מרי פרגלין, צנחנית האקסטרים וכוכבת הרשת, יצאה לאחרונה עם חבר קרוב, מילואימניק קשוח שנלחם בכל הגזרות, לטיול של חודש ביפן. מטרת הטיול הייתה להירגע אחרי המלחמה בישראל, אך היא מצאה את עצמה עומדת על קצה גשר בגובה 215 מטר, בלב העננים, לבושה בחליפת רוח מיוחדת עם כנפונים, בעוד גשם דק יורד על פניה. "אמרתי לעצמי – זה הכול? זה כבר לא מפחיד אותי!".
בין נופי טבע עוצרי נשימה לבין תרבויות עתיקות, יפן הציעה למרי חוויה תיירותית יוצאת דופן המשלבת חדשנות מתקדמת ומסורת. בשיחה עם ynet מרי סיפרה על החוויות המרגשות שלה במהלך הטיול בארץ השמש העולה.
"התרגשתי בטירוף, לא ידעתי איך אגיב כי הבאנג'י היה הפחד האחרון שעוד לא התמודדתי איתו", היא תיארה בהתרגשות. "המדריך ספר שלוש, שתיים, אחת, וקפצתי. ברגע שקפצתי, מיד עלה לי זיכרון של קפיצת base jump מגשר שעשיתי בעבר. הנפילה הייתה מוכרת, הרגשתי פתאום הקלה עצומה ואמרתי לעצמי – 'זה הכול? זה כבר לא מפחיד אותי'. הנוף היה מדהים: עמק עצום מוקף בהרים צבעוניים בשלכת, עננים שצפו מתחתיי, ואפילו הגשם הקל רק הפך את החוויה לעוד יותר אותנטית וקסומה. הייתי באוויר והרגשתי שלמה – ניצחתי את הפחד האחרון שלי".
הקפיצה התקיימה באתר הבאנג'י המפורסם של גיפו ביפן, המוכר כאתר הבאנג'י הגבוה ביותר במדינה, המתנשא לגובה מרשים של 215 מטר. על החוויה שילמה מרי כ-700 שקל, מחיר יחסית יקר לאטרקציה תיירותית מסוג זה. "הקפיצה הייתה מדהימה, אתה עומד על גשר המשקיף לעמק מרהיב, מוקף בהרים צבעוניים בשלכת, ועננים שטים מתחתיך", סיפרה. "היה יום מעונן וגשום והכל הרגיש אותנטי ומושלם. חבשתי קסדה פשוטה ועמדתי בקצה הגשר בחליפת ווינגסוט אווירודינמית. בשבילי זו הייתה חוויה חד-פעמית, לא הייתי עושה את זה שוב – אבל כל שקל היה שווה".
כשמרי יצאה לטיול ביפן בחודש דצמבר עם החבר הכי טוב שלה, היא רצתה "לספוג תרבות שונה, לחוות שקט מהמדינה ומכל המצב ולחוות את הקיצון המוחלט". אבל ההרפתקה הספונטנית הפכה במהירות למסע עמוק אל תוך תרבות עתיקה, מודרניזם רדיקלי ועולם שונה לגמרי מכל מה שהכירה, על אף שכבר טיילה ביותר מ-30 מדינות.
"הרוגע של היפנים מדהים", אמרה, "אכפת להם מהסביבה ומהאנשים סביבם. התרבות שלהם גורמת לך לרצות להיות בן אדם טוב יותר. היינו באינספור מקדשים מדהימים, טיילנו בכפרים קטנים וחווינו גם שלכת מדהימה וגם שלג בעיירות הצפוניות. שכרנו רכב וזה היה קל. כולם נוסעים בשקט, אף אחד לא צופר. רציתי לשמור את השלווה של הנהיגה הזו, אבל בארץ זה החזיק בדיוק שעתיים".
