כמעט כל מתולתלת חלמה באיזשהו שלב על שיער חלק, ולא מעט הזיקו לשערן בניסיון להפוך אותו לכזה, אבל היה שלב בהיסטוריה שבו רעמה מתולתלת הייתה סמל סטטוס, או ליתר דיוק - פאה מתולתלת.
במהלך המאות 18-15 עשירי ומיוחסי החברה נהגו לחבוש פאות מתולתלות. מצד שני, בקרב פשוטי העם נקשרו התלתלים הטבעיים ללכלוך, לפרימיטיביות, לחוסר היגיינה ואמצעים. מובן שלכל הסטיגמות האלו מתווסף גם הממד הגזעני – השיער המקורזל של האפריקאים היה אחת הסיבות ללעג מצד האדם הלבן.
השינוי המהותי התרחש בשנות ה-60 של המאה הקודמת, עם פריצתה של התנועה לשוויון זכויות. תסרוקת האפרו התחילה להתפשט והשיער המתולתל הפך למקור גאווה. בשנות ה-70 כולן רצו להיות דיאנה רוס ודונה סאמר ובשנות ה-80 כולם קינאו בליונל ריצ'י, כך ששיטת הפרמננט הפכה לפופולרית במיוחד. בשנות ה-90 ובשנות ה-2000 דיוות כמו מאריה קארי, ג'ניפר לופז, שאקירה וביונסה הציגו את התלתלים הארוכים, אלו שנראים כמו רעמה גדולה וחופשית כאשר לרוב מדובר בפאות או תוספות שיער יקרות.
היום אנחנו עדים לשתי תנועות סותרות: מצד אחד נשים שקוראות לחזור לטבעיות ולחבק את מה שנתנו להן הטבע והגנים, ומהצד השני, הודות לשיטות ההחלקה החדשות, יותר ויותר נשים שבוחרות ליישר את השיער.
"בעשורים האחרונים הגישה הייתה שאישה רצינית היא אישה עם שיער חלק, מסודר, מפוקח. מאחורי הגישה הזו עומדת התפיסה הטרום-פמיניסטית שיש משהו בפראי ובטבעי שמאיים על הגברים", טוענת ד"ר דליה לירן-אלפר, חוקרת תקשורת ומומחית בנושאי מגדר ודימוי גוף. "שיער מתולתל הוא שיער פרוע, ואישה פרועה זו אישה שהנקביות והמיניות שלה מוחצנות, ולכן חלק מהמשטור על אישה זה גם דרך השיער והתסרוקת שלה".
ד"ר לירן-אלפר מביאה את אחת הדוגמאות הכי מפורסמות להחלקה שיער: "ברגע ששלי יחימוביץ' נכנסה לפוליטיקה, היא החליקה את שערותיה. יכול להיות שככה היא נתפסה כיותר רצינית, מסודרת ושקולה. זה נתפס כמו להתחיל ללבוש חליפות במקום שמלות עם פרנזים ופרחים. הגישה ההפוכה היא של אורלי וילנאי. באחד הראיונות איתה היא סיפרה שהתלתלים שלה הם הצהרה פוליטית, ושהיא לא מוכנה להיכנע לנורמות ושיגידו לה מה לעשות. אגב, האנטיתזה שלה זו טלי גוטליב, שמקבלת הערות על כך שהיא 'עשויה מדי"'.
