כל הורה יודע שהשעה הקשה ביום היא שעת המקלחת. אבל האם היא באמת נחוצה? "אין צורך ביולוגי להתקלח. הצורך הוא יותר בשביל הריח וההרגשה הטובה, אבל מבחינה רפואית גם אם אנחנו לא מתקלחים כל יום, זה לא יגרום לזיהום נוראי", טוען פרופ' ארנון כהן, מומחה לרפואת עור בקופת חולים כללית. "בוודאי שיש הצטברות של שומן וזיעה על העור, וזה מעלה ריח אופייני (שאנחנו קוראים לו ריח רע כי ככה התרגלנו), אבל צריך להבין שבכל העולם העתיק לא התקלחו. זו תופעה חדשה יחסית שהתקבעה רק בגלל הרגל חברתי".
ויש כזה דבר להתקלח יותר מדי?
"כן. אני חושב שבישראל עם החום והזיעה ראוי להתקלח פעם אחת ביום – או בבוקר או בערב. ממש אין צורך להתקלח יותר. יש אנשים שאוהבים להתקלח פעמיים ביום. בניגוד למה שאפשר אולי לחשוב, מקלחות חוזרות לא מוסיפות לחות. להיפך, המים מייבשים את העור, ולכן אנשים שרוחצים ידיים הרבה פעמים סובלים מיובש ונוטים לאקזמות".
ומה לגבי המקלחת עצמה? תמיד אומרים שכדאי לשפשף את העור עם ליפה כדי להזרים דם.
"חלילה וחס, זה נורא ואיום. זה גורם לעיבוי של העור ולהופעה של תופעה שאנחנו קוראים לה ליכן פנלוס. הפירוש של ליכן זה חזזית. כשהרופאים באירופה נתקלו בזה בפעם הראשונה, הם אמרו שזה נראה כמו חזזית על העצים. חזזית זה סימביוזה של אצה ופטרייה. השפשוף גורם לעור להתעבות ולגרד, וככל שמגרדים יותר הוא ממשיך להתעבות, וכך הלאה. אפשר להשתמש בספוג מקציף אם זה נעים, אבל כל עוד לא משפשפים את העור".
"העור שלנו לא סטרילי. יש עליו אוכלוסיית חיידקים שחשובה לנו. היא חלק מאיתנו, ובלעדיה לא נחיה בצורה אופטימלית", מסביר ד"ר דרור בר-ניר, מרצה למיקרוביולוגיה ולביולוגיה תאית באוניברסיטה הפתוחה ובעל הבלוג "על חיידקים, נגיפים ושאר ירקות". לדבריו, "החיידקים מפרישים חומרים ששומרים לנו על החומציות הנכונה של העור (ph), ולכן חשוב שהם יהיו שם. שכבת השומן שעל העור מגינה עליהם. אלו שמתרחצים יותר מדי, או משתמשים בסבונים מאוד חזקים, מסירים את שכבת השומן, ואז גם החיידקים שמתחתיה מתחילים להיפגע, וכתוצאה העור שלנו מתחיל להראות סימנים לא טובים. אצל מי שמתקלח אחת לכמה ימים, או אפילו אחת ליום, הפגיעה היא ברמה סבירה, אבל יש כאלו שאובססיביים להתקלח פעמיים, שלוש ואפילו ארבע פעמים ביום, וזה כבר פוגע בחיידקים של העור".
סמל סטטוס: ראש מקלחת ענקי
יש זווית נוספת לריבוי מקלחות - הזווית האקולוגית. "זו גם בעיה", מבהיר פרופ' ערן פרידלר מהיחידה להנדסת סביבה ומים בטכניון. "מה שמאוד מאפיין את העשורים האחרונים זה שכמויות המים פר מקלחת גדלו. מובן שצריכת המים תלויה במשך הזמן של המקלחת, וגבר קירח, למשל, יתקלח פחות זמן מאשר אישה שצריכה לחפוף שיער ארוך, ובוודאי ממתבגרים שאצלם המקלחות הן אינסופיות - אבל בנוסף יש את השינויים בטכנולוגיה עצמה, שהשתנתה לרעה.
"בניגוד להרבה מכשירים ביתיים כמו מכונת כביסה ואסלות, שירדו כמעט ב-50% בכמויות המים שהן צורכות, או מדיחי כלים שירדו עד 70%, דווקא במקלחות יש תופעה הפוכה. עד לפני כמה שנים ראש המקלחת היה קטן. כיום ראש המקלחת הסטנדרטי הוא הרבה יותר גדול, וככל שהראש יותר גדול הוא מוציא יותר מים. בנוסף יש יותר ויותר בתים שיש בהם ראשי מקלחת ענקיים, כי זה הפך להיות סמל סטטוס. יש גם כל מיני תוספים כמו ה'פאוור שאוור', שאלו זרמים שיוצאים מהצדדים של המקלחת, ועוד כל מיני פטנטים ופינוקים כאלו, שבעצם גורמים לזה שצריכת המים במקלחת עבור כל בן אדם עלתה בסדר גודל של 50%-60% ממה שהיא הייתה בתחילת שנות האלפיים".
