לחרוש את רומא על וספה
(צילום ועריכה: מיה יצחקי)
מכירים את המשפט "כל הדרכים מובילות לרומא"? אז למזלי, מוקדם יותר החודש נקרתה בדרכי הזדמנות לשליחות קצרה (ארבעה ימים), שהובילה אותי היישר אל תוך לב-ליבה המהבהב בצהוב ובאדום של רומא. ולמה כבר אפשר לצפות מנסיעה קצרה לעיר הרומנטית, כשאני לבד והגל השני של מגפת הקורונה נמצא בעיצומו? במקרה הגרוע ביותר, חשבתי לעצמי, אצטרך להסתגר במלון ולקוות שהנוף מהחדר שאקבל יהיה עוצר נשימה, ולא חלילה שתעצור נשמתי מהנגיף - או שבמקרה הטוב, וככה אכן יצא, יתאפשר לי להכיר ולחוות את העיר כמו שלאף אחד לא יצא עדיין, עיר ריקה מתיירים (בזמנים רגילים מבקרים בה כ-7 מיליון תיירים בשנה) שהיחידים שנשארו בה הם המקומיים ואני, תיירת אחת ויחידה - לפחות ככה הרגשתי.
פיאצות, בתי קפה, אלכו-ג'ל בכל פינה, בעלי עסקים מבולבלים, הגבלות ממשלתיות שמשתנות מרגע לרגע, מחאות אזרחים, שיחות עם מקומיים שמתגעגעים לשגרה, לרגע היה נדמה לי שהחיים פה לא שונים כל כך מישראל, חוץ כמובן מהנוף המהמם של רחובות העיר היפהפייה, סמטאות מרוצפות באבן איטלקית כמו בסרטים והרי"ש המתגלגלת על לשונם של המקומיים, שלא חוסכים בברכות "בונג'ורנו" ו"גרציה" זה לזו מבעד למסכה, וכמובן אין מה להשוות בכלל בעניין הקפוצ'ינו.
המלון שהתארחתי בו, Concept Terrace Hotel, נמצא בפיאצה ברבריני (Piazza Barberini), אזור מרכזי שמתחבר לווייה דל קורסו (via del corso), רחוב ראשי ארוך ומלא בכל טוב מן המסחר שיש לרומא להציע. מדובר במלון בוטיק קטן (8 חדרים) וקסום שמעוצב בטוב טעם, עם צוות עובדים שנתן לי הרגשה שמשפחה איטלקית חמימה אימצה אותי. תוך כדי שסנצ'יאנו מטפל בצ'ק אין בקבלה, הוא מעדכן אותי בהגבלות החדשות שהתקבלו מהממשלה, שלפיהן עסקים צריכים לסגור החל מהשעה 18:30, מה שלא ממש עצר בעדי מלצאת ולקרוע את העיר - או יותר נכון, את הרגליים שלי.
בואו נדבר קצת על התרבות האיטלקית, לפחות החלק שאני פגשתי. בפיאצה ברבריני האיטלקים מתעוררים על עצמם בנונשלנט, בסביבות השעה 11:00-10:00 בבוקר, ובינינו למי שמבין עניין זאת שעה קלאסית להתחיל את היום. ככה פתחנו יחד את היום בבית הקפה השכונתי Charlotte - Cafè & Entrecote Roma, שמזכיר קצת באווירה בית קפה היפסטרי כמו בפלורנטין, אבל בניחוח איטלקי. תוך כדי שאני לוגמת מהאספרסו המושלם שהכינו לי, אני תוהה איך אפשר להגדיר את הטמפרמנט האיטלקי הטיפוסי. הייתי מתארת אותו כשילוב מוצלח ומעניין שמלקט את הדברים הטובים מכל צד בין המזג הישראלי - החמימות, הפלפליות והעור השזוף - לבין האירופי ששומר על הטעם המשובח, הפאסון והקלאס.
אז מה זה הקלאס האירופי שלמדתי להעריך מאוד אצל האיטלקים? הבנתי את זה כשביקרתי בזארה, הפנתיאון השני המפואר ברומא, חנות מוארת שמשתרעת על ארבע קומות שלמות ברחוב הראשי וייה דל קורסו. כמו כל לקוחה ותיקה של זארה, הייתי מודעת מראש להגבלה (לא שייכת לקורונה) הקובעת כי אי אפשר להיכנס עם יותר משישה פריטים לתא מדידה, דבר שמקשה מאוד על הקנייה, כי כשנכנסתי לחנות התחשק לי למדוד הכול.
