(עריכת וידיאו: עמרי צוינגל)
יפן, שעות צהריים, ואנחנו מגיעים לבית חווה מסורתי. במשך שלוש שעות נסענו לכאן, ונדמה שנסענו גם אחורה בזמן, לימים תמימים וצנועים יותר. הבית שנקרא נישינואי (Nishinoie) הוא בן 140 שנה, ואת גג הקש שמעלינו מחליפים בכל שנה מאז שהוקם באביב, קצת אחרי שמסיימים לייבש את הקש מהגשמים. עם הקש הישן מדשנים את האדמה, שממנה מגיע עיקר המזון שיוגש לנו בעוד מספר דקות.
ליפן, כך מסבירים לנו, יש מורשת קולינרית שמבוססת על אקלים, תוצרת חקלאית, מסורת ותרבות. לכן, הצצה למטבח היפני מאפשרת ללמוד על האזור ביפן שבו אנחנו נמצאים. אלו שיגיעו לפה בראש פתוח וירשו לעצמם להיסחף עם התפיסה הזו יגלו פה עולם חדש של תרבות וטעמים.
אנחנו חולצים נעליים בכניסה לפי כללי הנימוס היפניים, ומתיישבים בחלל הבית הריק המשמש כבית הארחה. מסביבנו אין רהיטים, לא שולחן אוכל, גם לא ספות או מיטות. חוויה אותנטית-מסורתית של יפן של פעם. סמוך אלינו, בתוך המבנה, בוערים פחמים ומסביבם מקלות אורז חמים, לצד סיר מרק רותח על בסיס עלים שנקטפו הבוקר מהגינה. ריח מהפנט ממלא את החלל, בזמן שארוחת הצהריים מוגשת לנו במגשים קטנים בעודנו ישובים על כריות קטנות על הרצפה. במבוק מטוגן, ירקות טריים, פטריות מוחמצות וסויה, ולקינוח אורז מגולגל בעלי במבוק עם אבקת פולי סויה שמכינים פה במקום. פשוט, טעים ומדויק. מובן שמזלגות אין בנמצא - הזדמנות מצוינת לחזק את האצבעות ולתרגל את השימוש בצ'ופ-סטיקס.
לטיול במחוז אקיטה (Akita), שנמצאת כ-600 ק"מ צפונית לטוקיו, הוזמנו על ידי לשכת התיירות של יפן (Japan National Tourism Organization - JNTO) ואל על, שהשיקה לפני כשנה את הקו הישיר היחיד מישראל לטוקיו, ומטרתו הייתה לגלות יפן קצת אחרת מהיעדים המוכרים שלה.
אל העיירה קאקונודטה (Kakunodate), שנמצאת באקיטה, הגענו כאמור לאחר שלוש שעות נסיעה מטוקיו בשינקנסן (רשת רכבות מהירות ביפן), שנוסעת במהירות של כ-320 קמ"ש. זו חוויה בפני עצמה. לאט-לאט התחלפו הנופים האורבניים של טוקיו בטבע ירוק ומהפנט. "יש קשר עמוק בין אקיטה לטבע", מסבירים לנו. "לא מדובר רק על ייצור מזון. הטבע הוא הלב של סגנון החיים באקיטה, ויש לו קשר ישיר לאמנות, למלאכת היד, לטקסים ולמנהגים הדתיים שנהוגים בה".
קאקונודטה היא אחד היעדים המרכזיים באקיטה, וישנה תחנת רכבת ממש במרכז העיירה, כך שנוח מאוד לבקר בה. אנחנו ביקרנו באמצע יוני, אך הובהר לנו שהיא הכי אטרקטיבית באביב בזמן פריחת עצי הדובדבן, או בחודשי הסתיו שבהם מתחלפים צבעי העיירה. כך או כך, הביקור בקאקונודטה מאפשר הצצה לאורח החיים בעיירה קטנה, שקל לטייל בה ולחקור אותה גם ללא מדריך מקומי. זה הזמן להגיד שמעטים מתושבי המקום הם דוברי אנגלית, אז אם לא תרגלתם משפטים בסיסיים ביפנית, כדאי להצטייד באפליקציית תרגום כלשהי ובהרבה סבלנות. העיירה עצמה אומנם לא עתירה באטרקציות תיירותיות, אבל קאקונודטה משמרת מסורת סמוראית עתיקה, ואפשר לבקר בבתי הסמוראים שפועלים בעיירה ולהכיר את ההיסטוריה הסמוראית.
