ימאהה נייקן ברכיבה ראשונה - טובים השניים מהאחד
כלים עם שלושה גלגלים אחראים למהפך בעולם הקטנועים של השנים האחרונות. כעת מצטרפת למהפיכה גם ימאהה, אבל בוחרת לעשות זאת עם אופנוע גדול וחזק. ואין מתאים מגידי פרדר, מוותיקי ובכירי הרוכבים בארץ, כדי לדווח לכולנו אם מדובר בכלי לגיטימי או שמא רק בגימיק שיווקי. אזהרה: זה לא עוד מבחן רגיל
ימאהה לא המציאה את הגלגל, אבל כן הוסיפה לו חבר. מראה ההייטק והפוזה השרירית של חזית הימאהה נייקן, לא סילקו ממני את הספקות עימן הגעתי לאירוע השקת אחד האופנועים המסקרנים בעשורים האחרונים. בפשטות, אופנוע שכולו אומר אקשן, אבל מצויד בשלושה גלגלים.
ועכשיו, דילוג מהיר לסיכום האירוע: ימאהה נייקן הוא לא סתם אופנוע, אלא אופנוע מצוין. ואם אתם חושדים שהתרככתי והזדקנתי עם השנים, אתם צודקים. אבל לא זו הסיבה שבגללה אני מתייחס לאופנוע הזה עם שני הגלגלים מלפנים באופן כל-כך חיובי.
כמו קטנוע, אבל הרבה יותר גדול: את הנייקן, יותר נכון את הרעיון סביבו, אנחנו מכירים המון זמן. ולכן, ממש לא במקרה, הגישה הבסיסית שלי אליו הייתה שמדובר בגירסה מגודלת לקטנועים תלת-גלגליים שהפכו פופולריים בשנים האחרונות, אלה שזכו בכבוד המפוקפק - הנחה בביטוח חובה בזכות רמת בטיחות גבוהה הנגזרת מהגלגל הנוסף.
מפוקפק? זה ברור, אבל שמרו בבקשה על מנה גדושה של מודעות עצמית. מרבית הרוכבים מתייחסים לעצמם במידה קיצונית של קרביות מסוקסת ובשבילם, רק אופנוע גדול וחזק ומהיר - ובבקשה, הטוקבקיסטים משני המינים מוזמנים לגדף ולחרף, אבל ככה זה. עבורנו, הגלגל השלישי בקטנוע הופך את הרכיבה לתענוג מפוקפק, פועל יוצא של היגוי כבד ומעורפל שממשיך לתת-היגוי מבאס ועקשנות מעצבנת להרחיב את הפניה. בקיצור, מוציא את החשק לרכוב ואת התענוג מהרכיבה.
איך זה עובד: ואחרי הפתיחה הכנה הזו, אפשר לעבור לימאהה נייקן, או בעיקר לחלק הקדמי שלו שעושה את כל ההבדל ומייצר כמובן את כל העניין. בגדול, זהו ימאהה MT09, עד החלק הקדמי. שם, במקום מזלג מוכר שאוחז בגלגל, יש שני חישוקים קטנים מהמקובל ("15), כל אחד על ציר עצמאי. כל אחד מהם מחובר לצמד צינורות טלסקופיים - להלן מזלג נפרד.
ההיגוי שכבר אינו פשוט כמו באופנוע רגיל, מתבצע בעזרת מערכת מוטות מקשרים המאפשרים לכל גלגל זווית מתאימה שאינה זהה לחברו. למה? כי הגלגל פנימי עובר תמיד דרך קצרה יותר מחיצוני, ובמקביל צריך גם למנוע ממנו לדחוף את חברו החוצה, או להחליק.
כל העסק נראה ממש מאסיבי ובעיקר רחב, עם מרווח גדול בין הגלגלים וצינורות מזלג בחוץ, בעיקר כדי לאפשר הטייה מכובדת (מוגבלת לפי ימאהה ל-45 מעלות). בזכות מעטה פלסטיק צמוד למכניקה וצבע לא צעקני, מציג הנייקן מראה של באפאלו צעיר ושרירי מכוכב אחר, נפוח ומכונס להתקפה באיזור הכתפיים, עם זנב צנום יחסית.
