איך מתחילים?
ישנן שיטות רבות לטייל ולנדוד בדרכים. אנחנו בחרנו במסע חופשי מעבודה, לצאת ולטייל, לנדוד, לחקור ולגלות, ולא להישאר במקום קבוע. החלטנו על משך הטיול מראש - שנה שלמה בדרכים הרחק מהבית, מהמשפחה. זה פרק זמן מספק ליצור חוויה משמעותית וזיכרון משפחתי כזה שייצרב לנו לעד. לא ידענו מראש מה יתאים לנו, וכמה נצליח להיות גמישים בזמן הטיול, בחנו מספר אפשרויות טיול ברכב ובבתי מלון, השכרה או קנייה של רכב, השכרה או קנייה של קרוואן, או טיול עם תרמיל על הגב בתחבורה ציבורית.
ידענו מראש שיש מקומות זולים יותר לטיול (על פי רוב במזרח הרחוק), ויקרים יותר כמו ארצות הברית, קנדה, אוסטרליה ומדינות אחרות באמריקה. החלטנו לטייל בצפון אמריקה כיוון שטיילנו בעבר בקנדה ובחלק המערבי של ארצות הברית, ובאמת הרגשנו שהטבע אינסופי ואפשר לטייל כאן כל החיים. טיול משפחתי באלסקה היה חלום משפחתי, והרגשנו שהוא בר השגה, ובצפון אמריקה יחסית קל לטייל: הכבישים רחבים ומהירים, יש שילוט ברור, מרכזי מבקרים, השפה מוכרת ויש שירותי בריאות. היה ברור לנו שהתחלה בארצות הברית תהיה הכי פשוטה, ובהמשך החלטנו שהכל יישאר פתוח, תרמילים על הגב, רכב שכור, תחבורה ציבורית, ואן או קרוואן.
אחרי עידן הקורונה, רבים אמרו שהספונטניות אבדה, העולם התמלא בתיירים שרצו לצאת מתחושת המחנק של השנים 2020 ו-2021, ואנחנו בכל זאת רצינו לשמר גמישות וספונטניות, החלטנו שטיול בקרוואן הכי מתאים לגמישות מרבית.
אבל זה ממש צפוף,לא?
צפיפות היא עניין סובייקטיבי, ולא הייתי ממליץ לצאת לטיול בקרוואן לתקופה של פחות מחודש. אנחנו עשינו זאת בעבר, לפרקי זמן קצרים, וזה הרגיש לנו מורכב. לוקח זמן להתרגל לחיי משפחה בקרוואן. למרחב קטן, ללא פרטיות, מקלחת קטנה, תא שירותים יחיד. יש גם עבודה סביב הקרוואן, בכל יום יש לנקז מים אפורים ושחורים, למלא מים במכלים. בנוסף למעקב ולמילוי גז פרופן ודלק כמובן.
המטבח והמקרר הגדול מאפשרים לאכול את כל הארוחות בקרוואן, אז יש לבשל, לערוך, לפנות, לשטוף כלים. זו לא מסעדה ולא בית מלון. במשך 24 שעות ביממה זה רק אנחנו, לטוב ולרע - אנחנו הנהגים, הנווטים, המתכננים והמחליטים. אנחנו גם גננת, מורה, המחנכים, המחבקים, אלה שמלמדים נותנים מילה טובה או נוזפים, אנחנו ההורים כמובן, אבל עכשיו באמת 24/7. אין בייביסיטר, אין סבתא, אין חוגים, אין בית ספר או גן. אחרי השבועות הראשונים הדברים מתבהרים. ברור מה קונים בוולאמרט ואפילו מאיזה מדף, איך מסדרים את המקרר והמקפיא, איך לסדר מיטות בערב ובבוקר. שעה למקלחות, שעה לשינה, ובכלל מה התפקידים של כל אחד מאיתנו בצורת החיים החדשה הזו.