עד כמה בזבוז המים במקלחת גורם לנזק משמעותי?
"הצריכה במקלחת מהווה סדר גודל של 30% מהצריכה התוך-ביתית, שזה המון מים. בארץ רוב המים עוברים התפלה ועוברים להשקיה חקלאית. אפשר לומר שכל עוד אתה לוקח את המים ומחזיר אותם בצורה כזו או אחרת אז הנזק הוא קטן יותר, אבל צריך לזכור שבמחזור עצמו משקיעים המון אנרגיה, שגם לה יש מחיר אקולוגי וכלכלי.
"בסופו של דבר לוקחים מים מהים. אז נכון שהם הולכים לחקלאות, אבל האם זה נכון לקחת מים מהים, להשקיע בהם משאבים כדי להעביר אותם למקלחת ואז להשקיע בהם משאבים כדי להעביר אותם לחקלאות? אני חושב שזה לא נכון. כמובן שזה טוב שמשתמשים בהם, ולשמחתנו ישראל מובילה בעולם בנושא של מחזור מים לחקלאות, כי אנחנו סובלים ממחסור במים החל משנות ה-70 וה-80 ואילו שאר העולם רק עכשיו מתחיל להיכנס לזה. אבל גם עם הפתרונות שיש לנו, זה עדיין לא מספיק. זה מה שנקרא 'גרין ווש' – זה להראות כאילו אתה ירוק".
אחרי כל המידע הזה, קל להבין את התנועה ההולכת וגדלה של אנשים שבוחרים להשקיע קצת יותר מחשבה בהרגלי המקלחת שלהם, ולמצוא דרכים אלטרנטיביות לרחצה הסטנדרטית. אחת מהם היא קרן בושי, פיזיותרפיסטית מומחית לשיקום אורתופדי ופציעות ספורט. "זה לא נכון שצריך להתקלח הרבה כדי להיות נקיים. אני גם ממליצה להשתמש במים קרים לסירוגין, עד חמש דקות כל פעם. יש לזה כמה יתרונות: זה מחזק את מערכת הלימפה, כי צינורות הלימפה מתרחבים בחום ומתכווצים בקור. ברגע שמערכת הלימפה מתחזקת, יש עבודה טובה יותר של תאי הדם הלבנים שאחראיים על ניקוי הגוף מרעלים וחיזוק מערכת החיסון. היתרון השני זה שזרימת הדם משתפרת, ואז יש עבודה יותר טובה של הלב, וגם ריפוי ושיקום יותר טוב של פציעות, כי הדם מגיע יותר טוב לתאים תוך כדי שהוא מוביל לתאים את החמצן הדרוש לריפוי".
לפי בושי, יש עוד כמה יתרונות למקלחות קרות: הן עוזרות לשיפור מצב הרוח ולשיכוך כאבים, ואפילו יכולות לסייע לירידה במשקל: "יש לנו בגוף שומן חום, שמטרתו לשמור על חום הגוף. בחשיפה למים קרים, השומן החום שורף קלוריות כדי לשמור על טמפרטורה בריאה".
מהם הרגלי המקלחת שלך?
"אני משתמשת במים קרים וחמים לסירוגין, ולפעמים עושה ממש אמבטיות קרח. במשך היום יש לי מגבת לחה שאני מרטיבה אותה במים עם קרח ומניחה על אזורים שונים בגוף שאין בהם הרבה מגע כמו הבטן, וגם באזור הפנים.
"אפשר גם לשים את הרגליים בתוך דלי עם מים קרים, אפילו עם קצת קרח, לעד חמש דקות ואז לעבור למים חמים. זה יכול לעזור לאנשים להירגע, ועל הדרך לשפר את המערכת החיסונית".
גמילה משמפו
לצד אנשים שהתחילו להפחית במקלחות או להתקלח אחרת, ישנן גם יותר ויותר נשים שבוחרות להפסיק לחפוף. התנועה העולמית, שעם הזמן התקבע לה השם No-Poo (ללא שמפו), דוגלת בהנחה שחפיפות תכופות גורמות לייבוש השומן הטבעי שהשיער זקוק לו, מה שגורם לקרקפת לייצר כמות מוגברת של שומן, שהופך את השיער לשומני ולכן צריך לנקות אותו שוב, וכן הלאה. לטענת התנועה, הגמילה משמפו מאפשרת לקרקפת לחזור לאיזון המקורי שלה, ולדאוג לשמור על שיער בריא וחזק.
