הכל התחיל ביום בו חברה סיפרה לי בהתלהבות שהיא עושה "פייס יוגה", והיא מרגישה שזה עוזר לה להתמודד עם סימני הגיל. "הפנים שלי ממש משתנות בעקבות זה", היא סיפרה בהתרגשות, "אני מרגישה שהן נראות טוב יותר לאחר כל תרגול כזה". הבטתי בה במבט ממוקד, ולא הצלחתי להבין על מה לעזאזל היא מדברת. בעיניי, הפנים שלה נראו בדיוק אותו הדבר אבל לא היה לי נעים להעיר אז שתקתי.
בבית פתחתי גוגל, וניסיתי לבדוק מה הסיפור. למדתי שבדיוק כמו שהיוגה עוזרת לגוף, ובונה גמישות וכוח, ויש לה יתרונות מנטליים, כך הפייס יוגה מחיה את שרירי הפנים, מאיצה את זרימת הדם, ועוזרת להילחם בסימני הגיל או כך לפחות טענו כל מיני מומחים מטעם עצמם.
ממש במקביל לחיפוש בגוגל ובאופן לא ממש מפתיע, התחלתי לקבל לאינסטגרם שלי המון סרטונים שעוסקים ביוגה לפנים. סרטונים של ישראליות, ושל נשים מכל רחבי העולם, שהעוו את פניהן בהעוויות משונות, מתחו, ישרו, שפשפו, והבטיחו: "תנסו ותראו צעירות לפחות בשלוש שנים". אחרי בהייה בכמה סרטונים ברצף עלתה בי המחשבה: למה לא בעצם? מה אכפת לי לנסות, נניח במשך שבוע, ולראות מה קורה?
ביום הראשון פתחתי את האינסטגרם ועצרתי על סרטון רנדומלי של מישהי שהדגימה בהתלהבות איך עושים את זה. בסרטון שלה הובטח אימון מלא, ולי לא נותר אלא לשים את הסמארטפון מולי, ולחקות את התנועות שלה: להזיז את הפה מצד לצד, לצמצם את העיניים ולפקוח אותן, להרים את הראש ועוד כמה תנועות מוזרות. חיקיתי את התנועות ופתאום נזכרתי שכשהייתי ילדה קטנה, בכל פעם שהייתי עושה לאמא שלי פרצופים (דומים מאד לאלו, אגב), היא הייתה מזהירה אותי שאם אמשיך ייתקע לי הפרצוף ואני אשאר ככה לנצח. עכשיו נשאר לי רק לקוות שהיא טעתה. חזרתי על התנועות שוב ושוב, ואחרי חמש דקות בערך החלטתי שהספיק לי, הבנתי את הרעיון. עצרתי את הסרטון, ורצתי למראה כדי לבדוק אם יש שינוי. הבטתי בתשומת לב, ולא רק שלא ראיתי שינוי אלא שעכשיו הבחנתי שנראה כאילו מתחיל לי קמט בשפה. נאנחתי בכובד לב, והלכתי משם.
ביום השני החלטתי שזו שבחרתי בה ביום הראשון הייתה צעירה מדי, ולכן סביר להניח שמדובר על יתרונות הגיל, ופחות על יתרונות הפייס יוגה, ובחרתי מישהי מבוגרת יותר . מצאתי מישהי שסיפרה שהיא בת 44, ושהיא תגלה בסרטון הנוכחי מה היא עושה כל בוקר: "5 דקות ביום שיעלימו קמטים, בצקות, סנטר כפול ולחיים נפולות", היא הסבירה, וגם הוסיפה שהיא מבטיחה שהתרגול הזה יעזור יותר מכל טיפול פנים. האמת היא שמרוב שהיא זזה במהירות לא ממש הצלחתי לבחון את הפנים שלה אבל החלטתי להאמין לה. התחלתי לחקות את התנועות שלה, והפעם זה כבר היה קצת יותר מסובך. היא הזיזה את הצוואר בתנועות קיצוניות קדימה ולאחור, לצד ימין ולצד שמאל. כעבור כמה סיבובים כאלו הרגשתי כאב חד בצוואר, והפסקתי. קיוויתי רק שלא נהייתה לי פריצת דיסק, ורצתי לחפש איזה משחה מרגיעה למרוח.
