סוסים. זה מה שהעיניים שלי חיפשו בהתחלה. סוסים יפים משלל זנים, גדלים וצבעים. חלקם דוהרים בשטח, אחרים במנוחה, מנשנשים עשב לארוחת צהריים. אי אפשר להאשים אותי. מה עוד אני אמורה לחפש כשאומרים לי "ביקור באורווה"? אבל באורוות של פרדס חנה, מתברר, כבר אין סוסים. יש אמנים שמוכרים את היצירות שלהם, יש שפע של מקומות שווים לאכול, יש אווירה שלווה ורגועה שמצליחה להשכיח ממך לכמה רגעים את המלחמה שמתחוללת שם בחוץ. אבל סוסים אין.
ברוכים הבאים לאורוות האמנים של פרדס חנה. המתחם יוצא הדופן הזה יצא לדרך לפני כשבע שנים. קבוצת אמנים מקומית החליטה להפוך את אורוות הסוסים המעופשות שהיו שם, שריד לבית הספר החקלאי שהוקם במאה הקודמת, למרכז בילוי ייחודי. הם שיפצו את החלל מבלי לפגוע באותנטיות ומילאו אותו בחנויות, מסעדות ובתי קפה. זה נשמע כמו קניון אבל זה לא, בעיקר כי החנויות כאן הן מזן אחר לגמרי. אין רשתות אופנה, ג'אנק פוד, ג'ימבורי לילדים וסופרמרקט בקומה התחתונה. גם אין מבצעים, תאורה מלאכותית מעיקה ושלטי קידום מכירות לבלאק פריידי. אפילו על השומר בכניסה שמפשפש בתיק ויתרו פה. זוהי פרדס חנה במלוא תפארתה, העיר שלקחה את הרוחניקיות ותרבות הניו אייג' צעד אחד קדימה, מקום מפלטם של הייטקיסטים בדימוס שמאסו בערים הגדולות, פלופים שראו את האור וחובבי דיג', יוגה רגישה ומערכות יחסים פתוחות. אפשר לצחוק על זה אבל יותר קל להצטרף.
ואם לא להצטרף אז לפחות לבקר.
קפה, תה וקלפי טארוט
את הבוקר שלי אני פותחת בקפה הצבי, בית הקפה הראשון שהוקם במתחם. לפני כארבע שנים הבעלים, יניב ויימן, צירף לכוחותיו את אחיו, ניר ויימן, לשעבר השף של "מל ומישל", האיטלקית הקטנה והתל אביבית שסגרה את שעריה אחרי 13 שנות פעילות. זה בית קפה רחב ונעים, עם אפשרויות ישיבה בפנים ובחוץ. בבקרים תקבלו כריכים, סלטים, שקשוקה והצעות נוספות לארוחת בוקר הגונה. החל משעות הצהריים מופעל תפריט בסגנון איטלקי.
ויימן מספר שהוא מבשל מאז שהוא זוכר את עצמו. "אני לא יודע לעשות משהו אחר", הוא אומר וכשהאוכל מגיע לשולחן, אני חושבת ביני לבין עצמי שהוא לא צריך לעשות שום דבר אחר. על השולחן נחתו שפע צלחות עמוסות כל טוב: חומוס עדשים, טחינה, שקשוקה, מטבלים, מאפים ולחם מחמצת חם. הכול טרי, צבעוני וטעים. דרך נפלאה להתחיל את היום.
אחרי הספתח הזה ועל בטן מלאה אני פונה להתחיל את השוטטות במתחם. החנות הראשונה היא Camellia שמציעה מגוון עצום של חליטות תה. הבעלים, דורית דן, היא נטורפתית ומומחית לתזונה בריאה. במשך שנים תפעלה קייטרינג טבעוני מתוך רצון להנגיש אוכל בריא. "עשיתי אירועים ממש גדולים, כנסים ופסטיבלים של אלפיים איש. בקורונה, כל האירועים שלי התבטלו והבנתי שאני צריכה לחשב מסלול מחדש", היא מספרת, "הגיתי את הרעיון של יצירת חליטות טעימות כשבכל תערובת יש סממן בריאותי: יש חליטה לכאבי בטן, לנפיחות, להרגעה, לדרכי השתן, לאיזון הורמונלי, לשינה טובה... להכול. בהתחלה הצטרפתי למישהי בחנות ושמתי מדף אחד עם כמה חליטות קטנות. אחרי המדף הגיע מדף נוסף ואחר כך קיר שלם. בהמשך כבר הוצאתי דוכן החוצה ולפני כשנתיים פתחתי חנות משל עצמי".
