אי רציונלי: כאשר הקדמנו להזמין את חופשת הקיץ שלנו הייתה באוויר תחושה שהקורונה מאחורינו. לא רק יוון, עוד מדינות הלכו ופתחו את שעריהן בפני התייר הישראלי המחוסן. אלא שככל שהתקרב מועד ההמראה החשש גבר, שכן מצב המגפה בארץ, וגם ביוון, הלך והחמיר. למזלנו הקונספט שבחרנו לחופשה התברר כמתאים ביותר לתקופה המטורפת הזאת - בבית פרטי, ללא מגע מיותר עם צוות מלון ונטול חיכוך עם אורחים נוספים.
מתחילים במעבורת מאתונה
בחרנו באי היווני סירוס שלמרות שהוא נחשב למרכזי באיים הקיקלאדיים הוא פחות מתוייר. הבטיחו לנו שפה נחוש את יוון האמיתית.
טיסה קצרה לאתונה - תוך הקפדה יתרה על מסכות גם בנתב"ג וגם במטוס - כי מי רוצה לצאת חיובי בבדיקה באי בלי יכולת לעלות לטיסה בחזרה הביתה. אחרי הנחיתה המתינה לנו המונית שתיקח אותנו לנמל פיראוס, לרציף שבו מחכה המעבורת לסירוס. על הרציף כבר מסתדרות עשרות מכוניות שיעלו גם הן למעבורת המרשימה והמודרנית. לבושים במדיהם הלבנים, אנשי משמר החופים היווני בודקים את אישורי החיסונים שלנו ותוך זמן קצר הנוסעים וכלי הרכב כבר על הסיפון.
השעתיים ו-45 הדקות של ההפלגה חולפות בנעימים כשאנו ישובים בכורסאות נוחות במרחב ממוזג. בצד ימין כבר אפשר לראות האי וגם להרגיש את מפלס ההתרגשות העולה שלנו לקראת העגינה המתקרבת בנמל. דלת המעבורת - שהיא גם רמפה שדרכה יורדים הנוסעים והמכוניות - נפתחת ועיר הנמל הרמופוליס מתגלה במלוא הדרה והלב מתרחב. זה נראה כמו בסרטים. מרינה עם יאכטות ומגוון כלי שיט, בתים ישנים ומסוגננים. מסעדות צבעוניות. ובעיקר אווירה של נינוחות. טאנוס החמוד, בעל הבית שלנו בימים הקרובים, כבר ממתין על הרציף עם הרכב האדום שהזמנו ומורה לנו לעקוב אחרי הקטנוע שלו בדרך אל האושר.
יוצאים מהעיר, שסואנת כרגע באופן זמני בגלל הגעת המעבורת, ואנחנו כבר מתפתלים על הכביש ההררי בדרך אל הכפר פבריקה הקרוי על שם בית מלאכה לקרמיקה ששכן שם בעבר ונמצא במרחק של כ־7 קילומטר מהנמל. פניה מהכביש הראשי מביאה אותנו אל רחובות הצרים והכה אופיינים לכפרים של איי יוון. הבתים בנויים עד לכביש הצר, והנהיגה איטית וזהירה תוך התחשבות של הנהגים בכלי הרכב המגיעים ממול כי רק כלי רכב אחד יכול לעבור כאן בכל פעם.
האורות של מיקונוס
הגענו לביתנו הקט היושב כמובטח מול מפרצונים מקסימים בים וביניהם מעגנן קטן לסירות דיג. מכיוןן שהבית כל כך קרוב לים, אנחנו מקפידים בעת החניה למשוך את בלם היד ולשלב את ההילוך הראשון ברכב כדי שלא נמצא אותו בבוקר בים. הבית מצויד כהלכה: מטבח עם ציוד מלא (כולל מדיח), חדרים עם מצעים נקיים, סבון ושמפו כמו בבית מלון ואפילו מכונת כביסה. גם העיצוב נעים ומזמין. אבל הכי חשוב הוא הנוף המשתקף מחלון הסלון ומהמרפסת המקורה, שלתוכו נתעורר בימים הבאים: אין סוף של כחול עמוק בשלל גוונים, ומרחוק - אם יש ראות טובה - אפשר להבחין בלילה גם באורות של האי מיקונוס השכן (מרחק הפלגה של כשעה מכאן).
טאנוס מעביר לנו תדרוך קצר ומספק המלצות על מסעדות, חופים ואופציות הבילוי באי, ואנחנו נפרדים ממנו עד לפגישה הבאה (והאחרונה) שתתקיים על הרציף לפני ההפלגה חזרה לפיראוס. עכשיו אנחנו כבר בדרך חזרה לעיר במטרה לפקוד את אחת מהמסעדות שעליהן המליץ, וליהנות מהמנות המופלאות של האוכל היווני: הרבה פירות ים ודגים טריים, סלט יווני טרי בכל ארוחה, מאכלים מסורתיים וממולאים למיניהם. בימים הבאים נשוב ונפקוד את המסעדות המעולות, כל אחת על פי סגנונה המיוחד והמיקום הייחודי לה. בדרך חזרה לביתנו שליד הים אנחנו נכנסים לסופרמרקט כדי למלא את המקרר באספקה טריה.
