"טוב, די. אני רעבה. בא לי המבורגר עסיסי, מדיום רייר, בתוך לחמנייה שמנמנה עם שומשום, שמוגש יחד עם צ'יפס פריך ומלא קטשופ ומיונז", אני מכריזה בקול ענות חלושה, רגע לפני שמתחילה סדנה שכותרתה היא "מה כל כך גס במעי הגס". כבר יומיים וחצי שאני על צום מיצים, שזה אומר שכל התזונה שלי מסתכמת במיץ כתום וירוק שלוש פעמים ביום, וציר מרק לארוחת ערב.
אני מופתעת, גאה ולגמרי משתאה מהעובדה שהצלחתי להחזיק זמן רב כל כך בדיטוקס הזה, כי כשהציעו לי להתנסות בחוויה של צום מיצים, לא האמנתי שבאמת אחזיק מעמד מעבר לכמה שעות בודדות – והנה, החזקתי, אפילו יומיים וחצי שלמים. אבל אינף-איז-אינף, ובאופן רשמי, סופני ומוחלט הגעתי לנקודת השבירה שלי. המבורגר, מה רע בהמבורגר? עצרו הכול ותנו לי המבורגר, לפני שיהיה פה לא נעים!
חברותיי לריטריט הניקוי מצחקקות. "זהו? את כבר נשברת?", שואלת אותי בהתרסה אחת מהן. היא מבוגרת ממני בעשור וחצי, וניכר כי היא מחזיקה מעמד הרבה יותר טוב ממני. "כן", אני משיבה בחמיצות. "הגיעו מיצים עד נפש! אני זקוקה למזון, אבל למזון לא בריא כזה, שהוא טעים, ומספק, ושמנוני, ומגרה, ונוטף. זה כל מה שבא לי עכשיו! נראה לי שאבדוק אם יש פה 'וולט' בסביבה".
אופטימית, אני נכנסת לאפליקציה, אבל אין שום 'וולט' בטווח של 50 קילומטרים לפחות, והסביבה שאני נמצאת בה היא חוות בריאות בשם Yonik farm, שממוקמת בכפר הציורי Miliou, השוכן בלב הרי קפריסין. גם אם אהפוך את כל המקררים שנמצאים בחווה (ספרתי ארבעה), לא אמצא פה שום מזון שומני או מתועש. כן יש כאן צלחת פירות – שמשמשת בעיקר את עובדי החווה, עדשים מונבטות והרבה מאוד עלים ירוקים מכל מיני סוגים.
הגעתי לחוות הבריאות Yonik Farm כדי להתנסות בריטריט ניקוי רעלים, התחדשות הגוף וחיזוק מנטאלי, ואו-הו כמה חוזק מנטאלי הוכחתי לעצמי ביומיים וחצי הללו. אבל עכשיו, בנקודה זו בזמן, אני חוששת שנשברתי. אני בודקת אם מישהי נוספת מהקבוצה שותפה לנקודת השבירה שלי - ומגלה שלא, כולן כאן גיבורות שמחזיקות היטב מעמד, ואחת האמיצות אפילו עברה לצום של מים בלבד.
סדנת ההיכרות עם המעי הגס מתחילה, ומי שמעבירה אותה היא תמרה צוברי, מאמנת בריאות, שעוסקת כבר מעל 20 שנה בניקוי רעלים ובהתחדשות הגוף והנפש, דרך שלל שיטות טיפוליות כמו אירידולוגיה (שיטת אבחון ברפואה אלטרנטיבית), תזונה, צמחי מרפא, רפואת תדרים ועוד. צוברי מספרת לנו שבעיות בבלוטת התריס, לידות מרובות, בעיות במערכת הנשימה או פרוסטטה מוגדלת – כל אלו משפיעים לרעה על מערכת העיכול של האדם. היא מראה לנו מצגת על המעי הגס, ומסבירה שהמעי הגס הוא איבר חשוב ביותר, שמשפיע על מערכת החיסון שלנו ואפילו על היציבה.
