מה משותף לסרטים רובוטריקים, מלחמת הכוכבים, לורנס איש ערב ואפילו אלאדין וחולית? כולם צולמו בוואדי רם (Wadi Rum) בירדן. ואכן התחושה כשאתה מבקר במדבר הפוטוגני הזה היא של טיול במקום מוכר. קצת מזכיר חלקים מהנגב שלנו, אבל בגוונים ועוצמות אחרות.
הדרך למדבר הירדני קלה ופשוטה. שעה וחצי נסיעה מהרגע שאתה עובר את מעבר הגבול במסוף יצחק רבין (3 ק"מ צפונית לאילת), ואתה בממלכת המדבר. בשלב מסוים הכביש נגמר, ומכאן והלאה אתה מועבר ממקום למקום בטנדרים פתוחים שמי שנוהג בהם הם הבדואים המקומיים שמנהלים ומפעילים את מתחמי הלינה (קאמפים). הטנדרים טסים על הדיונות האינסופיות באיזה סדר עדיפויות מוזר לפיו המזוודות מאוכסנות בבטחה בתא הנוסעים והנוסעים הם המטען, יושבים למעלה על שני ספסלים בחלק הפתוח. בהחלט חוויה מטלטלת.
כמה מילים על ואדי רם – מקור השם במילה "גבוה" בשפה הארמית, שכן הר רם עצמו הוא השני בגובהו בירדן. האזור מהווה את אחד מאתרי התיירות החשובים בממלכה, ומאז 2011 הוא מוכר ע"י אונסק"ו שאתר מורשת עולמי. באזור נמצאו עשרות אלפי כתובות וציורי סלע המעידים על למעלה מ-12 אלף שנות התפתחות אנושית. האזור כולו מושפע בין היתר מהשבר הסורי אפריקני, וניתן לראות בו תצורות מורפולוגיות וסלעים שמזכירים אזורים בדרום ישראל וסיני. הנוף המדברי באבן החול בגוונים האדומים מעלה אסוציאציות לכוכב הלכת מאדים (או לפחות איך שאנחנו חושבים שהוא נראה), ולכן בעשורים האחרונים צולמו עשרות סרטים הוליוודיים בואדי רם, בעיקר בסצנות שנוגעות במאדים או בחלל החיצון בכלל.
הקאמפ הוא מרכז הפעילות בוואדי רם. מקום ללינה, אוכל, בידור וממנו יוצאים טיולי ג'יפים וגמלים לתוך המדבר. הקאמפים פזורים ברחבי ואדי רם במרחקים סבירים אחד מהשני ומשאירים חלקים עצומים פתוחים ונקיים מטביעת רגל – ולכלוך – של האדם. יש קאמפים ברמות שונות, החל מלינה באוהל או מבנה משותף, דרך חדרים פרטיים ועד למתחמי יוקרה מדהימים ממש. באחד כאלה העברנו את הלילה לפני שבועיים, וזו באמת חוויה שקשה לתאר במילים.
מבני האירוח הם מעין הכלאה בין אוהל ובונגלו, כאשר הקיר החיצוני שקוף לגמרי (אפשר לסגור בווילון בשביל הפרטיות) ומאפשר מבט תמידי אל נוף המדבר שמשתנה כל היום – זריחה, צהריים, שקיעה ולילה זרוע כוכבים בזיהום אור אפסי בשל המרחק ממקומות היישוב. בחדר עצמו מיטה זוגית, מזגן (קר בלילה!) ומקלחת פרטית מאובזרת. שביל קטן מוביל מהחדר למתחם מרכזי שבו אוהל אחד משמש כמסעדה (מצוינת!) ואוהל שני לישיבה ומשחק כאשר במרכזו מדורה קטנה אך מחממת ופינג'נים של קפה ותה אינסופיים.
הלילה עובר במהירות ובנוחות, ואנחנו מתעוררים לזריחה צבעונית ויפה. אחרי ארוחת הבוקר יוצאים לטיול במדבר על גבי אותם הטנדרים שהביאו אותנו לקאמפ. המדבר עצום ויפה, ובכל פינה מסתתר משהו – קשתות אבן ענקיות, צוקים מרשימים, כתובות וציורי סלע ודיונות חול בתוליות. בכל פעם שהנהג עוצר ומסמן לנו לרדת ולראות משהו, מגיחים בדואים נוספים ומציעים טיולי גמלים. אחת לכמה קילומטרים יש אוהל קטן שמציע קפה וחנות מזכרות. בשלב מסוים הנהג עוצר ומציע לנו לטפס על דיונה יפהפייה של חול נקי – מה שמתחיל כמשימה חביבה ואפילו תחרותית במקצת, הופך לאתגר קשוח ועוצר נשימה כשהרגליים שוקעות עמוק בתוך החול והגוף נאבק להמשיך ולטפס בשיפוע החד.