מחוז אקיטה הוא אחד האזורים המפורסמים ביפן שבהם מכינים סאקה, מיסו (משחת תיבול יפנית - ה"ג) וסויה. בקאקונודטה פועלת מבשלת סאקה שהוקמה בשנת 1689, ומייצרת את המשקה האלכוהולי זה 19 דורות. כיום מכינים בעסק המשפחתי כ-250 אלף בקבוקי סאקה בשנה.
"מהות מבשלת הבירה שלנו היא הרמוניה עם תרבות האוכל המקומית", הסביר לנו נשיא החברה, שמשפחתו הקימה את המבשלה. "אני אסיר תודה על כל הברכות שהאדמה הפורייה מביאה לנו". הסאקה הוא משקה אלכוהולי יפני מותסס העשוי מאורז, ובמבשלת הסאקה תוכלו לראות איך מכינים את המשקה המיוחד, לשמוע סיפורים על תהליך ההכנה הייחודי של המשקה לפני מאות שנים, ולבסוף ליהנות מארוחה מסורתית מגוונת בת 12 מנות שכל-כולן תוצרת חקלאית של העיירה, ובה כל מנה מותאמת לסוג שונה של סאקה.
חוויה קולינרית נוספת שלא כדאי לפספס נמצאת כשעת נסיעה מקאקונודטה, בעיירה יוזאווה (Yuzawa), במפעל לייצור סויה ומיסו שנקרא הידיושי סאקה (Hideyoshi Sake). המפעל מציע סיור בחללים שונים של המבנה שמעוצב בקפידה באופן מודרני, ובו תוכלו לטעום סוגים שונים של מיסו שמיושנים בחביות עד 20 שנה, וללמוד על המסורת הקולינרית היפנית המבוססת על מרכיבים אלו. לאחר הסיור מציע המקום ארוחת ערב אינטימית בת תשע מנות על טוהרת המיסו והסויה, שבהתאם לאופן שבו מעוצב המקום מפגישה את המטבח המסורתי היפני עם בישול מודרני מוקפד. המטבח עצמו פתוח וניתן לצפות בשפים עובדים ברקע על כל מנה כמו על יצירת אמנות. כל אחת מהן מוגשת כמובן עם משקה מותאם. המקום עצמו קטן ואינטימי, ויכול לארח ארוחות זוגיות או קבוצות קטנות.
בין ארוחה לארוחה אסור לפספס את הנופים ואת הטבע המרהיב של אקיטה. באזור יוזאווה, עיר קטנה שממוקמת בפינה הדרום-מזרחית של אקיטה, תמצאו נופים וולקניים עוצרי נשימה. אחד המסלולים מתחיל בירידה בתוך קניון של עשרות מדרגות. מומלץ לקחת מקל הליכה מבמבוק בכניסה, כי בסוף המסלול תצטרכו גם לעלות אותן. הירידה עצמה מוקפת בצמחייה פראית שמסתיימת בנהר עוצר נשימה. באזור פעילות וולקנית, ופרצי אדים שגורמים למים לבעבע מכסים את המסלול בענן חמים.
לא רחוק משם נמצא Kawarage Jigoku, שנחשב לאחד מפלאי הטבע הקדושים של יפן, והוא אזור הררי של סלע לבה אפור-לבן וברובו נטול צמחייה עקב הפעילות הוולקנית, שמוקף כל-כולו בהרים ירוקים. ההר עצמו אומנם לא התפרץ במשך אלפיים השנים האחרונות, אבל הוא עדיין פולט גזים רעילים, וריח חזק של גופרית מלווה את המסלול. לא בכדי זכה המקום לשם "גיהינום" .
