לא ידענו יותר מדי על דנמרק לפני שקפצנו על המטוס בדרך לקופנהגן. מולדת הלגו והקרמבו, הנס כריסטיאן אנדרסן, סדרות כמו "הגשר" ו"בורגן". אז למה טסנו דווקא לשם? בראש ובראשונה בזכות הקור. פשוט נמאס לנו מהשרב השורר כאן בנובמבר, והתחשק לנו ללכת קצת ברחוב עם מעיל וצעיף. הסיבה השנייה מעט שנויה במחלוקת: דנמרק הגיעה לכמעט 90% מתחסנים והכריזה על סיום המגפה, מה שאומר שבוטלו כל ההגבלות – כולל מסכות. לצד החששות, קסם לנו להיכנס למכונת זמן ולצאת מצידה השני כאילו אנחנו עדיין ב-2019 – לפני שכל הסיוט הזה התחיל.
חמושים במיטב בגדי החורף שלנו, יצאנו לחמישה לילות בעיר מלאה בגוד וייבז וחזרנו עם תובנות עדכניות לכל הבאים אחרינו. אז קבלו מדריך מלא בטיפים שימושיים.
קר שם בחוץ
אין טיסות ישירות מישראל לקופנהגן, כך שצריך לקחת קונקשן דרך אירופה. זה טיפה מבאס, אבל זו גם הזדמנות לבקר (בקטנה) בעוד יעד – אם בא לכם לקחת קונקשן ארוך (12 שעות או יותר) ולצאת מהשדה למיני-טיול ביניים שכזה. מכיוון שלא רצינו להתפזר לקחנו טיסה של לופטהנזה עם עצירה קצרה במינכן בהלוך ובפרנקפורט בחזור.
חשוב לזכור שמדובר במדינה סקנדינבית: בחורף הטמפרטורות צונחות מתחת לאפס ויורד שלג (איזה כיף!). לכן חשוב להצטייד במעיל טוב, צעיף, כובע גרב ואפילו גטקעס. בסתיו, לעומת זאת, הטמפרטורות די נעימות. אנחנו טסנו בנובמבר וארזנו כאילו אנחנו בדרך לסיביר – כשרוב הזמן לא היינו זקוקים אפילו לסוודר.
להסתובב בלי מסכות
אחרי שובנו הודיעו שלטונות דנמרק על החזרת חלק מהמגבלות, אז חשוב לבדוק לפני הגעתכם באתר שגרירות דנמרק, שבו יש לינקים למידע העדכני ביותר ממשרד הבריאות הדני.
לקראת הטיסה תצטרכו להצטייד בתעודת חיסון (עדיף להדפיס אותה), או בבדיקת PCR עדכנית אם אתם לא מחוסנים. שימו לב: לא מדובר בתו הירוק הרגיל, אלא במה שנקרא "תעודת קורונה", הניתנת להנפקה באתר רמזור. לא לשכוח גם למלא טופס יציאה מהארץ עד 24 שעות לפני ההמראה.
חשוב לוודא את דרישות המדינה שבה עוצרים לקונקשן, במיוחד אם בוחרים באפשרות של עצירה ארוכה יותר מ-12 שעות (גרמניה, למשל, לא דורשת שום דבר מיוחד מאלו שעוברים דרכה, אבל אלו שייכנסו אליה ליותר מ-12 שעות צריכים להציג גם שם את כל התעודות והמסמכים).
עם היציאה משדה התעופה בקופנהגן אפשר פשוט להוריד את המסיכה (נכון לשעת כתיבת שורות אלה) ולשכוח ממנה עד לשובכם לשדה בדרך חזרה. מי שמרגיש צורך להשאיר את המסיכה על הפנים מטעמי בטיחות מוזמן לעשות זאת (יש מעט כאלה). כן, אפילו בתחבורה ציבורית יש פטור ממנה. לקח לנו זמן להתרגל לזה.
גם יתר המגבלות הוסרו (כמו ריחוק חברתי), אך השתדלנו בכל מקרה להתרחק מריכוזי אוכלוסייה והתקהלויות – על כל צרה שלא תבוא. המזל הוא שהדנים הם טיפוסים מאופקים לפחות כמונו הישראלים והם לא נוהגים להתקהל ולהיצמד זה לזה. הצרות הן לרוב בתורים בשדה התעופה, שם גם עם המסכות והמגבלות תמצאו את כל סוגי האנשים.
אם שהיתם בחו"ל מעל שלושה ימים, עד 72 שעות לפני הטיסה חזרה צריך (לדרישת ישראל) לערוך בדיקת PCR, ללא קשר לסטטוס החיסון או לבדיקות קודמות. שמחנו לגלות שהבדיקות בדנמרק הן בחינם והן ניתנות לכל דורש. רק שימו לב: צריך למלא טופס אינטרנטי מבעוד מועד ולהגיע עם ברקוד מוכן לסריקה. בקשו מצוות המלון שיפנה אתכם לכתובת האתר במקרה הצורך. כמו כן, ניתן לקבוע תור מראש באתר ולעקוף את התור (גילינו את זה רק כשכבר הגענו, בלי תור, ונאלצנו לחכות מעל שעה).
