השבוע שוב יעלה יוסי דנן להתחרות במסלול מרוצים בישראל. הספיד קאר שלו כבר מוכנה אצלו על הגרר בחניה. "אני מחכה לזה בציפייה, ספורט מוטורי זה משהו שלא עוזב אותך. האדרנלין, ההנאה מהשליטה במכונית. ברגע ששמעתי שיש מסלולים והמרוצים חוזרים, החלטתי לחזור לזה", מספר דנן (56), מסעדן מפתח-תקווה, ואחד המשתתפים בקאמבק של מרוצי המכוניות בארץ.
שילמת 110 אלף שקל על מכונית שלא יכולה לנסוע בכביש, ותיהנה ממנה רק פעם בשבוע.
"זה הכיף שלי וזה המחיר של מכונית ראליקרוס מקצועית. אנשים מוציאים עשרות אלפי שקלים על אופני ספורט מקצועיות, ככה ש-110 אלף שקל בהשוואה זה ממש לא יקר. וכמו תמיד, המחירים הם כאלה בגלל שהמדינה לוקחת את חלקה, עם מסים בעשרות אחוזים, אבל היא גם תרוויח כאן כסף מתיירות ותעסוקה אם רק תדע לפתח את הספורט הכל כך פופולרי הזה בעולם".
מרוץ בפצאל
בשנה האחרונה נרכשו כ-30 מכוניות מכונית מרוץ, רובן על ידי בעלים פרטיים, כפי שנחשף השבוע ב"ידיעות אחרונות". בנוסף לספיד קאר כמו של דנן, ממנה הגיעו לארץ שבע מכוניות, עשו עלייה גם עשר מכוניות פיז'ו 208 קאפ, גרסת מרוצים של הפיז'ו המוכרת, שעולה כ-195 אלף שקל ושש מכוניות רדיקל SR1 של סדנה בריטית המתמחה במכוניות מסלול, ב-290 אלף שקל כל אחת. בשבוע שעבר הצטרפה אליהן גם ווסטפילד, אגדה בריטית נוספת, עם מכוניות שמבוססת על תכנון של לוטוס, במחיר התחלתי של 180 אלף שקל, והערכה, אולי אופטימית משהו, למכירה של 30 מכוניות בשנה הקרובה. והנקודה הישראלית: שתי מכוניות Griiip, מכוניות מרוץ שמתוכננות בחברה ישראלית מפתח-תקווה, ומתחרות במרוצי פורמולה-4 באיטליה. גם לגריפ מנוע אופנוע, והיא עולה 349 אלף שקל: שתיים כאלה נרכשו בידי מסלול מוטור סיטי, להדרכות ומרוצים. המרוויחה הגדולה: מדינת ישראל, שגובה על כל מכונית כזאת 27-19 אחוז מס קנייה ו-17 אחוז מע"מ, שהכניסו לה יותר ממיליון וחצי שקל.
דנן התחרה בארץ עוד בשנות ה-80, כאשר במשך כמעט עשור התקיימו מרוצי ראליקרוס, מכוניות מייצור סדרתי שהותאמו למרוצים ולתחרויות במסלולים סלולים בשבילי עפר. "התחריתי אז עם אלפא סוד, קטגוריה שהותאמה למכונית כמעט ללא שינויים, בעיקר תוספת של כלוב בטיחות כדי להגן על הנהג במקרה של התהפכות. היו מרוצים מאוד צמודים ואפילו זכיתי באליפות".
סופי גולן, נהגת מרוצים ישראלית
ב-1991 נפסקו המרוצים, בגלל שילוב של מלחמות יהודים, וקשיים מול הרשויות שלא ממש ידעו איך להתמודד עם אחד מסוגי הספורט הפופולריים ביותר בעולם. לבסוף, באופן חסר תקדים, חוקקה המדינה חוק ספורט מוטורי ב-2005 שמסדיר את האפשרות החוקית והביטוחית לקיים בארץ מרוצים. החוק גם מערב את המדינה בניהול המרוצים, עניין שלא קיים באף ספורט אחר, שמאוד סירבל את הפעילות, ולקח שנים עד שהפך לתקנות ופעילות בשטח.
אבל בשנה האחרונה משהו מתחיל לזוז: בעקבות החוק נפתחו בישראל כמעט במקביל שלושה מסלולי מרוצים סלולים, מוטור סיטי בשדה תימן שליד באר-שבע ושניים נוספים בערד ובפצאל שבבקעת הירדן. מרוצי שטח, של אופנועים ורכבי שטח התקיימו בארץ במהלך השנים, אבל עד שאלה נפתחו אי-אפשר היה לקיים כאן מרוצים ברכבי כביש, במכוניות מרוץ ייעודיות שהיבוא שלהן היה אסור, משום שהן לא מותאמות לתקנות התעבורה ולא מיועדות לנסיעה יומיומית בפקקים. אין להן מזגן או כריות אוויר, אין להן אפילו פנסי דרך ומקום ללוחיות רישוי. הן מיועדות לנסיעה מהירה ובטוחה במסלול.
