צפו בטיול הלא שגרתי של אוהד הנווד בנורבגיה
(צילום: גיא גפן - "חשיפה לצפון" ואוהד נבון, עריכה: תמר אברם)
בסוף אוגוסט יצאתי למסע קיצי אחר הזוהר הצפוני שבלפלנד וחזרתי לארץ עם רצון לחזור לסיבוב נוסף בחורף. אז חיכיתי בסבלנות לחודש דצמבר ולקחתי טיסה לעיר טרומסו שבצפון נורבגיה. פגשתי את גיא גפן המדריך והתחלנו טיול שמבחינתי היה בגדר הגשמת חלום. זוהר צפוני עוצמתי, טרקים לטיפוס פיורדים מושלגים והכי חשוב – לשחות עם לווייתני האורקה המופלאים.
אדרנלין גבוה מההתחלה
בואו נתעכב רגע על הטיסה. זו הייתה הטיסה הכי יפה שאי פעם חוויתי. בתקופה הזו של השנה יש רק חמש שעות אור יום, כלומר זריחה בשעה 9:00, השמש מציצה מעל ההרים וישר שוקעת חזרה. המראנו בזריחה ונחתנו בשקיעה ככה שכל השמיים היו צבועים בצבעים של סגול וכתום במשך כל הטיסה ועברנו מעל כל היופי שיש לנורבגיה להציע בעונה הזו, שזה שילוב של שטחים שלא נגמרים עם שלג לבן ובין לבין אגמים ונחלים כחולים. טיול שמתחיל באדרנלין כל כך גבוה חייב להיות טיול מצוין.
אחרי הנחיתה גיא אסף אותי עם הוואן שלו, התארגנו על ציוד ואוכל לימים הבאים ואספנו את שאר החבר'ה שנחתו כמה שעות אחרי (ופספסו את כל מה שאני ראיתי מהמטוס). אחרי סבב היכרות פלוס ארוחת ערב אסייתית הלכנו להסתובב בעיר טרומסו, שהיא בין הערים הצפוניות ביותר בעולם. זה היה בתקופת הכריסמס אז כל הרחובות היו מקושטים באורות צבעוניים שהאירו על הרחובות המושלגים. אחרי סיבוב של שעה גיא הודיע בדרמטיות "חברים אני מסתכל על התחזיות ויש מצב גדול שנראה כבר היום זוהר צפוני!".
לראות זוהר צפוני זה לא דבר פשוט. הרבה אנשים חושבים שהם יגיעו לחלק הצפוני של העולם והוא פשוט יהיה מונח שם בשבילם, אבל זה ממש לא ככה. צריך להבין ולדעת ולהצליב מידע של כמה סוגים שונים של תחזיות כדי למצוא את המיקום הסביר ביותר לצפייה בתופעה הנחשקת. גיא המדריך שלנו, שעבר ללפלנד כבר לפני ארבע שנים ופתח את עסק הטיולים במדינה "חשיפה לצפון" חי את החיפוש אחר הזוהר ונעשה מומחה רציני ונחוש ביותר. וכך, התנענו את האוטו ונסענו כמעט שעתיים למקום שהגדיר גיא כ"מקום חשוך ומהמם שאני מכיר, תסמכו עליי". אז סמכנו עליו והתגמול היה מטורף.
כבר בערב הראשון ראינו שני פסים של זוהר צפוני חותכים את השמים בירוק מעל הר משונן (פיורד) ומושלג. היה גם את הערב הבלתי נשכח שבו הדלקנו חנוכיה תחת שמים זוהרים, שתינו יין ועשינו על האש. בכללי בטיול הזה ראינו את הזוהר הצפוני כמעט כל ערב ובעוצמות חזקות מאוד.
בהמשך הטיול יצאנו לטרק של כמה שעות לטיפוס לפסגת הר סיגלה. הר מאוד מפורסם בקרב צלמים כי הוא משקיף לנוף לא רגיל של אגמים ופיורדים אחרים. עם הטיפוס השלג נעשה רך מאוד והגיע לנו בכל צעד עד המותניים. עד שנאלצנו לסיים את הטיפוס מאחר שזה נעשה מתיש ומסוכן מדי. הרוח הייתה חזקה ומזג האוויר היה קפוא, בערך מינוס שלושים מעלות, אז החלטתי שאני מעלה רחפן וישר החלקנו חזרה למטה.
