העולם התת-ימי הקסום של באחה קליפורניה
(צילום: בועז סמוראי)
במשך שנים חלמתי לצלול באיי סוקורו ובאזור באחה קליפורניה שבמקסיקו. שוב ושוב דמיינתי את עצמי צוללת בתוך להקה ענקית של שדוני ים מעופפים, עפה במים והופכת לחלק מהלהקה או צוללת עם מַנטה ענקית - פיית הים - שתפרוש את כנפיה מעליי ותכשף אותי בקסם שלה.
סוף-סוף, אחרי שנתיים של ביטולים ומגפה עולמית אחת, זה קרה: נסעתי להגשים את החלום שלי, ויצאתי לטיול שתלוי כולו במה שהטבע יהיה מוכן לספק לי. היינו קבוצה של 11 משוגעי צלילה שטסו מישראל לבאחה קליפורניה עם חברת וויילד דייב (WildDive) שארגנה את הפרטים הקטנים, ובהובלת בועז סמוראי, צלם תת-ימי והמדריך הכי טוב שאפשר לבקש.
הטיול התחלק לשניים. החלק הראשון בחופי באחה קליפורניה – בלה פאז ובקאבו סאן לוקאס. אזור הים של באחה הוא מהעשירים והמפתיעים ביותר, וניתן למצוא בו מגוון ענק של חיות ים גדולות ויונקים ימיים מכל הגדלים. ההתרגשות שלי הייתה בשיאה. החברים אמרו לי להנמיך ציפיות שלא אתאכזב כי אי אפשר לדעת מה הטבע יספק, אבל טיפחתי את החלומות האלו במשך כל כך הרבה זמן, והחלטתי להאמין ולקוות שהאוקיינוס יהיה טוב אלינו.
אחרי שלוש טיסות קשות הגענו ללה פאז ועלינו על סירה קטנה של ימאי מקומי בשם אוונס. התחלנו לסרוק את הים, ואחרי כשעתיים של שיט מהיר וקופצני המזל האיר לנו פנים.
התקופה הזאת בבאחה היא תקופת נדידת המובולות, שהן מעין מנטות קטנות ששוחות בלהקות ענק וקופצות מעל המים כאילו הן מעופפות. זיהינו כמה מובולות שעופפו להן, ותוך רגעים ספורים היינו כולנו בתוך המים, מתערבבים לנו בין אלפי המובולות, שוחים ביניהן. לכמה שעות הפכתי לחלק מהלהקה, בדיוק כמו בחלום שלי, שיכורה מאושר ומנסה לשאוף כל שנייה לזיכרון שלי. ידעתי שזה אחד מהרגעים החד-פעמיים בחיים שלא אשכח לעולם.
המשך השבוע עם אוונס על הסירה הקטנה היה משוגע לא פחות. כאילו כל חיות הים התקבצו להן במקום אחד ובאו לברך אותנו. פגשנו שני כרישי לווייתן בגודל עצום, כ-15 מטר כל אחד, שאפשרו לנו לשחות לצידם במשך דקות ארוכות. הים היה כל כך עמוס עד שברגע מסוים צללנו עם עשרות אריות ים, כשברקע קופצים שני לווייתנים. זה הרגיש כמו בסרטי הטבע המשובחים ביותר, רק שהפעם אנחנו היינו חלק מהסרט.
לקראת סוף השבוע עלינו להפלגה של שבוע על ספינה גדולה. מלבדנו היו על הסיפון עוד צוללים מאנגליה, מארצות הברית ומברזיל. הצוות המקומי אירח אותנו באופן מושלם, ובין צלילה לצלילה דאגו לפנק אותנו במנות שוות ובנשנושים ולהסביר בכל פעם מה צפוי לנו ביום הבא ואיך להתכונן לצלילות.
אחרי שיט של 400 ק"מ שנמשך כ-30 שעות, בים קשוח וגלי, הפלגה שנראתה לי כנצח תוך כדי שאני בולעת כל כדור אפשרי על מנת להרגיע את מחלת הים, הגענו לאיי סוקורו, אם אפשר לקרוא לפיסת אדמה קטנה וכמה סלעים שיוצאים מהים איים.
ברוכים הבאים לחיים התת-מימיים באיי סוקורו
(צילום: בועז סמוראי)
האיים מוכרים גם בשם Revillagigedos, ומקורם בהתפרצויות הר געש. המרשים ביותר מבין האיים הוא רוקה פרטידה – סלע משונן ענק באמצע שום מקום שמושך אליו כל כך הרבה חיים. אי אפשר להאמין מה קורה בשנייה שמכניסים את הראש לתוך המים: בבת אחת מתגלים מאות כרישים מסוגים שונים שחגים סביב הסלע וישנים בחורים (גומחות), להקות ענק של דולפינים, לובסטרים בגודל מפלצתי, קבוצות גדולות של דגים וגולת הכותרת - מנטות האושיאניק העצומות, פיות הים הענקיות שגודלן מגיע לכחמישה מטרים.
הן התעופפו בינינו, הִפּנטו אותנו והיו סקרניות כלפינו בזמן שפרשו מעלינו את כנפי המלאך שלהן. כל מה שנותר לנו לעשות זה להתמכר לתחושה ולהתפעל מכמה שהטבע הזה אדיר, ואיך זכינו בחיים האלה לרגעים כה מופלאים.
חוויה כזאת רק מעצימה את ההבנה שאנחנו חייבים לשמור על האוקיינוס ועל והים שלנו, כדי שגם הילדים שלנו יזכו לרגעים כאלה.