לצד החליטות, היא מייבאת תה מכל העולם, קוסמטיקה טבעית מצמחים, שמנים אתריים וכלים שמחמיאים לתה. אחרי שלגמתי תה מכוס מעוצבת והרגשתי בריטית לכמה דקות, אני ממשיכה לחנות הבאה. Cosmic house היא חנות לכלים רוחניים עם מגוון עצום של קטורות מכל העולם, שמנים, נרות, קריסטלים ובעיקר קלפי פתיחה וטארוט. בחנות יש למעלה ממאה עשרים ערכות של קלפים שונים.
הבעלים, יעל פרנס, אישה צבעונית ואנרגטית, מספרת שהיא משתמשת בתובנות מהקלפים גם בחייה הפרטיים: "כל שאלה שיש לי אני שואלת את הקלפים. למשל, לפני כמה חודשים בן זוגי התלבט האם לעזוב את העבודה שלו באינטל אחרי 19 שנה. אמרתי לו 'יאללה, בוא נשאל את הקלפים מה באופק'. עשינו פתיחה והקלפים אמרו 'לך על זה בלב שקט'. הוא לא מיהר לעזוב. כל כמה ימים פתחנו שוב והתשובה הייתה זהה: 'עוף על זה'. בסוף הוא עזב".
נו, והקלפים צדקו?
"זה עדיין חדש אבל אפשר לומר שכן. התחילו לקרות מלא דברים מהממים ונפתחו הזדמנויות".
היא ילידת הולנד שעלתה לארץ מאירלנד. שם היא עבדה במטבחים. כשהגיעה ארצה הבינה שהעבודה בתחום המסעדנות בישראל קשה ולא מאוד מתגמלת ופרשה: "האנגלית שלי הרי מצוינת אז עברתי להייטק. הייתי שם שנים עד שבגיל 40 החלטתי שאני לא יכולה יותר, הרגשתי איך לאט לאט הנשמה שלי נוטשת את הגוף, אז עזבתי. אחרי כמה שנים הגיעה ההזדמנות פה באורוות. פחדתי לקחת אותה אבל הקלפים אמרו כן אז הלכתי על זה".
רגע לפני שאני ממשיכה לחנות הבאה, יעל עושה לי פתיחה זריזה בקלפים. אני שולפת קלף ושומעת שהתחלה חדשה צפויה להגיע בקרוב. מה שתגידי.
נשים, נשים, שק של ריגושים
מטבע הדברים, מתחם אורוות האמנים פחות מתאים לילדים, בעיקר כי אין להם יותר מדי מה לעשות שם. עבור מבוגרים, לעומת זאת, הוא יעד קלאסי לבילוי יומי ובעיניי הוא בעיקר אחלה יעד לנשים, הודות לאווירה הבטוחה ולחנויות הייחודיות להן. אחת כזו היא החנות של הדס מור, מותג ישראלי מקומי של הלבשה תחתונה ובגדי ים. כל הפריטים בחנות מיוצרים מחומרים טבעיים בסטודיו ביתי, בלי גומי חותך שמשאיר סימן ובלי ברזלים.