Kawarage Oyutaki הוא מפל מעיינות חמים שיצר נהר מים וולקניים הצונח מגובה של 20 מטר. בתחתית המפל בריכות מעיינות חמים טבעיות שבהן מתרחצים המקומיים במהלך חודשי הקיץ. המדריך המקומי שליווה אותנו מספר שיוזאווה היא מרכז יפני נודע לסאקה ולמזונות מותססים כמו מיסו וסויה, מה שהופך אותה למקום המושלם עבור תיירים שאוהבים אוכל טוב וטבע כאחד.
אקיטה היא "יפן למתקדמים", ואם זה הביקור הראשון שלכם ביפן (כמוני), אני לא חושבת שהייתי בוחרת בה כיעד בודד לטיול, אבל בהחלט ניתן לשלב אותה עם יעד תיירותי יותר. אנחנו הספקנו "לטעום" את טוקיו לפני ואחרי הטיול באקיטה, שם ניתן לשלב בין יפן החדשה והמתקדמת לזו הישנה והמסורתית.
במוזיאון teamLab Planets Tokyo תמצאו חוויה לכל החושים. המוזיאון עצמו כולל מסלולים רטובים, ולכן מומלץ לבוא עם מכנסיים קצרים או כאלה שניתן לקפל עד מעל הברכיים. לאורך כל התערוכה הולכים יחפים, ולכן את הנעליים תפקידו בכניסה. הריחות משתנים בכל חלל בתערוכה, כדי להעצים את החוויה השונה בכל חדר.
בין השאר תוכלו לעבור בבריכה חמימה עם אפקטים שיוצרים תחושה קסומה של הליכה בין דגים צבעוניים (שאם נוגעים בהם הופכים לפרחים), ללכת לאיבוד בחדר של מראות וקריסטלים ולהגיע לחלל שבו תוכלו לשכב על הרצפה ולהתהפנט ממופע דיגיטלי של פרפרים ענקיים שמתעופפים מעליכם. והחלק המפורסם ביותר – תערוכה של 13 אלף סחלבים יפניים שיורדים מהתקרה ועוטפים אתכם מכל עבר. הכול כמובן מתנהל בסדר מופתי, כיאה ליפן.
לחוויה קולינרית קצת יותר עכשווית, ניתן להצטרף לסיור האוכל West Side Tokyo Street-food tour שכולל ביקור בשווקים, בדוכני אוכל רחוב ובמסעדות קטנות, שבהן תוכלו לטעום מגוון של מנות ומשקאות מקומיים - ממסעדות סושי עם מושבים ספורים, דרך דוכני נודלס שאסור לעמוד בהם יותר מדקות בודדות ועד לקרפים עם מילויים ייחודיים ולעוד סוגים של אוכל משונה וייחודי. אגב, גם פה מעטים דוברי האנגלית ורוב התפריטים הם ביפנית, אז או שתסמכו על תחושת הבטן שלכם (תרתי משמע) או שתתלוו במדריך. אותנו ליווה בסיור, למרבה האבסורד, מדריך אוסטרלי בשם אנדי, שמעבר למגוון הטעמים שחשף אותנו אליהם הוסיף נופך הומוריסטי וסיפורי לסיור.
בנוסף, כדי להמשיך ולטעום מהתרבות היפנית הייחודית ניתן לבקר ב-Sokkon Cha & Kaiseki בלב טוקיו הסואנת, ולקחת חלק בטקס התה היפני המסורתי. צוות המקום לבוש כמיטב המסורת היפנית, ומאפשר לחוות את הטקס לצד הסברים ומנות מסורתיות. כל חלק בטקס מוקפד להפליא, ממספר הערבובים ועד לאופן המזיגה.
הכותבת הייתה אורחת של לשכת התיירות של יפן ושל אל על.
