המסע של אוהד הנווד בעקבות הזוהר הצפוני
(צילום: אוהד נבון, מאור בניזרי וגיא כפן)
דמיינו את עצמכם יושבים על גדת אגם באמצע הלילה, בקור של כמעט אפס מעלות, ובדיוק כשהתכוונתם להיכנס לאוהל וללכת לישון מאוכזבים, השמיים נצבעים בפסים של ירוק בוהק שרוקדים מעל הראש שלכם. זו הייתה החוויה הראשונה שהייתה לי מתופעת הטבע שנקראת "הזוהר הצפוני", בלב-ליבו של טיול נוודים שיצאתי אליו בלפלנד.
לפלנד הוא חבל ארץ בחלק הכי צפוני של יבשת אירופה, העובר בין ארבע מדינות – רוסיה, שוודיה, נורבגיה ופינלנד. אני יצאתי לטיול נוודים, כלומר טיול הרפתקני שכולל נסיעה בוואן, בישול עצמי בשטח, שינה באוהלים באמצע היער ובקיצור, כמה שיותר טבע לתוך הווריד. אל חשש, גם התפנקנו בכמה צימרים עם סאונות כדי שנוכל ליהנות מכל העולמות.
נחתנו בעיר רובניימי שבצפון פינלנד, ונפגשנו עם גיא, המדריך מטעם "חשיפה לצפון", שחיכה לנו מחוץ לשדה התעופה עם הוואנים שאיתם נסענו במהלך כל הטיול. סוף אוגוסט זו תחילת הסתיו בלפלנד, ולמרות הדעה הרווחת זו עונה מעולה לצפייה בזוהר הצפוני כי מתחיל להיות חשוך בלילות, ועדיין אין עננים כמו בחורף. כלומר, השמיים מושלמים לצפייה בזוהר הצפוני, שזו תופעת טבע שנוצרת כאשר חלקיקים טעונים חשמלית שמקורם בשמש מתנגשים עם חלקיקי גז. כשהם חודרים את האטמוספרה הם נראים כאורות בצבעים שונים סביב הקטבים של כדור הארץ.
הזוהר הוא דבר חמקמק מאוד, ובשביל להגדיל את הסיכויים לצפות בו אספנו מידע מאפליקציות של תחזיות מזג האוויר ותחזיות זוהר צפוני. נסענו שעות ארוכות והמשכנו להתקדם כ-20 קילומטרים ברגל. למרות כל המאמץ הזה עדיין לא ראינו אותו בימים הראשונים. קצת מייאש, אבל היינו מלאי תקווה.
בערב השלישי זה קרה. אחרי טרק של כמה שעות לתוך היער, במקום מרוחק מאוד מציוויליזציה, מיקמנו את האוהלים והתחלנו לבשל ארוחת ערב. זה היה ערב חגיגי במיוחד בשבילי, כי חגגתי באותו היום יומולדת 28. יש לי מסורת לחגוג יומולדת באוהל שלי בטבע, והפעם ישבנו מסביב למדורה אחרי ארוחת שטח חגיגית כשלפתע בחור בשם רועי צועק לנו "הנה הזוהר! תסתכלו למעלה!". נגלה לעינינו מעין ענן בצורה של פס בצבע ירוק עדין, ששהה בשמים למשך כמה דקות והתפוגג. אף שזו הייתה הופעה קצרה ולא עוצמתית מדי, מבחינתי זו הייתה המתנה הכי טובה שיכולתי לבקש ליומולדת.
המזל שלנו הלך והשתפר, ומאותו הערב ראינו את הזוהר במשך ארבעה לילות ברציפות. באחד הלילות פשוט כל השמיים נצבעו בצבעים של ירוק בוהק שזז בתנועה ריקודית. למרות הקור הקיצוני, התופעה הזו פשוט ריגשה אותי לרמה של דמעות בעיניים, וצפה בי תחושה כאילו זכיתי להיות נוכח במקום שלא הרבה זוכים להיות.
במהלך הימים עשינו כמה שיותר אטרקציות - דברים מעניינים שנותנים ערך מוסף כמו סדנת ליקוט פטריות עם מדריכה מקומית - יחד עם דברים כיפיים כמו סאונה צפה באמצע אגם קפוא, במטרה לקפוץ למים הקרים אחרי ישיבה ממושכת בסאונה. מומחים טוענים שזה בריא מאוד לעור הגוף ולמערכת החיסונית. ישנו גם ב"בית של סנטה קלאוס" - צימרים נחמדים העשויים מעץ ומקושטים כמו לכבוד חג המולד.
26 צפייה בגלריה
ישבנו לראות את הזוהר על גשר באמצע אגם כדי ליהנות משמיים חשופים ללא תאורה
(צילום: מאור בניזרי)
לפלנד מכוסה ברובה ביערות עבותים, והיא מותאמת מאוד לתרמילאים. נתחיל מזה שבעונה הזו כמעט כל היער מכוסה בשיחים של אוכמניות וחמוציות, ובכל פעם שמתחשק משהו מתוק פשוט אוספים מהאדמה וישר מכניסים לפה - בריא וטעים בטירוף, ותענוג גדול במיוחד בגלל שבארץ יקר מאוד לקנות אוכמניות טריות. ניתן להיכנס ולעשות קמפינג כמעט בכל הפארקים הלאומיים, שהכניסה לרובם לא עולה כסף והם מלאים בבקתות מעץ שאפשר לשבת בתוכן בלילה כשקר. שימו לב שלחלק מאתרי הקמפינג צריך לשריין מקום מראש.
כל כמה דקות של נסיעה חצו את הכביש איילי הצפון, שהם גדולים ומלכותיים. אגב, בלפלנד יש יותר איילים מאשר בני אדם. אם אתם נוהגים, אני מבקש מכם לא להוריד את העיניים מהכביש אפילו לשנייה, כי לעיתים הם מזנקים במפתיע ובקלות אפשר לעשות תאונה. כמו כן, אסור להאכיל אותם.
סיימנו את הטיול בחגיגות ראש השנה. חזרנו לרובניימי כדי לעשות בדיקות קורונה והזמנו את כל היהודים שחיים באזור להתארח אצלנו לארוחת החג. אין הרבה יהודים שגרים בסביבה, וממש הורגש מאלה שבאו שהם מתרגשים לחגוג בסביבה שמזכירה להם את הבית. אני יודע מה זה לחגוג חגים בגולה, ואין ספק שלהימצא בסביבה ישראלית-יהודית נותן תחושה חמימה יותר שמפיגה את הבדידות.
לפלנד הייתה מדהימה אלינו, ואני שמח שיצאתי בעונה הזאת, ועוד לטיול נוודים הרפתקני שכזה. היו רגעים שחשבתי שכבר לא נראה את הזוהר הצפוני, אבל למזלנו הוא הגיע בשיא תפארתו, ועוד במזג אוויר לא קפוא מדי. אני מתכוון לחזור לשם בחודש דצמבר לטיול חורפי יותר ומקווה שלא אקפא, למישהו יש המלצות למעיל שיספיק למינוס שלושים מעלות?