ובכן, מסתבר שיש קשר בין עמוד השדרה, יציבות השדרה ומבנה המעי הגס, ושהאיבר הזה משפיע אפילו על המוח והחשיבה. תחזוקה נכונה של המעי הגס, אומרת תמרה, תהפוך אותנו לאנשים שמחים יותר ובריאים יותר, ואם אנחנו כבר סובלים או סובלות ממחלות, שווה לנו להתחיל לנקות את המעיים שלנו באופן קבוע.
לפי תמרה, גורמים כמו ישיבה מרובה מדי במהלך שעות היום, ישיבה בשירותים בתנוחה שאינה מותאמת למנח הגוף (ההמלצה שלה היא לחרבן עם שרפרף, כשהגב נשען קדימה), תזונה עתירה בגלוטן ובסוכר, מחסור בנוזלים או גורמים פרזיטים אחרים, מביאים למצב שלפחות שליש מהאוכלוסייה מתפנה רק באופן חלקי, כאשר אותה פסולת שלא יוצאת החוצה מהגוף שלנו, הופכת לסוג של שכבת פלאק, קצת כמו הפלאק הדנטלי שמצטבר מעל השיניים.
כששכבת הפלאק שבמעי לא מצליחה להתפנות החוצה, נוצרת שכבת ריקבון שהופכת למצע משגשג ודוחה של שלל גורמים מזהמים, דבר שגורר אחריו גם פגיעה בפלורת המעיים. ואם כל זה נשמע לכם כמו סיפורים מגעילים מהתחת, אתם צודקים. החדשות הטובות הן שישנה אפשרות לתקן את רוב המצבים, או לכל הפחות למזער נזקים, כשהדרך לריפוי, אומרת תמרה, עוברת בניקוי הגוף בעזרת צום וחוקנים מבוקרים.
הרופא היווני היפוקרטס קרא לצום הרפואי "סכין המנתחים של הטבע", וצום הוא אכן מנהג עתיק יומין, בעל סגולות מרפא שכל הזמן נחקרות. תהליך המטאבוליזם הנורמלי הוא תהליך של הוצאת הפסולת מהתאים, עם גמר השימוש בחומרים שבתוכם, ובנייה של תוכן התאים ממזון ומחמצן חדשים. אולם תהליכי המטאבוליזם הללו לא ערוכים להתמודד עם שלל הרעלים שמקיפים אותנו, שמתיישבים בתאים, משבשים את עבודתם ומביאים למחלות. תפקיד הצום הוא לערוך לגוף "דה-טוקסיפיקציה". כלומר, לעזור לו לנקות מעצמו כימיקליים טורדניים כמו חומרי הדברה במזון, צבעי מאכל, חומרים משמרים, הורמונים משומשים ועוד.
כדי שההרצאה לא תהיה עיונית יתר על המידה, תמרה מתבלת את דבריה גם בבדיחות. היא נזכרת למשל בפעם שבה חילקה בקליניקה שלה תעודת "המחרבן המצטיין", לאנשים שהקקי שלהם הראה כי מצבם הבריאותי השתפר, ומחזקת בידע כללי אזוטרי, כמו איך ברוסיה השתמשו פעם בחוקנים כדי לאזן אנשים שנכנסו להתקפים פסיכוטיים.
בסיום הסדנה, אני מבינה שה"קולד טרקי" שחוויתי קודם, אותם תסמיני גמילה מגלוטן, מסוכר, מחלב, מקפה, מג'אנק פוד ומכל מה שטעים וכיפי ושמח בעולם, התמוססו כמו קוביית סוכר בכוס תה חם. אני לא רעבה יותר, אני לא רעבה בכלל. רק לפני שעה עוד שקלתי לנוס מהחווה כל עוד נפשי בי ולהזמין המבורגר, ועכשיו אני שותה ציר של מרק ירקות שורש, והכול בסדר שוב. אני לומדת, לראשונה בחיי, שהתקפי רעב הם קצת כמו כאבי וסת - באים וחולפים כמו גלים. אם אני נושמת אליהם ומשתהה, או מעבירה את הזמן בסדנה או בטיפול (השהות בחווה כוללת הרבה מאוד טיפולים, סדנאות והרצאות), הרעב הזה נעלם. או כמו שחברתי סיגל אמרה: "אף אחת עוד לא מתה בגלל שהיא ויתרה על ארוחה". עם זאת, יש לציין כי לא באתי לפה כדי לרעוב, וגם לא כדי להזיק לעצמי, להפך. יש הבדל עצום בין הרעבה עצמית – שהיא הרסנית ופוגעת בבריאות הגוף והנפש, לבין צום, שהוא תחום בזמן, נעשה באופן הדרגתי ומפוקח, וכל מהותו היא הטבה עם הגוף וריפויו.