מרי והחבר התנסו גם בחיי הלילה היפניים: "יצאנו לבר קטן בניקו, מקום שהיה אמור להיות סגור באותו ערב, אבל המארחת נתנה לנו להיכנס. ישבנו שם עם חבורה של יפנים מבוגרים בני חמישים פלוס, ששתו סאקה ושרו בהתלהבות שירי אנימה ישנים ביפנית. שאלנו אם אפשר להצטרף לקריוקי, והם מיד הסכימו בשמחה. שרנו איתם את 'We are the world', וכמעט השתחוו לי מרוב התלהבות. האווירה הייתה מדהימה, כולם השתחררו וצחקו, הרגשנו ממש חלק מהחבורה. הרגשנו בנוח איתם, למרות פערי התרבות והשפה. זה היה ערב של אהבת חינם וחיבור אנושי פשוט ויפה".
מרי מגדירה את עצמה כ"פודי" רצינית, ולכן האוכל היווה חלק מרכזי במסע ביפן. "וואו, הכל טעים שם ברמות", סיפרה. "אני לא שומרת כשרות, אז טעמתי מהכל – פירות ים, חזיר, ראמן כמובן. הסושי שם פשוט מדהים, אותנטי ברמות, עם הדגים הכי טריים שיש. בכל הזדמנות שהייתה לי – פשוט טרפתי אותם.
אחת הארוחות הזכורות לה במיוחד הייתה במסעדה קטנה בעיר העתיקה של ניקו: "אכלנו את הסושי הכי טעים בטיול אצל זוג מבוגרים. פלטה גדולה של דגים, מרק קטן, שתי ראשונות, סאקה, קינוח ותה – כל זה יצא שמונים שקל לאדם".
אבל גולת הכותרת הקולינרית עבורה הייתה ללא ספק בשר וואגיו: "הלכנו למסעדה של וואגיו אמיתי שעלה כ-400 שקל ל-300 גרם. זה היה הבשר הכי טעים שאכלתי בחיים שלי. באמת, הוא פשוט נמס לך בפה, אתה לא יודע איך להכיל את כל הטוב הזה. וואו, איכותי ברמות".
במהלך הטיול ביפן, מרי והחבר לא הסתפקו רק בחוויות של אוכל וחיי לילה – הם גם יצאו לחקור את ההיסטוריה והמסורת המקומית. "היינו באינספור מקדשים מדהימים", סיפרה מרי. "הגענו למקומות שקשה להאמין למראם. ראינו שלכת מטורפת עם צבעים אדומים, ירוקים וכתומים שהכול משתלב יחד. אתה מסתכל על זה ואומר: 'מי שהכין את היקום הזה הוא אמן אמיתי'.
"בכל מקדש מאוד חשוב להם שתכבד אותם. מורידים נעליים, ויש אזורים שרק הנזירים יכולים להיכנס אליהם, ואתה יכול רק לצפות מבחוץ. כמעט בכל המקדשים אסור לצלם באזורי התפילה הפנימיים. הכול מתנהל בשקט ובכבוד – זו חוויה שגורמת לך להאמין שוב בבני אדם.
"יש הרבה דמיון ליהדות בתרבות השינטו. גם להם יש נטילת ידיים, ויש להם אפילו את סמל מגן דוד. מצד שני, במקדשים הבודהיסטים ראיתי את הסווסטיקה – צלב הקרס המקורי – שהוא בכלל סימן לשלווה וטוב. זה מדהים לראות את השילוב הזה של סמל שאנחנו רגילים לראות בהקשר שלילי, פתאום במקום טהור כל כך, וזה פשוט משבש לך את המוח לטובה".
אחד הדברים שהכי בלטו למרי במפגש עם התרבות המקומית היה הפער בין הפתיחות הישראלית שלה לבין האופי הסגור והמאופק של הנשים היפניות. "הן מאוד שומרות על קול כזה עדין, שקט, כאילו כמעט לא שומעים אותן", סיפרה. "ראינו בחורות מאוד ביישניות. הן גם מאוד לא מיניות, למרות שהן מתלבשות באופן די מיני – עם חצאיות קצרות, אבל בלי מחשופים. זה מאוד מוזר לראות את זה, אתה לעולם לא תראה מישהי הולכת ברחוב מוחצנת, הן מאוד מאוד סגורות כאלה.
