"זה קרוב, זה זול ויש אוכל טוב". זו הייתה התשובה שקיבלתי מהזוגות שישבו לידי בטיסתם הראשונה לטביליסי, כששאלתי אותם מדוע דווקא לשם. למרות שבימים אלה כל "חו"ל" הוא מפלט ויעד לאסקפיזם נחוץ, אחרי סופ"ש בטביליסי, הנמצאת במרחק שעתיים ורבע טיסה מישראל, התברר שהתשובה שלהם הייתה מדויקת. זו לא העיר הכי יפה שבה תבקרו, עדיין שורה כאן אפרוריות מימי הקומוניזם, אך מנגד העיר העתיקה, שכונת מרג'ינשוולי התוססת, אזור מרחצאות המינרלים עם המאסז'ים והחמאם מזמינים כל אחד. האוכל הנפלא והזול יקרוץ לחובבי הבשר, וניכר שראש העירייה הנמרץ, כדורגלן עבר ששיחק בדינמו טיבליסי, נחוש להפוך אותה לעיר תיירות מושכת.
ניצני המהפכה כבר ניכרים בשילוב בין מבנים סופר-מודרניים ובין מבנים עתיקים ואף מתפוררים. כמו למשל בגשר השלום הניצב מעל נהר הקירה החוצה את העיר. זוהי מנהרת זכוכית מרהיבה שהמקומיים מכנים אותה "אולוויז" כי צורתה מזכירה תחבושת היגיינית. לא בטוח שהגשר משתלב באזור העתיק שסביבו, אך כשהוא מואר בלילה – המראה מרשים. רוח המודרניות ממשיכה גם במרכז הקונגרסים הסמוך הבנוי משני צינורות מתכת וזכוכית המחוברים זה לזה מאחור.
התושבים מסבירי הפנים מדברים אנגלית ואוהדים את ישראל, וזאת משתי סיבות. הראשונה, הגיאורגים מתעבים את הרוסים ששלטו בהם לאורך שנים, וב-2008 פלשו לגיאורגיה ופתחו במלחמה שבה נהרגו רבים. משיחות עם הגיאורגים נראה שהם מזדהים עם מלחמת העצמאות המתמשכת של ישראל. הסיבה השנייה היא שבגיאורגיה אחוז המוסלמים הוא נמוך מ-10%, ורוב הגיאורגים הם נוצרים.
איה גיברנזדי, מדריכת הטיולים הוותיקה שמלווה אותנו, מציעה סיבה נוספת. "ב-2008 היחידים שהתקשרו לשאול לשלומי היו ישראלים שהדרכתי, והיו כאלו שהציעו לי לבוא לישראל לשהות אצלם. אף אחד אחר מהקבוצות הרבות שהדרכתי לאורך השנים לא התקשר או שלח הודעה. ישראלים זה עם מיוחד".
לא יעד לקניות
עד כה, טביליסי שימשה את המטיילים הישראלים בעיקר כנקודת מוצא לטיולים בהרי הקווקז ובמרחבי גיאורגיה, שהיא מדינה נפלאה לטיולי טבע עם הרים, נחלים וכפרים עתיקים. אך מתברר שטביליסי יכולה להיות גם יעד קורץ לסופ"ש, אם אתם מחפשים מלונות טובים, אוכל איכותי, פינוקים נוסח המרחצאות ושוטטות במידה. אבל היא לא יעד לקניות. יש אומנם ייצוג למותגים כזארה, מנגו ודומיהם, אך המחירים הם כמו בישראל (ויותר). בשוק הגדול מציעים מזון טרי, מוצרים לבית וביגוד, אך לא ברמה שאתם רגילים. אפילו דריי ברידג' מרקט, שוק הפשפשים הפועל בימי שבת וראשון, ובו עשרות רוכלים היושבים על המדרכות עם מרכולתם, איכזב: המון סחורות זולות, תכשיטים, כלים וחיקוים מהמזרח הרחוק. השוק כן מצטיין בכלי חרסינה, ואספן שהיה בחבורה, מצא שם פסלונים וכלי חרסינה ישנים של יצרנים גרמנים ואיטלקים ידועים.
טיבליסי בנויה על צלע הר וכולה עליות ומורדות תלולים, כך שלמתקשים בהליכה מדובר באתגר. לעומת זאת, קל להתנייד בה בעזרת אפליקציית Bolt – המקבילה לגט טקסי, והמחירים זולים מאוד.
