הצורך להתרענן, לשנות ואווירה ולהיטען באנרגיות לקח אותי רחוק מאוד הפעם, אל הרי הרוקי הקנדיים. לא שכחתי את המתרחש בארץ, וחזרתי מהמסע כדי לתת השראה למי שירצה להגיע בזמן המתאים, כשיתאפשר, אל אחד היעדים היפים, המיוחדים והשלווים בעולם.
ההחלטה החשובה ביותר היא להגיע, אחריה עם מי להגיע ומתי. ביקרתי בחודש מאי שבו מתחיל האביב בהרי הרוקי, בחירה לא לגמרי שגרתית אך מרובת יתרונות. פסגות ההרים מלאות שלג, והאגמים הגבוהים עדיין קפואים, מראה מדהים שיגרום לכם להרגיש בתוך סצנה מ"לשבור את הקרח" בלי לקפוא מקור. ביקור באביב, שנחשב לאוף-סיזן, מקנה גמישות רבה ומחירים סבירים, צפייה בנופים מושלגים קסומים לצד מזג אוויר נעים (טמפרטורה ממוצעת של 17 מעלות בצהרי היום) וימים ארוכים - מחשיך בסביבות השעה 21:30. בעונה זו יש סיכויים מוגברים לצפות בזוהר הצפוני, כפי שקרה השנה. בחודש יוני הפשרת השלגים מגיעה לשיאה, ונהרות האזור, ובראשם נהר הבואו (Bow), מתמלאים במים.
ביולי-אוגוסט פוקדים את האזור מיליוני תיירים מרחבי העולם. בתי המלון, אתרי הטבע, הקמפינג והחניונים מתמלאים לעייפה, והטיול באזור אפשרי רק לפי תכנון קפדני ובהזמנה חודשים מראש של כל האטרקציות התיירותיות והכניסות לשמורות הטבע. הכניסות לאתרי קמפינג וטבע מסוימים הן על בסיס הגרלה לאור הביקוש הגבוה.
מתחילים בקלגרי, העיר הגדולה ביותר בפרובינציית אלברטה, שאליה אפשר להגיע בטיסה מטורונטו או מערים שונות בארה"ב. בירת הרי הרוקי הקנדיים מתגאה בתואר העיר בעלת ימי השמש הרבים ביותר בקנדה – כ-330 ימים בשנה. הסטטיסטיקה הזאת כוללת גם ימים מעוננים חלקית, ויש הרבה מהם. מזג האוויר משתנה תכופות, וטמפרטורות הקיצון נעות בין 30 מעלות בקיץ למינוס 30 בחורף.
קלגרי היא שילוב מעניין של טקסס וקולורדו. הרכבת הקנדית הפסיפית, שחוצה את קנדה לרוחבה ומחברת בין מונטריאול לוונקובר, ביססה את המטה שלה בקלגרי וקיבעה את מעמדה כעיר משמעותית. גילויי הנפט באזור בשנות ה-50 של המאה שעברה הפכו אותה לאחד ממרכזי התעשייה החשובים בצפון אמריקה ולעיר השלישית בגודלה בקנדה. איכות החיים בעיר היא מהגבוהות בעולם, ויש בה קהילה יהודית וישראלית חמה ומלוכדת.
אם תחליטו לבקר כאן בתחילת יולי, תוכלו להשתתף בקלגרי סטמפיד, פסטיבל האאוטדור הגדול בעולם שנמשך כעשרה ימים, כולל מופעי רודיאו, מוזיקה, תהלוכות ומצעדים ומושך אליו כמיליון מבקרים בשנה. בשנת 2022, לאחר שהוסרו מגבלות הקורונה, פתח את הפסטיבל השחקן קווין קוסטנר, כוכב הסדרה "ילוסטון", שמגלם בה בוקר ותיק שחולש על חווה עצומת ממדים במונטנה, שנמצאת כמה מאות קילומטרים דרומה מקלגרי.
