אז איך זה לחיות בלונדון בתקופת הקורונה? תלוי את מי שואלים, ובאיזה שלב. לונדון של התקופה האחרונה היא לא לונדון של תחילת הקורונה. מאז הסרת כל המגבלות כאן ב-19 ביולי, הלונדונים יוצאים בהמוניהם לעיר, שפתאום "חזרה למקומיים". מרכז העיר קצת נחלש, הפרוורים התחזקו, ובמהלך הקיץ לונדון הפכה, במיוחד בימי שמש, לפסטיבל אחד גדול שבו האלכוהול נשפך כמו לימונדה, שגם אותה מערבבים עם ג'ין.
עבור הבריטים, היחס למגפה תמיד היה רגוע יחסית. נכון, יש כאן אחריות אישית, וחלק גדול מהאנשים ממשיכים לעטות מסכות גם כשזה לא בגדר חובה, אבל נדמה שמה שקובע את הטון כאן זה הרצון לחיות לצד הנגיף ולא לתת לו להכתיב את סדר היום. ברגע שהלונדונים הרגישו קצת יותר בטוח לנסוע ברכבת התחתית, העיר התחילה להתמלא שוב. אז הנה הצצה למה שקורה כאן הקיץ, כשעיקר האנשים שממלאים את רחובות לונדון הם מקומיים.
הלונדונים אנשים פשוטים, תנו להם קצת שמש, פיסת דשא ומשהו לשתות – והם מבסוטים. ואם אפשר קצת אוכל רחוב, מה טוב. ברחבי לונדון רבתי מפוזרים יותר מ-250 שווקים שונים. כשהשמש דופקת הופעה – הם הופכים לפעילים במיוחד, ורחבת הדשא משמשת כשטח שיזוף. אם בארץ מחפשים צל – כאן מחפשים לספוג כמה שיותר ויטמין D.
בשוק הנפלא הזה, שפועל בימי שבת ברחבה שמחוץ לגלריית סאצ'י בשכונת צ'לסי הנפלאה, יש יותר מארבעים דוכנים של אוכל רחוב מכל העולם (נקודת החוזק של הקולינריה הלונדונית). יש כאן בין השאר אוכל וולשי, דרום אפריקני, ברזילאי, קריבי, וייטנאמי, איטלקי, ספרדי, צרפתי, פולני, מזרח-תיכוני ומה לא.
הקיץ הזה הרבה פחות שמשי מהקיץ הקודם, אז מספיק שאין גשם כדי למלא את הרחובות של מזרח לונדון בנגנים, דוכני אוכל ובגדי וינטג', וכמובן הרבה אמנות רחוב. עבור כל מי שמתפרנסים מהעוברים והשבים ברחוב, הסרת המגבלות היא ברכה.
בכל סופ"ש (או יום שמשי) מגיעים אמני גרפיטי מרחבי לונדון והסביבה לקירות של הרכבת העילית (אוברגראונד) בשכונת שורדיץ', עליהם אפשר לצייר חופשי, ומציירים לאור היום. רוב הציורים משני צדדי הגשר מחזיקים רק שבוע אחד, עד שעולים עליהם עם ציורים חדשים בסופ"ש הבא.
בימי שמש, אין דבר שהבריטים אוהבים יותר מלצאת ל-Beer Garden הקרוב עם חבר או שניים, ולהרביץ בירות כאילו אין מחר, למרות שלפעמים יש. ההבדל בין יום יפה ליום פחות יפה הוא תהומי: בימים יפים, פתאום כל מקום שכיף לשבת בו תחת השמש נעשה מלא. המשקאות של הקיץ בלונדון שונים במהותם ממשקאות החורף: פתאום לצד הבירות רואים גם הרבה אפרול שפריץ, קוקטיילים של פימס (Pimms) ולא מעט ג'ין וטוניק בוריאציות שונות.
