(צילום: רון טוביה)
"ברוכים הבאים למרכז העולם", בירכה אותנו דיילת המטוס כשנחתנו בשדה התעופה העצום באיסטנבול. ואכן כך, העיר שמחברת בין אירופה לאסיה ושהייתה במשך מאות שנים מרכז סחר עולמי, ואיבדה מכוחה עם נפילת האימפריה העות'מאנית, חוזרת לעצמה - ובגדול. איסטנבול מנסה למצב את עצמה כעיר תיירות מרכזית באירופה, בשורה אחת עם לונדון, ברלין ואמסטרדם.
המלחמה באוקראינה הביאה לאובדן עיקר התיירות שממנה נהנתה טורקיה. בעוד הישראלים פוקדים בעיקר את הערים שלחוף הים התיכון, רוסים ואוקראינים רבים מילאו את רחובותיה הצרים של איסטנבול. אם נוסיף לכך כלכלה רעועה שהובילה לקריסת הלירה הטורקית, אפשר להבין את הפיוס המתוקשר בין ממשלות טורקיה וישראל.
המטבע המקומי הגיע בשנה האחרונה לשפל חסר תקדים, כך שהנשיא ארדואן הבין, בין היתר, כי טורקיה צמאה לתייר הישראלי. המצב הסוציו-אקונומי רע אומנם עבור התושבים הטורקים, אך מיטיב עם התיירים הנהנים ממחירי רצפה בשופינג הקרוב למקום התאכסנותם - 30% פחות בהשוואה למחירים בישראל. השתכנו במלון CVK ליד כיכר טקסים ברובע בייאואולו, ונהנינו משפע חנויות בשדרות איסתיקלאל, הרחוב המרכזי של איסטנבול הסמוך למלון.
אף שמדובר בעיר ענקית, קל מאוד להתנייד בתוך איסטנבול בעזרת אוטובוסים, מטרו, רכבת קלה ומעבורת, אם חשקה נפשכם לחצות מאירופה לאסיה. אפשר גם לשכוח מהעוינות - כשאמרנו שאנחנו ישראלים התקבלנו בחיבוק חם. אך לא הגענו לטורקיה בשביל קניות, אלא כדי לראות איך הפכה העיר העצומה למרכז תרבותי של ממש.
ארכיטקטורה אירופית בניחוח ים-תיכוני קיבלה את פנינו כשנכנסו לאיסטנבול. העיר מלאה במונומנטים, בעיקר מהמאה ה-19 ומהתקופה הביזנטית. בשנים האחרונות השקיעה עיריית איסטנבול בפיתוח העיר, ושיפצה גינות רבות ומרכזי תרבות ובילוי משני צידי העיר. כזה הוא "מרכז התרבות" השוכן לצד כיכר טקסים, הכיכר המרכזית של העיר. המרכז היה פעיל מאוד במאה ה-20, אך נשרף בשנות ה-70 ומאז נותר נטוש. לאחר מאבקים רבים שופץ המרכז, ונחנך מחדש בשנה האחרונה. המרכז כולל שלושה אולמות מרכזיים, במה מרכזית ברחבת המרכז, מוזיאון מוזיקה טורקית, ספריית תרבות, חדרי יצירה לילדים ומסעדה יוקרתית. צפינו במופע המחול המודרני של להקת AnadoluAtesi, בניצוחו של הבמאי הנודע מוסטפא ארדואן (אין קשר לנשיא הרפובליקה).