בחודש השני למסע כבר הפכנו את הקרוואן לבית, תלינו ציורים ויצירות של הילדים על הקירות. עשינו שימוש באפליקציה למציאת מקומות לינה חינמיים, ניקוז ומילוי מים. צברנו בטחון, כך שכמעט בכל יום, לא ידענו היכן נבלה בלילה. העבודה סביב ניקוז ומילוי נוזלים הפכה לטריוויאלית. אך לא הרגשנו שנקלענו לשגרה, ההיפך, הקצב עלה, שבעה ימים בשבוע של נדודים, ללא הפסקה של ממש, הנוף סביבנו השתנה ללא הרף. עונות השנה, אורך הימים, אפילו השעה בשעון במעברים הגיאוגרפיים השתנתה, הדבר היחיד הקבוע היה הבית החדש שלנו, הבית על גלגלים. אחרי חמישה חודשי מסע ויותר, וכ-40 אלף ק"מ, הקרוואן נכנס לנו עמוק ללב.
בית, עבודה, לימודים?
החלטנו לצאת למסע מבלי לעבוד במהלכו. הדר עזבה את עבודתה כמפיקה, אני נפרדתי מקבוצות הילדים והחוגים שאני מלמד. שנינו בטוחים שנחזור ונמצא את מקומנו מחדש. מצאנו שוכרי משנה לבית, והשארנו חדר אחד לרשותנו שבו דחסנו את כל החפצים שהשארנו בארץ. אנחנו לא ממש עובדים במסע, אנחנו רוצים לטייל. את הילדים אנחנו מלמדים בעצמנו באמצעות תוכנות, אפליקציות, אינטרנט, חידונים, משחקים, יצירה, לרוב בשעות הבוקר, לפעמים בנסיעות הארוכות. הם לומדים המון בטיול, הם מתעניינים ושואלים שאלות רבות, על טבע, בעלי חיים, היסטוריה, גיאוגרפיה, תרבויות אחרות, שפה, המרת מטבע, כלכלה, מדינות נחשלות, תופעות טבע ועוד ועוד.
כמובן שכל משפחה מוצאת את הדרך שלה, ופגשנו בדרכים המון משפחות עם ילדים מישראל וגם מאירופה. יש משפחות הבוחרות בנסטינג (קינון) - המשפחה מוצאת מקום מתאים, שבו חיי קהילה (גם של ישראלים), מתגוררים בשכירות חודשית על שפת אגם או חוף ים, הילדים משתתפים בחוגים קהילתיים או בית ספר. יש שבוחרים נוודות דיגיטלית, ועובדים דרך המרשתת והילדים במסגרות לימודיות. יש שמכרו את ביתם, ויש שיצאו לזמן בלתי מוגבל.
דברו איתי במספרים
הוצאות חודשיות משתנות מאוד בהתאם לקצב הטיול, ולכמות האטרקציות התיירותיות במהלכו. בקנדה ובארה"ב כמעט ולא הוצאנו כסף על אטרקציות תיירותיות - כן עשינו שיט לצפייה בלווייתני אורקה, שיט קרחונים באלסקה, פארקי מים, פארקי חבלים, סקי, החלקה על הקרח, סרטי קולנוע - אבל בעיקר טיילנו בהמון פארקים לאומיים בקנדה ובארה"ב, יותר מ-30 פארקים כאלה, חלקם ענקיים שבהם טיילנו מספר ימים. לטייל בפארקים לאומיים בארצות הברית או בקנדה זה כמעט בחינם. כרטיס לשנה למשפחה לביקור בכל הפארקים הלאומיים ב-50 מדינות בארצות הברית עולה 80 דולר. בקנדה כרטיס שכזה עולה 140 דולר קנדי. ניתן גם להוציא כרטיס מוזיאונים, וככלל מוזיאונים יחסית זולים, ומרכזי המבקרים בפארקים הלאומיים הם מוזיאונים מושקעים ומונגשים לילדים. לכן בעצם רוב ההוצאות שלנו הן על דלק, פרופן (גז לכיריים וגם להפעלת חימום בקרוואן), אוכל, סלולרי, וכביסה פעם בשבוע.