החליף את לנין
העיר העתיקה היא גולת הכותרת של טביליסי, עם בתים עתיקים בעלי גגות אדומים ומרפסות עם סבכות דמויות תחרה, סמטאות מרוצפות באבנים, וכמובן כנסיות עתיקות. תיאטרון הבובות העתיק בעולם נמצא ברחוב Loan Shavteli, וגם מגדל השעון המצלצל בכל שעה, וכמו בפראג – בחזיתו יוצאות בובות נעות. ברחוב Sioni וסביבתו יש סמטאות מלאות בבתי קפה וברי יין קטנים שכיף לשבת ולצפות בתיירים העוברים מולכם.
שדרות רוסתוולי: בשדרה המרכזית של העיר נמצאים ארמון הפרלמנט, הבלט והאופרה. בכיכר החירות ניצב פסלו המוזהב של סנט גיאורגיוס, הפטרון של גיאורגיה, שהחליף את הפסל של לנין מימי הסובייטים. בהמשך הרחוב קניון טיבילסי גלריה שבו מותגים בינלאומיים.
בשדרה ניצב גם הבניין המפואר של המוזיאון הלאומי של גיאורגיה. שווה לבקר בקומתו העליונה המנציחה את השנים 1924-1921, לאחר שהמדינה נכבשה על ידי ברית המועצות (היא זכתה לעצמאות ב-1991). התצוגה כוללת גם תיעוד של ניסיונות התקוממות של הגיאורגים, וקטר רכבת מנוקב מכדורים שבו נהרגו מתקוממים מקומיים.
לא רחוק משם נמצאת הכנסייה האורתודוקסית כשוותי, שבה ציורי קיר עתיקים. בחצר הכנסייה חזיתי בכומר שערך טקס ברכה לרכב יוקרה חדש של משפחה מהעיר, כשכל פתיחת דלת בו לוותה בברכה נפרדת.
מבצר נריקלה: מהמבצר ניתן לערוך תצפית על העיר. ההגעה אליו מתחילה בפארק רייד המעוצב בצורת מפת גיאורגיה. בפתחו נמצאת תחנת הרכבל העולה למבצר, וגם פסל בגובה שני מטר של אמא גיאורגיה מגינת העיר.
נקודת תצפית נוספת היא מפסגת הר מתאצמינדה שאליה עולים באמצעות פוניקולור, ובראשה יש פארק שעשועים עם גלגל ענק ומסעדה מסתובבת.
רובע אבאנותובני: הביקור ברובע מרחצאות הגופרית עם כיפות הזהב שבלב העיר הוא חובה. האגדה מספרת שהאזור שימש בעבר כשדה הציד של המלך גורגסלי, והבז שלו צד שני פסיונים שנפלו למעיינות. כשהגיע אליהם המלך הם כבר בושלו במי המעיין החמים, והמלך החליט לבנות במקום עיר וקרא לה "תבילי"("חמים"). המעיין זורם במורד הגבעה, חוצים אותו גשרונים שלצידם חנויות ובתי קפה, ובראשו נמצאות מרחצאות המציעות טבילה במים עשירים במינרלים, לצד חמאם ומאסז'ים. בחלק מהמרחצאות צריך לקבוע תור מראש.
דרייבן סטריט: ברחוב המכוסה בגרפיטי נמצא מתחם הפאבריקה – מפעל טקסטיל סובייטי לשעבר שהפך לאזור בילוי, בדומה לבית רומנו בתל אביב. זהו מקום צבעוני ותוסס, שבליבו הוסטל חמוד (חדר זוגי עולה 300 שקל ללילה), וקומת הקרקע שלו היא חלל עבודה מרווח שבו עובדים ומבלים צעירים רבים. יש ממנה יציאה לחצר גדולה עם מקומות ישיבה ולצידה מסעדות, ברים ובתי קפה. בימי ראשון מתקיים בחצר שוק, ובשישי – ערבי מוזיקה ואמנות. אם תרצו להתחבר לסצנה האמנותית הצעירה בעיר, זה המקום.
איפה לישון
ישנו במלון Rooms של קבוצת יזמים מקומית, שבעבר היה מבנה משרדים עצום מבטון סובייטי אפור והפך למלון מפנק ומעוצב ברמת ארבעה כוכבים (כ-500 שקל ללילה). קומת הקרקע העצומה שלו מחולקת למתחמי בילוי, יש לובי מעוצב ומודרני עם פינות ישיבה ואמנות על הקירות. יש גם בר חמוד וחדר האוכל הופך בלילה למסעדה איטלקית. במרפסת שבחזית יש בית קפה-בר המושך בערבים קהל אופנתי.
