דניאל וולפסון בפסגת הר וינסון, ההר הגבוה ביותר ביבשת אנטרקטיקה
(צילום: דניאל וולפסון)
ממשיכה לכבוש פסגות: דניאל וולפסון (44), האישה הישראלית הראשונה שהעפילה לפסגת האוורסט, עמדה החודש באתגר קשוח נוסף כאשר טיפסה על הר וינסון (4,892 מטרים), ההר הגבוה ביותר ביבשת אנטרקטיקה. בכך השלימה וולפסון טיפוס על חמש מתוך שבע פסגות ההרים הגבוהים ביותר בכל אחת משבע יבשות העולם. בשיחה עם ynet סיפרה: "אני מאושרת וגאה להיות הישראלית הראשונה במקומות האלה. אני מקווה שאמשיך להגשים את החלומות שלי, ומאחלת לשנה החדשה שכל אדם יכבוש את האנטרקטיקה והאוורסט שלו, לא משנה באיזה תחום, הסיפוק של הגשמת חלום נותן כוחות להמשך".
וולפסון יצאה לפסגה במסגרת משלחת של מועדון שבע הפסגות (7 Summits Club) יחד עם עוד חמישה מטפסי הרים נועזים. השישה המריאו ב-5 בדצמבר מהעיר פונטה ארנס שבדרום צ'ילה ולאחר ארבע שעות נחתו באנטרקטיקה ביוניון גלשיירס קאמפ (Union Glacier Camp), בסיס בינלאומי שמשמש מדענים והרפתקנים מכל העולם. משם המריאו כעבור זמן קצר במטוס קטן לבייס קאמפ שלמרגלות הר וינסון.
"אין שם שום דבר", סיפרה, "הקמנו אוהל משותף כדי שנוכל לשבת לאכול. חפרנו בורות כדי לשים שם חלק מהאוכל שיהיה לנו כאשר נחזור מהפסגה, אחרת הכל קופא. בלילה לא מחשיך שם ועבדנו כל הלילה. למחרת היה חלון טוב של מזג אוויר אז החלטנו להמשיך ללואו-קמפ. מזג האוויר היה טוב אז המשכנו גם להיי-קמפ – ואז התחילה סופה עם רוחות של 110 קמ"ש, וטמפרטורות של מינוס 55 מעלות, נתקענו שם יומיים והחלטנו לשוב בחזרה למטה. הרוחות היו מאוד עזות, אוהלים נקרעו, אנשים הרגישו לא טוב, אבל הגענו והמשכנו לבייס-קמפ".
"אכלנו מזון שנשמר שנתיים בשלג"
זה השלב שהסיפור הופך לבלתי ייאמן אפילו יותר. "מצאנו את עצמנו בלי אוכל", סיפרה וולפסון. "ואז המדריך נזכר שלפני שנתיים הוא היה שם עם משלחת והם חפרו בור ושמו אוכל. הצלחנו למצוא את הבור הזה, האוכל נשמר, היה אפילו לחם וצנצנת קקאו, שמחה שאי אפשר לתאר.
"ישבנו שם שמונה ימים ואז החלטנו שהולכים שוב ללואו קמפ. יומיים היינו שם ואז המשכנו להיי-קמפ, מזג האוויר היה לא טוב, אבל בכל זאת המשכנו, ישנו שם לילה ובחמש בבוקר יצאנו – בשעה הכי קפואה שיש – ולאחר שמונה שעות הגענו לפסגה. חזרנו מהר כי הייתה סופה בדרך. בהיי-קמפ קיפלנו את כל הציוד והתחלנו לרדת למטה, התחילה סופה שלא ראיתי בחיים. היה מקום תלול מאוד שיורדים עם חבלים שנקשרים אליהם – ופשוט עפנו באוויר.