ניתן לערוך את הבדיקה גם בשדה התעופה אבל אז צריך להגיע לשם שש שעות לפני הטיסה, וגם לשלם לא מעט כסף. נסו להימנע מכך. כך או כך, חשוב לא לשכוח למלא טופס כניסה לארץ עד 24 שעות לפני ההמראה.
עיר ללא מזומן
לישראל התשלום באמצעות הטלפון הגיע רק לאחרונה, אבל בדנמרק זוהי השגרה. תשכחו מלהסתובב עם מזומן, וגם מכרטיס האשראי שלכם. קופנהגן היא עיר ללא מזומן! בכל מקום, מחנויות הבגדים ועד לדוכן הנקניקיות ברחוב (ואפילו מוניות!) משלמים עם הטלפון שלכם או עם כרטיס אשראי מהסוג החדש – contactless. במקומות רבים, כולל דוכנים ומועדונים, אין אפשרות לשלם במזומן, ובצדק: מי רוצה להתעסק עם שטרות ומטבעות? אז לקראת הנסיעה דאגו להתחבר ל-Apple Pay או ל-Google Pay – ואתם מסודרים.
למרות שדנמרק היא חלק מהאיחוד האירופי המטבע בה הוא קרונה דנית. קל לזכור את היחס בין המטבעות: כל שתי קרונות שוות לשקל אחד. כל מחיר שתראו, פשוט חלקו לשניים ותדעו כמה זה יוצא בשקלים.
דנמרק לא זולה, אבל היי – גם ישראל לא בדיוק. כך שבממוצע, המחירים שם די דומים לאלו שפה. מה שכן, המוניות מאוד יקרות (לקחו לנו יותר מ־100 שקל עבור נסיעה של 5 דקות) ולכן עדיף להתנייד במטרו או באוטובוס. מכיוון שמרכז העיר לא גדול במיוחד, הכי טוב ללכת ברגל.
מחירים כמו בארץ
ואי-אפשר בלי קצת המלצות לאן ללכת ומה לאכול. אז הנה המומלצים שלנו, מהניסיון שצברנו בטיול:
1. קניות: בשביל שופינג הגון הכי כדאי ללכת לאזור סטרויט (Strøget), שהוא המדרחוב הגדול ביותר באירופה. כאן תמצאו את כל המותגים שאנחנו אוהבים בישראל כמו זארה ו־H&M, וגם כאלה שאנחנו עטים עליהם כשאנחנו בגולה כמו יוניקלו. יש כאן גם לא מעט מותגים מקומיים שכדאי לבדוק, ולצידם הרבה חנויות וחמודות של בגדים ומוצרי עור. המחירים דומים מאוד לישראל כך שלא סביר שתיתקלו במציאות. ובכל זאת, קניות הן חלק מהכיף בחופשה, אז תמיד כדאי להסתובב ולהשוות מחירים – ואולי להיתקל בסייל כזה או אחר.
חשוב לזכור: ניתן לצבור חשבוניות ולקבל החזר מס בשדה התעופה בחזור. ההחזר אפשרי רק אם ביקשתם טופס Tax Free Shopping בחנות, ואם הסכום בחשבונית גבוה מ־300 קרונות (כ־150 שקל). ההחזר שתקבלו יהיה אחוז המע"מ (25% בדנמרק) מינוס דמי טיפול. את הטפסים והחשבוניות יש להחתים במכס, ואז לגשת לדוכן של Global Blue כדי לקבל החזר לכרטיס האשראי.
2. לגו: במדרחוב תוכלו למצוא גם את חנות הדגל של לגו, מותג שנולד בדנמרק והמקומיים מאוד גאים בו. בחנות המעוצבת כלבני לגו צהובות ואדומות אפשר למצוא מגוון רחב ממוצרי המותג. במקום יש גם חדר משחקים לילדים, ולכולם בעצם. חוויה מיוחדת גם אם לא קונים כלום.
3. שוק האוכל: חפשו Torvehallerne בגוגל מפות. מדובר בשוק מקורה שמתפרס על פני כיכר שלמה, ובו המון דוכני אוכל טעימים – מסושי ופיצה ועד כריכים שווים ומאפים. הכל סופר־טרי וכל דבר שטעמנו היה טעים ממש. יש גם המון אפשרויות לצמחונים וטבעונים. מצאנו את עצמנו מבקרים שם כמעט על בסיס יומי, כל פעם קונים משהו קטן.
4. נומה: המסעדה המוגדרת "הטובה בעולם" בכל תחרות אפשרית ומחזיקה באינספור כוכבי מישלן נמצאת ממש כאן בקופנהגן. אז אם בא לכם להיפרד מכמה אלפי שקלים ולהזמין מקום חודשים מראש – מחכה לכם חוויה מאוד מיוחדת.
