בשיתוף BMW
אם תפגשו את ד"ר דורון קרייזר ביום סביר שתכירו רופא נשים מקצועי ומעונב המדבר בשקט ובביטחון. אבל בזמנו הפנוי ד"ר קרייזר, הוא לא פחות מפטרול הד שרוף. איש בעל תשוקה לכאוס שקיים בנישה ייחודית ומאתגרת: עולם מירוצי המכוניות – דריפט. מה שעשוי להיראות מבחוץ כהשתוללות שלוחת רסן, עם ענני עשן מצמיגים מיוסרים ומנוע המחבק מנתק הצתה היסטרי – הוא בעצם בלט מעודן ומדויק מלא בניואנסים ומחייב שכל החלקים בפאזל יכנסו למקום הנכון ובזמן הנכון, ואולי כאן פוגש הדריפט את הצורך בדוקטור.
מאיפה החל השיגעון לספורט מוטורי?
מגיל 5 אהבתי מכוניות. אהבתי לשחק במכוניות, לתקן. זה משהו שתמיד רציתי, ברמת ה-DNA, אבל לא תמיד יכולתי. לאט לאט במרוצת השנים התקדמתי עם כל חלומות הילדות שלי - אם זה גולף GTI ואלפא רומיאו ובסוף BMW. הגעתי לגיל שיכולתי להתחיל ליהנות.
במקצוע שלי אני רופא. בשנים הראשונות, בהתמחות וכמה שנים אחריה איך לך זמן להתעסק בתחביבים. כשאתה מגיע הביתה אתה רוצה או ללמוד, או לכתוב או לישון. בגיל 50 בערך אמרתי: "אני חייב את זה". אני חושב שרופא שיש לו תחביב זה עושה יותר טוב למטופלים שלו, יש לו עוד דבר לפרוק את שגרת היומיום בצורה מאד חיובית.
אבל למה דווקא דריפט? יש המון דיסציפלינות בספורט המוטורי.
עשיתי גם דברים אחרים: נהיגות מסלול בקייטנות M, אקספיריאנס של BMW על מסלולים בעולם. ביומולדת 50, שכבר היה לפני לא מעט שנים, אשתי קנתה לי מתנה קורס דריפטים שהיה בהונגריה אצל אדם פרנק. נסעתי וחזרתי כל כך מתוסכל מהקורס הראשון שאמרתי "זהו! אני חייב לעשות את הדבר הזה". פשוט נדבקתי בזה. נורא כיף. מאד אהבתי את זה. זה מתאים לי לאופי, מתאים לצורת נהיגה שלי. במשך כמה שנים נסעתי להונגריה בכל שנה לקורס. אבל כשיש לך תחביב, לעשות אותו יומיים בשנה זה לא מספיק".
ההתמחות שלך היא רפואת נשים. זו לא החלפת עולמות מאד קיצונית? איך אתה מרגיש עם זה?
רופא ביום ונוהג בלילה? אני לא מרגיש את הקוטביות הזו, אבל מבחוץ זה נראה מאוד שונה. גם ברפואה יש לך את מקרי החירום, בעיקר בחדר לידה – שם הייתי הרבה שנים. יש לך את הריצות והפעילות המבצעית של הרפואה. באחת הטיסות נוסעת אחת זיהתה אותי והייתה מופתעת - מה אני עושה כאן. מבחוץ זה נראה מאד קוטבי וקיצוני, אבל לי זה לא מרגיש ככה.
אם ככה אז יש אפילו לא מעט מן המשותף.
כן. בעיניים שלי ובאופי שלי, לא לכל אחד. אני חושב שיש לא מעט רופאים שעוסקים בספורט מוטורי או נוסעים במכוניות ספורטיביות, אפילו שהכשרת הנהיגה שלהם הסתיימה בשיעורי הנהיגה בגיל 17. הם לא מתמקצעים בזה. אני שנים נסעתי במכוניות יותר ספורטיביות של BMW.
ואז הגיעה הקורונה. היה קשה לצאת מן הארץ ולא יכולתי לנסוע להונגריה, אז אמרתי: "יאללה בונים מכונית". רציתי את כוס החלב ובסוף קניתי את הפרה כולה. אבל מסתבר שבסוף לא קניתי פרה, אלא סטייקים שמהם אני צריך לבנות פרה. למעשה, קניתי מכונית שהיא בת 20, עברה 15 ידיים לפני - ואז הגיעה להיוולד מחדש אצלנו.
"זה כמו השתלה של מבוגר בגוף של ילד"
איך נוצר הקשר עם BMW?
