השמש זורחת על אגם קוריל ומציצה ישירות מאחורי הר הגעש איליצ'ינסקי, על אתר השרצת הסלמון הגדול ביותר באירואסיה והשני בגודלו בעולם, אחרי אלסקה. מיליוני דגי סלמון שוחים במעלה הנהר ומתאספים באגם הזה, לקראת שחייה לנחלים המזינים אותו והטלת הדור הבא של דגי הסלמון מסוג Sockeye, או בעברית - אלתית אדומה. אני יוצא מהמחנה שבו בילינו את הלילה, מאחורי גדר חשמלית שמגינה עלינו, יחד עם הקבוצה שאני מדריך, עולים על סירה ומגיעים לאחד הנחלים הללו, תוך כדי שאנחנו נדהמים מהמים האדומים מרוב דגי הסלמון. אבל עם כל הכבוד לדגים, אנחנו שם בשביל הדובים החומים, שמתאספים במאות לסעודה שמרפדת בשכבת שומן עבה, ומכינה אותם לקראת שנת החורף הקרבה.
לכל הכתבות במדור "נזכרים בטיולים" - הקליקו
אנחנו מתקרבים עם הסירה לשפך הנהר, ועשרות דובים חומים מתגודדים ומוכנים לארוחה. אנו מתקרבים לחוף, ויורדים יחד עם שני הפקחים ושני המדריכים המקומיים שלנו כדי לאבטח את השטח שבו נשהה. בדרך כלל, המבקרים באגם קוריל מוגבלים לשהות על הסירה או בתוך כלוב תצפית, אבל כקבוצה של צלמים ואוהבי טבע השגנו רישיונות צילום מיוחדים שמאפשרים לנו לשהות באוויר הפתוח, עם אמצעי הזהירות הנדרשים. אין תחליף לחופש שמאפשר את הצילומים הטובים ביותר, והפקחים מטעם רשות הטבע הרוסית דואגים לביטחוננו ולביטחון הדובים הפראיים. הם אפילו מכירים את הדובים אישית, ויודעים מאילו מהם עלינו להיזהר במיוחד.
קמצ'טקה היא חצי-אי הגדול פי 12 מישראל, קרוב לאלסקה וממש צפון-מזרחית ליפן. במשך רוב המאה הקודמת היא הייתה שטח צבאי סגור ובית לבסיסים הגרעיניים הגדולים של ברית המועצות, ורק לאחר קריסתה התאפשר לרוסים ולזרים לבקר בה בלי אישור מיוחד מהצבא. עובדה זו גרמה לטבע של קמצ'טקה להישמר יחסית בצורה נהדרת. למען האמת, גם כיום קמצ'טקה עדיין מנותקת מהכבישים של שאר רוסיה, וניתן להגיע אליה רק בטיסה או דרך הים.
קמצ'טקה יושבת על חלקה העליון של "טבעת האש" המקיפה את האוקיאנוס השקט, אזור הפחתה טקטוני הגורם לאין-ספור אירועים של רעידות אדמה, צונאמי וכמובן להיווצרות הרי געש. למעשה ישנם מעל 300 הרי געש בקמצ'טקה ומתוכם 29 עדיין פעילים, וכמה עמקים גיאותרמיים עם גייזרים ובריכות חמימות. אפילו אגם קוריל הוא שארית של התפרצות געשית אדירה. שטחו כיום הוא בערך חצי מזה של הכינרת, אך הוא עמוק ממנה פי כמה.
הדובים באגם מקיפים אותנו, אך אינם מגלים בנו עניין מיוחד - הם עסוקים בדגי הסלמון. לכל דוב/ה שיטת הציד האהובה עליו או עליה. חלקם אוהבים לצלול לקרקעית ולאסוף דגים שמתו במסע הארוך, חלק מתרכזים במים הרדודים של הנחלים וחלקם מנסים לגנוב דגים מדובים אחרים. כולם שואפים להיות במרכז הנחל, היכן שרוב הדגים עוברים. כל דוב אוכל כ-30 עד 40 דגי סלמון ביום, ואת שאר הזמן מבלים במנוחה ובעיכול.