"חששתי שאעוף לתהום ואף אחד לא ימצא אותי. היינו שלושה אנשים שקשורים אחד לשני. נפלתי אולי מאה פעם. יש לי כנראה שבר בצלע אבל זה לא נורא. האף שלי קצת קפא אבל זה גם לא נורא. אם אתה לא יורד אז תישאר שם לנצח, אז אין ברירה".
מהלואו-קמפ ירדה החבורה אל הבייס-קמפ ושם המתינה ארבעה ימים עד שהגיע מטוס, שהתעכב כמובן בגלל תנאי מזג האוויר. "היו איתנו עוד שתי משלחות", סיפרה וולפסון, "ואנחנו היינו אחרונים בתור למטוס. הטייס, קנדי בשם רוס שנחשב לאגדה באנטרקטיקה, עשה נגלות. חיכינו בקור על התיקים שלנו. אחרי חמש שעות הוא הגיע. איזו שמחה זו. ביוניון גלשיירס קמפ נתקענו עוד ימיים-שלושה ואז עלינו על מטוס לצ'ילה".
הקשיים בדרך ליעד היו בלתי נתפסים. "אם אתה הולך ומתקדם הכל בסדר, הדם זורם וחם בגוף", סיפרה וולפסון, "אבל מספיק שעוצרים שניה ואז הטמפרטורות מתחלפת למינוס 30, כל עוד אתה הולך הגוף שלך חם. לא ראיתי דבר כזה אפילו באוורסט. אם עוצרים הכל קופא. למישהו ממשלחת אחרת קפא האף, ולמטפס אחר קפאו שלוש אצבעות וכנראה יקטעו לו אותן".
דניאל נשאלת הרבה אם הטיפוס לפסגה באנטרקטיקה קשה יותר מהטיפוס לפסגת האוורסט, התשובה שלה היא כן נחרץ. "כל יום באנטרקטיקה זה כמו עשרה ימים באוורסט", אמרה. "מבחינת מזג אוויר, אי אפשר אפילו לדמיין את זה – מינוס 40, מינוס 60 מעלות. בדצמבר-ינואר זה עונת הקיץ באנטרקטיקה, ואז דווקא יותר קר מאשר בחורף כאשר הטמפרטורות הן מינוס 10, מינוס 20 מעלות. הרגשתי שאני בסכנת חיים".
מה עושים כשאין שירותים?
בנוסף לקשיים הללו מקפידים באנטרקטיקה גם בשמירה על הסביבה. בדרך לפסגה אין כמובן שירותים, אז עושים את הצרכים בבקבוקים ובשקיות שהמטפסים לוקחים עמם. הקנס למי שמפר זאת עומד על כ-10,000 דולר. לא מעט מהמטפסים מוצאים את עצמם מתאפקים ולא עושים צרכים במשך ימים רבים, דבר שעלול לסכן את בריאותם.
ביחד עם דניאל במשלחת היה גם מטפס ההרים הנפאלי נירמל פורג'ה אשר שבר שיא כשהשלים טיפוס על 14 פסגות ההרים הגבוהים בעולם. פרוג'ה טיפס על כל ההרים שגובהם יותר מ-8,000 מטר בתוך שישה חודשים ושישה ימים בלבד. השיא הקודם עמד על כמעט שמונה שנים. סיפורו הונצח בסרט במצליח של נטפליקס בשם "14 פסגות: סיפורו של המטפס נירמל פורג'ה".
עד כה טיפסה וולפסון, כאמור, גם על ההר הגבוה ביבשת אסיה ובעולם כולו האוורסט (8,848 מטרים), על הר אקונקגואה (6,960 מטרים) הגבוה ביותר בדרום אמריקה, על הקילימנג'רו (5,895 מטרים) ההר הגבוה ביותר באפריקה, ועל האלברוס (5,642 מטרים) ההר הגבוה ביותר באירופה. כדי להשלים את אתגר שבע הפסגות נותר לה עוד לטפס על הר קושצ'ושקו הגבוה ביותר באוסטרליה (2228 מטר) ועל המקינלי (דנאלי) שגובהו 6,194 מטרים והוא ההר הגבוה ביותר בצפון אמריקה. ככל שידוע, רק ישראלי אחד טיפס לכל שבע הפסגות - דורון אראל שעשה זאת כבר בשנת 2000. ומה הדבר הבא עבור דניאל? "מבחינת שבע הפסגות נשאר לי עוד מקינלי בחודש יוני, ואת הר קושצ'ושקו באוסטרליה, אני מקווה ששנה הבאה אסיים את זה".