כדי לאזן את חלוקת המשקל שהתווסף בפורנט המסיבי ועמוס המכלולים, ממוקם הרוכב מאחור יחסית לאופנוע רגיל. וזה לא הטיפול היחיד הנדרש בגלל הקונסטרוקציה הכבדה, שכן כדי להקל על פעולת ההיגוי ולהתגבר על המסה, הציבה ימאהה מלפנים כידון "פאט-בר" רחב מהמקובל. הכל ביחד מושיב אותי בתנוחת רכיבה שמזכירה סטריט-פייטרים. ומעבר לפוזה, זה גם מסייע להכניס את הרוכב לראש הנכון.
גלגלים לגן עדן: עיתונאים בהשקת אופנוע חדש מוזמנים בדרך כלל לכבישי גן עדן. באופן טבעי, היצרנית תדאג לערוך היכרות עם כלי חדש בטריטוריה בה הוא זורח הכי חזק. עכשיו, אם רוצים לסנוור אותך עד עיוורון, לגרום לך להתמכר, מזמינים אותך למסלול מירוצים. את הנייקן בחרה ימאהה להציג בפיתולי האלפים בואכה גרוסגלוקנר, הפסגה הגבוהה באוסטריה עם כמעט 3,800 מטרים. בטוחים בעצמם, אין מה לומר.
וכדי להרשים את המתרשמים, כלל מסלול ה-280 ק"מ נמתח על פני דרכים צדדיות שמטפסות ויורדות על צלע ההר ומשמשות בעיקר מקומיים. עם אספלט לא משובח ופניות ראש-סיכה עם רדיוס של שקל. אתגר. אבל הפרונט היציב של הנייקן מייצר ברוכב ביטחון תוך דקות ספורות. ההיגוי לא קליל וכמצופה דורש כוח ויד החלטית, אבל תוך זמן קצר נעלמים ההבדלים בין ההיגוי הזה להיגוי של אופנועי ספורט-תיור מהיר בכביש דומה. וכך, עוד לפני שתקפנו פניות הדוקות ורצופות, הנייקן זכה ממני להרבה כבוד. ותשכחו כבר עכשיו מקטנוע.
בכל זאת, יש תחושה שונה. אחרי כמה שמאל-ימין ברצף, ההבדל מאופנוע "רגיל" הופך לברור יותר. הנייקן פחות "נופל" מצד לצד, ויותר "נשען" מימין לשמאל, קצת בדומה לדהירה על מגלשי סקי. בתוך הפניה התחושה חופשיה לגמרי על הכידון, וגם על הגז. החלק הקדמי מרגיש כל-כך שתול באספלט, שאפשר לשחק ללא חשש עם הכידון והבלמים, באופן שהיה גורם לי להסס על אופנוע עם גלגל קדמי בודד.
הסיבה לכך היא שאיכות השיכוך וכושר העקיבה של המתלה הקדמי מעוררים הערכה מהרגע הראשון. לצמיגים הקדמיים יש תפקיד מכריע בבליעת חריצי הכביש הקטנטנים והנוחות, בעוד המתלים מטפלים בכוחות הגדולים יותר - העברות משקל מסיביות למשל. כך שאין לי ספק בכלל - שתי סוליות הגומי האיכותי מלפנים הן התרומה העיקרית לתחושת היציבות. נכון, לא נתקלנו באספלט ישראלי נוראי, אבל בכבישי אלפים צרים עם שינויי כיוון תוך כדי שינוי גובה בשילוב בלימה והטייה, או שינוי כיוון כאשר המשקל לפנים נמוך יותר ותנאים מאתגרים אחרים, הפרונט של הנייקן זורח.
ויש לו אפילו יותר. זה הגיע לגמרי בהפתעה כתוצאה מהחלקה לגמרי מקרית. "מריחת מצמד" באחת הפניות ההדוקות הפיקה מהזנב תנועת ריקוד אלגנטית הצידה, וחשפה צד נסתר באופיו - החלקות כוח. העיתונאי הבלגי שרכב לפני, אמיץ ומוכשר ומנותק מבקרות, הפיק מהאופנוע החלקות מרהיבות עם אפס מאמץ. אני הסתפקתי במגבלות הבקרה החלקית ולכן חזרתי בשלום כדי להמליץ לסליידרים שבינכם - אל תוותרו על סיבוב.
