לגלות את היופי של בולגריה
(צילום: אורטל צבר)
בולגריה מוכרת לרבים בעיקר כיעד לנופש קליל וזול, לחופשות מרפא וספא או לבילויים של הימורים, אך המדינה המזרח-אירופית היא גם יעד מומלץ לאוהבי טבע. ביוני נסענו, עשרה צלמים בהובלתו של עמיר חיל, לראות, לצלם ולתעד את יופיה של בולגריה. שרידי השלטון הקומוניסטי, ששרר שם עד שנת 1991, עדיין ניכרים בכל פינה – במבנים הרוסים וישנים, בתשתיות רעועות ובקדמה שבוששה להגיע למקומות רבים – אך עדיין גילינו פינות חמד רבות והתרשמנו מהנופים ומהפולקלור המיוחד.
היעד הראשון היה מנזר רילה. לאחר שעתיים של נסיעה מעיר הבירה הגענו למקום מהאגדות. בתוך יער סבוך בין הרי הרילה שוכן לו מנזר יפהפה, שב-1983 הוכרז כאתר מורשת עולמית מטעם אונסק"ו. כשנכנסנו בשער הגדול נעתקה נשימתנו למראה המבנה המרשים, שכמו צויר ביד אמן.
כנסיית לידת ישו היא המבנה הבולט ביותר בחצר המנזר, ולצידה שוכנים מטבח המנזר, כמה מוזיאונים, מגדל ומבני מרפסות מרשימים עם קימורים וקשתות. המנזר, שהוקם במקור במאה העשירית לספירה, שוכן בחלק המערבי של רכס הרי הרילה, במרכז יער סבוך בגובה 1,147 מטרים, והוא קרוי על שם נזיר בשם רילסקי. המנזר והשטחים החקלאיים שסובבים אותו משתרעים על שטח של 88 אלף מטרים רבועים - לא מעט עבור שישה נזירים בלבד שמתגוררים בו.
למחרת נסענו לבקר במפעל קטן ומיוחד לייצור שטיחי צמר משובחים ויוקרתיים בשיטה מסורתית. המפעל הכמעט סודי הזה אינו מוכר לרוב המטיילים, והוא שוכן בכפר מוסלמי קטן ונידח בדרום בולגריה. האחריות על השטיחים היא ל-200 שנה, והעובדות הן נשים בגיל העמידה שיושבות על דרגשים מול נולים גדולים ואורגות את שטיחי הצמר בשיטה מסורתית של שתי וערב. בכל יום הן אורגות 4-3 סנטימטרים בלבד. שכרן זעום במונחים ישראליים – כ-600 שקלים בחודש.
משם המשכנו דרך ארץ האגמים ועצרנו לצלם ליד אגם באטק היפה שקרוי על שם העיירה הסמוכה. על שפת האגם מצאנו שדה פרחים מרהיב, ומעברו השני התנשאו רכסי הרים ששימשו מסגרת מושלמת לתמונה.
האגם השני שבו שלפנו את המצלמות הוא אגם דוספט הגדול והמרשים, שגם הוא קרוי על שם העיירה שלצידה הוא שוכן. מדובר באזור נופש, וניתן לשוט באגם ולאכול במסעדה שמשקיפה על המים.
התחנה הבאה הייתה העיירה דבין, ששוכנת בלב הרכס של הרי רודופי. דבין מוכרת בזכות המרחצאות החמים שלה, ובמרכזה זורם נחל יפהפה. היה מעניין להסתובב בשש בבוקר ולצלם את העיירה המנומנמת מתעוררת לחיים.
לאחר ארוחת הבוקר יצאנו לבקר בכפר שירוקה לאקה ששוכן למרגלות גוליאם פרליק, הפסגה הגבוהה ביותר של הרי רודופי. בכפר מתגוררים כמה מאות תושבים בבתי אבן יפים עם גגות רעפי צפחה מיוחדים. בשירוקה לקה התגורר גם מטרופוליטן סטפן, חסיד אומות העולם שבכאחד משני ראשי הכנסייה הפרבוסלבית בסופיה סייע להציל יהודים מהצורר הנאצי, ומנע משלוח של 50 אלף מיהודי בולגריה למחנות. בכפר קיימים פסל לזכרו ותעודת כבוד שהונפקה על ידי יד ושם בשפה העברית.
