כשמורן (שם בדוי) הייתה בכיתה ח', היא התחפשה בפורים לבוב הבנאי. כמו כל הילדים, גם היא הגיעה נרגשת לבית הספר, עם התחפושת הנבחרת ומשלוח מנות. אבל אז ניגש אליה אחד הילדים, בחן את התחפושת שלה מכף רגל ועד ראש וזרק ברשעות: "אה, התחפשת לבוב הבנאי? נו, זה מסתדר עם השפם. יושב עלייך בול!". בבת אחת ההתרגשות והשמחה התחלפו באכזבה ובעלבון. מורן נטשה מיד את הכיתה. היא הצליחה להחזיק את הדמעות עד שהגיעה הביתה, אבל אז הסכר נפרץ. בוכה בהיסטריה, היא התקשרה לאמא שלה.
"בקושי הצלחתי לדבר, רק בכיתי. אמא שלי לא הבינה עד הסוף מה קרה, אבל הבינה מספיק כדי לעזוב מיד את העבודה ולבוא מהר הביתה. בבית סיפרתי לה, ובשנייה שסיימתי לספר, היא הרימה את התיק שלה, הצביעה על דלת הכניסה ואמרה לי: 'בואי, הולכים'. נכנסנו לאוטו, נסענו לחברה הקוסמטיקאית שלה והיא עשתה לי שעווה בכל הפנים. שבוע אחר כך התחלתי להסיר שיער בלייזר בכל הגוף. אימא שלי שעירה בעצמה, וכילדה היא סבלה מהצקות והיה לה ברור שברגע שזה יגיע לבנות שלה, היא תעשה משהו. היא שילמה הון תועפות על הטיפולים שלי, כי כל הסיפור של לייזר היה אז בראשית דרכו".
למעלה משני עשורים חלפו מאז הפורים ההוא. מורן כבר בת 32 אבל מודה עד היום לאמא שלה על ההחלטה ההיא, וגם מבטיחה להמשיך את המסורת: "אני מאוד רגישה לנושא, ואני לא אתן שיצחקו על הבת שלי. יכול להיות שמישהי שלא חוותה על זה על בשרה ופתאום יוצאת לה ילדה שעירה לא תתנהל באותה רגישות, כי אין לה מושג מה זה אומר באמת".
"המטופלת הכי צעירה: בת 5"
אחת שיש לה מושג מה זה אומר באמת היא אורנה פלנסיה, הבעלים של "עורגני", מכון להסרת שיער בכפר סבא המונה שני סניפים. פלנסיה פתחה את העסק שלה לפני 16 שנה, וייעדה אותו לנשים בוגרות שמעוניינות להסיר שיער מגופן. שום דבר לא הכין אותה לרגע שבו נכדתה, ילדה בת עשר, תהפוך ללקוחה שלה.
"היא הייתה ילדה שעירה מאוד. בקיץ היא הסתובבה אך ורק עם מכנסיים ארוכים כי היא התביישה. ניסיתי להסיר לה את השיער בשעווה אבל כאב לה מאוד, ועם גילוח בכלל לא רצינו להתחיל. באיזשהו שלב החלטתי לנסות את מכשירי הלייזר עליה. מהר מאוד הגענו לתוצאות מאוד יפות".
התוצאות המספקות אצל הנכדה היו אות הפתיחה להתמחות החדשה של העסק: הסרת שיער בלייזר מגופן של ילדות קטנות, כאלה שטרם הגיעו לגיל ההתבגרות.
"כשנכנסנו לנישה הזו, לקחנו ליווי של אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש כדי להבין טוב יותר את ההיבט הרגשי של שיעור והסרת שיער אצל ילדים. לפני שיצאנו לדרך הפסיכולוגיות העבירו אותנו הכשרה, ועד היום אנחנו נעזרים בשירותיהן מפעם לפעם".
אילו ילדות מגיעות אליכם?
"מגיעות ילדות שעוברות הצקות בבית הספר, וילדים הם... איך לומר? עם לא סלחן. הן לא מסתובבות בקיץ עם בגדים קצרים והן לא הולכות לים או לבריכה. יש ילדות בנות שמונה שבבתי ספר, בשירותים, מורטות שיער מהידיים זו לזו עם מסקינטייפ. יש ילדות שמנסות לגלח את כל הגוף בסתר. הגיעו לכאן ילדות עם שריטות בגב אחרי שניסו לגלח לעצמן את הגב. פעם אחת הגיעה אמא שתפסה את הבת שלה מגלחת לעצמה את השפם. יש פיק של ילדות שמגיעות לפני כיתה א', כי ההורים רוצים למנוע מהן חוויה משפילה בבית הספר. המטופלת הכי צעירה שלי הייתה ילדה בת חמש שצחקו עליה בגן.