דלק זו ההוצאה הגדולה ביותר והיא תלויה בקצב התנועה. הקרוואן "שותה" דלק, יותר מ-גלון (כארבעה ליטרים) ל-10 מייל (16 ק"מ). מחירי הדלק שונים מהותית בחלקים שונים של ארה"ב. במערב ארה"ב, בצפון מערב, וגם באלסקה, הדלק יקר ועולה בין 4.5 ל-6 דולר לגלון (תלוי במדינה). במזרח ארה"ב וגם בחלק הדרומי מרכזי, הדלק זול עד כדי 2.5 דולר לגלון (למשל בטקסס). יש ימים שהקרוואן צרך מכל דלק מלא (50 גלון), זה 300 דולר ליום באלסקה או בקליפורניה, ואילו בטקסס זה עולה "רק" 125 דולר.
קניות בוולמארט הפכו עם הזמן לקבועות. הוצאנו כ 250 דולר בשבוע, כ-1,200 דולר בחודש. בחמישה חודשי מסע הוצאנו בממוצע 6,000 דולר לחודש. לא כולל כרטיסי הטיסה (שעלו לכל החמישה 4,000 דולר לכיוון אחד), ולא כולל ביטוח מטיילים שעלה לכל המשפחה כ-1,500 דולר לחצי שנה. יש משפחות שהוציאו פחות, יש כאלה שהוציאו הרבה יותר.
ומה עם הקרוואן?
התקציב שציינתי אינו כולל שכירות של קרוואן או את ההפרש בין קנייה למכירת קרוואן. ההחלטה שלנו לקנות את הקרוואן נבעה ממספר גורמים: ראשית החלטנו לצאת לטיול בקיץ בשיא העונה באלסקה, ב-2022, בדיוק כשהיה משבר בהשכרת רכבים בארצות הברית, שגרם למחסור בקרוואנים להשכרה. מחיר השכירות שהוצע לנו היה 400 דולר ליום. זה כבר היה יותר מהתקציב החודשי שתכננו, ואמרנו שאם נטייל אפילו רק שלושה חודשים מדובר בסכום כסף אסטרונומי לשלם על שכירות. לכן החלטנו לחפש לקנות קרוואן. ישנם קרוואנים נגררים על ידי רכבים, נקראים "גלגל חמישי" אותם ניתן לחנות ולנסוע לטייל עם הרכב. יש מסוג מוטורהום שבהם הרכב מחובר לקרוואן. יש קטנים, גדולים וענקיים. אנחנו החלטנו לקנות קרוואן מסוג מוטורהום באורך 30 רגל (9.1 מטרים), עם שבעה מקומות לינה (ל-5 נפשות במקרה שלנו). טיילנו בעבר עם קרוואן קצר יותר, באורך 25 רגל, והחלטנו לשדרג.
החיסרון בקרוואן ארוך זה בעיות עם חניה בחלק מהפארקים הלאומיים, או כבישים צרים בתוך פארקים לאומיים מסוימים שבהם אין כניסה לקרוואן באורך שכזה. מניסיוננו, היתרונות עולים על החסרונות, בעיקר כיוון שבטיול ארוך שכזה אפשר לוותר על כבישים מסוימים, ויש מספיק חלופות. בארצות הברית אין צורך ברישיון נהיגה מיוחד על קרוואן (ניתן לוודא עם החברה המשכירה, או סוכן הרכבים שמוכר את הקרוואן).
את הקרוואן ניתן לקנות מאדם פרטי, או מסוכנות רכבים המוכרת קרוואנים יד שנייה. אנחנו החלטנו לרכוש קרוואן מסוג מוטורהום שנת 2018, מקרוז אמריקה. הקרוואן מגיע לאחר בדיקות קפדניות, ואף עם אחריות. החסרון – קילומטראז' גבוה. היתרונות רבים – חברה שנתנה אחריות, שנתון גבוה, וכמעט שלא בזבזנו זמן, יום אחרי הנחיתה כבר יצאנו לדרך. החלטנו על קרוואן וסיכמנו על מחיר באינטרנט (עם יכולת לחזור בנו ללא עלות כספית אחרי שנראה, נבדוק וניסע על הקרוואן).