הלונדונים מתים על הדברים האלה: לקחת חניון, מפעל ישן, כנסיה עתיקה או אזור של בתי מלאכה, ולהפוך אותם, במיוחד בסופי השבוע, למתחמי אוכל + שתיה, בצירוף של דיג'ייז או הופעות חיות. מה רע?
מתחמים כאלה לרוב תמצאו בשכונות מגניבות ומתחדשות-תמידית כמו שורדיץ', פקהאם, האקני וויק, דלסטון, ברמונדסי, בריקסטון ועוד.
אם לא הייתם בלונדון יותר מעשור, אתם כנראה לא יודעים כמה העיר הזו התפתחה קולינרית. כאמור, יש בלונדון רבתי יותר מ-250 שווקים ומתחמי אוכל. אחד מהם, Bang Bang Oriental Foodhall שבשכונת קולינדייל בצפון העיר, הוא מתחם האוכל האסיאתי הגדול ביותר באירופה וכנראה גם בעולם שמחוץ לאסיה. יש כאן יותר מ-33 דוכנים ומסעדות שמגישים מבחר עצום של מנות מאזורים שונים בסין, מלזיה, יפן, סינגפור, קוריאה, תאילנד, הודו, טאיוואן, וייטנאם ועוד. המתחם נמצא אמנם בפרברים הרחוקים של צפון-מערב לונדון, אבל הוא מלא כמעט בכל ימות השבוע במקומיים רעבים, בעיקר אסיאתים, אפריקנים ובריטים שבאים ליהנות מקפיצה קולינרית קטנה-גדולה לאסיה, ולפעמים מתאבזרים בקופסאות ולוקחים גם אוכל הביתה, כי המנות כאן גדולות למדי, ומה שיפה זה שזה לא בא על חשבון האיכות.
19 צפייה בגלריה
מבט על הסיטי של לונדון מהבר על הגג של ה-Courthouse Hotel, שורדיץ'
(צילום: עומר לוגסי)
כמו כל דבר באוויר הפתוח, גם ה-Rooftops, הברים על הגגות של מלונות ובניינים גבוהים, משגשגים במיוחד בתקופת הקיץ, במיוחד בימים שאין גשם והראות טובה. אחד היתרונות זה שבקיץ מחשיך כאן מאוחר: ביוני בעשר, ביולי בתשע. בחלק מהברים היפים הללו, אפשר ליהנות מקוקטיילים, בירות ושמפניות לצד מוזיקה טובה ותצפית שווה במיוחד, שמשקיפה על המגוון האדריכלי הגדול של לונדון, מפאר אירופאי משומר היטב ועד לגורדי שחקים, מה שלא תמיד נפוץ בערים אירופאיות. רוב גורדי השחקים בלונדון מרוכזים בשני אזורים: הסיטי של לונדון וקנארי וורף, אבל גם באזורים אחרים תמצאו לפעמים בנייני ענק עם ברים מושקעים למעלה.
מאז שלונדון "השתחררה" מהסגר האחרון, המסעדות כאן מפוצצות. בחלק מהמסעדות, כמו למשל במסעדה האיטלקית הזו, ששייכת לקבוצת Big Mamma Group, שלהם מסעדות גם ברחבי צרפת וספרד, כדאי להזמין מקומות כמה שיותר זמן מראש, במיוחד אם מדובר על סופי שבוע. בפרוורים כמובן קצת רגוע יותר.
יש אזורים בלונדון שתיירים לא ממש מגיעים אליהם, אבל מציעים יופי של אווירה, נוף (לפעמים אפילו לאתרים ידועים) ותחושה של עיר אחרת. לאזור הרציפים של סנט קתרין, ממזרח לסיטי של לונדון, טיילת יפה שנמתחת עד לשכונת Wapping ממזרח, ומאפשרת הליכה רגועה לאורך התמזה, בלי המון תיירים ועם קצת יותר ירוק בעיניים. ואם בא לכם קצת יותר אקשן, תמיד יש את הגדה הדרומית של התמזה, ואת שוק South Bank Centre בסופי שבוע.