עיר של היסטוריה היא איסטנבול, עוד מהמאה הרביעית לספירה, אז הייתה לבירת האימפריה הרומית. בחלוף השנים, כשנכבשה על ידי העות'מאנים, הפכה העיר למוקד של תרבות, אדריכלות ואמנות. העיר מלאה במונומנטי ענק מרשימים במיוחד משלל תקופות: שלושה מהם סמוכים זה לזה, בעיר העתיקה של איסטנבול. האחד הוא כנסיית איה סופיה, שנבנתה במאה השישית לספירה ובחלוף השנים הפכה למסגד. מולה ניצב המסגד הכחול (מסגד סולטן אחמט), שזכה לכינוי זה על שם צבעו הכחול והמרשים. סמוך להם נמצאים ההיפודרום והאובליסק המצרי, שני פסלי ענק שהגיעו לאיסטנבול ממצרים במאות הקדומות - אלוהים יודע איך עשו זאת אז. בין המונומנטים מפרידות גינה יפהפייה ורחבה גדולה, שבה ניתן לקנות תירס חם או ערמונים על האש בזמן שאתם ממתינים בתור הכניסה לאחד המסגדים. ברחבי העיר ניתן למצוא גם מונומנטים מהעת החדשה – בעיקר אלו המסמלים את גאוותה של טורקיה בהיותה אימפריה היסטורית.
הטורקים עושים כל שביכולתם כדי לשמר את ההיסטוריה על ידי שיפוץ ושחזור מבנים מלפני מאות שנים. אזור מקסים נוסף ששופץ לאחרונה היא שכונת גלאטא. השכונה ההיסטורית, שחיו בה יהודים לצד מוסלמים במשך מאות שנים, זכתה לעדנה מחודשת עם חנויות רבות – מותגים עולמיים לצד סוחרים מקומיים, בתי קפה תוססים, מסעדות נהדרות והרבה צעירים. גולת הכותרת של השכונה היא מגדל גלאטאטאוור – מגדל היסטורי בן שש קומות שנהרס לפני עשרות שנים בסופת הוריקן ושופץ בשנים האחרונות - המשקיף על נהר הבוספורוס, על נקודת החיבור של הים השחור עם ימת מרמרה ועל שני צידיה של איסטנבול – האירופי והאסייתי.
סמוך לשכונה הושק בשנה שעברה נמל חדש ומפואר - גלאטאפורט. הנמל, שהיה נטוש ומוזנח במשך מאות שנים, שודרג ושוחזר במהלך תקופת הקורונה, ומציע גינות ופארקים המשולבים בצורה מושלמת עם מבנים היסטוריים מהמאה ה-19 ששוחזרו אף הם. הנמל חרת על דגלו לשלב בין חדש לישן, בין תרבות מקומית לחיי לילה ובין בילוי לכל המשפחה לאמנות היסטורית. 1.2 קילומטרים של טיילת יפהפייה על גדת הבוספורוס, המשקיפה על אוניות קרוזים העוגנות לצד כ-240 מסעדות וחנויות מותגים.
גולת הכותרת של הנמל היא כמובן הקרוזים והמעבורות היוצאים ממנו, וטרמינל הנמל נמצא מתחת לאדמה. בצד הנמל ניתן למצוא רחבה גדולה שבה תערוכת אמנות רחוב מתחלפת ובמת הופעות מרכזית גדולה, וגם מוזיאון לתרבות ואמנות עות'מאנית במחיר שווה שלכל נפש – 120 לירות לאדם.
בכלל, הטורקים גאים מאוד בלאומיות שלהם, ולצד דגלי ענק בצבעי אדום ולבן ניתן למצוא מוזיאונים רבים, שרובם עוסקים בדרך זו או אחרת בהיותה של טורקיה אימפריה בעבר הלא רחוק. מוזיאון איסטנבול לארכיאולוגיה, למשל, מציג את אחד האוספים העשירים בעולם, הכולל טבלת קודש שבה נחתם הסכם בין רעמסס מלך מצרים לאימפריה החיתית ואת ארון הקבורה של אלכסנדר מוקדון. המוזיאון משלב בתוכו עוד שני מוזיאונים נוספים: מוזיאון המזרח הקדום ומוזיאון לאמנות איסלאמית.