לכן, בעודי ממהרת לצאת מהתא כדי ללקט אחר שישה פריטים נוספים למדידה, הנחתי את ערימת הבגדים המבולגנת על הדלפק, בדיוק כמו שאני רגילה בארץ. למי שלא מכיר, תדמיינו שבכניסה לתאי המדידה מצד שמאל ישנם הרים של ערימות בגדים שבדרך כלל מסתירים את המוכרת שמקפלת אותם בסבלנות מאחורה - רק שהפעם המוכרת האיטלקייה עצרה אותי והסבירה לי בנעימות שכאן נהוג שהלקוחות תולים את הבגדים בחזרה על הקולבים ומניחים להם במסודר בחזרה. האינסטינקט הראשוני שלי היה לחשוב לעצמי איזה חוסר יעילות ובזבוז זמן מהחיים שלי כשזו העבודה שלה ועל זה משלמים לה, אבל משהו באיך שהיא ביקשה ממני גרם לי לשנות את הגישה שלי, ולהבין שאולי יש לנו מה ללמוד מהאיטלקים על אופנת נימוסים והליכות גם בתאי מדידה.
17 צפייה בגלריה
מרחצאות קרקלה, בעבר שימשו מרחצאות לכל שכבות האוכלוסייה, כיום אמפיתיאטרון
(צילום: מיה יצחקי)
רומא על וספה איטלקית אדומה
תוך כדי שאני צועדת בתהלוכת הניצחון האישית שלי עם ידיים מלאות בשקיות ממסע הקניות המוצלח, נזכרתי בסרט "חופשה ברומא", וחשבתי שאם כבר לצאת לטיול מסביב לרומא אז כמו שצריך - על וספה איטלקית אדומה. את הסיור הזמנתי דרך חברה שנקראת Scooteroma, חברת תיירות פרטית שהייחוד שלה הוא סיורים פרטיים מותאמים אישית על וספה. החברה נמצאת בבעלותם של שני יזמים מקסימים, אנני וג'ובאני, שמפעילים את העסק המצליח שלהם כבר מעל לעשר שנים. העסק כל כך מצליח שעל אף שהם היו בעבר זוג ונפרדו, הם בחרו להשאיר אותו בחיים ולנהל אותו יחד אך לחוד.
הם סיפרו לי איך המשבר הכלכלי בענף התיירות ברומא משפיע גם עליהם: "העובדה שהאמריקנים לא יכולים להיכנס לאיטליה היא מאתגרת במיוחד, מכיוון שהאמריקנים הם קהל לקוחותינו העיקרי". ועם זאת, אנני ממשיכה באופטימיות, "אנחנו בטוחים שיגיעו ימים טובים יותר בשנת 2021 וסקוטרומא תעלה ותזרח שוב, בדיוק כמו שאנחנו מכירים את רומא לאורך היסטוריה של מאות שנים".
הייתם צריכים לראות איך ג'ובאני התרגש לצאת לסיור שלנו, שהיה אמור לארוך שלוש שעות, אך בפועל הוא פרגן לי באקסטרה זמן שנמשך כמעט יום שלם. הוא לא הפסיק להגיד לי תודה וכמה הוא שמח שהזמנתי את הסיור, כי בשבילו זה כמו אוויר לנשימה. מה שריגש אותי באותה מידה, לראות את התשוקה של ג'ובאני לעבודה שלו שהוא כל כך אוהב.
אני בחרתי בטיול המעורב (The Scooteroma Shuffle) המשלב את ההיילייטס מכל הסיורים השווים שלהם - אוכל, אמנות רחוב וקאנטריסייד. מומלץ בחום למי שמחפש לטייל בסטייל מסביב לשבע הגבעות הירוקות ברומא, ורוצה להגיע למקומות שרק מקומיים מכירים.