הילדות מגיעות מכל הארץ, מרמת הגולן ועד באר שבע, ומכל המגזרים, גם הערבי והדתי. נערות דתיות הולכות עם חצאיות, אז לרוב הן מורידות שיער בחצי הרגל התחתונה. הן נישאות בגיל צעיר יחסית והן רוצות להיות נקיות משערות בחתונה, והתהליך לוקח כמה שנים. מדי פעם מגיעים גם נערים בתחילת גיל ההתבגרות, שסובלים משיעור יתר ורוצים להסיר אותו".
זה לא מסוכן להסיר שיער בלייזר לילדות כל כך קטנות?
"זו שאלה מאוד פופולרית, והיא לרוב השאלה הראשונה שהורים שואלים. הם חוששים שהלייזר פוגע בתא או במערכות ההורמונליות. הוא לא. מדובר בקרינה בלתי מייננת, וכל המכשירים עברו מכון תקנים ואישורים של ה-FDA (מנהל המזון והתרופות האמריקני). נראה לך שהייתי עושה משהו שעלול לסכן את הנכדה שלי?"
לייזר לא מסיר שיער לצמיתות, בוודאי שלא בגיל כל כך צעיר.
"זה נכון. אצל מבוגרים אין דבר כזה 'לצמיתות', ועל אחת כמה וכמה אצל ילדים. הילדות האלה בשלבי צמיחה והן עדיין מייצרות זקיקי שערה, אבל צריך להבין שהאלטרנטיבה היא גילוח שבו השיער צומח מהר מאוד או שעווה, שזה טיפול כואב. לייזר הוא הפתרון האידיאלי. זה לא אומר שהילדות האלה לא יצטרכו עוד להוריד שיער לעולם. הן יצטרכו ועוד איך וההורים יודעים את זה היטב, אבל כרגע, נקודתית, אנחנו נותנים להן פתרון שמאפשר להן לא להסתיר את הגוף שלהן. כמה זמן זה יחזיק? כל ילדה תגיע לתוצאה אחרת. זה תלוי בגיל, בשאלה אם היא כבר קיבלה מחזור, בגון העור ובכמות השיער".
בניגוד לטיפולי לייזר אצל נשים בוגרות, ילדה שמגיעה לטיפול עוברת אבחון התאמה כדי לוודא שהיא בשלה לתהליך.
"לא רק הגיל קובע. יכולה להיות ילדה בת 12 שבכלל לא בשלה לזה, וילדה בת שש עם ביטחון עצמי, שיודעת לומר בצורה מאוד משכנעת שהיא הגיעה כדי להוריד את השיער מהגוף כי הוא מפריע לה. הן עוברות אבחון דרך שאלון על ידי יועצות שעברו הכשרה מתאימה. אחרי האבחון מסבירים מה זה לייזר ובמה כרוך הטיפול ועושים הדגמה. רק אחרי שאנחנו מוודאים בשלות, ושזה באמת מציק לילדה ולא להורים שלה, אנחנו מתאימים סדרת טיפולים. אם זה מגיע מההורים והילדה לא באמת רוצה אז אנחנו לא מתקדמים".
היו מקרים כאלה?
"מלא. היו המון מקרים שבהם אמרתי: 'אני לא מטפלת בילדה הזו'. הסרת שיער לילדות לא מגיעה מההיבט של ביוטי אלא מההיבט הרגשי. נכנסה אליי למשרד אמא לילדה בת 13 שהספיקה לעבור כבר חמישה טיפולים, ואמרה לי: 'אתם הצלתם לי את הילדה. שילמתי הון לפסיכולוגים ופסיכיאטרים, והם לא עשו מה שאתם עשיתם לבת שלי בחמישה טיפולים. הייתה לי ילדה מדוכאת שעוטפת את הגוף שלה בבגדים רחבים, לובשת קפוצ'ון בקיץ כדי להסתיר את השיער בפאות ובעורף. היום היא מסתובבת בגאווה עם גופיות ושיער אסוף, והביטחון העצמי שלה בשמיים'. מבחינתי אין לזה מחיר".
