מחוז אפירוס (epirus) החבוי בפינה בצפון-מערב יוון הוא ללא ספק אחד המחוזות המרשימים והמעניינים ביותר במדינה, מחוז שבו הפראיות של הטבע מקבלת ביטוי אגדי. זאת לא יוון של הבתים הלבנים, הים והגגות הכחולים, אלא יוון אחרת - בתולית, פראית, ירוקה, הררית, אותנטית ופשוטה.
באפירוס ישנן עדויות רבות להיסטוריה הארוכה והמרהיבה. העבר חי וקיים באתרים הארכיאולוגיים, באין-ספור המנזרים והכנסיות העתיקות, במצודות, בגשרים ובכפרים המסורתיים. הרומאים, הביזנטים והעות'מאנים, כולם השאירו את עקבותיהם המונומנטליים בנוף. למעשה, ההיסטוריה באפירוס אינה רק משהו שחלף ומתבטא באתרים ההיסטוריים, אלא משהו שעודנו חי בקרב תושביה גם כיום. היא חיה בתוך סיפוריהם, באורח חייהם, בתרבות, במוזיקה ובאוכל שלהם. זה מקום שבו העבר והווה נפגשים.
הסצנה הקולינרית של אפירוס מאופיינת במסורת עשירה שמבוססת על שימוש ברכיבים מקומיים. התפריט משתנה בהתאם לעונה, ואין עדות טובה יותר לאיכות. במקום שפע של בשר, מאכלי ים ודגי אגם, גבינות ויינות מקומיים.
בירת אפירוס היא העיר יואנינה (Ioannina), שהיא אתר תיירות נפלא, עיר סטודנטיאלית צעירה ברוחה ובד בבד ספוגה בהיסטוריה עתיקה וארוכת שנים. מצד אחד היא שוכנת על גדת אגם יפהפה, רוויה באוויר הרים צלול, מוקפת בכפרים יווניים אותנטיים ושקטה יחסית לערים אחרות ביוון. מצד שני היא מציעה אין-ספור בתי קפה, מסעדות וטברנות מקומיות. לא תמצאו כאן לא קניונים ולא אתרי מסחר, נהנתנות יתר ויוקרה עטופה; וזה בדיוק מה שעושה את העיר למה שהיא - ביתית וחמימה ובו בזמן גם צעירה ותוססת.
מחוז אפירוס ידוע גם בזכות הכפרים ההרריים והמרגשים שלו, הבנויים מאבן גיר ומחוברים באמצעות גשרים מהתקופה העות'מאנית. לא ניתן להישאר אדישים לכפרים הללו, שנמצאים בזגוריה (Zagori) שבצפון המחוז ובצומרקה (Tzoumerka) שבדרומו.
שני האזורים האלו הם המקומות הכי רחוקים מהציוויליזציה, שמעלים באוב תקופות שחלפו מזמן. הכפרים אינם מסחריים, ולא תראו פרסומת אחת בתוכם. אפשר אף להפריז ולהגיד כי האזורים האלו הינם ביקורת חיה על הסדר הקפיטליסטי, שמזכירה לנו שיש דרכי חיים אחרות. אחרי יום בהרי צומרקה או זגוריה, התדמית העירונית, הלחץ, השיפוטיות והציניות יורדים, ואפשר להשתלב עם הרוח המקומית.
אם כן, למי שרוצה לצאת מהמסלול התיירותי ולחוות את המגוון המרשים של המדינה היוונית, אפירוס הוא יעד מרתק. זהו חבל ארץ צנוע במובן הטוב של המילה, שלא יאכזב אותכם.
יואנינה - היא רק נראית כמו מלכודת תיירים
ביום הראשון שלנו במחוז יצאנו להליכה קצרה ברחבי העיר יואנינה. בשעות הבוקר העיר דוממת והרחובות שקטים, מכיוון שיום ראשון כמו בכל עיר נוצרית הוא יום מנוחה. העיר שקטה ונעימה - ערפל מכסה אותה, ומזג האוויר קריר שכן השמש מגיעה לאיטה מעבר להרים, והחום מתגבר בהדרגה. חשוב לדעת כי רוב החנויות המקומיות בעיר נסגרות בין 14:00 ל-16:00 כל יום ונפתחות מחדש, מלבד בימי שני ורביעי. המסעדות, הברים ושאר הרשתות המוכרות והגדולות פתוחות. לחובבי השופינג והמותגים, בעיר כאמור אין קניון, אך תמצאו מספר חנויות של מותגים מוכרים כמו זארה, H&M וברשקה.