בכפר גם מתמחים בייצור חמתות חלילים. אנחנו פגשנו וצילמנו את קאלין, חלילן, מורה למוזיקה ויצרן של כלי נגינה. הצטופפנו בסדנה הפרטית הקטנה שלו, והוא הסביר לנו בפרוטרוט כיצד הוא בונה את חמת החלילים. למי שבעניין, מדי שנה מתקיים בחודשי הקיץ פסטיבל חמת חלילים בהרי הרודופי.
משירוקה לאקה נסענו כ-25 קילומטרים לכיוון מערב, עד שהגענו לכפרים טריגרד ויאגודינה בהרי הרודופי. ביאגודינה קיימת תצפית עוצרת נשימה בשם עין הנשר, שנמצאת בגובה של כ-1,563 מטר, והדרך היחידה להגיע אליה היא בנסיעה עם ג'יפ בדרך רצופת חתחתים וקפיצות. הנסיעה לא מיועדת לבעלי לב חלש, ולפעמים צריך להחזיק חזק כדי לא לעוף מהג'יפ.
כששאלתי את טוני המדריך מדוע לא בנו רכבל לתצפית עין הנשר, כדי שיקצר את הדרך למטיילים, זכיתי לתשובה מעניינת: ראש הכפר שבו מתגוררים 100 תושבים מחזיק בחברת הג'יפים שמסיעה את התיירים. אשתו מנהלת את המסעדה המקומית שאליה מגיעים לאחר טיול הג'יפים הקופצני, ואביו מפעיל את מערת הנטיפים המקומית, שאף היא אחת האטרקציות למטיילים בסביבה.
באזור שוכנות שתי מערות מעניינות: מערת יאגודינה שאורכה 10 ק"מ, והיא כוללת חמישה מפלסים נפרדים ונחשבת לארוכה ולעמוקה ביותר באירופה; ומערת גרון השטן שאורכה 110 מטרים ורוחבה 35 מטרים, ויש בה נתיבי הליכה ומפל בגובה 45 מטרים.
המשכנו בדרכנו אל העיירה הנהדרת והפופולרית פלובדיב. הסתובבנו ברחובות הצרים ומרוצפי האבן בעיר העתיקה וצפינו על האמפיתאטרון הרומי המרשים שנבנה במאה השנייה לספירה.
למחרת בבוקר הגענו למנזר באצ'קובו, ששוכן למרגלות מדרונות מיוערים של הרי הרודופי. את המנזר הקימו שני אחים גרוזינים ממשפחת בקוריאני ב-1083. המנזר הוחרב על ידי העות'מאנים במאה ה-16 ושוחזר במאה ה-17. האדריכלות המיוחדת שלו וציורי הקיר המרשימים הפכו אותו לאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.
למחרת בבוקר נסענו לראות ולצלם את הגשרים המופלאים בהרי הרודופי. בעבר הגשרים היו מערה שנוצרה באופן טבעי. עם השנים חלקים מסלעי הקארסט קרסו ויצרו גשרי שיש אדירים. רוחבו של הגשר הגדול הוא כ-15 מטרים בחלקים הרחבים שלו, אורכו כמעט 100 מטרים והוא מורכב משלוש קשתות.
מתחת לגשרים ראינו חוטים אדומים שזורים כצמות התלויים על ענפי העצים. כששאלנו לפשר הדבר הסביר לנו המדריך כי מדובר במנהג בולגרי עתיק. ב-1 במרץ קושרים את הסרט על היד לאהובים ולבני המשפחה, ועם בוא החסידות מאפריקה קושרים את הסרטים על העצים כאות לכך שהחורף הקשה נגמר והאביב הגיע.
