דמיינו שאתם מגלי ארצות הולנדים. השנה היא 1598. מזה כמה חודשים אתם מפליגים באוקיינוס, המזון על הסיפון כבר נרקב ומי השתייה עבשים. לפתע מכריז התצפיתן בראש התורן שהוא מזהה יבשה, מכוסה בג'ונגל עבה של דקלי קוקוס ועצי אבוני (הובנה), שביניהם מפכפכים פלגי מים מתוקים. אחרי שאתם נוחתים על החוף הרך והלבן, מתברר שהציפורים כאן כל כך אדישות לטורפים, עד שאפשר ללכוד אותן בידיים חשופות. ברכות: גיליתם את האי מאוריציוס.
יותר מ-400 שנה אחרי שהמתיישבים הראשונים הגיעו למאוריציוס, עדיין מדובר בנקודת אור באמצע האוקיינוס ההודי. פרט לספנים ההולנדים, מי שגילה מזמן את האי הזה, ששוכן כ-900 קילומטר מזרחית למדגסקר, הם התיירים הצרפתים בני זמננו. אלה מגיעים בהמוניהם ובזכותם הפך האי לפנינת תיירות מזמינה, לא יקרה במיוחד, עם סטנדרט אירוח גבוה, אוכל ואלכוהול נהדרים, וריזורטים שמצטלמים מושלם לאינסטגרם. גן עדן מודרני.
בשנים האחרונות התקבעו איי סיישל והמלדיביים כיעדים הטרופיים הפופולריים לישראלים, אבל סיכוי טוב שזה עומד להשתנות. מאוריציוס אמנם רחוקה יותר, אבל קו טיסה חדש של חברת התעופה אייר סיישל הופך את גן העדן הזה לכזה שנמצא במרחק נגיעה. אייר סיישל היא חברה זעירה, שבבעלותה שני מטוסי איירבאס בסך הכל, וצוות מיומן ואדיב. המסע למאוריציוס אמנם ארוך – 11 שעות בסך הכל, כולל המתנה של כשעה וחצי בטרמינל בסיישל – אבל משתלם. בוודאי כשהאלטרנטיבה היא קונקשן באמירויות, באיסטנבול או בפריז, מה שמוסיף עוד אי אילו שעות טיסה. לטיסה עם אייר סיישל יתרון נוסף, משמעותי: היא ממריאה מנתב"ג בחצות, מה שמאפשר לנוסעים לחטוף תנומת לילה ולהגיע למאוריציוס רעננים (יחסית).
אך היתרון הגדול של מאוריציוס הוא שבמקביל לפעילות ה"בטן-גב" האהובה על כולנו, האי הזה מציע מגוון של אטרקציות, טיולים, טבע, תרבות והיסטוריה. תשתית הכבישים טובה, האנשים מסבירי פנים ובעלי חוש הומור בריא, ומומלץ מאוד לשכור רכב ופשוט לשוטט ברחבי האי. רק קחו בחשבון שהנהיגה מתבצעת בצד שמאל, זכר לקולוניזציה הבריטית.
שונית אלמוגים מכל עבר
מי שיקליד "מאוריציוס" בגוגל יגיע מיד לתמונה של גוש סלע ענקי, שנוסק בזווית של 90 מעלות מפני האדמה ומשקיף על לגונת טורקיז מרהיבה. זהו צוק לה מורן (le morne), אתר מורשת של אונסק"ו ופלא טבע אמיתי, ששוכן על חצי אי דמוי פטיש בקצה הדרום-מערבי של מאוריציוס.
צוק לה מורן הוא נקודת חובה לכל תייר, אבל מי שיתאכסן בריזורט "פרדייז" של רשת המלונות המקומית Beachcomber לא יצטרך לנסוע רחוק. כל מה שהוא צריך לעשות זה להרים את הראש. הריזורט הזה, מעין כפר טרופי קטן וקסום, נמצא ממש למרגלות הלה מורן, בקצה אותו חצי אי דמוי פטיש, שהחולות הלבנבנים שלו מפרידים בין הלגונה לאוקיינוס ההודי.
למרות שמאוריציוס התגלה בידי הולנדים, ועל אף שהבריטים משלו בו במשך 150 שנה עד לקבלת העצמאות ב-1968, מי שהותירו את חותמם יותר מכל על האי הם המתיישבים הצרפתים, שנכחו כאן במאות ה-16 וה-17. כך למשל, כל הערים והכפרים כאן הם בעלי שמות צרפתיים, ותושבי האי מדברים כולם צרפתית (רובם גם אנגלית) לצד השפה הקריאולית המקומית, שהיא בפועל צרפתית עם טוויסט אפריקאי.
היום מונה האוכלוסייה במאוריציוס כ-1.3 מיליון איש. כמחציתם הינדים שאבותיהם הגיעו לכאן מהודו, כשליש הם נוצרים שהגיעו מאפריקה, 17 אחוז מוסלמים, 3 אחוז הם בודהיסטים שאבותיהם הגיעו מסין, ועוד אחוז אחד שייך לצאצאים של מתיישבים צרפתים. כל קבוצה אתנית שכזו שומרת על המאפיינים הייחודיים שלה, אך חיה בשלום עם יתר הקבוצות על האי, ולא תיתקלו באיבה או תחושת חוסר ביטחון.
מאפיין נוסף ונוח במיוחד של מאוריציוס היא שונית האלמוגים המקיפה אותו מכל עבר, במרחק כ-200 מטר מהחוף. השונית הזו היא לא רק אתר לצלילות מרהיבות, אלא גם שובר גלים טבעי, שהופך את החופים של מאורציוס לשלווים ונוחים לטבילה. כאשר תשחו כאן, תוכלו לשמוע מרחוק את רעם הגלים מתנפצים על השונית, חוויה נחמדה שמזכירה מאוד את הסרט של דיסני "מואנה".