בתי הקפה, המסעדות והברים שעל שפת הנהר יכולים להטעות ולתת רושם שכל שבנמצא הוא מלכודת תיירים, אך אם נכנסים פנימה אפשר למצוא מקומות נפלאים. רוצה לומר, עדיף להיכנס פנימה ולחוות את העיר עצמה ולא להסתפק במקומות הנגישים וההמוניים.
מעבר לכך, מיואנינה יוצאות כל חצי שעה מעברות דרך אגם פאמבוטיס (pamvotis) לאי הנמצא במרחק הפלגה של כעשר דקות. לאלו שלא מחבבים את הים, השיט באגם נוח ולא מורגש. עלות השיט היא שלושה אירו בלבד, ובאי ניתן לבקר במוזיאון השליט עלי פאשא או במנזר Philanthropinon.
הגענו לפארק שנקרא Litharitsia, ובקצה שלו תצפית לעבר העיר והאגם הגדול ביותר במחוז - אגם פמבוטידה (Lake Pamvotida), או בשפה השגורה אגם יואנינה (Lake of Ioannina). הפארק נעים, ומשמש כמקום מפגש חברתי לתושבי העיר בשעות הערב.
לאחר העצירה בפארק המשכנו לטירת יואנינה (The Ioannina Castle), שנמצאת בעיר העתיקה המוקפת בחומה. החומות העתיקות של הטירה מתוארכות בעיקר לתקופה שבה השליט עלי פאשא שלט ביד רמה בעיר בתקופה העות'מאנית, אך ישנם חלקים שנבנו קודם לכן. הוא בחר את הנקודה הזו כמקום אסטרטגי כדי להקים את המוסדות הממשלתיים של המדינה.
בתוך מתחם הטירה תמצאו את קברו של עלי פאשא ושני מוזיאונים. הראשון הוא המוזיאון הביזנטי שמכיל אוספים של פסלים נוצריים וביזנטיים קדומים, ממצאי חפירה, כלי חרס, כתבי יד ומהדורות מוקדמות של ספרים מודפסים, איקונות פוסט-ביזנטיות ופריטי כסף.
השני, מוזיאון צורפות הכסף, משמר את הידע של צורפי הכסף במחוז, ומציג את הטכניקות שהיו בשימוש לפני המהפכה התעשייתית. הכניסה למוזיאונים עולה שלושה יורו בלבד.
הזווית היהודית
לאחר מכן קפצנו לבית הכנסת היהודי בעל הארכיטקטורה הלא אופיינית שנמצא בעיר העתיקה. שם פגשנו את מנהלת בית הכנסת החביבה אלגרה מצא, שאומנם נולדה ביוון אך היא דוברת עברית מעולה.
יהודי יואנינה הינם רומניוטים, והתיישבותם בעיר, כמו בערים יווניות רבות, החלה כבר לאחר חורבן בית המקדש השני. היה להם נוסח תפילה ייחודי שנשמר, זאת בניגוד לנוסח התפילה ברוב קהילות יוון, שנבלע בנוסח הספרדי בימים שלאחר גירוש ספרד.
ב-1943 הגרמנים שלטו באזור, וכל יהודי יואנינה נצטוו להתרכז ליד חוף האגם. נאמר להם שהם מובלים ל"התיישבות מחדש", אך למעשה הובלו אל מותם. 1,870 איש ואישה נשלחו למחנות ההשמדה. בבית הכנסת ישנן מצבות ובהן חקוקים שמות הנספים. קהילת יואנינה מונה נכון להיום רק 32 יהודים, ובית הכנסת פתוח רק למבקרים או בחגים.
מיואנינה יצאנו לכפר מצובו (Metsovo) ההררי וההיסטורי. הדרך כוללת כבישים מהירים ונוחים לנסיעה, נוף הררי וירוק, עצי אשוח, שלג בפסגות ובעיקר ירוק ועוד ירוק. למעשה, מצובו הוא יעד פופולרי למבקרים במחוז, שכן הוא מלא חיים ופעיל לאורך כל השנה. הוא אחד הכפרים המתוירים באזור, גם בגלל מיקומו האסטרטגי והאוויר הנקי והצלול שלו וגם מפני שאחד מאתרי הסקי של יוון (Anilio) נמצא בסמוך אליו.
