לפני כמה ימים ידידה שלי שמטיילת בקולומביה סיפרה לי שבזמן שהם ישבו בערב בהוסטל עם כמה חבר'ה ממדינות שונות, התחילו לדבר על המצב בארץ ואז – במפתיע – בחור אירופאי שהיו שם הרים יד באוויר והתחיל לצעוק !Free Palestine! Free Palestine תוך כדי שהוא משלהב את שאר האנשים שיצטרפו אליו.
מהר מאוד התפתחה שירה קבוצתית שגרמה לישראלית שישבה איתם להרגיש שהיא עלולה להיות בסכנה. כמובן שהיא לא רצתה יותר לשבת איתם.
לצערי לא מעט מטיילים ישראלים בחו"ל נקלעים בימים למצבים דומים. תמונת המצב שרבים בעולם מכירים מציגה אותנו כפושעי מלחמה ורוצחים אכזריים שנטפלים לפלסטינים ש"רק רוצים שיכירו בהם".
עד שהמטייל הישראלי מצליח להתגבר על רגשות האשם ונקיפות המצפון ולהתנתק קצת ממה שקורה, הוא מוצא את עצמו מוקף במטיילים ממדינות אחרות שדואגים להזכיר לו שהוא לא יכול לטייל בשקט כשהעם שלו טובח, כביכול, בפלסטינים.
מטיילים רבים חוששים להיכנס לשיחות על המצב או להסביר מה באמת קורה לחברים ממדינות אחרות, חברים שהם מטיילים איתם לא מעט זמן. חלקם מרגישים שאין להם מספיק כלים או ידע בשביל להתמודד עם האתגר ההסברתי.
עבור מטיילים אלה הרכבתי, בסיוע עם אנשי עמותת ישראליז (ISRAELis), מדריך ממוקד עם כמה פעולות וכללי אצבע שיסייעו בשיחות על אודות המלחמה.
דעו את "האויב": קודם כל נסו להבין אם האדם שמולכם הוא אדם שאפשר לפתוח איתו בשיחה רצינית. איך נדע? ננסה להיעזר באינטואיציה. כשמסתכלים על בן אדם קל להבין אם הוא מסוג האנשים שרוצים להקשיב או רק להטיח בנו האשמות, כינויים ולזרוק כותרות שהם ראו בכל מיני אתרי חדשות או קבוצות טלגרם.
תקשיבו: הדרך הכי טובה להסביר משהו למישהו היא קודם כל לתת לו להוציא את כל מה שיש לו בפנים. ככה גם נדע טוב יותר מה הוא יודע, או יותר נכון, מה הוא חושב שהוא יודע, מאיפה הוא ניזון, מה הטענות המרכזיות שלו שבגללן הוא רואה אותנו כ"רעים" ואילו אמונות או נתונים הביאו אותו לחשוב שהוא יודע את "האמת" על המצב.
מצאו את נקודת הממשק: כל אדם בעולם משתייך לאיזושהי קבוצה, קהילה או זהות שמגדירה אותו. בין אם זה ליברליזם, פמיניזם, להט"ביות, דת מסוימת וכו'. ברגע שנוכל למצוא מאפיין אחד של מי שעומד מולנו שקשור איכשהו למצב, יהיה לנו יותר קל להוריד את השיחה למושגים שהוא מכיר ולדבר בשפה שמתכתב עם סט הערכים שלנו.
לדוגמה: אם אני מדבר עם הולנדי מוסלמי שטוען שישראל מתאכזרת למוסלמים באופן כללי, אז כדאי לספר לו על אודות הערבים הישראלים שתומכים במדינה ובצה"ל ואף משרתים בצבא ובמשטרה בעמדות בכירות, או במילים אחרות להדגיש שיש הבדל בין מוסלמים לבין חמאס ופלסטינים.
דוגמה נוספת: אם ישוחח איתכם מטייל מהקהילה הגאה, הציגו בפניו צילומים וסיפורים על דברים שחמאס מבצע לחבריי הקהילה שלו בעזה. כך נוכל לקרב אותו לנקודת המבט שלנו ולגרום לו להבין בצורה אובייקטיבית שהנאורות שהוא טוען לה היא לא באמת מה שהוא תומך בו.
סיפור אישי: רובנו נולדנו בישראל, גדלנו בה, התחנכנו בה ושירתנו בצבא. לכן, אם נרצה או לא, הסיפור הישראלי הוא הסיפור האישי שלנו. אם נספר על המציאות שחווינו בישראל נוכל ליצור גרסה אישית למצב שתעניק רובד נוסף לסיפור החד-גוני והגנרי שאיש שיחתנו מכיר מאתרי החדשות בעולם.
מותר גם לבקר: אף אחד לא מושלם. כן, גם לא אנחנו, וחשוב להציג את זה ולא להסתיר את זה. לא חייבים להסכים עם כל דבר שהצבא או הממשלה עושים, וזה בסדר לכלול בשיחה הסתייגות שיש לנו למדיניות של ישראל לאורך השנים. זה אפילו מחזק את האותנטיות ומראה לצד השני שאנחנו לא חושבים שאנחנו טלית שכולה תכלת, ושבפועל המציאות יותר מורכבת מאיך שנהוג להציג אותה.
לנפץ סיסמאות: לרוב, כשמדברים עם אנשים שלא חיים את המציאות שאנחנו חיים, ומכירים אותה רק מרחוק, קל לשים לב לכל מיני סיסמאות וסלוגנים שנפוצים ברשתות החברתיות. כשבודקים אותם ברצינות שמים לב שאין להם הרבה עומק. כמו למשל הסלוגן Free Palestine! – אוקיי, לשחרר את פלסטין ממי? מישראל? ב-2005 נתנו לרשות הפלסטינית שליטה מלאה ברצועת עזה ולאחר מכן חמאס תפס את השלטון, רצח יריבים פוליטיים ומאז הוא שולט בעזה בכוח הזרוע.
היו בטוחים בעצמכם: אולי הסעיף החשוב ביותר. היכנסו לשיחה עם ביטחון, לא כי אתם שגרירים או עשיתם קורס צוערים של משרד החוץ, אלא פשוט כי אתם ישראלים שחיים בארץ ומכירים את המציאות מקרוב, הרבה יותר מאשר כל אירופאי, אוסטרלי או אמריקני שחושבים שאם הם קראו קצת CNN או BBC הם יודעים טוב יותר מאיתנו על אודות הסכסוך או שאם הם מגדירים את עצמם ליברלים ונאורים אז הצדק בהכרח נמצא עם הפלסטינים.
לסיום, אזכיר כי בשבוע שעבר המטה לביטחון לאומי (המל"ל) שב וחידד את המלצותיו לציבור לבחון נסיעות מתוכננות לחו"ל בעת הזו, להימנע מנסיעות שאינן חיוניות למדינות שחלה עליהן אזהרת מסע, תוך דגש למדינות ערב ומדינות עוטף איראן (דגש לירדן, מצרים, איחוד האמירויות ואזרבייג'אן).
"על רקע האירועים קיים חשש כי תיגבר המוטיבציה של גורמי טרור ומפגעים בודדים לבצע פיגועים כנגד ישראלים במדינות שונות בכל רחבי העולם (דוגמת תקיפת עובד שגרירות ישראל בבייג'ינג ב-13 באוקטובר). במל"ל הדגישו כי בתקופת המלחמה קיים פוטנציאל לאיומים גם במדינות שעליהן לא חלה אזהרת מסע, ולכן הוא קרא לנקוט אמצעי זהירות מוגברים ולגלות ערנות יתרה.
טיילו בביטחון ושימרו על עצמכם.