אם אתם מחפשים משהו קליל יותר, תוכלו למצוא את מוזיאון הקולנוע השוכן בשכונת גלאטא ועוסק בסרט "התפוז המכני"; את מוזיאון המוזיקה במרכז התרבות המרכזי סמוך לכיכר טקסים, מוזיאון דיגיטלי מגניב ביותר ועוד רבים וטובים שפשוט לא הספקנו לבקר בהם. ברחבי העיר ניתן למצוא במות הופעות רבות שהוקמו לרווחת התושבים, שבהן ניתן לראות אמנים מקומיים לא רעים בכלל. ביקרנו במופע להקות צעירות, והתרשמנו מהביצועים המערביים בשילוב הסלסולים המסורתיים. איך אומרים רוקנרול בטורקית?
איסטנבול היא עיר חיה ובועטת במלוא מובן המילה. אומנם שהינו רק בצד האירופי, אך המקומיים סיפרו לנו כי גם בצד האסייתי ישנם אינספור מקומות בילוי קטנים ומגניבים בתוך השכונות. אז נספר לכם ממה שראינו: הרחובות המקבילים לשדרות איסתיקלאל מלאים בברים ובמועדוני לילה, וגם שכונת גלאטא מפוצצת באינספור בתי קפה קטנים וחמודים הפתוחים עד השעות הקטנות של הלילה. בקרו גם בשכונת בשיקטאש הנמצאת במרחק הליכה, ובה מבלים בעיקר צעירי איסטנבול והיפסטריה. אם אתם חובבי ספורט ונפל בחלקכם שאחת מקבוצות העיר - פנרבחצ'ה, גלאטאסריי או בשיקטאש - משחקת לא רחוק מהמלון שלכם, אל תהססו לחוות 50 אלף אוהדים טורקים שרים בקולי קולות. המחיר למשחק גדול הוא כסף קטן – 150 לירות (30 שקל).
גם הבטן לא תנוח באיסטנבול, המציעה מגוון רחב של מטעמים במחירים מצחיקים. יש האומרים שאיסטנבול היא המסעדה הגדולה בעולם, ותוכלו למצוא בה מגוון מסעדות, החל מאינסוף דוכני רחוב שבהם ניתן לטעום דונר קבב, הגרסה המקומית של השווארמה, ומשם להמשיך למסעדות מקומיות מעניינות. אכלנו במסעדת Guney למרגלות גלאטאטאוור, ונהנינו מכל ביס.
בהגיעכם לגלאטאפורט תוכלו ליהנות ממסעדות רבות על שפת הנמל. אחת שאני ממליץ עליה מאוד היא Murver – טעימה מאוד, נעימה ובעלת נוף מרהיב לשני צידיה של איסטנבול.
מחירים מצחיקים כבר אמרנו? באיסטנבול תוכלו ליהנות גם ממסעדות מישלן בלי לקרוע את הכיס. אכלנו במסעדת araka במחיר 450 שקל בערך לאדם, כולל חמש מנות פתיחה, מנה עיקרית ושתי כוסות יין לבן, וכמו ישראלים טובים תוכלו להגיד לעצמכם שכשזה זול, האוכל יותר טעים.
אם חשקתם בתבלינים ובמטעמים מקומיים בקרו ברובע הבזאר הגדול, שם תוכלו למצוא את כל הטוב של המטבח הטורקי.
ממשיכים לבירה אנקרה
עם טעם של עוד המשכנו לאנקרה, בירת טורקיה הנמצאת דרום-מזרחית לאיסטנבול, בחלק האסייתי ובמרכז המדינה. אנקרה פחות מזמינה מאיסטנבול ואף קרה מאוד בחודשי הסתיו (ביום שבו הגענו נמדדו 0 מעלות בלילה). מדובר בעיר עסקים גדולה וחשובה בטורקיה, אך לתייר המזדמן אין כל כך מה לחפש שם. עם זאת, אם הגעתם לעיר לצורכי עבודה, יש מה לעשות בה.