הכפרים באזור בנויים בצורה מדרונית על ההרים, והמקומיים מספרים שבחורף יכול להיערם שלג בחלק העליון ובתחתון כלל לא. הבתים שומרים על ארכיטקטורה ובנייה מסורתיות. מצובו יכול להיות אטרקציה תיירותית כשלעצמו, אך בנוסף הוא מציע מגוון אפשרויות בילוי.
כאן תמצאו יקב מקומי שנקרא Katogi Averoff. לאכזבתנו גילינו כי הכרמים שלו אינם נמצאים בקרבתו, אלא במורדות רכס הרי הפינדוס. היקב מציע מספר סיורים וטעימות במחירים שונים ובהתאם לרצונכם. כולם כוללים הסבר על ההיסטוריה של היקב ועל תהליך ייצור היין, כמו גם ירידה למרתף החביות המכיל למעלה מ-1,200 חביות עץ שבהן מתבגרים היינות; בנוסף, במקום יש בקבוקי אספנות נדירים השמורים במרתף.
יתרה מזאת, תמצאו כאן מוזיאון מפתיע שנקרא The Averoff Museum. מפתיע הן בגלל מיקומו באזור הכפרי והלא צפוי, והן בגלל היצעו המעניין. המוזיאון בעל שלוש קומות והתערוכה הקבועה בו כוללים ציורים, הדפסים, פסלים ותמונות של אמנים יוונים מהמאות ה-19 וה-20, לצד תערוכות זמניות, קבוצתיות ואחרות.
בכפר ישנן מסעדות רבות, וכמו בכל אזור מתויר, רובן עלולות להיות מלכודות תיירים ולא בהכרח אותנטיות. אנחנו אכלנו בטברנה שנקראת Apokentro, והאוכל בה היה טעים. בכל אופן, לאלו שלא מתפשרים, עם קצת מאמץ אפשר למצוא ארוחה טובה גם כאן.
בדרך חזור ליואנינה עצרנו ליד אגם שנוצר במעשה ידי אדם לפני קצת יותר מ-30 שנה, ונקרא Aoos Springs Lake. שטחו כ-11 ק"מ, והוא מוקף בירוק מכל עבר. ליד שפת האגם ישבו מבקרים מקומיים אל מול נוף של מים וצמחייה, שהתגלו בגוונים מדהימים של כחול וירוק בתך האגם. מכונית אחת עברה במהלך השהות שלנו, ושמענו רק קולות של ציפורים. למעשה, האגם המלאכותי הזה אינו רק אגם יפה, אלא גם אחראי למערכת אקולוגית מופלאה של חי וצומח באזור.
בערב התהלכנו שוב ברחבי העיר יואנינה והתיישבנו במסעדה מודרנית הנקראת Thamon Thamon, ונמצאת בסמטה במרכז ההיסטורי והתוסס של העיר. המסעדה אינה טברנה מקומית ואותנטית, אלא מסעדה מודרנית שמגישה מנות יצירתיות המבוססים על תוצרת מקומית; ניכר כי המרכיב העיקרי הוא האהבה למחוז אפירוס, כך שלמרות העיצוב והתחכום המודרני חומרי הגלם עדיין יווניים.
ביום השני ביקרנו בזגוריה. זגוריה היא אזור גדול הכולל 46 כפרים המרוחקים יחסית זה מזה. האזור היה עצמאי במהלך השלטון העות׳מאני, מכיוון שהיה קשה לשלוט בתושביו שנחשבו למהפכנים ואנרכיסטים. הם שילמו מיסים אך שמרו על עצמאות שלטונית. כל הכפרים באזור בנויים מאבן ובמדרון על ההרים, וחוקים ממשלתיים הנוגעים לבנייה שומרים על האסתטיקה שלהם.
ואולם, מה שמייחד את האזור מכל הוא זה שבכל הכפרים האלו, הכלכלה היא כמעט עצמאית. יש רק שני סופרמרקטים, שנפתחו לצורכי התיירים שמבקרים באזור. התושבים מגדלים את המצרכים שלהם, קרי האוכל שלהם, בעצמם.
באזור תמצאו גשרים מרוצפי אבן מרהיבים ששימשו את תושבי הכפרים לתחבורה בין היישובים. בניית הגשרים דרשה כישורים מיוחדים, ולכן זו הייתה עבודתם של בונים מיוחדים. כל הגשרים נבנו במהלך המאות ה-18 וה-19, במימון תושבים עשירים ומפקדים עות'מאנים. המקומיים התגאו בגשרים ששימשו כסמל סטטוס מעמדי וכוחני לכל כפר, וכיום שרדו 80 גשרים באזור.