5. מוזיאון לואיזיאנה לאמנות מודרנית: פה תמצאו תערוכות מקומיות ופארק פסלים לצד הפעלות כיפיות לילדים, אחלה בילוי של אחר הצהריים. רק שימו לב לשעות וימי הפתיחה כי בסופי שבוע המקום נסגר מוקדם (מסיבה לא ברורה) ובשני הוא סגור.
6. המגדל העגול: המצפה המתפקד העתיק ביותר באירופה. זהו מצפה מהמאה ה־17 ששימש בעיקר לאסטרונומיה וכיום ניתן לראות ממנו את החלק העתיק של קופנהאגן במלוא יופיו. בתוך המגדל מדרגות לולייניות המובילות אל המצפה, דרך חלל הספרייה העתיק שבו יש תערוכות אמנות מתחלפות. לאחרונה נוספה האפשרות להשקיף על ליבת המגדל מעל רצפת זכוכית. מחיר כרטיס הוא 40 קרונות למבוגר ו־10 קרונות לילד.
7. הגשר: אם בא לכם להרגיש כמו בסדרת מתח סקנדינבית, צאו לטיול בגשר המפורסם שבו צולמה הסדרה הפופולרית ("הגשר") – שמחבר בין דנמרק לשוודיה. הקצה הדני שלו נמצא ליד שדה התעופה (אפשר לראות אותו מהרכבת בדרך למרכז העיר).
8. סטודיו Arhoj: סטודיו לניפוח זכוכית (וגם חנות כמובן) שבו אפשר לראות את האומנים והאומניות בזמן העבודה. בעומק הסטודיו אפשר לראות שני תנורי זכוכית בפעולה, והאומנים מסבירים למי שמתעניין על מה הם עובדים כרגע. בצד השני ישנן עמדות צביעה שבהן אומניות מציירות ביד חופשית על הזכוכית, כל כלי הוא ייחודי. במרכז מוצגים למכירה כל הכלים, ובהם צלחות, כוסות וכדים, וגם חפצי נוי חמודים ואבסטרקטיים. שווה להגיע בשביל החוויה גם אם לא תכננתם לחזור הביתה עם אגרטל בטרולי שלכם.
9. אופניים להשכרה: יש כמויות אדירות של אופניים ברחוב, גם נוסעים וגם חונים. רוצים גם? עשו מה שהמקומיים עושים – וקחו אופניים שיתופיים. ממש כמו הקורקינטים אצלנו, יש שם אופניים של Lime ואחרים. אפשר לשכור בתעריף שעתי או יומי, לבחירתכם.
10. The living room: אם בא לכם קוקטיילים שווים, שייקים אורגניים ואוכל פשוט אבל טעים, באווירה היפסטרית לא מחייבת, תנו קפיצה למקום החמוד הזה. שווה במיוחד להגיע לבראנץ' או להפי־האוור לפנות ערב (21:00-17:00).
11. Paludan Bog & Café: את ארוחת הבוקר הכי שווה מצאנו במקום הזה - בית קפה שיושב בתוך ספרייה ישנה. בניגוד למרבית בתי הקפה בעיר, שמגישים לכל היותר מאפים וכריכים, כאן יש תפריט עשיר (ואורגני) שהרבה יותר דומה לארוחת הבוקר הישראלית.
12. Freetown Christiania: רובע אנרכיסטי אוטונומי בעיר שנוסד בשנות ה־70 על ידי קבוצת היפים שהשתלטה על בסיס צבאי נטוש. במקום התפתחה קהילה שניתקה את עצמה מהחוקים והשליטה של דנמרק. עיקר פרסומה מגיע מרחוב "האור הירוק" בו ניתן היה להשיג קנאביס באופן חופשי. בשנים האחרונות, אחרי עימותים עם המשטרה ורצון התושבים לנקות את השכונה מסמים, הרחוב נסגר. ועדיין נחמד להסתובב שם ולהרגיש את האווירה (רק שימו לב: המקומיים מאוד רגישים לתמונות ורצוי לשאול אותם לפני שמצלמים).
הקרמבו האמיתי זה פה
ואי-אפשר בלי קרמבו במקום שבו כל הקסם הזה התחיל. כאן מקבל הממתק המתוק הזה מקום של כבוד: הוא לא ארוז בחבילות של 12 אלא מוצג במיקום מרכזי בחלון הראווה של המתוקים. עוד הבדלים בין הדני לישראלי: הוא גדול משמעותית מהקרמבו שלנו, והשוקולד העוטף אותו הוא אמיתי (ולא צימקאו) – מה שמאוד שימח אותנו. הקצף בפנים היה פשוט נהדר: קצת פחות מתוק מהישראלי (עדיף), במרקם קטיפתי וסמיך – תענוג אמיתי, לא סתם קוראים לו כאן Marshmallow whips. הבאסה היחידה הייתה כשהגענו לביסקוויט: הוא לא היה באמת ביסקוויט אלא יותר במרקם עוגתי, והגרוע מכל: בטעם של מנטה! יש כמובן עוד הרבה טעמים, ציפויים, וביסקוויטים.
לצד הזעזוע, ומינוס הביסקוויט, אפשר לסכם את החוויה כחיובית מאוד.