"היא חזרה מהצהרון בוכה"
"באמת אין לזה מחיר. מילדה חסרת ביטחון היא הפכה לטווס", מספרת אורטל (שם בדוי), שלקחה את בתה הבכורה לסדרת טיפולי לייזר כשהייתה בת שמונה בלבד.
"מהיום שהיא נולדה שמתי לב שהיא שעירה. היא הייתה תינוקת יפהפייה אבל כמו בבון קטן. היא נולדה עם שיער שחור ארוך ומתולתל על הראש, ומלא שערות בכתפיים ובגב. בגלל שאני בעצמי הייתי ילדה שעירה, ואני זוכרת את זה כחוויה טראומטית, אז הייתי עם יד על הדופק. כמובן שלא הערתי לה על זה. בשום שלב לא באתי ואמרתי: 'בואי מאמי, צריך לעשות לך שפם'. יום אחד, כשהיא הייתה בכיתה ג', היא חזרה בוכה מהצהרון וסיפרה שאחד הילדים צחק לה על השפם. באותו רגע לא חשבתי פעמיים ושאלתי אותה אם היא רוצה לעשות לייזר. בהתחלה עשינו רק שפם. בהמשך התקדמנו לאזורים נוספים. בסופו של דבר היא הורידה את השיער בכל הגוף, כולל הגב והבטן. זה הגיע ממנה. היא רצתה עוד ועוד. במפשעות לדוגמה היא הורידה בהתחלה רק בצדדים, אבל אז פתאום היא ביקשה להוריד הכול. כיום היא כבר בת 16 ובשלבי סיום".
למה להוריד את כל שיער הערווה בגיל 14?
(נאנחת) "כי לא היה לה נוח עם זה, וכי זה מה שהיא רצתה. תראי, אני יכולה להגיד לך שמדובר בילדה חתיכה ברמות על, אבל הילדה הזו סירבה ללכת עם בגד ים, בוודאי שלא עם ביקיני, אך ורק בגלל השיעור. היום היא הולכת עם חברות לים והיא אוהבת את עצמה. זה חד-משמעית משהו שלא היה שם קודם. היא אמרה לי שאחד הדברים הכי טובים שקרו לה בחיים זה הלייזר".
מה חשבו על זה בסביבה הקרובה?
"אבא שלה לא תמך בהתחלה, גם כי מדובר בהוצאה כלכלית גדולה וגם כי הוא חשב שזה מוקדם מדי. הוא כל הזמן אמר לי: 'מה, היא ילדה. מה את רוצה מהחיים שלה?', אבל ברגע שהוא הבין שזה בא ממנה ולא ממני הוא שחרר. היום כשהוא רואה מה זה עשה לה הוא אומר בעצמו: 'איזה מזל שעשינו את זה'. אמא של החברה הכי טובה שלה אמרה לי: 'את לא נורמלית, היא קטנה מדי, היא עדיין לא קיבלה מחזור'. זה לא ערער אותי, כי מבחינתי היא סבלה בבית ספר וזו סיבה מספיק טובה.
"לחברות שלה היא לא סיפרה בהתחלה כי היא התביישה מאוד. היום היא כבר משוויצה בזה, כי בזמן שכולן רק מתחילות עם הסרט הזה היא אוטוטו מסיימת".
בעקבות הבכורה התחילה גם הבת הקטנה להסיר שיער: "היא התחילה מאוחר יותר והיא לא עושה את כל הגוף כמו הגדולה, כי היא לא מאוד שעירה אלא סתם מושפעת מאחותה. אני נותנת לה להסיר רק מה שבסיסי: פנים, שחי, מפשעות וחצי רגל תחתונה. כשהיא ביקשה להסיר שיער גם מהידיים עצרתי אותה. אין לה בכלל שיער בידיים".
אם הילדה שלך הייתה אומרת "וואללה, אני שעירה אבל זה לא מעניין אותי. אני לא רוצה להסיר", היית סבבה עם זה?
"לא יודעת. אני מניחה שבשלב מסוים זה כן היה מתחיל להפריע לי. הבת הקטנה לדוגמה היא ילדה מלאה שלובשת כל הזמן רק בגדים רחבים, ולא ממש מתעניינת בשאלה אם הבגד יפה. במקרה הזה אני לגמרי זורמת איתה ולא מעירה הערות, אבל אם היא הייתה רוצה להסתובב עם שפם, מתישהו הייתי מעירה. יש גבול".