שתי עיירות תיירותיות למרגלות הרוקי הן מקור המשיכה העיקרי ללינת תיירים – באנף וקנמור. באנף, היוקרתית והקטנה שבהן, מתמלאת מהר יותר. העיירה היפה שוכנת בלב הפארק הלאומי באנף. מעליה, לצד אתר מעיינות חמים, מתנשא הר הגופרית (Sulphur Mountain), נטול ריח למרות שמו, ואל פסגתו ניתן להגיע ברכבל, בתוספת 25 דקות של עלייה מתונה על דק עץ מורם מהשלג. הנופים עוצרי נשימה, הרוקיז הקנדיים נגלים במלוא תפארתם ותצפית של 360 מעלות מגלה אין-ספור פסגות מושלגות, אגמים ואורנים מסוג לודג', שהמחטים הירוקות הטריות שלהם דוקרות את האוויר הצלול.
הרוקיז הקנדיים פרושים לאורך 1,500 קילומטרים, והרכס נגלה כבר ביציאה מקלגרי. העיירה קנמור, במרחק של כשעה נסיעה מקלגרי ורבע שעה נסיעה מבאנף, גדולה יותר ופחות ייחודית ממנה, אם כי נעימה, שלווה ושוכנת ממש צמוד לנהר הבואו, מה שמאפשר הליכות רגליות נהדרות בנופים יפהפיים במאמץ מינימלי.
קבוצות מטיילים מקומיים שמתארגנות לטיולי יום באמצע השבוע ובסופו נפוצות כאן מאוד. אני מצטרפת לקבוצה כזו באגם רוסון בלב מחוז קננסקיס, כשעה וחצי נסיעה מדרום-מערב לקלגרי. לטובת המשתתפים החדשים, בתחילת המסלול כל מטייל מציג את עצמו ומהיכן הוא. 70% מהמשתתפים לא נולדו בקנדה, ו-90% לא נולדו בקלגרי. כשמגיע תורי אני מהססת לרגע ומספרת שאני מישראל. התגובות מפתיעות אותי לטובה. "היית שם ב-7 באוקטובר?", שואלת אותי בדאגה מאטי, סוכנת נסיעות שביקרה בעבר בארץ. משתתפת אחרת בשם ג'ואן מראה לי סיכה עגולה גדולה שנעוצה על חזית תיק הטיולים שלה עם הכיתוב Free them now, ומספרת שהיא יהודייה ילידת קלגרי.
קן, קנדי מלידה שנדד ברחבי אלברטה עד שהחליט להשתקע בקלגרי לפני 20 שנה, מוביל את הקבוצה בהתנדבות, בחיוך ובנועם. בתחילת השביל קן מורה לכולם להרכיב מעל נעלי הטיולים סוליית דוקרנים (Microspikes), שכבת גומי קלה בעלת דוקרני מתכת שניתן לרכוש בעונה בחנויות ספורט מקומיות, ומאפשרת הליכה נוחה על משטחים מושלגים. שביל ההליכה מטפס בשיפוע קל דרך יער בין שני אגמים קפואים. הצעידה נוחה ופשוטה כל עוד נשארים על השביל, שבו שכבת השלג אינה עמוקה.
כעבור כשעה נגלה לעינינו האגם העליון. המחזה מרהיב, האגם הקפוא תחום מצידו האחד ביער ומצידיו האחרים בקירות הרים מושלגים. כולם מתיישבים על האגם. המטיילים המנוסים פורשים שכבה מבודדת עשויה חומר מוקצף שמשמשת מושב על הקרח, החובבנים פורשים מעיל או עליונית ויושבים עליהם. בקצה האגם במפגש עם ההרים נשמע מדי פעם רעש שמזכיר מטוס - מפולות שלג משמיעות קול, ואנו צופים בריכוז במפלי שלג נמסים אל האגם.