הכנה מקדימה
שבוע לפני שהגעתי ל-Yonik Farm, חוות הבריאות שהיא חלק ממתחם מלון ה-Wellness "היער הסודי", ותחת אותה בעלות של יוני כהנא, התבקשתי להתחיל להכין את גופי לחוויה. לצד בדיקת דם עדכנית – שאת ממצאיה היה עליי לשלוח לחווה, הומלץ לי להתחיל לשנות את תזונתי, כדי שה"דרופ" שיגיע במהלך הצום, יהיה כמה שפחות מטלטל. בין היתר, הומלץ לי להוריד בהדרגה את הגבינות ומוצרי החלב, ולהפסיק לחלוטין לצרוך חלב עד יומיים לפני ההגעה; להמעיט באכילת מזונות מן החי כמו בשר, ביצים, עוף ודגים; להיפטר מהבצקים, להעיף את הקמחים הלבנים, ואם כל זה לא מספיק, אז גם להגיד שלום למוצרי הגלוטן - חיטה, שיפון, כוסמין ושעורה, להפסיק עם השימורים והמזונות המעובדים, לצמצם את המתוקים (הצילו!), ולהעביר לפחות את היומיים האחרונים בתזונה של פירות, ירקות, נבטים ואצות.
"בושה", התרעמתי כשקיבלתי את חוברת ההכנה. "מדובר בגזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה". אבל בגלל שאני טיפוס הרפתקן או מזוכיסט – תלוי את מי שואלים, החלטתי שאני מתמסרת לתהליך, ומנסה.
את היום הראשון של השבוע שקדם לביקורי בחווה, התחלתי עם גיחה אופטימית לירקן הקרוב. רכשתי את כל הירקות והפירות שאני אוהבת (תודה לאלים על קיווי, עגבניות ותפוחים), והתחלתי לחפש מתכונים מעניינים לסלטים ולשייקים בריאים. החזקתי כך מעמד בדיוק יום וחצי, כי ביום שני בערב כבר נשברתי. "מתוק! את חייבת משהו מתוק!", הדהד השטן הרעב שבראשי. "פאק איט", אמרתי, וקפצתי לקיוסק. ירדתי על שוקולד מרמלדה עם תות, שזה אולי אחד השוקולדים הכי רעילים שיש, וחיסלתי אותו בשנייה. הסוכר הלבן, צבעי המאכל ותוספות הטעם הסינתטיות סיממו אותי מבפנים. שלווה נעימה אחזה בי. מוחי המעורפל צף לו, מעורסל בתוך שמיכת צמר גפן רכה. הנרקומנית של המתוקים קיבלה את המנה.
למחרת הנפילה, זקפתי גב והחלטתי שאני לא בוכה על סוכר שנשפך, וממשיכה קדימה עם התהליך, "כי התחלתי ולכן אסיים". כמה שעות מאוחר יותר, ניגשתי חוששת לפסיכולוג שלי. "אבל מה יקרה אם אהיה רעבה נורא בחווה?", והודיתי שאני מפחדת. תהיתי שמא עשיתי טעות נוראה שלקחתי על עצמי את המשימה העיתונאית המשוגעת הזאת. הוא הציע שאעשה רק מה שמתאים לי, הצעה שפוגגה מעט את חששותיי, ועזרה לי להחזיק מעמד עם התפריט הפירותני. לא נרשמו נפילות ג'אנקיות נוספות בדמות שוקולדים רווי סוכר באמצע הלילה, עד שהגעתי לשדה.