פסטיבל הוורדים בקאזאנלק
ניחוחות עזים של ורדים קיבלו את פנינו עם כניסתנו לעמק הוורדים בדרום בולגריה. בעמק שבירתו קאזאנלק חוגגים הבולגרים בחודשי הקיץ את פסטיבל הוורדים ברוב טקס והדר. בתקופה זו מתבצע קטיף ורדים בשדות, ומהם מפיקים שמן ורדים לתעשיית הבשמים והקוסמטיקה. נדרשות 3 טונות של ורדים כדי לייצר ליטר אחד של שמן ורדים, שעולה כ-11 אלף אירו. יותר מ-60% מהוורדים בעולם שמהם מפיקים את שמן הוורדים ואת מי הוורדים גדלים בעמק זה.
במסגרת הפסטיבל מחוללות להקות של צעירים הלבושים בבגדים מסורתיים ומופיעים בפני קהל המבקרים הגדול.
לאחר שצילמנו את החוגגים, יצאנו לחפש את הפועלים העובדים בשדות ועוסקים הלכה למעשה במלאכת הקטיף הקשה. הגענו לשדות, ואכן פגשנו שם את הצוענים הקוטפים בהם ורדים תוך שהם שרים ורוקדים מעת לעת, ובין לבין גם ממלאים את השקים בוורדים.
הביקור בבולגריה לא היה מושלם ללא ביקור בוליקו טרנובו. העיר, הממוקמת על צלע גבעה ומשקיפה לנוף מדהים, מצטיינת באדריכלות מדהימה ובשפע אתרים היסטוריים, והיא אחת הערים היפות בבולגריה. בעיר עובר נהר הינטרה. אחד האתרים המרשימים שבה הוא מצודת צארבץ, שממוקמת בראש הגבעה וצופה לנוף מדהים ביופיו. המצודה הזו הייתה מקום מושבם של מלכי בולגריה ושל אצילים ודיפלומטים זרים. ב-1393, עם הכיבוש העות'מאני, נהרס המקום ורק חלק קטן מ-400 המבנים ו-22 הכנסיות שהיו בו שוקמו.
בדרך אל המצודה נגלה לנו נוף יפהפה של הנהר, הגשרים והבתים עם הגגות האדומים. טיפסנו במדרגות במעלה הגבעה אל המצודה היפה, עד שהגענו אל פסגת המבצר, משם נשקף הנוף המדהים של העיר. הגענו עד לכנסייה שבראש הגבעה - כנסיית גאורגיוס הקדוש. בחודשי הקיץ מתקיים כמעט מדי לילה מופע אור-קולי מהמצודה, המגיע לשיאו בצלצול פעמונים ובזיקוקין דינור.
באחד הבקרים נסענו לעיר הקרמיקה טרויאן, שידועה במוצרי הקרמיקה המיוחדים שמיוצרים בה. שם מצא לנו עמיר מפעל משפחתי קטן, יפהפה ומיוחד במינו לייצור מוצרי קרמיקה עדינים בעבודת יד.
חתמנו את הטיול בסיור ברחובות סופיה הבירה, כשגולת הכותרת הייתה בית הכנסת היהודי. בית הכנסת המפואר והמרשים הוא הגדול ביותר בבלקן והשלישי בגודלו באירופה. האדריכל שתכנן את המבנה היה האוסטרי פרידריך גרינאנגר במאה ה-19, והוא דומה לבית הכנסת הספרדי העתיק בווינה.
במהלך הטיול לנו רוב הזמן במלונות ספא ברמה של 4 כוכבים. המחיר ללילה נע בין 70 ל-100 אירו. בתום תשעת ימי הטיול חזרנו לארץ מלאי חוויות, תמונות ורצון לחזור ולבקר שוב בארץ המפתיעה הזו, שטומנת בחובה הרבה יותר ממה שנראה ממבט ראשון - וכל זאת במרחק טיסה של שעתיים וחצי מישראל.
עמיר חיל, שהוביל את הטיול, הוא צלם טבע וסביבה. אתם מוזמנים להתרשם מצילומים נוספים באתר האינטרנט שלו, או באתר של אורטל צבר.