בצהריים אנחנו מגיעים בחזרה לכביש הגישה לוואדי רם ופוגשים את הרכב שהביא אותנו וייקח אותנו עכשיו לפטרה. הנסיעה מתרחשת ברובה על הכביש המכונה "Desert Highway", אבל אין מה לצפות לכביש מהיר ומחלפים. זה כביש צר שאנחנו חולקים עם עשרות משאיות והנהג במיומנות רבה מוביל אותנו צפונה, למה שהופך להיות נתיב צר ומתפתל ככל שמתקרבים למטרה. בסך הכל זמן טוב להשלים שינה למי שמסוגל לשחרר.
האתר הארכיאולוגי של פטרה נמצא עמוק בתוך העיירה ואדי מוסא, שמהווה את מרכז התיירות והשירותים הגדול באזור. בעיירה ניתן למצוא מגוון גדול של בתי מלון, מסעדות, חנויות ושווקים, ובעיקר עשרות מספרות שממוקמות ממש אחת ליד השנייה במרכז העיירה. למה? תשאלו את הירדנים. האווירה בעיירה חמימה וידידותית, כאשר בכל מקום שאלו אותנו מאיפה אנחנו (כאילו שזה לא היה ברור), ואז בירכו אותנו והזכירו לנו שאנחנו גם שכנים וגם בני דודים. בכלל, הרגשנו בירדן מאוד בטוחים (לפחות באוזר ואדי רם ופטרה, שם טיילנו).
את הטיול בפטרה עצמה התחלנו מוקדם בבוקר (האתר נפתח בשמונה) אחרי נסיעה של חמש דקות במונית ממרכז העיירה. זו החלטה חשובה – מדובר באתר הפופולארי ביותר למבקרים בירדן, עם למעלה ממיליון מבקרים בשנה לפני הקורונה. מכיוון שרובם המכריע של המבקרים זורמים לאתר דרך אותו שביל גישה צר, כדאי לנסות ולהקדים. מהניסיון שלנו, בשעות הבוקר המוקדמות החוויה נעימה ומאווררת, כאשר בצהריים הולך ונהיה צפוף. בנוסף כדאי לדעת שמספר פעמים בשבוע האתר פתוח בערב, ואז ניתן לבקר בחלק קטן יחסית וההליכה נעשית לאור נרות – חוויה מיוחדת במינה.
אם בוואדי רם התחושה היא של הליכה במקום מוכר אחרי כל הסרטים שצולמו שם, פטרה מוכרת לנו לא פחות. חוץ מהתמונות האייקוניות של המקדשים החצובים באבן חול אדומה שראינו בטלוויזיה, בסרטים ובמגזינים, גם שם צולמו כמה סרטים פופולאריים ובראשם "אינדיאנה ג'ונס – מסע הצלב האחרון". האתר הארכיאולוגי של פטרה מכסה אזור ענק ובו למעלה מ-800 אתרים ומבנים, ובשנת 2007 העיר נבחרה לאחד מפלאי העולם החדשים ע"י אונסק"ו. אחד הכינויים של האתר הינו "העיר האבודה", שכן העולם לא ידע על קיומה עד לשנת 1812.
פטרה היא אחת הערים העתיקות בעולם – הארכיאולוגים משערים שהעיר נוסדה סביב שנת 312 לפני הספירה. העיר שימשה כמרכז הממלכה הנבטית, שבט ערבי קדום שמקורו בחצי האי ערב. הנבטים עסקו בהעברת סחורות דרך המדבר ליוון העתיקה ולאחר מכן ברומא – ייחודם וסוד הישרדותם היה בכך שידעו לאתר מים במדבר, ונהגו לחצות אותו בשיירות של עשרות גמלים. לפי המסורת הבדווית, פטרה הינו המקום בו הכה משה בסלע, שם נקברה מרים אחות משה, וכאן גם מת אהרון אחיו. למעשה העיירה ואדי מוסא נקראת על שם משה רבנו. לאחר הנבטים נכבשה העיר ע"י הרומאים ואחריהם עברו בה הצלבנים. אחרי גילויה טיילו בה מטיילים ארץ ישראלים, ולאחר הקמת המדינה (ומלחמת העצמאות בה השתפו גם הירדנים) היא נותרה מיתוס ומספר צעירים ישראלים ניסו להגיע אליה, רובם (עשרה מתוך 17) מצאו את מותם בדרך ואז ובמשך שנים נאסרה בישראל השמעת השיר "הסלע האדום" (שכתב חיים חפר וביצע אריק לביא) על מנת שלא לעודד מטיילים אחרים לסכן את חייהם. מאז חתימת הסכם השלום עם ירדן בשנת 1994 האתר פתוח לישראלים.