אגב, תנוחת הרכיבה. אולי זה הגיל ואולי הניסיון, אבל היא נוחה לי. ותודות לכידון שמוסט מעט אחורנית ביחס לציר ההיגוי, ושתי בליטות תושבות צינורות המתלה העליונות, ההרגשה היא של רכיבה ממש מאחורי הפרונט. מדליק.
לא מושלם: אין ספק שעיקר המאמץ בפיתוח הנייקן הושקע בפרונט, תוך שאיפה למחיר לא מופרז (קצת פחות מ-100 אלף אצלנו, החל מספטמבר), שמנע ממחלקת הפיתוח השלמה של העבודה. המתלה האחורי למשל נשען על בולם זעזועים זול ופשוט יחסית מזנבו של ה-MT09, ובעוד שמלפנים עבודת הספיגה והשיכוך מצוינת, מאחור ניכרת חולשה לא הולמת. ואם ביקשתם מקום ראשון לשפר בו את האופנוע - בבקשה.
בעיה נוספת שלא זכתה למענה הולם מתייחסת לשינוי לרעה ביחס ההספק למשקל. בתוך שלדה שמשלבת פלדה ואלומיניום שוכן מנוע הטריפל המלהיב שמוצא בית חם גם ב-MT ובטרייסר. המנוע הזה עושה את ה-MT למכונת וויליז נהדרת עם עוצמה מתפוצצת בסל"ד גבוה. אולם בנייקן הוא מושך מסה כבדה בכ-25% משני המוזכרים מעלה.
ימאהה ניסו אמנם להקל עליו בעזרת קיצור יחס ההעברה הסופי, אך ללא הועיל. המנוע מתקשה לדחוף את המסה מסל"ד בינוני ותפעול תיבת ההילוכים באלפים הזכיר יותר מנוע 600. שני הילוכים למטה או מריחה גסה ואכזרית של המצמד, אחרת הוא לא באמת זז.
אגב, המשחק עם המצמד מוכיח שאין כאן בעיה של כוח מנוע שכן ברגע שהוא מטפס מעלה, המנוע כן מתפוצץ בעוצמה. אין מנוס לדעתי - כדי להפיק כאן תאוצות ביניים ראויות, צריך לקצר את הילוכים 2-3-4 ולסגור את הפערים הגדולים מדי ביניהם כרגע.
ועוד עניין מציק והפעם לוח המחוונים, או כפי שנכון יותר לכנות אותו כיום: לוח בקרה. הנייקן מציע שני מצבי בקרת אחיזה, מצב ביטול בקרות, שלושה מצבי תגובת מצערת ועוד שפע מידע שלא כולם צריכים או משתמשים בה. הכול מסודר בצפיפות וללא הבדלי גוון וצבע. העיצוב אולי מתקדם, הנוחות לא שם.
אז כן או לא? באופן טבעי, הרעיון מאחורי הנייקן העסיק אותי במהלך כל אירוע ההשקה. האם מהנדסי ימאהה הצליחו באמת להשיג גם פתרון יעיל לסכנת "איבוד פרונט" בכניסה לפניות וגם תחושת בטחון משופרת, שלא על חשבון כושר היגוי והטיה של אופנוע דו-גלגלי, יחס עם נוחות והנאה שמהווים חלק בלתי נפרד מרכיבה?.
התשובה היא חיובית. הנייקן אמנם מוגבל להטיה בת 45 מעלות - לא נתון מרשים לאופנוע סופרספורט - אבל זה די והותר לקצב שפוי בכבישים ציבוריים ומי שרוצה לרכוב בפיתולים עם ראש שקט, בלי סכנת החלקת קדמי באף פניה. אופנוע ספורט הוא לא, אבל זה גם לא היה הרעיון. הוא לגיטימי לחלוטין, עם יתרונות בטיחות אדירים. שיחקו אותה היפנים.
ימאהה נייקן, נתונים בסיסיים:
מנוע: שלושה צילינדרים, 850 סמ"ק, 115 כ"ס, 9 קג"מ
הילוכים: שישה, הנעת שרשרת
מתלה קדמי: שני מזלגות עם כיוון שיכוך
מתלה אחורי: בולם בודד עם כיווני שיוך ועומס קפיץ ראשוני
משקל: כ-250 ק"ג
מחיר (משוער): מעט פחות מ-100 אלף שקלים
זמן הגעה: ספטמבר
הכתב היה אורח חברת ימאהה
לפנייה לכתב/ת 