בדרך חזרה במורד השביל קן ומטיילים נוספים מזהים עקבות טריים של דוב יחיד, גריזלי שעבר בשביל לפני שירדנו דרכו חזרה. הדובים מתעוררים משנת החורף שלהם באפריל, רעבים ואוהבים ללכת בדרכים קבועות. זוג מטיילים בני מזל שמטפסים בשביל מולנו ראו את הדוב חוצה את האגם הקפוא והלבן. אנחנו מגבירים את קצב ההליכה בתקווה להספיק לראות אותו. כל מטייל נושא בתיק ספריי נגד דובים, ציוד חובה למשתתפים בטיול. בקנדה חל איסור על אחזקת גז מדמיע ושימוש בו, אך בעונה, באזורים שבהם פעילים דובים, יש היתר לשאת ספריי נגדם שמכיל תרכובת דומה. מטיילים נוספים שעולים מולנו בהמשך לא ראו את הדוב, וגם אנחנו לא רואים לו כל זכר כשאנחנו מגיעים למגרש החניה.
חובבי הטבע והטיולים בקלגרי לא נמנעים מפעילות בחודשי החורף הארוכים, ומטיילים בשבילים מושלגים. "הכול עניין של ציוד מתאים, אני יוצא לטייל כמעט בכל מזג אוויר ונשאר בבית רק כשהטמפרטורה יורדת מתחת למינוס 20 מעלות", מספר סטיב, בריטי שניהל קריירה מרשימה של ארבעה עשורים בענקית הדלק "של" ויצא לאחרונה לפנסיה מוקדמת. במסגרת העבודה עבר סטיב עם משפחתו אחת לכמה שנים ליעד אחר בעולם - הולנד, לוקסמבורג, דנמרק, מלזיה, יוסטון וקלגרי, שבה החליטו להשתקע.
בינואר 2024 פקדה את קלגרי סופה ארקטית חריגה. הטמפרטורות נעו סביב מינוס 35 במשך כשבוע. היציאה מהבית הפכה מאתגרת. אמא צעירה מקלגרי שנופשת במעיינות החמים של באנף יחד עם בנה התינוק מספרת שצירי הלידה תקפו אותה בעיצומה של הסופה. מחשש להיתקע בדרך לבית החולים, החליטה ללדת בבית בסיוע הדולה שלה.
גשם עשוי לרדת באזור בכל עונה, וכן שלג בפסגות ההרים. תכנון הטיול צריך להתחשב בך שמתוך עשרה ימים קיים סיכוי ששניים-שלושה מהם יהיו גשומים במידה זו אחרת. בימי גשם, התשתיות הציבוריות המעולות של האזור הופכות למוקד משיכה ועניין. הספרייה הציבורית של קוקרן, אחת הערים הקטנות הצומחות באלברטה, שנמצאת על הכביש המהיר בין קלגרי לקנמור, פתוחה לכול, ואזור הישיבה המרכזי שלה נעים ומזמין. חזותה מזכירה בניין מהודר מימי המערב הפרוע, שטיח גדול פרוש על רצפת העץ ובקיר המרכזי אח גדולה. גבעות ירוקות ותחנת הרכבת של קוקרן נשקפות מחלונות העץ הרחבים. שולחנות עבודה יפים מעץ עומדים לרשות באי הספרייה, אנשים מן השורה שבאים לעבוד עם הלפטופ הפרטי שלהם, וחלקם תושבים בעלי צרכים מיוחדים המשתמשים במשאבים החינמיים של הספרייה. האווירה נעימה, חמימה וטובה, של עיר קטנה שמעניקה תחושת שייכות וחשיבות לכל אדם ורואה בו משאב יקר ערך. ילדים והוריהם פוקדים את הספרייה בכל שעות הפעילות, מה שמוסיף חיים ועליזות, לצד שמירה על ווליום נעים.
מרכז הספורט הקהילתי של קוקרן, שנמצא כקילומטר וחצי ממרכז העיר, עצום וכולל שלוש זירות החלקה על הקרח והוקי, קיר טיפוס, בריכת שחייה מחוממת, מסעדה, מכון כושר ומגוון שיעורי יוגה וספורט. כרטיס כניסה יומי המקנה כניסה חופשית לכל סוגי הפעילויות עולה 17 דולר קנדי (כ-45 שקל). ניתן לשאול מחליקיים ללא עלות.