"אני מייצרת בגדים שמהווים את השכבה הראשונה שפוגשת את העור שלנו", מספרת מור, "הרעיון הוא להיות מוחזקת, להרגיש יפה, זקופה וסקסית אבל לא להיות שפוטה של תכתיבי אופנה ולא להרגיש כבר בחנייה של הבית שאת חייבת להוריד את החזייה. יש פה גזרות של חזיות שמתאימות לחזה מקאפ A עד קאפ E, תלוי בדגם ואני שואפת להתרחב במידות ולתת מענה גם לנשים עם חזה גדול מאוד. יש גם בגדי ים ממוחזרים שזה שוס: אוספים רשתות דייג ופסולת מהים וממחזירים את זה ללייקרה באיכות מאוד גדולה. גולת הכותרת שלנו היא קולקציה של עור שני, שהרעיון הוא שאת ממש שוכחת שזה עלייך כי זה רך ונוח וכל כך נעים על הגוף".
"כשהתחלתי, לא הייתי בטוחה בעצמי. היום אני גאה לומר שאני עדה למהפכה מהממת. זה קצת כמו בסופר שהתחלנו לקרוא רכיבים ולשים לב מה נכנס לנו לגוף. אני מתחילה לראות פה נשים שלא מתפשרות ונערות, שזורקות לפח את הברזלים והריפודים ופתאום נוח להן והן לא מאמינות שזה גם נראה יפה. בחנות יש הווי מאוד מפרגן, עם אהבה גדולה לגוף הנשי, בלי תכתיבים של 60-90-60. נכנסות לפה נשים מכל הגילים ובכל הגדלים".
היא גדלה בפריז וכנערה נהגה לאסוף באדיקות תחרות עתיקות, כפפות, סיכות ספרדיות וכל מיני דברים ישנים: "כל יום הסתובבתי בשווקי פשפשים ואספתי פיסות היסטוריה, כאילו זה עולם הולך ונעלם. אני זוכרת שאימא שלי נורא דאגה מזה, היא הייתה אומרת לי 'בואי לחנות לקנות משהו מחדש' ואני התעקשתי להסתובב עם כל מיני דברים מתפוררים. המותג הזה נולד מתוך אהבה גדולה לזמנים עתיקים יותר, לתקופה של החייטים, לרומנטיקה, לטבע נשי ולפרחים".
חנות נוספת שמהווה מוקד עלייה לרגל לנשים היא Blue Velvet, חנות בגדי וינטג' יד שנייה. הבעלים, בר, פתחה אותה לפני כארבע שנים במושב מאור ועברה לאורוות לפני מספר חודשים. בחנות שפע פרטי לבוש שבר מלקטת ממדינות אירופה.
"רוב הבגדים הם מאיטליה ומהולנד ויש גם קצת מספרד. אחת לכמה חודשים אני טסה לשבוע ליקוטים מרוכז ושולחת לארץ דרך הים 500-400 קילו של בגדים. הרבה נשים נכנסות לחנות ושואלות אותי אם אלה בגדים חדשים בסגנון וינטג' או שזה יד שנייה? זה גם וגם. אין כאן יד שנייה מזארה".
איך את בוחרת מה להביא?
"הכול זה סגנוני האישי, מה שאני אוהבת. אני בן אדם מאוד צבעוני אבל זה לא וינטג' ליצני ומוגזם אלא וינטג' כיפי שיש לו קצת חוצפה. כשנשים נכנסות הן לפעמים נלחצות קצת בהתחלה ופתאום הן יוצאות עם איזה פריט שהן חשבו שהן לא יקנו בחיים וזה ממש מרומם את הנפש. בכלל, להתעסק עם אופנת נשים זה מושלם".
ומה עם גברים?
"הבאתי קצת בגדי גברים והכול נחטף מאוד מהר. לא ציפיתי לזה. נראה".
מתנות לאנשים שיש להם הכול
אז מותגי אופנה מוכרים אין פה וגם לא חנות ייעודית לכלי בית. אז מה בכל זאת תוכלו למצוא באורוות האמנים, ובשפע? מתנות. יש כאן המון אפשרויות למתנות אבל לא מתנות גנריות כמו סט מצעים שקונים בקניון עם פתק החלפה אלא מתנות מקוריות, אישיות, כאלה שהושקעה מחשבה בבחירתן. ב"פעמוני ירושלים" של עופר רובין, אמן מראש פינה, מצאתי 25 סוגים של פעמוני רוח שמפיקים צלילים מדהימים בסולמות שונים. לצדם יש מוביילים שובי-לב מקריסטלים ומגוון עבודות יפהפיות מעץ עם אלמנטים יהודיים כמו מגן דוד.