בשדה התעופה של לרנקה בקפריסין, החלטתי שאני מתפנקת על קפוצ'ינו וחתיכת עוגה. זאת הייתה שעת צוהריים והייתי רעבה מאוד אחרי טיסת בוקר מוקדמת, ולא מצאתי טעם להיאבק ברעב. לא ידעתי אז שזאת תהיה הפעם האחרונה שאני שותה קפה עם חלב. הנשים שהתאספו לידי, וחיכו להסעה לחווה, פתחו עליי את עיניהן. "מה? את שותה קפה? אבל אמרו בלי קפה". "אני עיתונאית", אמרתי. "באתי כדי לחוות. אני לא מחויבת באמת להפסיק לשתות".
להתראות קפה, שלום מיץ ירוק
יגאל קוטין הוא המנטור של החווה, והאדם שכותב לכל אחד מהמגיעים את תוכנית התזונה שהכי מתאימה לו. בהכשרתו הוא נטורופת מוסמך, הרבליסט קליני ומטפל ברפואה סינית. הוא אסף אותנו מהשדה, כשבדיוק אחזתי בכוס הקפה. תהיתי אם הוא שופט אותי לרעה על ההתמכרות שלי, אבל יגאל לא אמר מילה. הוא חייך אליי ברכות, ובירך אותי לשלום. נכנסו לוואן ושמנו פעמנו לעבר חוות הבריאות.
אחרי נסיעה של שעתיים מלרנקה, במרכזו של יער עבות ובקצה של שביל עפר מתפתל, התגלתה לה חוות הבריאות Yonik. מדובר במבנה צחור ורחב ידיים, שמתמזג בטבעיות עם הנופים שמסביבו. בכניסה לחווה נמצאת בריכה מפנקת, ומאחוריה שוכנים ג'קוזי מפתה מעץ טבעי וחמים, לצד אמבטיית קרח צלולה. בפנים החווה יש עמדה מזמינה להכנת תה צמחים, ולידה סלון מעוצב עם ספות רכות, ומדפי עץ אלון ועליהם עשרות ספרים שאוצרים בתוכם את סודות הגוף והנפש. ראיתי שם ספרים עבי כרס על צמחי מרפא ותזונה טבעית, לצד ספרונים על נושאים כמו מדיטציה, יוגה, ושיטות לריפוי ומניעת מחלות.
אני והנבחרת שהגיעה עמי, שכללה עוד שש נשים ושני גברים, הוזמנו לפתוח את הריטריט עם שייק ירוק מרענן. התיישבנו בחצר האחורית של החווה ושוחחנו, כשלפתע צליל עז של ירייה פילח את האוויר. פאק! בשנייה קלטתי איך הגוף של כולנו נדרך. זה עתה עזבנו אזור מלחמה, איך ייתכן שהמלחמה רודפת אחרינו עד לקפריסין השלווה? מה, עד לפה הגיעו החות'ים?
מיכל אומן, שהיא מורה ליוגה, ארומתרפיסטית ורפלקסולוגית בכירה, אשר נמנית עם צוות המטפלות שבחווה, בלמה מיד את הבהלה. היא סיפרה לנו שבימי ראשון מותר לצוד בשטח היער, ושקולות הירי שאנחנו שומעות הן יריות הציידים הקפריסאים, שמגיעים במיוחד לפה כדי לצוד יונים. איזה מוזרים.
אחרי השייק מיכל העבירה לנו שיעור יוגה, ואחריו התקיימה סדנת נשימות עם יגאל קוטין. יגאל הרגיע את חששותינו, והבהיר שבמהלך צום המיצים, שיתחיל כבר מחר על הבוקר, נעבור בדיקות ואבחונים, ושיש מסביבנו צוות מטפלות שלם, שכל תפקידו הוא לעזור לנו לעבור את הצום בצורה התומכת והנינוחה ביותר. הוא חילק לכל אחד ואחת מאיתנו ערכת ניקוי, שכללה צמחי מרפא ותוספים כמו אבקת מגנזיום, שתפקידה לעזור בהרפיית השרירים של מערכת העיכול ומערכת כלי הדם, ותערובת דיטוקס שמושתתת על צמחים כמו ארטישוק, גדילן, שן ארי ורוזמרין, ואמורה לייעל את תהליכי הניקוי הטבעיים של הכבד והלימפה.