הרגע שבו שחיתי עם לווייתני אורקה
אבל עם כל הכבוד לזוהר הצפוני, ואני רוחש לו כבוד גדול, הגיע הזמן לדבר על הסיבה העיקרית שיצאתי לטיול הזה – לווייתנים! זה התחיל בשיט צפייה בלווייתנים. שיט לא פשוט עם גלים מאוד גבוהים, כך שהרבה מהאנשים על הסירה קיבלו מחלת ים והקיאו בשירותים. כיוצא חיל הים - אני כנראה התחשלתי והצלחתי רק ליהנות מהגלים האלו. שטנו במשך כמה שעות באזור שהקפטן נשבע לנו שיום קודם הוא ראה בו המון לווייתנים והיום פשוט היה ריק.
נחישותו של הקפטן, הראויה לציון, גרמה לו לא לוותר על המחזה עד שמצאנו שני לווייתני האמפבק (לווייתן גדול סנפיר) ענקיים. הצלחנו להתקרב אליהם מאוד והם נתנו לנו מופע מדהים. זה היה מרגש, אבל בכל זאת, צפיתי בלווייתנים מספר פעמים בחיי, הגיע הזמן להיכנס למים ולשחות איתם.
אחרי נסיעה ארוכה הגענו לעיר שארבי בנורבגיה. אזור שבו ניתן לשחות עם לווייתני אורקה (לווייתן קטלן) בסבירות גבוהה מאוד כי בחודשי דצמבר הם באים לצוד דגי הרינג שנמצאים במים הקרים של צפון נורבגיה. נכנסנו למועדון השיט והתבשרנו שיש רוח חזקה ומים סוערים עד לרמה שהמפעילים של הסירות פחדו לצאת לים.
אבל לא טסתי לקצה העולם בשביל לוותר בגלל כמה גלים אז התעקשנו לצאת לים בכל מקרה. שכנענו את המפעילים, התלבשנו בחליפות אטומות למים ויצאנו לדרך.
הפעם השיט הוא על סירת גומי קטנה ומהירה. בחוץ מינוס 30 מעלות, רוח מטורפת, לרמה כזאת שכל הכיסאות של הסירה מצופים בקרח. אי אפשר להסביר כמה הקור הזה חודר לעצמות. שטנו ככה למשך חצי שעה שהרגישה כמו נצח עד שיצאנו מהמפרץ וישר ראינו להקה גדולה של לווייתני האורקה. ווהו! עכשיו נשאר רק להוריד את המעיל, לחבוש את המסכה עם השנורקל ולקפוץ למים.
לא חלפה דקה מהקפיצה למים ועד שלהקה של שלושה לווייתני אורקה שחתה מתחתנו וחלפה אותנו. לאחר מכן עוד מספר להקות ענקיות התקרבו אלינו מאוד! אין לי מושג איך לתאר לכם כמה זה מטורף. לווייתני האורקה הם מהיונקים היותר חכמים בטבע, נמצאים בראש שרשרת המזון, יכולים לטרוף אפילו לווייתנים כחולים בגודל 30 מטרים ועכשיו אני, אוהד הנווד הקטן, נמצא איתם במים הפתוחים של נורבגיה במרחק מטרים ספורים. כבוד לא נורמלי.
ואז, בדיוק ברגע האמת וכנראה מתוך צילום יתר שלי (שנבע מהתלהבות יתר) נגמר לי הזיכרון במצלמה. וכך אני מוצא את עצמי נאלץ להסיר את הכפפה באמצע המים הקרים ולהתחיל למחוק קבצים מטיולים קודמים באמצע השחייה בים הנורבגי הקפוא. תחילה, מרוב קור התחושה הייתה של סכינים חדות על כף היד ולאחר מכן פשוט איבוד תחושה. הייתם מקריבים את יד ימין עבור הצילומים הבאים?.
בסופו של דבר הכל תועד ויישמר לעד בזיכרון המצלמה ובזיכרון שלי כי בטיול הזה אני הגשמתי את אחד החלומות הכי גדולים שלי. למרות שהיה קשה ושובר מוסכמות, אני לא יכול לחכות כבר לשנה הבאה שאחזור לשם עם קבוצה נוספת.
הכותב היה אורח של "חשיפה לצפון - גיא גפן"