כדי לקנות קרוואן בארצות הברית יש צורך בכתובת פיזית, אליה נשלחים גם מסמכי הביטוח, וגם לוחיות הזיהוי הקבועות (לאחר 45 יום מהרכישה, נשלחות לוחיות זיהוי עם רישוי לשנה). עד לקבלת הלוחיות הקבועות נוסעים עם מספר רישוי זמני. קרוז אמריקה דאגו למסמך העברת בעלות, אותו קיבלנו בדואר. ביטוח חובה ומקיף סגרנו באחת מחברות הביטוח (פרוגרסיב), במרשתת.
כמה זה עולה לנו?
הקרוואן עלה 51 אלף דולר, עליו נוסף מס (בארצות הברית יש מס על קניית רכבים יד שנייה, מחברה או אדם פרטי), המס הוא תלוי מדינה, והוא נגזר כאחוז ממחיר המכירה. אנחנו שילמנו 6,000 דולר במדינת וושינגטון. ישנן מדינות שבהן המס זול יותר. כשמסיימים את הטיול ורוצים למכור את הקרוואן ישנן מספר אפשרויות: לפרסם מודעות ברשת כדי למכור לפרטיים, או למכור לסוחר רכבים (כ-30 אחוז פחות מהמחירון). אנחנו לא רצינו לבזבז זמן יקר בניסיון למכור את הקרוואן, ולא רצינו להפסיד 30 אחוז, לכן החלטנו להשאיר את הקרוואן, תחת חוזה מותנה מכירה אצל סוכן קרוואנים בטקסס.
במהלך הטיול שמענו מהמון אנשים כמה קל למכור קרוואן בארצות הברית, כיוון שיש מחסור בקרוואנים, גם שמענו סיפורים על מטיילים שלא הפסידו כלל (בהפרש שבין קנייה למכירה). פגשנו מטיילים שקנו מוטורהום זול בהרבה, וכאלה שקנו יקר יותר. זה הסיפור שלנו.
איך ממשיכים מכאן?
בסוף השנה כבר טסנו מטקסס למקסיקו, והפכנו לתרמילאים. נפרדנו מהבית על גלגלים, אנחנו נודדים בין דירות, הוסטלים או בתי מלון, נוסעים בתחבורה ציבורית, טועמים מאכלי רחוב, מקשקשים בספרדית. מבחינתנו הגיוון חשוב, תרבות חדשה, שפה שונה, מעברי גבולות יבשתיים, מטבעות שונים, מאכלים מגוונים, תרבויות עתיקות (בני המאיה), חופים, צלילה (בצד הפסיפי והקאריבי), בעלי חיים שונים, והרי געש. מרכז אמריקה קוראת לנו, ואנחנו ממשיכים לנדוד. עברנו מעיר הפסטיבלים סן קריסטובל אשר בצ'יאפס במקסיקו לחוף הקאריבי של חצי האי יוקטן, משם לעולם התת-מימי הנפלא של בליז, והיום אנחנו כבר משוטטים בין ערים עתיקות בגוואטמלה. עברנו עוד עמוד בספר המסע שלנו, מבטיחים לשתף בכתבה הבאה.
נסו בעצמכם
מאז טיול התרמילאים הראשון שלי לפני 25 שנים, העולם הפך לדיגיטילי. קבוצות פייסבוק לטיולי משפחות, עוזרות בתכנון מסלול, מציאת מקומות לינה, המלצות לאטרקציות תיירותיות, רעיונות והשראה למסע ונדודים. אלה כמה קבוצות הפייסבוק בהן נעזרנו:
אפליקציה שבה נעזרנו למציאת מקומות חניה ולינה חינמיים לקרוואן, כמו גם ניקוז ומילוי מים - iOverlander.
עינב ברזני הוא צלם, טייל, מהנדס אווירונאוטיקה וחלל, מרצה ומנחה חוגי ילדים בנושא קיימות וטבע. אתם מוזמנים לבקר באתר האינטרנט שלו, ולעקוב אחרי בלוג המסע ודף הפייסבוק "לקצה העולם עינב ברזני".
