ברוכים הבאים לפארק ילוסטון
(צילום: עינב ברזני)
פעילות גיאותרמית, מעיינות חמים, גייזרים, בוץ מבעבע וקיטור מתפרץ מבטן האדמה - ברוכים הבאים ללוע הר געש אדיר שבו בעצם שוכן הפארק הלאומי ילוסטון. עשן מיתמר מאגמים מבעבעים, ביזונים שנראים פרהיסטוריים חוצים את הכביש, בילוסטון הקבוע היחיד הוא השינוי המתמיד, ואולי גם אצלנו?
הפארק הלאומי ילוסטון אשר בצפון ארצות הברית שוכן במדינות וויומינג, מונטנה ואיידהו, והוא חלק מרכס הרי הרוקי. הפארק הוקם ב-1 במרץ 1872 בהחלטת הנשיא גרנט, והיה הפארק הלאומי הראשון בעולם. שטחו של הפארק כ-9,000 קמ"ר, כשליש משטחה של ישראל, ונמצאים בו אגמים, קניונים, נהרות ורכסי הרים, לצד פעילות גיאותרמית הכוללת מעיינות חמים, גייזרים, בוץ מבעבע וקיטור מתפרץ מבטן האדמה. כל זאת לצד זאבים, שועלים, דובים שחורים, דובי גריזלי, איילים, צבאים וכמובן ביזונים (שנקראים באפלו אמריקני).
הוא מפורסם במאפיינים הגיאותרמיים שלו, ובמיוחד הגייזר אולד פייתפול הנחשב לפופולרי ביותר בפארק, ונקרא כך מכיוון שניתן לחזות את התפרצותו בדיוק גדול יחסית לגייזרים האחרים. אל הפארק הגענו בקרוואן בשעות הצהריים, וישנו בשלושה אתרי קמפינג שונים. החלטנו מראש להשאיר את החלק הייחודי של ילוסטון (הפעילות הגיאותרמית) לימים האחרונים, והתרכזנו בימים הראשונים בנסיעה בכבישי השמורה, בחיפוש אחר בעלי החיים ובמסלולי טיול קצרים, שרובם מסודרים על גשרוני עץ.
בחלק ניכר מכבישי השמורה לא הייתה קליטה כלל, ובחלקם צצו הודעות וואטסאפ מדי פעם. רוב חניוני השמורה בסיסיים, ללא חיבורים פרטיים של מים או חשמל, ובכל זאת נעימים מאוד. על כולם התנוסס שלט Full עם הגעתנו. לשמחתנו הצלחנו להזמין מקומות יומיים לפני שנכנסנו לפארק. הנסיעה בכבישי הפארק מותרת בכל שעות היממה, אך יש להיזהר כמובן בחשיכה, בייחוד מאיילים או מביזונים על הכביש. בלימה פתאומית ב-45 מייל לשעה לא מומלצת לרכב ובטח לא בקרוואן, ואני אומר זאת מניסיון. מתברר שאיילים לא צפו ב"דובי דוברמן" בצעירותם.
לטייל בין בעלי החיים
חמישה ימים מקסימים בילינו בפארק. התחלנו בטיולי תצפיות על המפלים ובמסלולי הליכה באזור הגראנד קניון של הילוסטון. המפלים התחתונים מרהיבים. ישנם מסלולי הליכה סביב כל אחד מהמפלים בארבעה חלקים שונים של הקניון. בכל יום התעוררנו בשעת בוקר מוקדמת, בניסיון לאתר בעלי חיים לצד הכבישים בשמורה, סיימנו את הימים בשעות הלילה המאוחרות לאחר שקיעה (בקיץ השמש שוקעת בסביבות 21:00) וחזרנו לחניונים אחרי עשר בלילה.
החלק הצפוני של השמורה מלא יותר בבעלי חיים, בעמק היידן, גם במעגל הצפוני סמוך למעיינות הממותה וכמובן בעמק לאמאר. בכל בוקר התעוררנו מוקדם להפתעה חדשה בטבע: איילי קורא (מוס נקבה וגור), איילים קנדיים זכרים עם קרניים ענקיות (שאותן הם מחליפים כל שנה), ממש במרחק נגיעה, ואפילו דוב שחור אמריקני אשר צץ סמוך לנהר וחיפש פירות יער בשעות הבוקר המוקדמות. ביזונים נמצאים בכל מקום, לעיתים על הכביש, לא מעט פעמים עקבנו אחריהם בנסיעה איטית עד שירדו לשוליים, הם גם נמצאים סמוך למעיינות חמים ולגייזרים. נראים כבעל חיים פרה-היסטורי, קשוח וגדול במיוחד. הם היו ממש על סף הכחדה בשל ציד מסיבי, והצליחו לשרוד הודות להקמת הפארק הלאומי ילוסטון.
מהו גייזר?