כדי לראות מלמעלה את כל הטוב הזה מומלץ לטפס לעיירה שאמארל (Chamarel), שנמצאת בקצהו של כביש הררי שמתפתל בתוך יער סבוך, לא רחוק מלה מורן. בעיירה החביבה הזו שפע של מסעדות, שמשקיפות לנוף פנורמי עוצר נשימה. העיירה ידועה גם במפל שלה, שגובהו כמאה מטרים (עלות כניסה לתצפית על המפל עולה כעשרה דולר לאדם).
אם כבר טיפסתם לשאמארל, מומלץ לקפוץ לביקור ביער עצי האבוני (Ebony Forest), פרויקט שימור מרגש שהוקם באופן פרטי ומשתרע על פני יותר מ-60 דונם של טבע פראי. עצי האבוני הדחוסים והכבדים, חומר גלם פופולרי לרהיטים וכלי נגינה, מילאו בעבר את מאוריציוס, אך לאורך השנים נכרתו בהמוניהם ונכחדו מהאי. במסגרת פרויקט השיקום, שהחל ב-2006, נשתלו באזור כ-1.4 מיליון עצים, כולל כמה זנים של עצי אבוני שנעלמו. ניתן לערוך טיול רגלי בתוך היער, או לשכור ג'יפ שיסיע אתכם במעלה הג'ונגל ואל נקודת תצפית יוצאת דופן, ממנה ניתן לראות את הלה מורן בכל תפארתו, את הפסגות המוריקות של מערב האי ואת מרחבי האוקיינוס על כל גוני הכחול והירוק שלו. במקום פועל גם מוזיאון חביב, שמספר בקצרה את ההיסטוריה המופלאה של מאוריציוס, על החי, הצומח והדומם שבה (הכניסה ליער עולה 6 דולר למבוגר, ועבור נסיעה בג'יפ תשלמו פי שלושה).
מרבית המלונות של מאוריציוס נמצאים על החוף המערבי של האי, שמזג האוויר בו נוח יחסית לחוף המזרחי. ריזורט חמישה כוכבים נוסף של רשת Beachcomber, ששמו Trou aux Biches Beachcomber Golf Resort & Spa, שוכן בחלק הצפון מערבי של מאוריציוס, במרחק עשר דקות נסיעה מהעיירה גראנד ביי (Grand Baie), שנחשבת למרכז חיי הלילה של מאוריציוס וכוללת מועדוני ריקודים ובתי קזינו (צנועים למדי, יש לציין).
עוד ריזורט, ויקטוריה, נמצא לא רחוק. זהו מלון ארבעה כוכבים עם אפשרות לסגנון "הכל כלול", מה שאומר שהלובי שלו פחות מעוצב, והחדרים מעט מיושנים. אבל הים אותו הים, בריכת השחייה (היחידה) גדולה ורחבה, והמלון נמצא בעמדת זינוק מצוינת לשווקים של הבירה פורט לואיס.
בתוך 20 דקות נסיעה תגיעו לשוק המרכזי של פורט לואיס, שמזכיר בצבעים ובריחות את השווקים העירוניים של הודו, מינוס הצפיפות והכאוס. מתחם אחד מוקדש כולו לפירות וירקות, ומתחם נוסף לבגדים ולמזכרות. אפשר ואף מומלץ להתמקח על מחירים, אם כי חייבים לומר ביושר שמציאות גדולות לא תמצאו כאן.
היהודים הגיעו גם לכאן
וכמובן, אי-אפשר בלי הזווית היהודית. בתקופת מלחמת העולם השנייה לכדו הבריטים מעפילים יהודים שניסו לעלות לארץ ישראל, והחליטו לשלוח אותם, מכל המקומות, למאוריציוס. ב-1940 הגיעו לכאן כ-1,500 גולים יהודים על ספינת ה"אטלנטיק", ונזרקו מיד לבית הכלא הידוע לשמצה שנמצא בעיר, בו באסין (Beau Bassin). היהודים היו כלואים במשך חמש שנים עד לסיום מלחמת העולם השנייה, ורק אז התאפשר להם לעלות לארץ ישראל.
במהלך שהותם הקשה בכלא מתו כמה אסירים ונקברו בבית הקברות היהודי, ששוכן קילומטר וחצי מבו באסין. זו ללא ספק הנקודה המרגשת ביותר לבקר בה כיהודי במאוריציוס: 128 יהודים טמונים בבית הקברות הקטן והעצוב הזה, כולם ניסו לברוח מידי הנאצים רק כדי למות ממחלות כמו טיפוס ומלריה על אי נידח בשולי האוקיינוס ההודי. בצמוד לבית הקברות פועל מוזיאון קטן אך עשיר במידע ובחומר ארכיוני, המגולל את הסיפור יוצא הדופן של הגולים היהודים.
המלצה נוספת לביקור היא הגנים הבוטניים הנפלאים של העיירה פמפלמוס (Pamplemousses), שכוללים 600 סוגי עצים, חלקם עצומים בגודלם, מהם 80 זנים שונים של עצי דקל, שנאספו מכל רחבי העולם (עלות הכניסה: כ-7 דולר לאדם). מדובר באחת מנקודות החובה במאורציוס – אי שיש בו הרבה יותר מחופים לבנים וריזורטים מפנקים.
הכותב היה אורח של חברת התעופה אייר סיישל ושל רשת המלונות Beachcomber