"זה היה מאוד שונה ממה שאני רגילה אליו. אני מאוד אירופאית בתרבות שלי, מזרח אירופאית כזו, אז היה מעניין לראות תרבות אחרת, של אנשים שלא צועקים ולא מנסים להראות מי יותר חזק וגדול, אלא פשוט אנשים שקטים כאלה שלא מפריעים לאף אחד.
"בטוקיו, לקראת סוף הטיול, הגענו למועדון רגיל לגמרי, וכבר בהתחלה כולם היו בטוחים שאני והחבר שלי זוג, אז בצחוק אמרנו לכולם שאנחנו אחים. פתאום ניגש אלינו זוג צעיר יפני, מאוד משוחרר וחברותי. הבחורה שאלה אותי, 'אח שלי יכול לנשק אותך?'. זה היה מוזר ומצחיק בו זמנית, אבל עניתי לה, 'לא, אבל אני יכולה לתת לך נשיקה'. היא הסכימה, ונתתי לה נשיקה קלה על השפתיים, הכי תמימה שיש, אבל היה ברור שהיא לא רגילה בכלל למגע כזה, היא נראתה קצת מופתעת, אבל חייכה".
מרי בטוקיו
אחת החוויות הייחודיות והמרגיעות ביותר של מרי במהלך הטיול ביפן הייתה הביקור באונסן, בתי המרחץ הטבעיים, המסורתיים והחמים שהיפנים אוהבים כל כך. אבל למרי, שמעוטרת בלא מעט קעקועים, זו הייתה משימה לא פשוטה בכלל. "בגלל היאקוזה (המאפיה היפנית הרצחנית - א"ק) בדרך כלל אסור להיכנס לאונסן ביפן אם יש לך קעקועים", הסבירה. "הם לא כותבים 'אין כניסה ליאקוזה', אלא פשוט כותבים 'אין כניסה עם קעקועים'. ככה הם מסמנים את זה. כיבדתי זאת, ובחיים לא נכנסתי לאונסן שהיה רשום עליו שאסור".
אבל ההקפדה שלה למצוא אונסן המאפשר כניסה עם קעקועים השתלמה בסוף, כשהגיעה למרחצאות הטבעיים המיוחדים ביותר שחוותה - shinzansao shin hotaka: "בסוף הגענו לאונסן מטורף בתוך הרים מושלגים, עם נחל קר שזורם ליד", סיפרה. "היה פשוט מדהים. ישנו שם בחדר מיוחד עם רצפת טאטאמי מחוממת, שזה הרצפה היפנית המסורתית, ואתה פותח את החלון ורואה את כל השלג והנהר. נכנסנו למים החמים ואז טבלנו בנהר הקר לסירוגין. הבאנו איתנו בירה וסאקה, ופשוט ישבנו ונהנינו. באמת, אין מילים לתאר את החוויה. אתה מסתכל על זה ואומר פשוט 'תודה'".
במסגרת השמירה על תקציב טיול נמוך, מרי והחבר הקפידו להתנייד בעיקר בתחבורה ציבורית: "נסענו בבולט טריין, הרכבת הקליע המהירה שנוסעת כמעט 300 קמ"ש. זו הייתה חוויה מטורפת, כי לא מרגישים את המהירות בכלל. הכול מתוקתק ונקי, אפילו המים בכוס לא זזים. זה קיצר לנו נסיעות ארוכות של חמש-שש שעות לשעה אחת בלבד".
עבור מרי, החודש ביפן היה הרבה מעבר להרפתקה רגילה. "אחרי כל מה שקרה בישראל, זה היה מרפא לנפש. הרגשתי שהחזרתי לעצמי את האמונה בבני אדם. יפן זו המדינה הכי רגועה ובטוחה שהייתי בה", סיכמה בחיוך גדול. בסך הכול, הטיול כולו עלה לה כ-25 אלף שקל: "הטיסה יקרה, אבל המחייה שם זולה ממה שחושבים. זו חוויה מומלצת מאוד".