את הימים הבאים נפתח בארוחת בוקר ביתית שאכין ושנאכל על המרפסת מול הים: שקשוקה, סלט טרי, טוסטים וקפה טוב. הדבר העיקרי שיעסיק אותנו יהיה איך לבחור את החוף האחד שבו נבלה את היום מבין הרבים והמופלאים הממוקמים במפרצים שבסביבה. האם לצאת לחוף קיני היושב במפרץ טבעי עמוק, וכולל את כל השירותים הנדרשים ברמות שונות - לרבות טברנות, מסעדות וברים, והאם לשכור מיטת שיזוף עבת מזרון או להסתפק במגבת על החול, ואיזה משקה להזמין.
אפשרות אחרת היא לצאת לחוף אגטופס המופלא ולשבת בחוף הים העממי או לחילופין להזמין מראש מקום למתחם ONO היוקרתי השוכן על לשונית קרקע בין שני מפרצים ולהתחכך עם האליטה המקומית של האי, או שדווקא לצאת לחוף וארי הסמוך עם מבחר השירותים שהוא מציע. ההתלבטות אולי נראית קשה, אבל בסוף כל אחד יוכל למצוא את החוף המועדף עליו, ואת האיזון העדין בין שירותים ופינוקים לבין חוף בתולי.
בין נוף אנושי מגוון לבין הרצון להתבודד בחופים שהם כמעט פרטיים. גם חובבי הנודיזם יוכלו למצוא פה את החוף המתאים עבורם. כל חוף והיופי המיוחד לו. כולם יושבים במפרצונים מרהיבים בהם הים מנצנץ עבורכם במבחר גוונים של כחול וטורקיז והמים כה צלולים עד שתוכלו לראות את כפות הרגליים שלכם. המפרצונים גם גורמים לכך שהמים יהיו שקטים ורוגעים גם בימים שבהם הרוח נושבת והים שמחוץ להם קצת סוער.
בימים השלווים האלו על האי, כל מה שהעסיק אותנו היה האם לאכול בחוף בצהריים או להמתין עד לאחרי הצהריים כדי לפקוד את אחת המסעדות. מי שיבחר באפשרות השנייה יוכל לשלב אותה עם טיול של לפנות ערב בהרמופוליס - על טיילת הנמל או להיכנס פנימה דרך הסימטאות, הברים והמסעדות עם המראה היאפי. בכל מקרה, מומלץ להקדיש את אחד הערבים כדי לבקר בבית העירייה המרשים, שנבנה במאה ה־19, ברחבה הגדולה שנמצאת לפניו, וגם בתיאטרון העתיק והמרשים הנמצא בסמוך.
ערב אחד מומלץ להקדיש לאנו סירוס, העיר העתיקה הקתולית היושבת על גבעה מעל הרמופוליס, לטייל בין הסימטאות והמבוכים המזכירים באופיין את הערים העתיקות של יפו וירושלים, לבקר בקתדרלת סנט ג'ורג' בראש ההר. במהלך הטיול הכולל לא מעט עליות וירידות תוכלו לשבת באחת המסעדות והטברנות. אפשר גם לבקר במוזיאון קטן המוקדש למוזיקאי היווני מרקוס ואמווקריס (Markos Vamvakaris), מאבות מוזיקת הרמבטיקו שהאי סירוס נחשב לבית שלה. להאזין לצלילים, להתבונן בתמונות ובכלי הנגינה ולצפות בסרט דוקומנטרי אודותיו.
טפסים וקודים
72 שעות לפני חזרתנו לארץ ואנחנו שוב בדרך למרכז הרמופוליס, הפעם כדי לבצע את בדיקת הקורונה שבלעדיה לא נוכל לעלות לטיסה בחזרה .כאן המקום להזכיר שנופש ביוון בימים אלה (בהנחה שהוא מותר כמובן) כרוך בלא מעט ביורוקרטיה ומילוי טפסים והצהרות בריאות. צריך לקחת זאת בחשבון ואסור לשכוח למלא אף טופס. עוד לפני שתטוסו ליוון יהיה עליכם למלא הצהרה למשרד הבריאות היווני. רק בחצות לפני יציאתכם תקבלו למייל קוד מהרשויות ביוון שבלעדיו לא תוכלו לעלות למטוס. אנחנו למשל יצאנו לפנות בוקר ורק בחצות קיבלנו את הקודים המבוקשים.
את ההפלגה בחזרה לאתונה הזמנו ליום לפני הטיסה הביתה כדי לקחת מקדם ביטחון מפני איחורים בלוח הזמנים של המעבורת. העברנו לילה באתונה ואפילו הספקנו לסייר בין שלוש הכיכרות המגדירות את לב הבירה היוונית וכבר היינו בדרך הביתה, בחזרה מהחלום למציאות.