איך נראתה שגרת הצום בחווה? הימים התחילו בשש בבוקר, עם טיול רגלי לנחל הקרוב והפסטורלי. אחר כך התקיים שיעור יוגה עם מיכל אומן, שבהמשך גם העניקה לנו טיפולי רפלקסולוגיה מרגיעים. בשעה תשע מדי יום התקיים מפגש בוקר עם יגאל, ואחריו הוגשה לנו אחר כבוד, ארוחת הבוקר המפוארת - אותם שני מיצים, ירוק וכתום, שיכולנו לערבב ביחד או לשתות לחוד, ואליהם ניתן להוסיף תבליני סופר-פוד כמו כורכום, כלורופיל - שהוא החלק הפעיל בעלים הירוקים, אבקת אסאי ועד.
אחרי הארוחה בדרך כלל יש זמן חופשי, שאפשר להשתמש בו כדי לרבוץ בבריכה, בסאונה או בקריאת ספרים בחצר, או בהנאה מהפסיליטיז של מלון "היער הסודי" הסמוך. בשעות אחר הצהריים נערכה מדי יום טבילה מונחית באמבטיית הקרח שבחווה, ואחריה נהנו מטיפולים כמו עיסוי רקמות עמוק ורפלקסולוגיה. בערבים יש הרצאות מתחלפות על תזונה ובריאות, וסדנאות העשרה מפנקות.
את יומי האחרון בחווה פתחתי עם שייק פירות יער עשיר, ששבר את צום המיצים והכניס לגופי סיבים, לראשונה מזה ארבעה ימים. יגאל נפרד ממני לשלום, לא לפני שהוא הגיש לי הצעה לתפריט תזונתי, שאותו הוא תפר במיוחד בשבילי. יגאל ייעץ לי להיפטר מהחלב ומהגלוטן, ולעבור לתפריט שמורכב מ-85% ירקות ופירות, עליהם להוסיף שומן מהחי עם עדיפות לאורגני, ולהסתפק בפחמימה אחת ביום.
בטרמינל של לרנקה, ניצב כמגדלור מפתה שלט של "בורגר קינג", והאיר באור ניאון צהבהב את דרכי אל העבר. בשנייה חשתי איך לורי של פעם מתעוררת, זאת שנכנעת בקלות לריח השומני של ארוחת וופר מוגדלת. הפיתוי הישן ריחף באוויר, והמאבק היה אמיתי. אלא שהפעם - משהו בתוכי, שהתחזק והתעצב במהלך השהות המאתגרת בחווה, עמד איתן מול הפתיינות הקלורית. הפניתי את הגב לשלט וניגשתי לאחד מבתי הקפה הסמוכים. רכשתי סלט סופר-פוד עם קינואה, ויתרתי על קפה, ולקחתי שלוק מבקבוק המים שהגעתי איתו.
שבוע וחצי עברו מאז שנחתי בישראל, ואפשר לומר שאני עדיין תחת ההשפעה. אני ב"אפטר-גלואו" של הניקוי. לא הכנסתי לגופי שוקולד תות יותר, גם לא חלב פרה, לא רוגלך ולא לחמנייה. אני חשה קלילה מאי פעם, אין לי צניחות של עייפות במהלך היום, ואני חיונית וערנית מתמיד. "עשית משהו חדש?", שאל אותי השבוע קולגה מהעבודה. "את נראית זוהרת". "הייתי בניקוי מיצים, וזה עובד החרא הזה".
כמה זה יעלה לכם?
שהייה של 7 ימים מלאים בחוות יוניק תעלה לכם החל מ-1,230 יורו, לא כולל טיסות מאורגנות לפאפוס בעלות של 250 יורו הלוך-חזור.