אחת הדוגלות בשיטה היא הודיה טוויטו, אמנית שכבר שנים לא משתמשת בשמפו. "כשהייתי בהודו פגשתי בחורה עם שיער ממש יפה. שאלתי אותה איך היא מטפלת בו, והיא סיפרה לי שהיא חופפת רק פעם בחודש. החלטתי לנסות גם. זה לא היה מלווה באידיאולוגיה, וגם לא באמת הבנתי מה זה אומר. הייתי יותר בקטע של האתגר – בוא נראה אם אני אצליח לא לחפוף ארבעה שבועות".
למה דווקא ארבעה שבועות?
"כי השיער צריך להסתגל למצב החדש שלו. בדיעבד הבנתי שהשמפו סותם נקבוביות וכולא שומנים ולכלוכים, וברגע שאת לא חופפת הוא מוציא שומן טבעי ומנקה את עצמו, ואז אין צורך לגעת, רק עם מים מדי פעם. בתקופה הראשונה זה היה ממש קשה, כי השיער מוציא בהתחלה הרבה לכלוך והוא שומני ודביק. יש פיתוי מאוד גדול לחפוף, ובטיול כבר הגעתי לחופים, אז נשברתי וחפפתי, אבל כשחזרתי הביתה התחלתי מחדש ארבעה שבועות - וככה זה התחיל להתגלגל. באותה תקופה גם התחלתי לקרוא על זה יותר ונכנסתי לקבוצות פייסבוק, והתחלתי להתחבר לאידיאולוגיה שמסביב".
ומה השינוי שראית?
"השיער הרבה יותר בריא. כל השנים השיער שלי בקושי ארך, ומאז שהפסקתי לחפוף הוא מתארך בקצב מהיר. מעולם לא היה לי שיער ארוך כל כך. חוץ מזה שמאוד קל לי לטפל בו, אני פשוט לא שמה כלום. אני דואגת לשטוף טוב במים, לפעמים מורחת קצת שמן זית ומסרקת טוב. בעצם אני מסרקת את השומן הטבעי מהקרקפת ועד לקצוות, ואז השיער נראה מלא ברק באופן טבעי. זה גם בריא וגם חסכוני, כי אני לא משתמשת בכל הקרמים והשמפואים שמיועדים לתלתלים".
ומה לגבי ריח?
"זה משהו שבאמת מלחיץ אנשים שחושבים להפסיק לחפוף, אבל אין ריח רע. הריח של השיער שלי הוא טבעי, ואם אני רוצה להוסיף קצת ריח טוב יש שמנים טבעיים שאפשר לשים, כמו לוונדר או יסמין. אני מתיזה קצת, וזה מעניק ריח רענן ונעים".
את גם לא חופפת אחרי הים או הבריכה?
"לא. זה פשוט לוקח לי הרבה זמן להסתדר אחרי, במיוחד אחרי שאני הולכת לחופים עם הרבה חול. אני מנקה את השיער, שוטפת ומסרקת אותו טוב. מטפלת בו בדיוק אותו הדבר, רק במשך יותר זמן".
את לא נשברת לפעמים?
"יש מקרים שבהם אני חופפת, כל חודשיים בערך, ואז השיער שלי נראה זוועה. אז נכון שהוא מרגיש נעים ורך, אבל מבחינה חיצונית הוא נראה לא טוב, התלתלים מתנפחים והוא נראה יבש וחסר צורה".
ומה דעת המומחה בעניין? "זה שהשומנים נמצאים על הקרקפת והשיער זה בסדר, וזה שאנחנו רוצים להוריד אותם עם שמפו ולהרגיש שהשיער פחות שומני זה גם בסדר, אין כאן מי צודק ומי לא צודק", אומר פרופ' כהן. " אין סיבה רפואית לחפוף את השיער, זה רק בשביל ההרגשה. רק אם בן אדם לא יחפוף או לא ישטוף את הראש במשך שנים עלול להיווצר מרחב של חיידקים וזיהום. אז זה הכול עניין של איזונים - ככל שתחפפי יותר הקרקפת תהיה יותר יבשה, וכך גם השערות".
בכל זאת, יש איזה איזון אופטימלי?
"ישראל זו מדינה חמה ואנחנו מזיעים הרבה, אז נראה לי שפעם ביום זה בסדר וגם פעם בכמה ימים זה בסדר. ונראה לי שאם חופפים יותר מפעם ביום או פחות מפעם בשבועיים, זה פחות סביר. אבל כל עוד אנחנו לא בקיצון, אין לזה משמעות".