בתחילת ובשיא תקופת הקורונה האזור שהכי נפגע היה המרכז של לונדון, שהתרוקן מתיירים ונראה שומם מתמיד, לעומת הפרברים שנותרו עם תנועה. הקיץ נדמה שהמרכז התחיל לחזור לעצמו, בעיקר בגלל שהמקומיים רוצים לצאת יותר ויותר – וממלאים גם את הרחובות של המרכז. השנה יותר מתמיד, גם בגלל הקורונה, מקומות רבים מוציאים החוצה שולחנות וכיסאות, ולונדון נראית כמו חצר בירה אחת גדולה.
אם יצא לכם רק לטייל באזור ונציה הקטנה (Little Venice) ולשוט משם לקמדן (ואם לא – אז תרשמו לכם), ודאי הופתעתם לגלות צד מאוד "אמסטרדמי" של לונדון. אבל התעלה היפה הזו ממשיכה גם לתוך מזרח לונדון, והופכת שם לקצת יותר פראית, בשילוב מעניין של צמחיה ונוף עירוני מזרח-לונדוני, לפעמים קשוח ולפעמים פסטורלי. מה שכן, אווירה לא חסרה שם, ולפעמים תמצאו שם נגנים והופעות רחוב, ברים מאולתרים על המים או סתם הצצה לחיים של ברי המזל (או המשוגעים, תלוי איך מסתכלים על זה) שגרים על התעלה ומבלים את חייהם על המים.
ריצ'מונד היא שכונה ש"קיבלה הכל": טיילת יפהפיה על נהר התמזה, את הפארק המלכותי הגדול ביותר בלונדון, ריצ'מונד פארק, שהוא גם שמורת טבע גדולה (פי 7 מהייד פארק!) עם יותר מ-600 איילים וצבאים, וסמטאות ציוריות עם בתי קפה ומסעדות בוטיק משפחתיות. מה שיפה בלונדון זה שהיא כל כך גדולה, שאפילו לא צריך לצאת ממנה כדי להרגיש באנגליה הכפרית או בעיר אחרת ממש. חוץ מריצ׳מונד, יש בלונדון החיצונית כמה אזורים ירוקים עם אופי כפרי ששווה להכיר, למשל קינגסטון, המפסטד, הייגייט, דאליץ', גריניץ' ועוד.
כבר לפני שנה, בספטמבר 2020, ה-BBC שיתף דו"ח של המרכז העירוני לעסקים בלונדון, שהצביע על מגמה: הלונדונים "מחליפים" את רחובות השופינג הסואנים של מרכז לונדון, באלו של הפרוורים. זו הייתה בהחלט התחושה – אנשים לא רצו לנסוע בתחבורה הציבורית, והעדיפו "לחרוש ברגל" את הרחובות הראשיים (High Street) של שכונות המגורים האינסופיות של פרוורי לונדון. אם יש דבר טוב שאיכשהו יצא מהמגפה הזו, זה שפרוורי לונדון התחזקו. מאז הקורונה גם בשכונות מנומנמות יחסית בפרוורי לונדון נפתחו מועדונים חדשים לצד ברים, מסעדות, מתחמי אוכל ובילוי, וכל דבר שנועד לחסוך לאוכלוסייה המקומית את הנסיעה למרכז לונדון.
ולהבדיל אלפי הבדלות – ככה נראה אחד מהרחובות האייקונים של מרכז לונדון. יש אנשים, זה לא ריק כמו שזה היה בשיא תקופת הקורונה, אבל עדיין, אפשר לראות לא מעט מדרכה, וזה לפעמים כיף ורגוע יותר ולפעמים מוזר. לאוהבי קניות, סביר להניח שכרגע חנויות הענק של ריג'נט סטריט, אוקספורד סטריט והסביבה מציעות חווית שופינג הרבה יותר רגועה ועם הרבה פחות תורים.