החלקות לילדות
כמו בארה"ב, גם בארץ השיער המתולתל נושא עימו משקל פוליטי-גזעני. בשנים הראשונות של המדינה כולן (וכולם) שאפו למראה הישראלי, הצברי והלא משויך למוצא מסוים. באותן שנים אפילו שושנה דמארי הצעירה נהגה לעשות פֶנים ש"ריסנו" את הרעמה המתולתלת המפורסמת שלה לכדי גלים בנוסח הוליווד, ונשים עם פחות אמצעים נהגו לגהץ את השיער בביתן. בשנות ה-80 הפרמננט הצליח להפוך את הקערה על פיה, ובהמשך דוגמניות כמו מיכאלה ברקו, מעין קרת ועמית מכטנגר הציגו לא רק לקהל הישראלי אלא גם לעולם כולו את היופי שבתלתול. אפשר ללחוש בזהירות שלהן היה קל יותר להתהדר בשיער הטבעי שלהן, שאולי היה מתולתל אבל גם בהיר. רק בשנים האחרונות, בזכות סלבריטאיות כמו שלומית מלכה, עדן פינס והזמרת יובל דיין, אנחנו רואות מתולתלות כהות יותר עושות "ריקליימינג" לשיער שלהן, ולא רק מתהדרות בו בגאווה אלא גם הופכות אותו לסימן היכר.
לעומתן, אצל נשות הקהילה האתיופית ההחלקות עדיין מככבות באופן כמעט אבסולוטי. זיוה פנטה, מאפרת ומומחית בהחלקות שיער, מבקשת להדגיש שבמקרה שלהן לא מדובר בתלתלים רגילים אלא בשיער מקורזל. "זה שיער שהוא כל כך מתולתל עד שכל האורך נכנס פנימה, וזה נהיה ממש קשה וגם כואב לסרק אותו", היא מסבירה.
פנטה, שנחשבת לשם דבר בתחום, נמצאת בו כבר שבע שנים. "הכול התחיל מכאב ילדות. כשהייתי ילדה קטנה לא היה לי מודל יופי, ורציתי נורא להיראות כמו כולן. היה לי קשה למצוא מוצרים שידעו לתת מענה לשיער מקורזל, וזה נורא תסכל אותי. ידעתי שכשאגדל אני אתעסק עם שיער, ואעזור לנשים אחרות מקורזלות ומתולתלות להעלות את הביטחון ואת הערך העצמי. החלום שלי היה לקום עם שיער חלק ומסודר, שקל לחפוף ולסדר אותו ושזה לא תמיד מאבק, והחלטתי להרים את הכפפה, להתמקצע בתחום ולתת מענה לכל המקורזלות והמתולתלות שסובלות מהשיער שלהן".
סובלות כי קשה לסדר אותו או בגלל שהוא לא עומד בסטנדרטים של היופי?
"כשהייתי קטנה זה היה יותר הכאב הפיזי של לסרק את השיער ולהתעסק אותו, אבל בשנים האחרונות יש גם קושי מצד החברה. אני עושה החלקות גם לילדות בנות 14 ו-12 בגלל שצוחקים עליהן. הן באות ועושות החלקות וזה מעלה להן את הביטחון".
לא עדיף לתת להן כלים שיעזרו להן לעלות את הביטחון בלי לעשות החלקות? זה לא יהיה יותר יעיל לטווח הארוך?
"לצערי היום זה שונה. כשהייתי ילדה זה היה יכול להיות ככה, אבל אז לא היו פתרונות. לא הביאו לארץ מוצרים שמתאימים לסוג השיער שלנו, והדרך היחידה להתמודד עם השיער הייתה לעשות צמות. בעשור האחרון יש הרבה יותר פתרונות (אגב, גם איפור לכהות עור). זה לא רחב כמו בחו"ל, אבל לפחות יש מענה. הבעיה שהחברה מכתיבה משהו אחר. היום כולן עם החלקות, ואם לכל החברות יש החלקה ורק לך אין, זה מרגיש שאת פחות מסודרת".
זה גם קשור לרצון להשתלב בחברה הישראלית?
"חד-משמעית, אבל זו לא הסיבה היחידה. כשאת לא יכולה לקום בבוקר ולסדר את השיער תוך שניות, זה משפיע עלייך כל היום".