אנקרה היא עיר עתיקה הממוקמת סמוך לקו פרשת המים שבין נהר קיזילמיראק לנהר סקריה, וזכתה לתואר הבירה רק עם הקמת הרפובליקה הטורקית ב-1923. את העיר חוצה שדרת אטאטורק, ובמרכזה מבני השלטון המרכזיים של המדינה. סמוך להם נמצא מוזיאון "הפרלמנט השני", ששימש את המדינה מ-1924 ועד 1960 (כיום הפרלמנט השלישי משמש כבית המחוקקים). במרכזו עומדים כמובן אטאטורק ומעמדו כאבי האומה הטורקית. סמוך לפרלמנט, בבונקר שנבנה להגנת ההנהגה הטורקית בזמן מלחמת העולם השנייה ושמעולם לא נעשה בו שימוש, מוצגת תערוכת וידיאו-ארט מגניבה ביותר.
אם באטאטורק עסקינן, בקרו במוזיאון האתנוגרפיה של אנקרה, המקום שבו נקבר לאחר שנפטר בשנת 1953, עד שהועבר לאֵנֶטקביר, המאוזוליאום שהוקם לזכרו. המוזיאון מציג את כל אורחות חייו של אטאטורק, לצד אירועים חשובים שעיצבו את טורקיה כאומה לאחר התבוסה במלחמת העולם הראשונה למדינות ההסכמה, ועד ההכרה בגבולות השלום שניצבים איתנים עד היום. סמוך לו נמצא מוזיאון המדינה לאמנות ולפיסול, קפצו אליו לביקור קטן.
אם לאומיות טורקית פחות מדברת אליכם, תוכלו לבקר בקסטל של אנקרה, שהוקם במאה ה-8 לפני הספירה ושופץ כמה פעמים תחת האימפריות הרומית, הביזנטית, הסלג'וקית והעות'מאנית. כיום משמש הקסטל כתצפית מרהיבה על העיר. אל תהססו לטייל בסמטאות הצרות של הקסטל וללכת לאיבוד. סמוך לקסטל ניצב מוזיאון הציביליזציה האנטולית, שבו מוצגים ממצאים ארכיאולוגיים מתקופת הברונזה. במקום כדים וחפצים אחרים ששוחזרו בשלמותם, ואף שלדי אדם שנמצאו בסביבת אנקרה.
העיר מציעה גם תרבות מקומית. במרכז העיר ניצב CSO Ada Ankara, היכל תרבות מרשים במיוחד. צפינו במופע הבינלאומי של הזמרת הספרדייה לוז קאסאל.
סמוך להיכל הוקם לאחרונה מתחם התחנה המקומי, CerModern. במקום גלריה מגניבה המציגה יצירות של אמנים מקומיים לצד בתי קפה, ויריד מקומי המתקיים במקום בכל יום ראשון, המציע מזכרות בעבודת יד ופעילויות יצירה לילדים.
ואיך אפשר בלי מסורת טורקית? בשכונת Hamamonu נמצא חמאם ותיק הפעיל מאז שנת 1400. לאחר שהתנקיתם, טיילו בסמטאות השכונה החביבות ועצרו לקפה ולארוחה מסורתית באחת המסעדות המקומיות.
ואכן, גם באנקרה הבטן לא נחה, ונהנינו ממסעדות טובות מאוד, אולי מהטובות שבהן אכלתי מעודי. אחת מהן היא מסעדת הדגים Trilye, שלמרות המרחק של אנקרה מהים מספקת דגים טריים בכל יום לצד סלטים ותבשילים שכולם על טוהרת הדגה. ואיך אפשר בלי הקבב הטורקי? במסעדת Delevi טעמנו קבבים טעימים בטירוף. כל ביס וואוו!
במרחק טיסה של כשעה וחצי מנתב"ג נמצאת טורקיה אחרת - חביבה, נעימה, מגניבה, יפה, זולה ומתורבתת - והאמת, הרגשנו בבית, בזכות האוכל, הנופים והמנטליות הדומה. איך שרה פעם להקת שממל? אם לקחנו את הבקלאווה בואו ניקח את השפם, איסטנבול זה כאן.
הכותב היה אורח של לשכת התיירות הטורקית
פורסם לראשונה: 08:10, 04.11.22