ביום השלישי מצאתי איזו אירופאית שנראתה יותר מבוגרת מהקודמת וגם יותר רגועה. בסרטון הראשון קלטתי שהיא השתמשה באיזה סרום לא ברור. זו נראתה לי השקעה מוגזמת מדי, אז ויתרתי עליו. בסרטון היא עבדה על שרירי קו הלסת והסנטר תוך שהיא משפשפת אותם במרץ, בגב כף ידה כאילו היו קרש שצריך לשייף. עשיתי את התרגילים שוב ושוב. הצצתי בשעון כי הייתי בטוחה שעברה כבר חצי שעה אבל אז גיליתי שעברו רק שלוש דקות. החלטתי לתרגל את כל הסרטונים שמופיעים בעמוד שלה. החלטה יפה אבל למציאות היו תוכניות אחרות. רבע שעה לאחר מכן נשברתי. הפנים שלי כאבו ממש, וכשהבטתי במראה הם בהחלט נראו אחרות- אדומות כאילו רצתי מרתון.
ביום הרביעי קלטתי שאני לא עושה משהו כמו שצריך. כל הסיפור נראה לי לא הגיוני. אז שוב פתחתי גוגל, וניסיתי להבין מה אני מפספסת. הסתבר שפייס יוגה צריך לעשות פעמיים ביום (המהדרין מדברים על 4-3 פעמים ביום), בבוקר ובערב. כמו כן, מומלץ בכל פעם לעשות תרגילים במשך חצי שעה. אחרי הלם קל החלטתי שהגיע הזמן שאלך על העניין ברצינות. בחרתי סרטון נוסף, הפעם של מישהי חדשה, ויצאתי לדרך. התחלתי לעסות את פניי במהירות, שוב ושוב. להרים את הגבות, ללחוץ על הלחיים, למתוח את הפנים, להזיז את האף, לעוות את הפה ימינה ושוב שמאלה. באותו הרגע המתבגר נכנס לחדר, ונעצר. הוא בהה בי רגע ומלמל בחשש: "הכול טוב?".
"כן, אני מנסה לעשות פייס יוגה", עניתי תוך שאני ממשיכה להזיז את האף לצדדים, "אומרים שזה גורם לפנים להראות צעירות יותר". המתבגר גיחך, ובמקום להגיד לי שאני לא צריכה שום יוגה כי אני נפלאה כמו שאני, הוא מלמל: "חחח... ואת מאמינה לזה?", ויצא מהחדר. המשפט הזה גרם לי לשפשף את פניי ביתר עצבנות.
ביום החמישי החלטתי לבדוק האם יש גם בחורים שעושים יוגה לפנים, ולתדהמתי מצאתי אחד כזה. האמת שלא הצלחתי להבין האם הוא מכוון את התרגול לנשים, גברים או שניהם אבל החלטתי לזרום. הבחור נראה רציני ממש, וניסה להסביר את העניין מתוך היבט גופני, סמי- מדעי, למשל: "האם אתה מוטרד מקווי המריונטה של הפה שלך? תרים את הפה עם הידיים, תחזיק את הסנטר, וביד השנייה תרים את הסנטר עד הפה. עכשיו עם שתי הידיים. ואז עם שתי אצבעות לאורך הלחיים. שוב, ושוב ושוב. האמת שלאחר כל ההסברים האלו הייתי בעיקר מוטרדת סביב השאלה: איך לעזאזל אפשר לשרוד את זה חצי שעה פעמיים ביום. האם העולם השתגע? ומה שהיה הכי יפה הוא שבסוף התרגול הוא הישיר מבט למצלמה ואמר: "פשוט תאהבו את עצמכם". ורק שאלה אחת ניקרה במוחי: אם אתה אוהב ומקבל את עצמך, אז למה אתה מתעלל בעצמך?
פורסם לראשונה: 01:39, 19.12.24