בחנות של הצורפת ציפורה אוריה גיליתי שפע תכשיטים עבודת יד, ממטבעות וצמידים ועד קולקציה מקסימה של תליונים עם סמלים עבריים קדומים. "זה לענוד משהו עם ערך נוסף, מעבר לאסתטיקה", אומרת אוריה. "יש המון חיילים שבני משפחה קנו להם את התליון, כי הם הרגישו שזה נותן להם כוח".
ב-DO-MO, החנות של מייקו, ילידת טוקיו שעשתה עלייה אחרי שנישאה לישראלי, יש מגוון מפתה של חלוקי קימונו, עבודות יד של אוריגמי, תכשיטים ועבודות קליגרפיה. לדבריה, הרבה ישראלים מתחברים לבגד היפני המסורתי. "קימונו ארוך קצת קשה ללבוש אז אנשים מעדיפים לקנות את הקצר". המחיר, אגב, לקימונו קצר הוא 300-200 שקלים.
ב"אור האותיות", אחת החנויות המעניינות ביותר במתחם, יש המון מהדבר האהוב עליי בעולם: מילים. הבעלים, יאיר סוויסה, איש מרתק עם עיניים טובות, הוא סופר סת"ם שכותב שלל משפטי העצמה על קלף באמצעות דיו ייעודי. "לאותיות יש כוח רוחני, גם בצורה שלהן, גם באות עצמה וגם במספר שלה", הוא מסביר. "היא בעצם פועמת את הכוח שלה ואת התדר שלה במרחב שבו היא נמצאת. ניסיתי לחשוב איך להביא את האור לבתים של אנשים מתוך הכתבים ומתוך הלמידה והעמקה בנושא של האותיות, והתחלתי לקחת מילים ולשים אותם במסגרת. ככה זה התחיל".
מאיפה המשפטים שהגיעו בחנות?
"הכל מא' עד ת' בהשראת רבי נחמן מברסלב. יחד עם זאת, יש כמובן דברים שמגיעים מחוכמת ההמונים. אנשים אומרים לי 'וואי, תראה איזה משפט יפה'. לפעמים אני עושה איזה עיבוד למשהו שמישהו אמר, משנה פה, משנה שם".
אפשר להזמין איזה משפט שרוצים?
"רק דברים חיוביים. אני לא אסכים לכתוב משהו שלילי. לא מזמן מישהי ביקשה שאכתוב איזה שיר ואז קראתי אותו והוא כולו מדכא אז סירבתי. האותיות האלה חיות ופועמות במרחב, אז אם כתוב צמד המילים "לא יפה', הוא שם, גם אם התכוונת ההיפך. אז אני משתדל כל הזמן לכוון ולסדר את הטקסט שהוא יהיה כמו שטיפת מוח חיובית. הנה לדוגמה, השיר 'בדד' של זוהר ארגוב, עשינו לו גיור: 'עם עתיד עם תקווה עם חלום'".
ואם החנות של סוויסה היא החנות הכי מעניינת, החנות של יערית בוקנט, היא חד משמעית החנות הכי יפה. אם אתם בסביבה, קחו עצה מחברה: אל תדלגו עליה.
את כל מה שתראו בחנות בוקנט פיסלה, ציירה, תפרה ורקמה בעצמה. היא מכנה את עצמה "מלכת הצבעים" ומבט אחד בחלל מבהיר שהכינוי מוצדק. על השולחן פסלים בדמות מתוקים, כולם מחמר פולימרי. על הקיר פזורות צלחות צבעוניות יפהפיות, כל אחת מעוטרת בדמות מפורסמת אחרת, בסגנון פופ-ארט או בסגנון ריאליסטי. יש גם תכשיטים צבעוניים וחולצות תחת המותג שלה "לבושה כרצוני".