אימהות רבות מגדלות את הדור הצעיר של הגורים, מאכילות ומיניקות אותם, וכמובן שומרות עליהם מפני הזכרים האחרים שעלולים לפגוע בהם. והגורים? כמו ילדים, אוהבים לרוץ, לטפס ולשחק במים הקרירים של הנחל. מדי פעם הם מנסים גם לצוד אך ללא הצלחה, ובסופו של דבר הם מסתפקים בדגים המתים ובשאריות שלחופי הנחל. יום יבוא והם יצטרכו לדאוג לעצמם ולצאצאיהם. צילומים נוספים של הדובים האלו ניתן לראות באתר הבית שלי כאן או בחשבון האינסטגרם שלי.
כדי להגיע לקמצ'טקה אנו ממריאים מישראל דרך מוסקבה, ומשם בטיסה ישירה לעיר הבירה של קמצ'טקה - פטרופבלובסק-קמצ'טסקי (כן, לוקח קצת זמן לומר את זה נכון). חלק מההמחשה עד כמה שרוסיה ענקית היא בטיסה הזו, תשע שעות וחצי של טיסת פנים ברוסיה. תשע שעות וחצי שבהן אפילו לא יצאנו משטח המדינה הזו. אחד הדברים המגניבים בטיסה הזו הוא שבטיסה חזור אנחנו ממריאים ב-12:45 מקמצ'טקה ונוחתים בשעה 12:30 במוסקבה, כלומר רבע שעה לפני שהמראנו, בזכות החזרה אחורה באזורי הזמן.
משדה התעופה בקמצ'קטה אנחנו יוצאים בטיסת מסוק של כשעה וחצי במסוק מי-8 רוסי (מקביל ליסעור הצה"לי) בין הרי געש, מפלים ועמקים מרהיבים לאגם קוריל. המסוק מיושן מאוד, אבל אמין במיוחד כפי שהסביר לי המכונאי המוטס. אם חם לכם ורציתם מזגן, פשוט תפתחו חלון והרוח מהרוטורים האדירים כבר תקרר אתכם. החזרה מאגם קוריל היא באותה הדרך בדיוק, עם קצת גיוון שתלוי בטייסים שלנו.
קמצ'טקה היא גם הרבה מעבר לדובים ולאגם קוריל המרשים. הר הגעש מוטנובסקי הוא עדות חיה לעוצמה הגעשית הרועדת מתחת לרגלינו, ובאמצעות נסיעה במשאית קמאז 6x6 אנחנו מגיעים עד חצי הדרך לפסגתו, וצועדים לתוך המכתש הגעשי בין בורות גופרית מצחינים ולועות בוץ מבעבעים. תזכרו ש-29 הרי געש פעילים בקמצ׳טקה, והם עלולים להתפרץ בכל רגע עם לבה לוהטת.
והטבע אינו בועט רק ביבשה, אלא גם בים. זו הסיבה לכך שאנחנו יוצאים בסירת קטמרן גדולה ומפנקת דרומה מפטרופבלובסק קמצ'טסקי, ויורדים לאורך החופים של חצי האי עד למפרץ רוסקאיה, שם אנחנו מבלים את הלילה. לאורך הדרך ניתן לראות צוקי ציפורים עצומים ומרשימים מאוד, בעלי חיים ימיים כמו כלבי ים ולוטרות וכמובן עופות ים בהמוניהם, ובעיקר הפאפין המצויץ שמקנן על צוקים בפתחו של מפרץ רוסקאיה. לאחר שנת לילה טובה, עם הזריחה, אנחנו מתמקמים בפתחו של מפרץ רוסקאיה לצפייה במושבות אריות הים ובלהקות האורקה (לווייתן קטלן), אשר מתרכזות באזור לסעודות של דגי סלמון בלי סוף.
רועי גליץ הוא צלם טבע בינלאומי מוכר ומייסד חברת פוטוטבע מסעות בעולם, שמתמחה בטיולי טבע וצילום לקמצ'טקה, ומובילה מאות מטיילים ישראלים בשנה למקומות מיוחדים נוספים ברחבי העולם. למידע נוסף על קמצ׳טקה - הקליקו.