קוקוריס (Kokkorou) הוא אחד מגשרי האבן הציוריים ביותר באזור. הוא בולט ביופיו הייחודי ואפשר להבחין בו בקלות, שכן הוא נמצא בצד כביש מרכזי בדרך לכפרי זגוריה. הוא נבנה לראשונה בשנת 1750, שופץ פעמים רבות ואף נבנה מחדש.
גשר נוסף הוא Plakida-Kalogeriko Bridge, שבמשך שנים רבות שירת את תושבי הכפרים לתחבורה ולפעילות היומיומית. הוא בולט בארכיטקטורה הייחודית שלו, שכן הוא בנוי משלוש קשתות. בראשיתו היה בנוי מעץ, אולם עם הזמן הוא שופץ ונבנה באבן.
גשר אחר הוא Aristi Bridge, שמתחתיו זורם נחל voidomatis המדהים, שמפורסם בזכות המים הנקיים והצלולים שלו ונחשב לנהר הנקי ביותר באירופה. לאוהבי ספורט והרפתקאות, חברות רבות מציעות שיט ראפטינג בנהר, והמסלול קליל ולא מאתגר. בסוף המסלול ישנה מסעדה עם תצפית לנהר המציעה דגים היישר ממימיו.
במהלך הטיול הגענו לנקודת תצפית מרהיבה הנקראת Oxya Viewpoint, ומשקיפה לקניון ויקוס - Vikos Gorge. ויקוס נמצא בהרי הפינדוס ואורכו כ-32 ק"מ, עומקו נע בין 120 ל-1,350 מטר, ורוחבו נע בין 2,500 מטר לבין מטרים בודדים בלבד בחלקו הצר ביותר. קניון זה מוכר על ידי ספר השיאים של גינס בתור "הערוץ העמוק ביותר ביחס לרוחבו" בעולם.
למעשה, הקניון נמצא באזור הליבה של הפארק הלאומי Vikos-Aoös. בשל הבידוד הגיאולוגי שלו והיעדר נוכחות אנושית, הוא כולל מיני צמחים ופרחים נדירים. כמו כן תועדו בו יותר מ-110 מיני ציפורים ו-19 מיני נחשים ודו-חיים, כמו גם מיני פרפרים נדירים רבים.
ביום השלישי יצאנו לאזור צומרקה – אזור עם סביבה טבעית מיוחדת, כפרים ציוריים ואירוח אותנטי. הנקודה הגבוהה ביותר שבו היא הר Kakarditsa, בגובה 2,429 מטר. בדומה לאזור זגוריה, גם כאן תמצאו נופים פראיים עם כפרים בנויי אבן, מנזרים, מפלים, גשרים, נהרות והרים מרגשים. בצומרקה יש 65 כפרים, וכל התושבים עוסקים בחקלאות ובגידול בעלי חיים.
יש לציין כי הדרכים בצומרקה אינן קלות לנסיעה שכן הן הרריות ומפותלות, ואף עלולות במקרים קיצוניים לגרום לסחרחורות ולהקאות. המקומיים הזהירו אותנו לא פעם שיש לנסוע לאט ובזהירות. יחד עם זאת, הדרך מלאה בנקודות תצפית שיכולות לשמש למנוחה ולהתרעננות. בנוסף, יש לקחת בחשבון כי אין סופרמרקטים וחנויות בדרך.
לאחר דברי האזהרה האלו אפשר להגיד כי הדרכים באזור הן מהיפות שיש. לאן שלא תסתכלו תראו הרים גבוהים וצמחייה ירוקה; ירוקה, בוהקת וחיה. השלג מבצבץ על פסגות הרי Kakardítsa, ולאורך כל הדרך שמענו רק את הרעש של האוטו, של עצמנו ושל הציפורים. בעיניי, צומרקה הוא האזור הכי יפה במחוז אפירוס, ומי שיוותר עליו יפסיד ובגדול.
נקודת העצירה הראשונה שלנו הייתה Plaka Bridge, גשר אבן גדול ומרשים מהמאה ה-19. הוא בעל קשת אחת גדולה שקרסה במהלך השיטפונות ב-2015, ונבנתה מחדש ב-2020. כדי להגיע אליו יש לעצור את האוטו וללכת כמאה מטר. מתחתיו זורמים מימי נהר ארכטוס (Arachthos) המרשים. שווה לעלות לנקודה הגבוהה של הנהר ולצפות לעבר הנהר וההרים.