עוזבים את המבואה המפוארת ונכנסים לאתר דרך "הסיק" – קניון צר מפותל וארוך שגובהו עשרות מטרים ואורכו למעלה מקילומטר. אם תרצו, הקניון האדום שלנו – רק על סטרואידים....הסיק מסתיים כאשר הקניון נפתח בבת אחת והנשימה נעתקת אל מול יופיו של אחד המבנים המזוהים ביותר בפטרה – "אל חאזנא", מקדש האוצר. המקדש נבנה במקור כמבנה לקבורה, וזכה לשמו מאגדה ולפיה שודדים החביאו בתוכו את שללם. הרחבה שלפני המקדש עמוסה בתיירים, רוכלים וגמלים ובני השבט המקומי שמתפעל את האתר מציעים דרכים "פרטיות" בתשלום של מספר דינרים שיעלו אתכם למעין "מרפסות" טבעיות חצובות בסלע שמאפשרות תצפית פרטית יותר ובעיקר זווית טובה לאינסטגרם....לדעתי, שווה כל שקל.
מהמקדש הדרך פונה מערבה והופכת לרחבה יותר. אתה הולך, מוקף במטיילים אחרים, גמלים, סוסים, חמורים ולאחרונה גם רכבי גולף קטנים – כל מה שיכול לעזור להסיע את המטיילים מתקבל בברכה....בסופו של דבר מדובר בהליכה לא קצרה בתוך האתר ולחלק מציבור המבקרים החוויה עלולה להיות לא קלה, כדאי להיערך לזה. מכאן והלאה ההליכה היא כמעט אינסופית – ניתן לעצור בכל מקום ולחזור באותה דרך, או לצאת מהאתר דרך שתי יציאות אחרות הממוקמות בצדדים אחרים. ההליכה מרהיבה ועוברת בין עשרות מקדים, מבנים, מערות ותצורות סלע. בכל מקום יש דוכנים שמציעים שתיה ומזכרות. ילדים מקומיים מציעים "סיוע בהליכה" על גבי גמלים או חמורים. יש משהו קצת מהמם בביקור בפטרה – מעין עושר אנושי ותרבותי כל כך גדול שאי אפשר לעכל אותו בביקור אחד. אז נחזור.
דברים שכדאי לדעת:
1. ירדן היא גדולה ומגוונת. פטרה וואדי רם הם יעדים נוחים, קרובים באופן יחסי ופופולריים בקרב ישראלים, אבל יש הרבה מאד אתרים נוספים שלא הגענו אליהם וכדאי לבדוק את האפשרויות.
2. הנהלים הירדנים מחייבים כל תייר ישראלי במלווה ירדני ואישורים על הזמנת מקומות לינה מראש. אנחנו נעזרנו בסוכן מקומי (Sameer Tourism) שעשה עבורנו את כל הסידורים – החל ממעבר הגבול בצד הירדני כולל האגרות, הסעות לוואדי רם ולפטרה, הזמנת מלונות וארוחות ואפילו תשלום על הכניסה לפטרה ומדריך צמוד באתר. מומלץ.
3. המחירים בירדן זולים באופן יחסי. ארוחה מצוינת במסעדה עלתה לנו פחות מ-50 שקל לאדם. כמעט בכל מקום ניתן להשתמש בכרטיסי אשראי. באופן כללי, אם כמונו אתם נעזרים בסוכן שסוגר חבילה שלמה, כמעט ואין צורך בהמרת כספים (אנחנו שילמנו רק טיפים). דינר ירדני אחד שווה בערך לחמישה שקלים.
4. מזג אוויר – עכשיו (חורף) קר בוואדי רם ובפטרה, בעיקר בלילה. מצד שני זו גם התקופה הכי פחות צפופה מבחינת תיירים. כדאי להתייעץ עם הסוכן המקומי ובכל מקרה לבדוק את התחזית, וכמובן לקחת בגדים חמים ללילה. בשבוע שעבר היו בפטרה שיטפונות – זו תופעה נדירה באופן יחסי, אבל צריך לקחת בחשבון את האפשרות.