"המותג הזה נולד כי פעם איזה גבר חשב שהוא יכול לומר לי מה ללבוש, אז שחררתי אותו וכרגע הוא צרה של מישהי אחרת (צוחקת)".
איפה למדת ליצור את כל היופי הזה?
"אני אוטודידקטית, לימדתי את עצמי. אני נוגעת בחומר ורואה לאן אני יכולה לעוף איתו ומה לעשות שאחרים לא עשו".
ולסיום: סקס ושוקולד
אחרי הביקור הנפלא בחנות של יערית, אני מתפנה לארוחת צהריים בקמדו, מסעדת ראמן בניצוחו של השף היפני סאסאן. בתפריט שלושה סוגים של ראמן ומנות נוספות כמו ספרינג רול, באן שניצל טופו וגיוזה. ביקור חובה לחובבי המטבח היפני.
משם אני מגיעה לחנות של אילה גון, "הבית לתשוקה, עונג ומיניות". כן, הבנתם נכון, זו חנות סקס ויש בה מה שיש בדרך כלל בחנויות סקס: שלל אביזרי מין לכל התנוחות, ההעדפות והנטיות. ובכל זאת, זו חנות קצת אחרת.
"קודם כל, העיצוב פה אחר. אין פה שימוש במיניות של אישה בשביל למכור דברים, כי הגיע זמן לכבד את המיניות שלנו", אומרת גון. "שנית, אני יועצת מינית וזוגית. לא רוצה להיות שחצנית, אבל עצם העובדה שיושבת כאן אשת מקצוע כמוכרת, משנה את כל החוויה. בחודש הראשון לפתיחה הגיעו אליי זוג בני דתיים, חמודים בני 30 ואמרו לי 'אנחנו עצלנים, תמצאי לנו איזה צעצוע'. שאלתי אותם כמה ילדים יש להם והם ענו 'ארבעה'. שאלתי על שעות שינה והם ענו: 'כמעט אין לנו' אז אמרתי להם 'קודם כל תסדרו שעות שינה נורמליות ואז תבואו, כי אחרת הצעצוע שאני אמליץ עליו יהיה קבור ב'מגירת אשמה', ומדי פעם תיזכרו 'שיט, אנחנו לא עושים עם זה כלום!'. קודם תסדרו לכם קצת זמן פנוי ואז יהיה מקום לאביזרים. זה ההבדל בין מוכרת ליועצת".
בחנות מתקיימים גם סיורים פרטיים. כלומר, אפשר להשכיר את החלל לשעה ולקבל בארבע עיניים ייעוץ מעמיק והסבר על כל הצעצועים ועל מיניות באופן כללי. המחיר, למקרה שתהיתם, הוא 250 שקלים לזוג ומאה שקלים לכל אדם נוסף.
את ביקורי באורוות האמנים אני מסיימת ב"שוקוללה", חנות שוקולד בעבודת יד. הבעלים, לטיסיה, עלתה ארצה יחד עם בעלה מצרפת, אבל את השוקולד הם דווקא למדו להכין בארץ.
"לא ידענו מילה בעברית ובהתחלה לא ממש הבנו את הלקוחות", היא נזכרת. "אנשים בצרפת ואנשים בישראל לא אוהבים את אותם דברים. התחלנו עם הדברים הבסיסיים, שוקולדים חלביים, בלי לדעת שבפרדס חנה יש הרבה טבעוניים. אנשים היו נכנסים ושואלים 'יש טבעוני?' ואני לא הכרתי את המילה. יום אחד נכנסתי לשכן שלי ושאלתי אותו למה כולם מבקשים ממני שוקולד צבעוני, למה צריך צבע בשוקולד?! הוא הסביר לי שהם רוצים טבעוני, לא צבעוני. היום יש לנו גם אפשרויות טבעוניות כי חשוב לנו שאנשים יקבלו בדיוק את מה שהם רוצים".
מתחם אורוות האמנים פתוח בימים שלישי - חמישי בשעות 18:00-10:00, ובימי שישי בין השעות 15:00-10:00.
פורסם לראשונה: 01:57, 06.12.24