זרם מים חמים המתפרץ בעוצמה אדירה מהאדמה לגבהים שונים. מדוע הוא מתפרץ? הגייזרים (מקור המילה באיסלנדית – גייסיר) הם מים המתחממים מתחת לפני הקרקע בשל שכבת המגמה הרותחת הנמצאת תחת קרום כדור הארץ. במקומות שבהם קרום כדור הארץ דק, ומתרחשות רעידות אדמה בחיץ שבין לוחות טקטוניים, זרמי מים חמים מנסים לעלות בלחץ ולפרוץ מפני השטח. המבנה הגיאומטרי של הקרקע, כמות המים, עובי הקרום, סוג המסלע והמשקעים בקרקע, כמו גם כמות הגשמים וגובה פני האדמה (המשפיע על הלחץ), כולם חלק מהמשתנים שישפיעו על צורת הגייזר ועוצמתו. המים החמים מטפסים מעלה, ויתפרצו כשיוציאו מספיק בועות שיעלו דרך המים הקרים (הצפופים יותר) ונמצאים מעליהם.
ישנם שני סוגי גייזרים: גייזר קוני וגייזר מזרקה. בגייזר הקוני, המשקעים במים יוצרים מעין חרוט עם פתח עליון שממנו בוקע זרם מים אדיר. ככל שחולפות השנים הקונוס צובר עוד ועוד שכבות והוא גדל ומתעבה.
גייזר מזרקה הוא מעיין של מים שממנו מתפרץ הגייזר, כאשר למים החמים מספיק אנרגיה "לנצח" את פני המים הקרים ולהתפרץ החוצה.
מתחמי גייזרים גדולים קיימים במקומות ספורים בעולם. זו תופעת טבע נדירה יחסית (לא שכיחה כמו הרי געש למשל), מכיוון שנדרשים תנאים ספציפיים מאוד להיווצרותה. מתחמים הדומים לילוסטון בקנה מידה קטן יותר נמצאים באיסלנד, בניו זילנד, בצ'ילה ובחצי האי קמצ'טקה ברוסיה.
בפארק הלאומי ילוסטון ישנם כמה גייזרים המתפרצים באופן קבוע, ותחזית להתפרצותם ניתנת במרכזי המבקרים הסמוכים אליהם:
- הגייזר אולד פייתפול מתפרץ כל שעה, בסטייה של פלוס/מינוס 10 דקות.
- הגייזר דייזי מתפרץ כל שעתיים ו-45 דקות, בסטייה של פלוס/מינוס 20 דקות.
- הגייזר ריבר סייד מתפרץ כל שש שעות, בסטייה של פלוס/מינוס 60 דקות. אם תראו אותו במהלך יום שמשי, תזכו לצפות בקשת בין נתזי המים מצידו הימני.
- הגייזר גרנד מתפרץ כל שש שעות, עם סטייה של פלוס/מינוס 90 דקות.
קשת צבעים באגם
הגייזר גרנד הוא הגייזר הגבוה בעולם שניתן לחזות את התפרצותו, וזרם המים מגיע לגובה של כ-60 מטר - אני המתנתי שלוש שעות להתפרצותו. גרנד הוא גייזר מזרקה והתפרצותו הזועמת מרהיבה, וניתן לצפות בו ואף להירטב ממרחק קצר. ניתן לראות את רדיוס הרסס של המים לפי קשת העצים הלבנים שסביבו. משמאל למעיין (שהוא בעצם הגייזר גרנד) נמצא גייזר קוני קטן הנקרא טורביין. הוא מתפרץ כל 20-17 דקות, ומעיד על התפרצותו של גרנד. הגייזר גרנד מתפרץ לקראת סוף ההתפרצות של טורביין (הממלא אותו מים), אך רק אם המפלס של המעיין עולה, ורואים בועות וגלים קטנים. כאשר זה באמת מתרחש חוזים ב"אם כל ההתפרצויות", ובהחלט שווה לחכות.
הגייזר הגבוה בעולם נקרא Steam Boat. הוא מתפרץ לגובה 120-90 מטר אך אינו צפוי, והוא מתפרץ אחת לכמה שבועות או חודשים. בפארק יותר מ-200 גייזרים פעילים מסוג גייזר קוני או גייזר מזרקה, באזורים נוספים כמו נוריס או גרנט. מומלץ להגיע בשעות השקיעה, כדי לצפות בקיטור ובאדי הגייזרים המקבלים גוונים זהובים לאור השמש השוקעת.
אגמים מבעבעים רבים בילוסטון, כולל אגם ילוסטון הגדול שבו ישנה פעילות גיאותרמית תחת המים. אחד האגמים המרשימים ביותר הוא פריזמטיק. צבעיו העזים מרהיבים, והוא פולט אדים שמקבלים את גון המים. כמעט כל צבעי הקשת משתקפים מהאגם המרהיב, במיוחד כשיוצאת השמש. צבעיו מושפעים באופן ישיר מהבקטריות המצויות במים. הן מתחלקות בפיגמנטי צבע שונים, על פי שרידותן לחום. בחלקיו החיצוניים של האגם צבעים בגוני צהוב, חום ואדום, הנובעים בחלקם מחמצון יסודות מתכתיים במים.
