בואו נעלה על כביש קובני, סתם כביש, לא משנה מאיפה ולאן. גם לא משנה ממש כמה זמן ניסע עליו, אם שעתיים או חצי שעה בלבד. נראה כי הנסיעה הזו תספר לנו על קובה בזמן עבר, הווה ואולי לצערי גם עתיד. הנסיעה תהפוך למיקרו-קוסמוס וראי לקובה כולה.
בואו נניח שאנחנו מתרווחים במושב של מכונית אמריקנית אדומה משנות ה-50, מסוג המכוניות הדומיננטיות בקובה, שמהן יש כאן הרבה יותר מאלו שתמצאו בארה"ב. אני מכינה אתכם לכך שריח הדיזל החריף והמעושן מהמכונית ידבק בכם. מי אני שאעז לקטר על זוטות, שכן צריך להגיד תודה אם נזכה למצוא בכלל דלק בתחנות שלאורך הכביש.
כשנגיע לתחנת הדלק, נתפלל: א'. שיהיה דלק; ב'. שלא יהיו טור רכבים משתרך והמתנה של שעות; ג'. שההקצאה לדלק תהיה מעבר לחמישה או עשרה ליטרים; ד'. שישב אדון ליד שולחן עץ ויכתוב לנו אישור למלא דלק על פתק. אם רצה אלוהים להיטיב עימנו וכל השפע הזה קרה, נשמח לשבת בתוך ריח הדיזל ועשן המנוע השרוף.
אז מה אנחנו עומדים לראות בנסיעה? תחילה יבלוט לכם שאתם כמעט היחידים על הכביש. לפחות היחידים שיושבים ברכב. שולי הכביש ינוקדו בצבעוניות של הולכי רגל רבים. תחלפו על פני אופניים, אופניים חשמליים, כרכרות רתומות לשוורים, עגלות רתומות לסוסים, גלדיאטורים, כרכרות רתומות לסוסים עם שני גלגלים בלבד מעץ או מגומי, אופנועים עם לפחות שלושה-ארבעה נוסעים, תלת-אופן ואפילו אנשים שעומדים על אבובים שנגררים על ידי שוורים. תגלו שפע יצירתי של כלי תחבורה קובניים מאולתרים.
ולמה? כי אין כסף. נקודה. המדינה בפשיטת רגל, האנשים יותר ויותר עניים, דלק אין בנמצא, וככה משותקת לה לאט-לאט התחבורה הציבורית והפרטית. התחבורה הציבורית מתפקדת כיום בקובה בכ-40% מהדרישה בלבד.
בגלל המצב הכלכלי הקשה, אנשים אוחזים ומשתמשים במה שיש. אם נפתח את מכסה המנוע, נוכל לגלות בתוכו צינורית שתן שמחברת בין הקרבורטור למכל הדלק, מנוע של לאדה מודל 85' קשור בחוטי ברזל, ורק ההילוך הראשון עובד. נוכל גם למצוא בתוכו שתי מסכות קורונה קשורות לקרבורטור כמסנן, כדי לספק למנוע אוויר נקי וטהור.
עכשיו כשהבנו למה אנחנו בין הבודדים עם רכב על הכביש, בואו נמשיך בנסיעה.
25 צפייה בגלריה
אנשים על גב מטען המשאית ממתינים בשמש קרוב לחצי שעה עד שהנהג חוזר עם ג'ריקן של מים לקרבורטור
(צילום: לימור צדוק)
נחלוף על פני טרמפיאדות עמוסות באנשים. עובדי מדינה בז'קטים כחולים יעצרו משאיות להובלת בקר כדי להסיע את הממתינים. האנשים יתנפלו על המשאיות, יידחסו לתוכן בצפיפות וייסעו בעמידה בתא המטען של המשאית. הם יתרגשו שהצליחו לטפס אליה בעוד עשרות אחרים נותרו לעמוד שעות נוספות על הכביש. הנהג האחראי יקפיד על "בטיחותם" ויקשור חוט דק בין שני הקצוות של תא המטען, כדי שאנשים לא ייפלו. המשאית תצא לדרך, ולפני שחיוך הצלחה פנימי ירגיע את הנוסעים, המשאית תיעצר בצד הכביש כי הנהג יגלה שחסרים מים ברדיאטור. הוא יֵרד מהמשאית, יֵצא למסע רגלי עם ג'ריקן ריק ויחזור כעבור 25 דקות במקרה המהיר. כל אותו הזמן יעמדו הנוסעים בצפיפות תחת שמש קופחת בתא המטען.
חלק מהטרמפיסטים יושיטו לכם את ידם וינופפו לכם עם מניפת שטרות של פזו. ככל שהטרמפ כרוך בקילומטרז' ארוך יותר, מניפת הכסף תתרחב ותגדל. כך יקוו להצליח לפתות אתכם לעצור ולהסיע אותם.
מה עוד נוכל לראות בדרך? יד מבצבצת, מושטת מבין השיחים בשולי הכביש, אוחזת מגש שעליו חריץ גבינה. יד אחרת תושיט לכם מהשיח מגש עם ביצים. ידיים אלו יגיחו לרגע, בהבזק מבוהל, שכן מוצרים אלה - ביצים, גבינה ותפוחי אדמה - הם מוצרי מזון שרק מונופול הממשלה הסוציאליסטית רשאי למכור. לכן, ברגע שתגיע המשטרה הידיים האלה, מרכולתן ובעליהן ייעלמו וייבלעו לתוך השיחים. מדובר ב"עבריינים" נועזים, שהחליטו שהם פוחדים מהרעב יותר מאשר מהמשטרה ומהממשל הסוציאליסטי. משטר המבקש להשאיר אותם תלויים בחסדיו ולא מאפשר להם לנסות להגיח אל קפיטליזם, על אף שהתושבים גוועים ברעב.
