כשמפנטזים על חוף לבן מלא בעצי קוקוס לצד ים טורקיז, מדמיינים בדיוק את החופים היפהפיים של פיג'י, מדינה שמורכבת מ-322 איים בדרום האוקיינוס השקט. לרובנו אותם איים נחשקים יהיו חלום רחוק, תרתי משמע, אולם אשתי ואני הצלחנו להגשים אותו, וכחלק מירח הדבש השאפתני שלנו הגענו עד לחופיו של האי הקסום, וזכינו באירוח מופתי. המקומיים קיבלו אותנו בשירה, בריקודים ובשמחת חיים מדבקת, ולא פחות חשוב מכך, סיפרו לנו שהם תומכים נלהבים של ישראל. אחד מהם אף סיפר לי שהוא למד בבית הספר על מלחמת ששת הימים. בכלליות, אפשר לומר שלמרות המרחק הרב בינינו לבינם, תושבי פיג'י מפגינים בקיאות די מדהימה בכל הנוגע למצב בישראל, לצד סקרנות והבעת עניין.
עד שקיבלה עצמאות ב-1970, פיג'י הייתה מושבה בריטית. זו הסיבה שרוב המקומיים שחיים בה דוברי אנגלית. פיג'י נחשבת למדינה קטנה מבחינה דמוגרפית, עם פחות ממיליון תושבים. האיים שלה הרריים ברובם, עשירים ביערות טרופים לצד חופים צלולים ומלאים בחיי ים מסקרנים. רוב המקומיים הם פולינזים ומלנזים, ויש גם לא מעט עובדי חקלאות שהובאו על ידי הבריטים מהודו בין השנים 1879 ל-1916, והשפיעו גם הם על הדמוגרפיה הפיג'יאנית.
איים בין דגי ענק לחופים לבנים, הטיול שלנו בפיג'י
ההגעה לפיג'י, כאמור, לא ממש פשוטה. ברוב המוחלט של המקרים תצטרכו שני קונקשנים לפחות, כשהדרך הנפוצה ביותר עוברת דרך אוסטרליה וניו זילנד. שלוש שעות וחצי משם והגעתם לגן עדן. המטבע המקומי הוא דולר פיג'יאני, שנכון לכתיבת שורות אלו, שווה קצת יותר משקל וחצי, כך שלא מדובר ביעד זול, בטח אם לוקחים בחשבון את מחירי הטיסות. גם המלונות לא כל כך זולים וחשוב לקרוא את כל האותיות הקטנות בחוזה, מאחר שחלקם לא פעם מאלצים את האורחים לקחת פנסיון מלא, וזה לא זול.
העיר סובה היא בירת פיג'י, והיא ממוקמת באי ויטי לוו (Viti Levu). אי זה עמוס בריזורטים מפנקים, אבל בעיניי, הוא לא מייצג את פיג'י האמיתית. אם כבר עשיתם את כל הדרך עד לכאן, ההמלצה היא לצאת לאיים המרוחקים והבתוליים, כדי ליהנות מריזורטים שנראים כמו גלויות וסצנות מסרט ישן. ההגעה לאיים יכולה להיעשות בטיסה קצרה או בהפלגה.
"בפיג'י, כך למדתי, אף שיר לא שלם בלי לצעוק 'בולה' בסופו. בכלל, נראה ש"בולה" היא המילה היחידה שאתם צריכים לדעת במהלך הטיול שלכם באיים"
אנחנו החלטנו לטייל באיי יאסווה. אחת החוויות המיוחדות והמאתגרות היא כנראה הדרך לאותם איים. פעם ביום יוצאת הפלגה בודדת בשעות הבוקר, וחוזרת משם בערב. זה אומר שאם פספסתם את ההפלגה, תיאלצו להיפרד מהלילה שלכם במלון, כי דרך אחרת להגיע לשם במחיר שפוי - כנראה שלא תמצאו. תוכלו גם לבחור לבקר באחד האיים הקרובים במשך יום שלם מהבוקר ועד האיסוף בשעות הערב המוקדמות. עוד אופציה היא להגיע לאיים במסוק, שיחסוך לכם הרבה זמן, אבל יעלה לכם הרבה מאוד כסף.
כשתגיעו בסירה למקום הלינה שבחרתם, המקומיים יקבלו אתכם בשירה מתוקה ונעימה לאוזן, עם שיר הכנסת האורחים הקבוע שלהם. בפיג'י, כך למדתי, אף שיר לא שלם בלי לצעוק "בולה!" בסופו. בכלל, נראה ש"בולה" היא המילה היחידה שאתם צריכים לדעת במהלך הטיול שלכם באיים. היא יכולה לשמש אתכם כ"שלום", "להתראות", "תודה", "בוקר טוב", "ערב טוב" וכל שימוש אחר שבו תבחרו.
השירה והריקודים לא נעצרים בקבלת הפנים, ובמקרים רבים הצוות המקומי פשוט נהנה לפצוח בשירה מלודית סתם ככה במהלך היום, לפעמים כדי לציין אירוע שאחד האורחים חוגג, לפעמים כאות פרידה מאורחים שעוזבים, ולפעמים ללא סיבה נראית לעין. מה שבטוח הוא שלשמוע את זה מהצד זה תמיד חוויה, שממש מכניסה אתכם לאווירה המקומית המרגיעה והמתוקה. תחשבו כמה 'הולסום' זה כשאחראי המשמרת אוסף את כל העובדים שהוא מצא, מגיע עם יוקללה קטן, ושר לכבוד ירח הדבש שלכם שיר. אני ואשתי התמוגגנו.
מה עושים בפיג'י? בעיקר נחים, ונהנים מהשלווה ומהמראה המלבב של הים הטורקיז. זה לא אומר שאין בכלל מה לעשות, הדגים ושוניות האלמוגים המיוחדות יזמינו אתכם לצלילות ולפעילויות ימיות נוספות, כמו שיט או גלישה. תוכלו גם לצאת לסיור שנורקלים.
בחלק מהאיים יש שוניות מדהימות וצבעוניות על שפת החוף, ובאחד הימים אפילו חזיתי בחתול ים קטנטן על שפת המים, בלי שהזדקקתי לשנורקל. בערבים תוכלו להתפנק בצפייה בשקיעות היפות בעולם, לצד ארוחת דגים טרייה ודרינק מקומי. כל אלו יבטיחו לכם חופשה מלאה בנחת, שיהיה לכם מאוד קשה לעזוב.