כמו באמריקה, כדאי לעבור על הפרוטוקול
בעלי החיים פעילים בשעות הבוקר ובשעות הערב, ויש מקומות שהם אוהבים להסתובב בהם. כדאי להתאמץ ולחפש, הכינו את המשקפות. איגדתי כמה טיפים שעשויים להועיל. מי מכם שנמצאים בדרך לפארק הלאומי ילוסטון, ימצא את הדברים הבאים מועילים – במיוחד למטיילים כמשפחה:
1. כרטיס מנוי שנתי לביקור בכל הפארקים הלאומיים בכל ארצות הברית משתלם מאוד, ועולה 80 דולר לשנה לרכב (לכל המשפחה).
2. כדאי לטייל בשעות הבוקר ובשעות הערב, הימים ארוכים בקיץ, כ-15 שעות. בשעות הצהריים חם מאוד, ובערב השמש זורחת ומזג האוויר נעים לטיולים רגליים. שעות הבוקר המוקדמות מצוינות למי שמחפש בעלי חיים כמו איילים, ביזונים, מוס ואפילו דובים שחורים או דובי גריזלי.
3. בכל מקום שבו קיים מסלול טיול מבוקש בשמורות בחודשים יולי-אוגוסט, מגרשי החניה מתמלאים מהר, ולכן ההמלצה היא להגיע מוקדם ולחנות, במיוחד אם מקום החניה שלכם הוא לרכב גדול במיוחד (כמו קרוואן באורך 30 רגל במקרה שלנו). מגרש החניה באולד פייתפול ענקי, ואינו מתמלא עד אפס מקום במשך שעות היום.
4. ביקור במרכזי מבקרים מומלץ מאוד למשפחות עם ילדים. כדאי לבקש חוברות פקח צעיר עם משימות לילדים, או לרכוש דרכון להחתמת הפארקים הלאומיים. אלו מרכזי למידה מעוררי השראה, באמצעות עזרים ויזואליים מתוחכמים רבים. גם הסרטים המוצגים במרכזי המבקרים מומלצים ביותר.
5. המרחקים על הכביש בפארק ילוסטון גדולים, והמהירות המקסימלית היא 45 מייל לשעה. המהירות הממוצעת היא 30 מייל לשעה. אם נשארים כמה לילות, כדאי לשנות מיקום לינה.
6. בחלק הצפוני של ילוסטון, בעמק היידן ובעמק לאמאר, קל יותר לצפות בבעלי החיים. גם סביב אזור מעיינות הממותה, מסלול ההליכה לתצפית באזור המעיינות מומלץ ביותר.
7. חלקו הדרומי של הפארק מתרכז יותר בפעילות הגיאותרמית. אם הזמן קצר, התרכזו במסלול Lower Geyser שבו נמצא הגייזר אולד פייתפול ובמעיין המרהיב פריזמה, שם מסלול גשרי עץ להליכה סביב המעיין, ומסלול נוסף באורך כ-2.5 ק"מ היוצא מחניון Fairy falls לתצפית על המעיין החם הגדול בעולם. אל תוותרו על נקודת התצפית על אגם פריזמטיק (יש לטפס כדי להגיע למעלה, עשינו זאת עם הילדים, לא מורכב במיוחד), המראה מרהיב.
8. שעות הבוקר המוקדמות, במיוחד בימים קרירים, הן שעות קסומות בעמקים ובקרבת מקווי המים. השמש עולה ומחממת את הקרקע, והאדים העולים מן המים אופפים את העצים וממלאים את העמקים. יש להגיע בשעה המתאימה, הקסם מחכה לכם.
אז למה שינוי הוא הקבוע היחיד כאן?
בילוסטון האדמה כל הזמן זזה, לוחות טקטוניים נעים, הרים מתרוממים, נהרות חוצבים בסלע והמגמה מפנים כדור הארץ מחממת את פני האדמה. גייזרים צפויים יהפכו לבלתי צפויים, חלקם ייסתמו ואחרים יתגלו. העולם תחת המים עשיר גם הוא בפעילות גיאותרמית, ומגלים אף צורות חיים ששורדות בטמפרטורות שמעל 80 מעלות בפארק המדהים. רעידות האדמה הבלתי פוסקות נדרשות למקום המדהים הזה, ובלעדיהן הפלא הזה לא היה מתרחש. השינוי המתמיד של כדור הארץ הוא הדבר היחיד הקבוע כאן, מה שגרם לי לחשוב עלינו כמשפחה בדרכים, בקרוואן, בין חניונים ופארקים לאומיים - גם אצלנו השינוי הוא הדבר היחיד הקבוע. שינויים באורח החיים, ללא רשת סלולרית או אינטרנט, ללא מסגרות לילדים. אנחנו חיים ולומדים את השינוי, זהו הקבוע היחיד גם בחיינו כעת.
עינב ברזני הוא צלם, טייל, מהנדס אווירונאוטיקה וחלל, מרצה ומנחה חוגי ילדים בנושא קיימות וטבע. אתם מוזמנים לבקר באתר האינטרנט שלו, ולעקוב אחרי בלוג המסע ודף הפייסבוק "לקצה העולם עינב ברזני".