אחוות התלתלים
מתוך המסע הפרטי והסבוך שלה כמתולתלת, כהחליטה לכתוב את התזה שלה בלימודי תואר שני, במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון, על היחסים המורכבים שבין נשים לתלתלים. "מטרת המחקר הייתה לנתח את 'החוויה המתולתלת' של נשים בחברה הישראלית ואיך היא משתלבת בעיצוב זהותן במהלך חייהן, במפגשים שלהן עם שלבים שונים בחייהן ועם מרחבים חברתיים שונים", היא מספרת.
לצורך המחקר ראיינה עוקבי פרטוש 16 מתולתלות מגילים, מוצאים ואזורים שונים. "עבורי, כמתולתלת שבשלב הזה כבר הסתכלה במבט בוחן על הנושא, המסקנות היו מוכרות למדי, הרי חוויתי חוויות דומות מאוד באופי שלהן לאלו שחוו המרואיינות שלי, פשוט מהיותן נשים מתולתלות. בכל זאת הופתעתי מהאופן שבו סיפורי החיים השונים מאוד הציגו קווים דומים כאשר התלתלים נכנסו לתמונה (נכון יותר לומר שאצל כולן הם מעולם לא יצאו ממנה).
"מהמחקר ומהספרות שיש בנושא אפשר לראות שבמהלך תהליך החִברות מחלחלים לתודעה שלנו אידיאל יופי נשי ברור, וכן תפיסה דיכוטומית שלפיה שיער חלק לרוב מוצג יחד עם יופי, נשיות, כוח, עידון, ניקיון וסדר, בעוד ששיער מתולתל לרוב מוצג יחד עם חוסר רצינות, סרבול, חוסר אסתטיות, אי-סדר, נערות וחוסר עידון. לפי המודל הנשי הזה, ככל שהשיער המתולתל הוא מתולתל יותר וככל שהוא גם כהה יותר, כך הוא פחות אטרקטיבי.
"בנוסף, כבר מילדות המתולתלת לא פוגשת את עצמה בדמויות נשיות שנתפסות באופן נשי וחיובי בחברה. הכול יחד מוביל מתולתלות רבות בגיל מסוים להזרת התלתלים מן הגוף ומן העצמי, ולהשקעת יתר, אם בסידור ואם בהסתרה או יישור של השיער. התהליך המתיש הזה רק מגביר את התסביך מול השיער, עד שבשלב בוגר יחסית בחיים ניתן לראות אצל הרבה נשים תפנית: קבלת השיער המתולתל או מעבר לשיער מוחלק".
עוקבי פרטוש מציינת שמי שבוחרת לקבל את השיער יכולה לזכות לא רק בשיפור הדימוי העצמי, אלא גם בכרטיס כניסה – מוחשי ורשמי יותר או פחות – לקולקטיב המתולתלות. "בין מתולתלות שונות נרקמת חוויה משותפת, בעלת נקודות דמיון ושוני, מעין 'אחוות תלתלים'. רואים את זה יותר בשנים האחרונות, בעיקר דרך הרשתות החברתיות. הן משתפות בידע, מחזקות אישה את רעותה ובעצם הופכות להיות שגרירות של השיער המתולתל בחברה".
גם הגברים המתולתלים עברו דרך מפותלת עם השיער שלהם. לדבריו של ד"ר גלעד פדבה, חוקר ומרצה עצמאי ללימודי גברים ותרבות פופולרית, עורך ומתרגם אקדמי, "שיער מתולתל נחשב לא מספיק לבן, לא מספיק תרבותי. תלתול, גם אצל גברים, נחשב במשך מאות שנים כסממן של פראות, פרמיטיביות ונחיתות מול האדם הלבן המפותח והמשוכלל".
ד"ר פדבה מתאר איך דווקא הציונות המסוקסת של קום המדינה הולידה את הדימוי של החייל הגיבור, מלח הארץ, יפה הבלורית והתואר. "אם נסתכל על התמונה של יוסי בן חנן בתעלת סואץ שפורסמה על 'לייף' אחרי מלחמת ששת הימים, הייתה לו מין בלורית מתולתלת, וכך גם למוטה גור כשעוד היה לו שיער. הם היוו את דמות הצבר ההרואי".
