ברוכים הבאים לקו ליפה
(צילום: אליה וינברג)
חול לבן, מי טורקיז צלולים ושקטים, אלמוגים ושוניות – ברוכים הבאים לאי התאילנדי קו ליפה (Kho Lipe). ליפה, אי קטן באורך של 3.5 קילומטרים וברוחב של 2.5 קילומטרים, הוא האי הדרומי ביותר בתאילנד, והוא שוכן בארכיפלג Adang-Rawi במצר מלאקה, שמחבר את ים אנדמן שבאוקיינוס ההודי אל ים סין הדרומי שבאוקיינוס השקט. בניגוד לאיים אחרים בתאילנד, האי ליפה הצליח לשמור על אותנטיות וגורם למי שמגיע אליו להרגיש כמו תרמליאי אמיתי.
את החופשה המשפחתית בקו ליפה תכננתי לפרטי פרטים, מכיוון שהיה לי חשוב להגיע דווקא בעונה היבשה, כשיש סיכוי גבוה ליהנות משמיים כחולים ומים שקט. עד כמה זה חשוב? ההגעה לקו ליפה מאתגרת. הפלגה עם ילדים קטנים בים סוער אינה מומלצת, ולכן עדיף לתזמן את החופשה בין נובמבר לאפריל.
באי שני חופים מרכזיים, פאטיה וסאנרייז. לצערי, בזמן שתכננתי את הטיול לא מצאתי מספיק מידע על ההבדל בין השניים. אחרי התלבטויות בחרתי בריזורט שנמצא בחוף פטאיה. בדיעבד זו הייתה בחירה מוצלחת, כזאת שהפכה את החופשה מטובה לחלומית.
כבר כשהתקרבנו עם הסירה לחוף ראינו נציג מטעם המלון מנופף לנו עם שלט ענק. בליפה אין רציף מסודר, ורוב הסירות המהירות מגיעות לחוף פטאיה, ולפעמים גם לחוף סאנרייז, בהתאם למצב הים ולמזג האוויר.
מכיוון שהריזורט שבחרתי נמצא במרחק של 20 מטר מהרציף הצף, הנציג ליווה אותנו (כולל ריצה אחרי הילדים) לאורך החוף עד הקבלה, שם קיבלו את פנינו עם תה צמחים קר ומתוק ומגבות קרות להתרעננות.
הרחוב הראשי של קו ליפה מחבר בין החופים פאטיה וסאנרייז. זהו מדרחוב עמוס בחנויות מזכרות, בסוכנויות טיולים וצלילה, בדוכני אוכל ובמסעדות רחוב, שמגישות את מיטב המנות התאילנדיות המוכרות עם השפעה של המטבח המלזי.
כך למדתי שחוץ מהקינוח המוכר בננה רוטי, שמוכר יותר בהגייה השגויה "בננה לוטי", קיימות למעלה ממאה מנות שונות המכילות רוטי (לחם הודי), חלקן מתוקות ואחרות מלוחות. עלות מנה נעה בין 30 ל-60 באט (כשלושה עד שישה שקלים).
בשעות הבוקר והצהריים הרחוב מתפקד ככביש ראשי של נתיב וחצי, שבו מסיעים את התיירים במוניות טוק-טוק ורוכלים עם עגלות מוכרים דגים ופירות ים טריים למסעדות. בשעות הערב, כשכבר אין הפלגות, הרחוב הופך למקום מפגש קסום לתיירים מרחבי האי.
אז מה ההבדל בין החופים? חוף פאטיה נחשב לאזור היותר פעיל מבין השניים, עם מבחר מסעדות חוף, ברים עם מוזיקה חיה ומגוון חנויות. מכיוון שבשעות הערב אין תנועה של כלי רכב במדרחוב, הילדים יכולים לנוע באופן חופשי ובקצב שלהם בין הדוכנים ללא חשש.
סאנרייז לעומתו נחשב לשקט יותר. בנוסף לריזורטים ניתן למצוא שם את מגורי המקומיים, בית ספר שמגרש המשחקים שלו נושק לקו החוף וכמובן זריחות מדהימות.
תושבי האי, 800 במספר, הם צועני ים. בעבר עיקר עיסוקם היה דיג, וכיום הם מתפרנסים מענף התיירות המקומי. הם עובדים במלונות, מפעילים דוכני רחוב ומשיטים את סירות הלונגטייל שמשיטות את התיירים לאטרקציה העיקרית, הנמצאת דווקא מתחת לפני הים. צלילות, שנורקלינג וחתירה בקיאק שקוף מעל שוניות האלמוגים מושכות תיירים רבים לקו ליפה.
איך מגיעים? ההגעה אל קו ליפה אפשרית רק דרך הים בסירות מהירות. האפשרות הפשוטה יותר היא טיסה לשדה התעופה ב-Hat Yai או Trang, ומשם נסיעה לרציף פאקבארה והפלגה של שעתיים. למען האמת, ההפלגה יכלה להתקצר לכדי שעה, אך ליפה משתייך לפארק הלאומי הימי טארוטאו, ולכן בכניסה לרציף בנוסף לעלות ההפלגה צריך לשלם גם על כניסה לפארק הלאומי. זרים משלמים 200 באט (כ-20 שקל) עבור מבוגר ו-20 באט (כשני שקלים) עבור ילד.
במהלך ההפלגה הסירה עוצרת בשני איים: הראשון נקרא טארוטאו ושימש בעבר כלא עבור אסירים פוליטיים, וכיום הוא אי ירוק פשוט עם חול לבן כשלג; האי השני הוא קאי, שמפורסם בעיקר בגלל קשת שנוצרה בסלע על ידי הים. העצירה היא חובה וכבר שילמתם, אז לפחות תרדו אל החוף להצטלם.
האפשרות השנייה היא להפליג מקו לנטה בסירה מהירה (אוטובוס ימי), שעוצרת בכמה איים בארכיפלג. משך ההפלגה הוא כשש שעות, והקו פתוח מנובמבר ועד אפריל, עם אפשרות לשינויים בהתאם למצב הים ולמזג האוויר. את הכרטיסים המשולבים ניתן לקנות בכל סוכנות נסיעות.
כיצד מתניידים ברחבי האי? כאמור שטח האי קטן, ויש בו כביש אחד מרכזי. לכן ברוב המקרים הבחירה הקלה ביותר היא ללכת ברגל, אבל אפשר גם להשתמש בטוק-טוק או בסירות לונגטייל ולהקיף את האי.
למרות היותו אי קטן ומבודד, הופתענו למצוא לא פחות משלוש חנויות סבן אילבן עם כספומטים צמודים. מחירי המוצרים גבוהים יותר מאשר ביעדים אחרים.
בנוסף יש באי שתי מרפאות, עם רופאים תורנים ואפשרות להטסה רפואית לפי הצורך.
את הטיולים המשפחתיים שלי בתאילנד אני מחלקת לשניים. הסוג הראשון הוא טיול חווייתי שבו נמצאים כל הזמן בתנועה בין יעדים ואטרקציות, מגיעים לכפרים נידחים, חוקרים מקומות פחות מוכרים ומשלבים מוזיאונים ומיצגים של הפולקלור המקומי.
הסוג השני הוא נופש שכולו מנוחה - להגיע למקום ולהפוך אותו לבית לתקופה קצרה, להתנתק משגרת היום ולמצוא פינה שקטה.
קו ליפה היה בשבילנו חוויה שונה ומיוחדת. יותר מהנופים הקסומים מעל ומתחת למים, השקט והשלווה שליוו אותנו מהרגע הראשון ולאורך כל השהות הם חוויה שלא נשכח לעולם.