לאחר העצירה הקצרה המשכנו לשני מפלים הנמצאים זה ליד זה (Katarraktis Waterfalls). הדרך הייתה מפותלת כרכבת הרים. אומנם יש אספלט והכבישים סלולים, אבל ניכר שההתערבות האנושית באזור היא מינימלית.
שני המפלים האלו גדולים ומרהיבים בעוצמתם. עוצרים ויורדים במדרגות אבן כמאה מטר כדי להתקרב אליהם, ולהרגיש את עוצמתם. במקום יש בית קפה שהיה סגור, אך יכול לשמש למנוחה עם נוף הררי מדהים.
המשכנו לכפר Kalarites, שהוא אחד הכפרים היפים בצומרקה ורק יוונים בודדים עדיין חיים בו. האוכלוסייה כאן חקלאית ונוודית בעיקרה, ובחודשי החורף הם יורדים עם בעלי החיים למישור החוף. בדומה לזגוריה, גם האזור הזה היה עצמאי יותר בתקופת העות׳מאנים, והתושבים כאן רק שילמו מיסים. העות׳מאנים שרפו את הכפר בתקופת שלטונם, אך כ-3,000 אנשים חזרו לאחר תקופה ובנו אותו כפי שהוא נראה עכשיו. מיותר לציין כי אין כניסת מכוניות לכפר.
הכפר יכול להיראות נטוש, אך יש להיכנס למרכזו כדי להגיע לטברנות ולבתי הקפה. תמצאו כאן בית קפה מסורתי בשם Akanthos - Napoléōn Zaglis, שמעלה באוב תקופות שחלפו מזמן. בית הקפה הזה הוא העתיק ביותר שנפתח כאן. מאה שנים לפני כן נפתח בתור מינימרקט, ועם הזמן התווסף האירוח. הבעלים נפוליאון, דור רביעי במקום, הגיע לכאן לפני כ-20 שנה לאחר שחי באתונה. הוא עזב את העיר והגיע כדי להמשיך את המסורת של ההורים שלו, וכדי לחיות חיים שקטים. עד היום הוא שומר על המראה העתיק של המקום.
לאחר מכן הגענו ללון בכפר לא פחות יפה שנקרא Syrakko. סיראקו נבנה מתישהו בסביבות המאה ה-15, ומשמר את הארכיטקטורה שלו עד היום. בתים מרובי קומות מאבן, גגות מסלעי צפחה, סמטאות מרוצפות אבן, מים זורמים בנחל שנמצא בתחתית ההר והכי חשוב, היעדר כלי רכב - כל אלו תורמים לשמירת האופי המסורתי של הכפר המדהים הזה.
כאן תמצאו מבנה בן מאה שנים ששימש בית ספר יסודי בתחילת המאה ה-20, עד להגעתם של העות׳מאנים ששרפו אותו. לפני שנתיים הוחלט לשפץ את המבנה מחדש ולפתוח אותו כמלון בוטיק, שמשלב את המודרני ואת הישן. המלון נקרא The Old School Guesthouse, וכולל שמונה חדרים בלבד. הוא מעוצב יפה, כולל אזור קבלה וחדר ארוחת בוקר עם חזית אבן מסורתית ועיצוב פנים המעוטר ברהיטים ישנים, במפות ובספרים במטרה לשמר את ההיסטוריה.
מלבד אוצרות הטבע והכפרים, תמצאו באזור כמובטח מנזרים. אנחנו ביקרנו במנזר Kipina. זהו מנזר צנוע וקטן, ולצערנו פספסנו את ההזדמנות ללון בו, שכן עד לא מזמן היה אפשר להגיע ולהעביר בו לילה בחינם. אפשר להגיע לבקר, להתפעם מהמבנה המרשים שבנוי באמצע הסלע ומהנוף ההררי הנשקף ממנו, לראות את חדרי המנזרים ולדמיין את החיים בהם. בנוסף, במנזר ישנה מערה ששימשה כמחבוא מפני העות'מאנים, ומשתרעת לאורך כמה קילומטרים. זאת גם הייתה התחנה האחרונה שלנו בטיול המוצלח במחוז אפירוס שביוון.
הכותב היה אורח של לשכת התיירות היוונית.
