לנסוע עם ילד לחו"ל. ועוד בן שנתיים ועשרה חודשים. חרדה אחזה בשולמית, אשתי ובי כשהחלטנו לטוס עם בננו גור לווינה. אבל לא באמת משנה היעד, משנה הנוחות וההסתגלות.
היינו אמורים לטוס עם גור כשהיה בן חצי שנה לאתונה אבל אז הגיע איזה חיידק קליל שהשבית את העולם. אז היה קל יותר התכנון כי יש מנשאים ולילד אין רצונות. הפעם מדובר בילד דעתן, לא נשיא בעליל וחובב תחבורה.
מה עושים? מנסים להתכונן מראש עד כמה שניתן. חיפשנו מדריכים לקראת הנסיעה ואין ספק שלא חסר מדריכים ויעילים אבל לכולם טיפים על היעד עצמו ופחות על ההתארגנות לטיסה עם הילד, ההגעה לשדה וכל הדברים הטכניים שלפני החופשה עצמה. בסוף, מצאנו את עצמנו מנסים להתכונן לבד.
ובכן, מה למדנו?
1. חניה באזור נתב"ג. במקום לקחת מונית מהבית לשדה, החלטנו לנסוע ברכב שלנו. במחיר זול יותר ממוניות הלוך ושוב או מהחניון לטווח ארוך בנתב"ג, ישנן חברות שאנשיהם אוספים את הרכב עם הגיעך לשדה, מחנים אותו בחניונים באזור ומחזירים לך בנחיתה - רכב ממוזג שממתין לך ביציאה.
2. קיצור תורים עד הדיוטי. מי שיכול שייקח את זה בשתי ידיו. המחיר אומנם לא זול אבל ישנן חברות שהופכות את תהליך הצ'ק-אין - שיכול לארוך בימים אלה גם ארבע שעות, לזריז ביותר. מרגע הכניסה לשדה ועד ריצתו אחוזת האמוק של גור לדיוטי פרי נמדדו 40 דקות.
3. אל תחסכו על מושב בתשלום. גילינו שבטיסה משתלם לשלם על מקום מסומן כדי שנהיה ביחד כמובן אבל מעבר לזה, אם אפשר לשלם מעט כדי שיהיה יותר מרחב הדבר עוזר. גור נרדם בקלות עלינו ויכולנו גם לקום בזמן הטיסה. שימו לב שאי אפשר לשבת ליד דלת חירום עם ילדים.
4. מונית בנחיתה בחו"ל. במקום ללכת לתור האינסופי למוניות המורשות בשדה התעופה של וינה, ניתן להזמין מהארץ מונית (אנחנו הזמנו מאתר הזמנת המלונות) ולציין את מספר הטיסה. שם כבר יחכה לך נהג במחיר זהה, אם לא נמוך יותר מהמחיר במונה הקבוע שבשדה עצמו.
5. מונית בחזור לשדה. גם כאן, במקום לבקש מפקיד הקבלה במלון מונית או לחכות לברר אם יש מונית פנויה, מזמינים באחת האפליקציות (ויש מלא) מונית לשעה היעודה, מכינים את הילד מראש וקלי קלות.
6. מזוודה לילד. נכון, זה מפתה לארוז הכול יחד למינימום מזוודות, אבל ברגע שארזנו מזוודה רק לו, ידענו איפה למצוא כל דבר וברגע. לבוש ארוך, קצר, שתייה, צעצוע ומה לא. כמובן שגם לקחנו תיק לילד, עמוס בכל מה שהוא אוהב.
7. מוצר חובה - עגלה. גם אם הילד כבר הולך לא מעט לבד, העגלה עוזרת בסחיבת כל השקיות והציוד. היא מקלה מעברים ומסייעת בשנ"צים מבורכים - בזמן שאתם בשופינג או במוזיאון או במסעדה.
8. הסעיף הלא חינוכי. אני מודה, אבל טאבלט. פה סיפקנו לו מדי פעם את ההנאה המפוקפקת של מפרץ ההרפתקאות. אירופה מרושתת היטב ובמקרה שלנו - וינה - כמעט בכל מקום יש וויפי. אז הכול בהתאם לזמן ולמקום.
9. לבקש אמבטיה לתינוק. אם קיבלתם חדר עם מקלחון בלבד, ורוב הסיכוי שתקבלו, כשאתם מתארחים במלונות בערים גדולות וצפופות, תשאלו בקבלה אם ניתן לקבל אמבטייה לתינוק או לילד. שמים אותו על הרצפה במקלחון. אין פחד החלקה ויש הרבה שירים ושמחה.
10. אל תהיו עקשנים. למדנו את זה תוך כדי. לדוגמה, אם בסיור בגן החיות, הילד מתאהב בטרקטור צעצוע, למה לא. הצד המבוגר אומנם מרגיש מוזר שהגענו עד כאן בשביל צעצוע חשמלי מצחיק, אבל עבור הילד זה עולם ומלואו.
ובכלל, לראות מדינה מבעד לעיניים של ילד זה מעניין לא פחות מלראות אותה מבעד לעיניים שלנו. מזרקה, גינה, פסל, עלה. כל הדברים שאנחנו מתעלמים מהם מרגשים אותו והאנרגיה מועברת אלינו. ובגדול. וכולם זוכים. אלו חוויות שכמבוגרים לעולם לא היינו חווים.
אז לא יצאנו למועדונים. אבל בגילנו, איזה מועדון ירצה אותנו.