אם היד המושטת תתחלף בשולחן, קרי "דוכן" מסודר עם אננסים או בננות, תדעו שהושקעו בכך דם, יזע ודמעות. תדעו שבעלי "דוכן" הדרכים, צעד במשך חודשים ארוכים במבוכי הבירוקרטיה המתישה על מנת לקבל אישור לפתיחת הדוכן. זה בטח יגרום לכם לעצור ולקנות ממנו אננס, רק כדי להוקיר את דרך החתחתים שעבר.
מדי פעם תחלפו תחת "גשרים כתומים" - גשרים שאיבדו את תפקידם ובעצם אינם מגשרים בין גדה לגדה ולאזורים נוספים. עם חתימת הסכמי פירוק הנשק הגרעיני בין גורבצ'וב לנשיא ארה"ב בוש האב, בשנות ה-90 של המאה הקודמת, רוסיה לא הייתה צריכה יותר את קובה כבונקר קדמי שעלה לה עשרות רבות של מיליונים. רוסיה נוטשת את קובה, ומה שלא נגמר להיבנות נשאר כפי שהיה. גשרים נותרו ללא חיבור לשום מקום, וכיום משמשים סככת מפגש חברתי, הגנה מהשמש הלוהטת ומהגשם הסוער.
כשתתרווחו לכם במושב הרכב ותתחילו ליהנות מהנסיעה, הכביש פתאום יסתיים לו באמצע, ככה בשום מקום. הוא ייבלע תחת עשבייה שוטה, יינטש. זו אנלוגיה לאובדן הדרך של קובה, העם הנטוש והעצירה שלה במנהרת הזמן.
מודיעין שלום, כאן קובה / מאת: קפיטן אבי הזאב
קובה מתאימה לטיול בכל עונות השנה. למי שמעדיף מזג אוויר חם, ויותר חופים וטבילה בנהרות מומלץ להגיע בין אפריל לאוקטובר. לאלו שמעדיפים פחות חום, מתאימים החודשים בין נובמבר למרץ.
לרוב הטיסות לקובה יהיו עם קונקשן באירופה או בצפון אמריקה, אם כי במצב הנוכחי חלק מהנתיבים הללו טרם חזרו ללוח הזמנים הרגיל. (המגיעים מארה״ב עם ויזה אלקטרונית esta, לא יוכלו להיכנס לארה״ב אחרי ביקור בקובה).
מבחינת הכנות ומסמכי טיסה נדרשים:
1. כרטיס טיסה עם יציאה מקובה.
2. ויזה לקובה.
3. ביטוח רפואי (אני ממליץ שיכלול את כל ההרחבות).
4. ברקוד דיגיטלי, לאחר מילוי ברשת של הצהרות לביקורת הגבולות, לרשויות הבריאות, ולרשויות המכס. יומיים ופחות לפני ההגעה לקובה.
5. שובר אכסון למלון או קאסה, לפחות ללילה הראשון.
תסבוכת הכסף בקובה:
המטבע הוא פזו לאומי וזה שערו מול הדולר:
בבנק 25 פזו לדולר.
במלונות 120 פזו לדולר.
בשוק השחור 300 פזו לדולר, ועולה, ועולה ועולה.
יש מקומות שמקבלים תשלום רק בכרטיס אשראי בפזו, ויש מקומות שמקבלים תשלום רק בכרטיס אשראי זר. יש מקומות שלא מקבלים מזומן, אלא רק בכרטיס אשראי, ויש מקומות שמקבלים תשלום רק במזומן. יש בקובה מטבע וירטואלי שנקרא Mlc, שווה דולר, ומשולם רק בכרטיס אשראי. הכי חשוב זה לשאול כבר בכניסה למקומות בילוי והסעדה אם ניתן לשלם במזומן בפזו, זה חוסך עקיצות ורמאויות. אם מגישים לכם תפריט הנקוב בדולר/אירו, בררו יחס ההמרה.
כדאי להימנע מלסמוך על התנהלות בכרטיסי אשראי, שלרוב אינם עובדים, לא לתשלום ולא למשיכה, מה גם שאם תשתמשו בהם תחויבו בכ-60 אחוז יותר, בגלל חישוב נמוך של כ-120 פזו לדולר.
הסתבכתם? לא הבנתם? תירגעו, אף אחד לא מבין.
עלויות שהייה והסעדה:
לינה בקאסה לאדם או שניים - בין 20 ל-30 דולר ללילה.
לינה במלון - בין 60 ל-250 דולר ללילה, לפי הדירוג והעונה כמובן.
ארוחת בוקר - בין 5 ל-7 דולרים.
ארוחת ערב - בין 9 ל-12 דולרים.
תחבורה:
לרוב במוניות שירות באוטובוסים. בעלי הממון ייסעו במוניות ספיישל או ברכב עם נהג. שכירת רכב פחות מומלצת לבעלי לב חלש.
בין ישראל לקובה אין יחסים דיפלומטיים ברמת שגרירות, אולם ניתן לטייל בה עם דרכון ישראלי ללא בעיה.
הערה: קובה במשבר כלכלי חמור, שגורם להפסקות ואי סדירות באספקת חשמל, מים, דלק, תקשורת וכו'.
שאלות נוספות ובקשות מידע ניתן להפנות לקפיטן בווטסאפ 058-533-2007 ותיענו ברצון.
לימור צדוק היא כתבת "מסע אחר אונליין", צלמת, מדריכת טיולים ופסיכואנליטיקאית לקאניאנית. אתם מוזמנים לבקר באתר האינטרנט שלה ולעקוב אחריה בפייסבוק ובאינסטגרם.