בחודש מאי וולפסון ריגשה רבים בישראל באשר העפילה לפסגת האוורסט. האות לתחילת החגיגות ניתן לאחר שהיא פרסמה פוסט בעמוד הפייסבוק שלה ובו כתבה: "אני בפסגה! ברגעים אלו ממש הגעתי לפסגת האוורסט, ואני בגג העולם :) מבטיחה לעדכן עוד, עכשיו נשאר לרדת". יומיים לאחר מכן, לאחר שירדה בשלום מפסגת ההר, היא פרסמה את תמונת הניצחון עם דגל ישראל.
"אמרתי לעצמי, 'אני אראה לכולם'"
ההישג היה מרגש במיוחד כשלוקחים בחשבון את הפציעה הקשה שעברה לפני כעשור כאשר נפלה מרכבל במהלך חופשת סקי בבולגריה. כחודש לפני כיבוש האוורסט סמדר שיר פרסמה ב"ידיעות אחרונות" וב-ynet את סיפורה של וולפסון. הרופאים, כך נכתב, לא נתנו לה אז סיכוי לחזור וללכת. על טיפוס הרים לא היה בכלל מה לדבר. "התעוררתי מחוברת להמון צינורות", סיפרה באותו ריאיון. "הסבירו לי ששברתי את עצם הירך ושהשתילו לי פלטינה. לכל אורך רגל ימין יש לי פלטינה".
במהלך השבוע בבית החולים בסופיה היא כבר סימנה לעצמה מטרה. "הרגשתי שאני חייבת לעשות משהו מעבר ליכולות שלי. אמרתי לעצמי, 'אני אראה לכולם, אני עוד אטפס לפסגת האוורסט'. זה היה הזוי, על גבול הלא-שפוי. לפני עשר שנים לא ידעתי שום דבר על טיפוס, חוץ מזה שהאוורסט הוא ההר הכי גבוה בעולם".
דניאל וולפסון לאחר שטיפסה לפסגת האוורסט
באותה שיחה עם שיר סיפרה עוד כי "הרופאים בשיקום היו קצת יותר אופטימיים. זה אמר לי, 'תוכלי ללכת רק עם מקל' וזה אמר, 'תמיד תהיה לך צליעה'. במשך שמונה חודשים של אימוני פיזיותרפיה יומיומיים ההבטחות האלה נכנסו לי לראש דרך אוזן אחת ויצאו דרך האוזן השנייה. בכל פעם שאמרו לי 'לא' אמרתי לעצמי 'כן'. אני יודעת להיות עקשנית, זה חלק מהחינוך הרוסי".
בשנים שחלפו מאז היא טיפסה על עשרות הרים בכל רחבי הגלובוס. אררט, איילנד פיק, מון בלאן, אקונקגווה, קזבק, קוטופקסי, צ'ימבורסו, איליניסה נורטה, רוקו פיצ'ינצ'ה, וויטני, צ'אסטה ועוד.
"על ההר אני מרגישה הכי מוצלחת והכי טובה", סיכמה באותו ריאיון, "ומי שמטפס איתי מקבל אותי בגרסה הכי משודרגת שלי, בלי מסכה ובלי איפור, הכי אותנטית ואמיתית. ההרים מלמדים אותי שאין גבולות לחלומות. הם מאפשרים לי להיות עירומה וחשופה, ויחד עם זאת הכי חזקה".