בשנה שעברה ראיתי לראשונה בחיי את רחוב קרנבי, מרחובות הקניות העמוסים בלונדון, שומם. השנה זה כבר נראה הרבה יותר טוב, כשהלונדונים סוף סוף מעיזים לצאת קצת ולהגיע שוב למרכז העיר, וממש "להרגיש תיירים בעירם". גם מתחם האוכל והשתייה המגניב Kingly Court שנמצא בסמוך לרחוב כבר הספיק לחזור לעצמו.
יש בלונדון לא מעט שכונות עם שיק צרפתי, ולא מעט בזכות הצרפתים עצמם, שמסתבר שהרבה מהם אוהבים את לונדון ורואים בה מעין גרסה נועזת, ליברלית ומודרנית של פריז. לפי הערכות, גרים כיום בתחומי לונדון בין 300 ל-400 אלף צרפתים, יותר מאשר בבורדו למשל. גם בעידן הזה שבו לונדון "שייכת למקומיים", לא נדיר לשמוע צרפתית, בעיקר בבתי קפה ומסעדות, והיתרון: אפשר ליהנות גם מאוכל צרפתי, פטיסרי, בתי קפה ופינות חמד באווירה צרפתית. איפה? בעיקר בשכונות יוקרה כמו דרום קנזינגטון, צ'לסי והמפסטד, אבל גם באזורים מפתיעים אחרים, למשל המזרח המתחדש-תמידית והתוסס של העיר. בתמונה: בית קפה-בר צרפתי בפארק קטן בשכונת Wapping במזרח לונדון.
הסניף הלונדוני של המגה-סטור האיטלקית "איטלי". המתחם המושקע, שכולל שתי קומות של כל מה שטעים מארץ המגף, מדליקטסים, מאפים, קינוחים ופיצות ועד לכמה מסעדות של ממש, אמנם אומץ בחום על ידי המקומיים, אבל הוא עדיין רחוק מלהיות מלא כמו שהוא היה לו היה נפתח בזמנים רגילים.
במתחם ה-JW3, המרכז הקהילתי היהודי בצפון לונדון, החליטו להביא הקיץ "טעימה מתל אביב" ואבזרו את הרחבה החיצונית של המתחם בכיסאות חוף וחול ים, עם תמונה פנורמית של החוף בתל אביב. ללונדונים שמתגעגעים לארץ או לתרבות הישראלית, המקום מציע בין השאר פסטיבלים, אירועים, הרצאות ואפילו הקרנת סרטים ישראלים.
עכשיו, כשאי אפשר לטוס להרבה מקומות, הלונדונים יוצאים בהמוניהם לגלות את אנגליה, ושאר חלקי האי הבריטי. השיחוק האמיתי, שנחשב לכמעט זכיה בלוטו כאן, הוא לתפוס חוף ים חולי ביום שמשי – זה למעשה משול לנסיעה לפורטוגל או ספרד בלי לטוס, וזה מה שהרגשנו בדיוק בחופשה הנהדרת שלנו בבורנמות' (Bournemouth) ופול (Poole), שתי עיירות מקסימות במרחק שעתיים בלבד מלונדון באוטובוס או רכבת. היינו ממש ברי מזל ותפסנו שלושה ימי קיץ, והאווירה באזור הזה של דרום-מערב אנגליה היא פשוט של מדינה אחרת, ואפילו האוכל הפתיע לטובה.
מקווים שבקרוב תוכלו לחזור לבקר אותנו כאן בלונדון.
עומר לוגסי מדריך את סיורי האוכל ואמנות הרחוב "רעבים בלונדון" ומנהל את האתר "לונדוניסט" שבו תמצאו טיפים, מסלולים והמלצות על לונדון.