מעבר לפינה שוכן מלון STAMBA של אותה קבוצת יזמים. הוא ברמה של חמישה כוכבים ויש בו ספא. בתקופה הסובייטית המבנה העצום הזה שימש כבית דפוס והוצאה לאור. האטרקציה היא הלובי המרשים שבו שולבו עצי תאנה ענקים הצומחים מהקומה התחתונה ותקרת זכוכית שתשמש בעתיד לקרקעית השקופה של הבריכה. במקום פועלת חנות ספרים עם בית קפה הנחשב לפופולרי בקרב האליטה התרבותית בעיר.
צעירים שזקוקים לפתרון לינה זול ילכו להוסטל פאבריקה.
לא רק חצ'פורי
האוכל הגיאורגי אינו מסתכם רק בחינקלי וחצ'פורי - אותה סירת בצק מלאה בגבינה צהובה שמעליה ביצה. המטבח המקומי מציע ממרחי אגוזים וירק מבושל כמו תרד, חצילים או כוסברה. יש הרבה בשר על הגריל, לרבות קבב משובח. לצד מגוון סוגי החצ'פורי המוגשים בצורת פיצה וממולאים בגבינה או בבשר, יש גם סלט ירקות עם מלפפוני פוקוס מתפצחים ועגבניות. לשולחן חובה לבקש מגש של גבינות קשות, וכל זה במחיר של מנת שווארמה בצלחת בתל אביב. תמורת כ-70 שקל לאדם תקבלו ארוחה מלאה שתספיק לשניים.
הגיאורגים גאים ומקדמים את תעשיית היין שלהם. ולראיה יש בעיר העתיקה מוזיאון יין, ואחת המנות הפופולריות כאן היא גלידה ביין - גלידת וניל שעליה מוזלף סירופ מתוק מיין אדום ומיץ ענבים. התענוג הפשוט והגאוני עולה גרושים.
מסעדות מומלצות
Ethnographe: הנמצאת בשולי העיר ומעוצבת כהכלאה בין מסעדה לבין אולם אירועים ענק עם שנדלירים. לצד הארוחה המורכבות ממנות מסורתיות יש גם מופע של זמרת ולהקה, בדומה לסצנת החתונה מהסרט "חתונה מאוחרת".
Bistro Conili: המקום המנוהל בידי שפית צעירה נמצא לצד המעיין היורד ברובע המרחצאות. ישבנו בחוץ, לצד נוף המעיין והמוני המטילים, ואכלנו את אחד החצ'פורי הטובים בעיר. גם הקבב שנעטף בטורטייה היה משובח.
Alubali: המסעדה המומלצת נמצאת בגינה שופעת ירק ומציעה שפע של מנות טעימות. לשולחן הוגשו פלטות גבינות, ממרחי ירקות ואגוזים, עלי גפן ממולאים, חצ'פורי, שיפודים, ולקינוח פאי לימון משובח.
Ninias Garden: זוהי מסעדת שף שמומלץ לאכול בה ארוחת ערב. במבנה החד קומתי המשופץ באלגנטיות יש שולחנות עם מפות, וניתן לשבת גם בחצר עם הגינה היפה. האוכל מקומי עם טאץ' מודרני – אכלנו פולנטה עם ראשי שום צלוים, פסטה טרייה עם פרחים חמצמצים, פורל עם עלי טרגון ועוד.
לצאת מהעיר
במרחק של עד שעתיים מהבירה נמצאת סיגנאני "עיר האהבה" המוקפת כרמים שנמצאת בלב מחוז היין קחאטי. מהעיר היושבת על הר נשקפים נופים מהממים.
מצחתה: הבירה העתיקה של גיאורגיה ממוקמת במפגש נהרות. כדאי לבקר כאן בקתדרלה סווטיצחובלי המרשימה המוקפת חומות ומוכרת כאתר מורשת של אונסק"ו. אכלנו במסעדת Kera, על גדות הנהר שלל דגים ופירות ים נפלאים במחיר של כ-100 שקל לאדם.
Lopota: כפר נופש הבנוי לאורך אגם רומנטי. לנים במבנים נמוכים הפזורים באתר הטובל בירק, ומעוצב לשמירה מרבית על פרטיות. תמצאו כאן שבע בריכות, מועדון, ושפע מסעדות, ולא פחות חשוב – גם פארק מים לילדים. אפשר לשבת על מרפסת העץ המשקיפה לחורש ומצדה השני – לאגם. זה היה הרגע שבו הרגשתי סוף-סוף תחושת התנתקות מבורכת.
הכותבת הייתה אורחת של משרד התיירות הגיאורגי
