".
קלאודיו גונסאלס וסילביה פאלאסיו הולכים עם בתם הקטנה תאיס לאורך מה שהיה בעבר השדרה המרכזית של העיירה. הם בוחנים את השרידים של בית הספר, סניף הבנק ואולם הריקודים שבעבר היו שוקקי חיים. קשה להתעלם מתחושת העצבות והמלנכוליה. "המגפה הייתה תקופה קשה ולאט לאט אנחנו חוזרים לנורמליות, לאט לאט אנחנו נצא החוצה", אומרת פאלאסיו.
זוג סטודנטים, קאמילה מולינארי וחואן טוסקאניני, צועדים גם הם בין שרידי העיירה. "ההרס והשממה מכים בנו", אומר חואן בזמן שהוא מסתכל על המגדל של בית המטבחיים הנטוש. "זו סצנה שאתה לא יכול לראות בכל מקום".