והיה סביב זה גם עניין עדתי?
"כן. מרגלית צנעני שרה 'אבק דרכים בתלתליו' ולא 'בשערו החלק', זה גם מעניק משמעות עדתית. ברור שיש גם תלתלים אשכנזים, בהירים, בלונדינים וג'ינג'יים, ויש גם מזרחים עם שיער חלק, אבל באוצר הדימויים הישראלי גבר מזרחי נתפס כגבר ששיער ראשו מתולתל - אבל זה דווקא עזר לו להיתפס כאותנטי, אמיתי, מסוקס, אסלי ולכן סקסי.
"בקרב צעירים מהקהילה האתיופית היחס לשיער הוא יותר מורכב. מצד אחד יש את הרצון להיטמע בחברה הישראלית, ובמקרה כזה הם יקצרו את השיער, אבל יש גם צעירים שקולעים צמות או מגדלים רעמת אפרו, והם עושים את זה לעיתים מתוך הזדהות ברורה ואפילו מוצהרת עם תנועת הפנתרים השחורים בארה"ב. סוג של הזדהות עם האפרו-אמריקאים, שבבסיסו רצון לשוויון זכויות של כהי עור, רצון להתגאות במורשת, בתרבות. הצמות כסוג של העצמה גברית".
"סומנתי מראש כאדם מבולגן"
אלון (השם המלא שמור במערכת) לא מרגיש שהתלתלים פגעו בתחושת הגבריות שלו או תרמו לה, "אבל אני מניח שכן הייתה פגיעה מסוימת בביטחון, בעיקר בגלל ששיער הוא משהו שאנשים אוהבים להתעסק ולעצב אותו – וכמתולתל האפשרויות שלך מוגבלות. עד שאתה לא לומד לחיות איתו בשלום, אתה מרגיש שהוא כמו גזירה שהוטלה עליך".
ואתה חושב שזה גם השפיע על הסביבה ועל האופן שבו אנשים תפסו אותך?
"לגמרי. בנים מזוהים לרוב עם שיער קצר. בתור מתולתל עם שיער ארוך ופרוע שלעולם לא מתיישר, הרגשתי שסומנתי מראש עם תווית של אדם מבולגן. במקרה שלי יש בסטיגמה הזו גם לא מעט מן האמת, אבל כן הרגשתי שהיו מקרים בעבר ששפטו אותי יותר לחומרה בכל הקשור לסדר ואסתטיקה, בעיקר מורות, בגלל השיער שלי.
"בשנות העשרה והעשרים לחיי, כשהמראה החיצוני באופן טבעי הרבה יותר מעסיק אותך, הייתי מסתפר קצוץ מאוד - גם כדי לא להתעסק עם השיער וגם כדי לנתק את עצמי מהסטיגמות הקשורות בתלתלים. לקח לי הרבה שנים להשתחרר מזה וללמוד לאהוב את השיער המתולתל".
אתה חושב שזה הפריע לך ביחסים עם נשים?
"אני לא חושב שזה הפריע לי עם נשים כמו שחשבתי שזה מפריע לי עם נשים. יש לי סיפור שממחיש את זה היטב: יצאתי פעם לדייט ראשון מצוין עם מישהי, שהמשיך גם לדייט שני. בגלל שהיא מאוד מצאה חן בעיניי במפגש הראשון, ראיתי צורך מיוחד להרשים אותה והסתפרתי קצוץ לפני הדייט השני. כל זיופי הנימוסים שבעולם לא הצליחו להסתיר את הבעתה שלה מהתלתלים שנעלמו להם. למזלי היא כנראה אמרה לעצמה בלב ששיער זה משהו שצומח, ולא ברחה באותו הרגע. מאז אנחנו כבר 11 שנים ביחד – וזה גם בדיוק הזמן שעבר מאז הפעם האחרונה שהסתפרתי קצוץ".
פורסם לראשונה: 02:31, 13.12.24