לסיכום, הנה כמה דברים חשובים על רומא שלמדתי מג'ובאני שכדאי לדעת: יום אחד, כשאוכל להרשות לעצמי לבנות בית משלי, זה יהיה רק עם מהנדס איטלקי רומאי. הרומאים היו הראשונים שגילו את חשיבות השימוש במים מזוקקים לשם היגיינה, בריאות וחיים בכלל, עוד מימי האימפריה הרומית שהצטיינה בבניית אמות מים שבסופן נהגו לבנות את המזרקות המפוארות שנשארו עד היום, וזו הסיבה לכך שבכל פינה שתסתובבו סביר להניח שתיתקלו במזרקה.
בנוסף יש להם מעין ברזיות מים שנקראות נוזי (מהמילה nose), למי שתייה צלולים שזורמים בלי הפסקה ברחבי העיר. כן, אני מתכוונת בלי הפסקה כי אין להם בעיה של מחסור במים, אבל בימי הקיץ החמים הן מצילות חיים.
כמו כן, ברומא יש רובע יהודי שבעבר נקרא הגטו היהודי, והיהודים שחיים שם עד היום הם נצר נדיר לשבעה דורות של רומאים שגדלו, חיו ונשארו ברומא מאז ולתמיד. כלומר, אם תרצו לפגוש רומאי אסלי אמיתי, לכו לשם.
הרובע היהודי יפהפה ממש כמו שאר רומא, ותוכלו למצוא בו מסעדות כשרות ומאכלים יהודים רומאים מיוחדים כמו צ'יפס ארטישוק ומאפה פיצה יהודי מתוק, וגם ג'ינאטו - עוגיית חנק מבצק דחוס עם צימוקים שהיה לה טעם שהעלה בי זיכרון שלא ידעתי שקיים אצלי, ולרגע חזרתי לגטו כמו שאני מכירה מהסרטים. מאפיית Pasticceria Boccione, למי שרוצה לשמור בגוגל מאפס.
בסוף היום הגעתי עייפה אך מרוצה למזרקת פונטה דה טרווי (Trevi Fountain). מסביב למזרקה ישבו זוגות זוגות באווירה רומנטית, שבדרך כלל משמשת תפאורה להצעות נישואים. אני, לעומת זאת, מצאתי את עצמי יושבת מול המזרקה כמו זאבה רעבה ובודדה, אוחזת באהבה החדשה שלי - מגש פיצה מרגריטה איטלקית (מנאפולי), חמה, פריכה ומנחמת.
זה הזכיר לי שהאיטלקים רוחשים כבוד גדול לזאבה קפיטולינה. על פי המיתולוגיה הרומאית העתיקה, האיטלקים מאמינים שהעיר יוסדה על ידי שני אחים תאומים, רמוס ורמולוס, הבנים של מארס, אל המלחמה הרומי, וריאה סילביה, אלת האש והאח ובתו של המלך נומיטור. אחיו של המלך נומיטור רצה לתפוס את כיסא המלך (שהיה אחיו) בכוח, ולכן הוא ניסה להרוג את שני התינוקות הקטנים בכך שהורה לזרוק אותם לנהר הטיבר.
מה שהוא לא ידע זה שהאחים היו מוגנים על ידי האלים, כך שזרקו אותם בסל לנהר, הסל נתפס בענפים שמעל לנהר למרגלות גבעת פלאטין, ושם מצאה אותם זאבה שהצילה אותם, האכילה אותם והגנה עליהם. שני התאומים שגדלו ייסדו את העיר רומא. אם כן, הזאבה הייתה בעצם שותפה להולדת הבירה, לאחר שהצילה והגנה על מי שהפכו למייסדיה. מאגדה זו זאבת הקפיטולינה בעלת התכונה הייחודית הפכה לחשובה מאוד והיא נחשבת לסמלה של העיר הנצחית - וזו הסיבה לכך שתוכלו למצוא את תמונותיה, שנראות כמעט כמו סימן מסחרי רומי, באזורים רבים בעיר.
בדיוק בביס האחרון ניגשה אליי שוטרת בנחמדות והסבירה לי שבגלל התקנות החדשות אסור לי לאכול בחוץ - תזמון מושלם כדי להמשיך בדרכי ולאסוף בטייק אווי את הקינוח שחיכיתי לו כל היום - גלידה איטלקית בטעם ורדים, טירמיסו וקצפת און טופ.