"עברנו לכאן מוויניפג", מספרת ישראלית חדשה בקוקרן, שהיגרה לקנדה לפני הקורונה עם בעלה ושני בניהם הקטנים. "רצינו לגור בעיר קטנה אך לא מרוחקת מדי מעיר גדולה יותר, קרוב לטבע המדהים שיש כאן ולהרי הרוקי. בוויניפג, כשמתחיל החורף הטמפרטורות צונחות ולא עולות מעל לאפס עד סוף העונה. בקלגרי וסביבותיה גורם השינוק להקלה משמעותית". שינוק (Chinook), רוח חמה מהאוקיינוס השקט, נושבת על פני המורדות המזרחיים של הרי הרוקי, ממיסה את השלג ומייצרת הפוגות משמעותיות מהקור הקיצוני בחורף.
מחירי הנדל"ן בקנדה האמירו בעשור האחרון, גם באלברטה שנחשבה למוקד משיכה נדל"ני, ואזורים רבים בה ובקלגרי נחשבו זולים בהשוואה לערים מבוקשות כמו טורונטו, מונטריאול וונקובר. "מה שהממשלה שלנו עוללה לנו", מספרת אליסון, תושבת קוקרן, עיניה הכחולות-ירוקות רושפות כשהיא מספרת על העשור האחרון. המקומיים זועמים על התנהלותה של הממשלה בכל הקשור ליוקר המחייה, ולנושאים של בריאות, חינוך ומדיניות המעודדת הגירה לקנדה על חשבון משאבים מוגבלים העומדים לטובת התושבים הקיימים.
היהלום שבכתר, לייק לואיז, נמצא כ-40 דקות נסיעה מבאנף וכשעתיים מקלגרי. המראה עוצר נשימה, דרמטי ומרהיב בכל עונות השנה. בחודשי החורף האגם קפוא וניתן להחליק ולגלוש עליו. בתחילת מאי האגם מתחיל להפשיר, ואפשר להבחין בשכבת מים בגוון כחול-טורקיז מתחת לקרח. מעל האגם נמצא קרחון ויקטוריה, המזין את האגם ונותן למימיו את צבעם העז. מסלול הליכה נגיש עובר לצד האגם היפהפה עד לאזור הקרחון, כשעה הליכה לכל כיוון. מלון היוקרה פיירמונט שוכן סמוך לאגם. ההגעה לאגם ברכב פרטי אפשרית באביב וחינמית עד ל-17 במאי. לאחר מכן חניה תעלה 36 דולר קנדי, ויש להזמין מקום מראש או להשתמש בשאטל אל האגם.
בקיץ יגיעו התיירים בהמוניהם, לחזות בהשתקפויות המים בזריחה. מגרשי החניה מתמלאים עד אפס מקום כבר לפנות בוקר. ההגעה לאגם מוריין שנחשב ליפה ביותר נפתחת ב-1 ביוני, ומתאפשרת רק באמצעות שאטל שיש להזמין חודשים מראש. באזור אגמים יפהפיים נוספים, בהם פייטו ואמרלד לייק.
כדאי ומומלץ להמשיך ולבקר גם בפארק הלאומי ג'ספר, מרחק של כשלוש נסיעה מלייק לואיז דרך פארק אייספילדס (Icefields parkway), אחת הדרכים היפות בעולם. לאחר ביקור של מספר ימים בג'ספר תוכלו לחזור לקלגרי או לסיים את הטיול בבירת אלברטה, אדמונטון. אם תרצו לגוון בנופים, תוכלו לבקר באזור ה-Canadian Badlands, כשעה וחצי נסיעה צפון-מזרח מקלגרי, לחזות במיני גרנד קניון של אלברטה, Horseshoe Canyon, ולבקר בדרמהלר (Drumheller) שנחשבת לבירת הדינוזאורים העולמית, שבה התגלה מספר מאובני הדינוזאורים הגדול ביותר בעולם. אפשרות נוספת היא לסיים את הטיול בוונקובר בתוספת של מספר ימים.