אני לקוח שלהם כבר הרבה שנים, זו ה-BMW השביעית שלי. היה לי רכב אספנות של BMW, אבא שלי נוהג ב-BMW, זה במשפחה ואני מאד אוהב את המותג, את היכולת הדינאמית של המכוניות האלה, הן שונות. אפשר גם להביא ניסאן Z350 או מאזדה מיאטה – אני פחות מתחבר לזה. המכונית שבחרתי, סדרה 3 מדור E46 זהה למכונית שעליה נהגתי בקורס בהונגריה. יש לה שלדה מאד מאוזנת, אפשר למצוא אותה במחיר שפוי, היא לא מאוד ישנה. אם הולכים על דגמים מאוד ישנים הכול מתפרק. גם זו לא "מהניילונים" ובתהליך הזה הבנתי כמה זה נכון לבחור מכונית שיש ממנה הרבה בארץ ולא קשה להשיג לה חלקים.
המכונית הזו היא הייבריד, לא מהבחינה של רכב חשמלי אלא מהבחינה שיש בה חלקים מארבעה דגמים שונים של BMW: המנוע V8 בנפח 4.4 ל' מגיע מסדרה 7, תיבת הילוכים ZF מסדרה 5, דרייב שאפט מ-X5. זה לא פשוט כי אתה עושה פה השתלה של אברים של מבוגר בגוף של ילד. זה דורש הרבה הנדסה ותכנון, ואני מבסוט שעשינו את זה ככה. אני טהרן והיה לי חשוב שכל החלקים יהיו של BMW, שהמכונית תתחיל BMW ותסיים BMW.
איך המשפחה מקבלת את השיגעון?
הם לא רואים את זה כשיגעון. אשתי מאד תומכת, מאד אוהבת את הרעיון ובאמת נלהבת מזה. אבא שלי בן ה-90, שכל החיים שלו רצה לשפץ איזה אוטו, מסתכל על זה מהצד. הילדים יותר אדישים. דווקא מי שהכי מתלהבת זו הבת שלי – שכל הילדות הייתה רואה סדרות בדיסקברי, היא מאד מתחברת לזה. הם תומכים אבל לא רצים למוסך איתי. עכשיו אנחנו רק מתחילים בנסיעות המבחן, אני יודע אם הם יבואו למירוצים? כל אחד עסוק בדברים שלו – אני גם לא צריך קהל באופן כללי, אז אני לא מלהיב אותם".
מי האנשים שמלווים אותך?
מי שבונה את האוטו זה יותם קריסטל הוא עוסק בטיונינג של מכוניות ושיפור מכוניות ספורט לרכבי מסלול ואת הפרויקט אנחנו עושים בסדנה שלו בחולון, הוא באמת אומן. האוטו מוקפד בפרטים ברמה היסטרית.
הפרויקט הזה הוא האנשים, זה לא רק לקנות אוטו. פגשתי חבורה נהדרת, אני מסתובב עם חבר'ה שהם בגיל של הילדים שלי, אנחנו מתחברים וזו פשוט הנאה גדולה. האנשים מ-קינג דריפט, לביא אוחיון והצוות שלו – שאצלם אני מתאמן בארץ.
חלק מעניין בפרויקט זה העיצוב של האוטו. האוטו צבוע אין עליו מדבקה. בתהליך העיצוב שאבנו השראה מפרויקט BMW ART CAR, במסגרתו ניסינו לקחת פרויקט עולמי של BMW שנקרא "BMW ART" במסגרתו אמנים בסדר גודל עולמי ציירו על BMW בעשרות השנים האחרונות. מדובר באמנים כמו ג'ף קונס, אנדי וורהול, רוי ליכטנשטיין, אנשים מאד מפורסמים. אז אמרנו שאנחנו נעשה משהו כזה בגישה ישראלית – ומי שהצטרף אליי זה גיסי דורון רבינא, פרופסור לאומנות שהיה מנהל המדרשה לאומנות בבית ברל והוא למעשה לקח את העיצוב של המכונית. רבינא עיצב ואחר כך אמן היה צריך לצייר על המכונית. יצאה מכונית מאד מיוחדת עם עיצוב א-סימטרי, באמת מיוחד, עכשיו נראה איך היא נוסעת.
היה איזה אתגר יוצא דופן ביצירה של הרכב הזה?
"הכול היה מאתגר. אפשר לשים צ'ק על כל הדברים. אתה הולך צעד אחד קדימה שניים אחורה. זה לא שאתה אומר אוקיי יש לי יום עבודה ומתכנן אותו לרמת הדקות מה תעשה. רבע שעה הופכת לחמש שעות, כל דבר לוקח את הזמן שלו. כי אין פה ספר רכב או להיכנס לאיזה מחשב ולהגיד אוקיי אני עושה לפי צ'קליסט – הכול מאתגר. אין שום חלק במכונית שבא במקור ונשאר כמו שהוא".
בעולם הרכב עוד בשלב השקת המכונית החדשה כבר מתחיל תכנון המכונית הבאה. יש לך תוכנית לרכב הבא?
"כרגע האוטו הבא כמו שאני רואה אותו זו טבלת אקסל, העברה בנקאית ודד ליין. יש דברים שצריך לעשות לאט, לאט. קודם נסיים את זו כשארגיש שהיא "קטנה עליי" – כרגע היא עוד גדולה למידותיי אבל היא חליפה יפה מאד".
בשיתוף BMW