בשנה האחרונה אפשר כבר לראות אותן באימונים ובמרוצים בשלושת המסלולים, עם בעלים פרטיים שכמו שאפשר היה לעשות עד היום רק בחו"ל, רוכשים מכונית מרוץ ובאים להתחרות איתה בסוף שבוע. יבואנית פיז'ו, חברת לובינסקי, אפילו פתחה "קאפ", אליפות ייעודית למכוניות זהות, מה שמפחית עלויות ומאפשר רק לרמת הנהגים לקבוע מי ינצח, עם שמונה מכוניות 208 קאפ, באליפות שמנוהלת בידי חברת פרודרייב. שתי מכוניות אף נרכשו בידי בעלים פרטיים כמשומשות אחרי עונת מרוצים אחת - ב-150 אלף שקל כל אחת.
גיא אמודי מתחרה עם הרדיקל שלו במרוצי "ליגת קאדילק", היחידים בינתיים שמאפשרים לבעלי מכוניות מסלול חזקות מסוגים שונים להתחרות זה בזה. "רדיקל זה הדבר הכי קרוב למכונית פורמולה, מכונית ששוקלת פחות מ-500 ק"ג, ויש לה מנוע בהספק 175 כ"ס, מסוזוקי היאבוסה, שמגיע לסל"ד גבוה של 18-17 אלף. כלי מקצועי אמיתי וסופר מהנה", הוא מספר.
אמודי בן 55 מהרצליה, איש עסקים מתחום הנדל"ן וההשקעות, חיכה גם הוא הרבה שנים לרגע הזה. את רישיון המרוצים שלו הוא הוציא עוד באמצע שנות ה־80 בבריטניה, בפורומולה פורד, מכונית המסלול הנפוצה של אותן שנים. מאז השתתף באירועים מוטוריים בארץ, אבל חיכה לרגע שיוכל לעלות בישראל עם מכונית מרוץ למסלול.
"אני מחכה לימים האלה, מתאמן או מתחרה בכל סוף שבוע. גורר את הרדיקל למסלול עם האוטו של אשתי, ועולה למסלול. למרות שאני כבר 36 שנה בתחום אני מצליח להגיע לזמני הקפה תחרותיים. זה גם מחייב אותי לשמור על כושר, אלה מרוצים לא קלים לגוף, אז אני גם רץ, שוחה ומשחק טניס".
במחיר הזה יכולת לקנות גם פורשה משומשת, ולהתחרות איתה בקטגוריות המתאימות.
"מכונית ספורט שבנויה לנסיעה בכביש לא מחזיקה כמו הרדיקל על המסלול. תוך כמה הקפות תגמור את הבלמים והצמיגים. הרדיקל היא מכונית מקצועית, וכמו באופניים, לציוד מקצועי יש מחיר אבל גם יש משמעות. בגלל שהיא שוקלת רק 450 ק"ג, היא צורכת פחות ברקסים, שומרת יותר על הצמיגים, ומדויקת יותר לשליטה. והיא מהירה יותר מפורשה ופרארי ב־7 עד 10 שניות לכל הקפה. זה כיף לבוא פעם פעמיים בשנה עם הרכב הפרטי שלך ולהתנסות בנהיגת מסלול, אבל זה לא אותו דבר".
באיזה מהמסלולים בארץ אתה הכי אוהב להתחרות?
"לכל אחד מהמסלולים יש יתרונות וחסרונות. שלושתם קצרים יחסית למסלולים בחו"ל, עם 1.1 ק"מ בערד, 1.4 ק"מ בפצאל ו-2.1 ק"מ בבאר-שבע, באירופה מקובל 5-4 ק"מ להקפה. לכולם יש תוכניות הרחבה, שמחכות לתקציב, ונקווה שגם להשקעה מהמדינה, שלא יכולה להמשיך לבנות רק אצטדיוני כדורגל, בזמן שעל מסלול כזה לא רק מתחרים, אלא באים גם ללמוד ולתרגל נהיגה מתקדמת, מה שמשפר את רמה הנהיגה בכבישים. המסלול גם יכול לשמש לניסויים את 700 הסטארטאפים שיש בארץ בתחום התחבורה החכמה.
"המסלול בבאר-שבע הכי מהיר, עם הסלילה הכי טובה ושטחי מילוט מסודרים שאליהם אתה מחליק בבטיחות אם עפת מהמסלול. המסלול בערד יותר טכני ויותר מאתגר, אבל הוא קטן יותר ויותר קשה לפתח עליו מהירות. יש גם תוואי עם שינויים טופגרפיים, עליות וירידות, מה שיותר מעניין לנהג, אבל מקשה על הצופים לראות אותך בכל רגע. פצאל נמצא בין שניהם, עם תוואי יותר מעניין מבאר-שבע ויותר ארוך מערד".
אין בינתיים הרבה נהגים צעירים על המסלולים כאן.
"בכל העולם זה ספורט מאוד פופולרי, שאנשים באים לצפות בו בסופי שבוע עם המשפחה. עכשיו המסלולים יאפשרו לו להתפתח גם בארץ, ונראה גם יותר נהגים מהדור הצעיר. תראה את אלון דאי, שהתחיל בארץ בקרטינג, אבל לא היה לא איפה להתקדם כאן בספורט מוטורי. עם תשתית יותר מסודרת הוא היה מגיע גם לפורמולה-1".
דאי (27) זכה בשנתיים האחרונות באליפות אירופה בנסקאר, אחרי שזכה בעבר באליפות אסיה בפורמולה רנו. בסוף השבוע שעבר סיים במקומות 3 ו-4 במרוץ פתיחת העונה בספרד, ובמקביל הוא משמש כמדריך הראשי ונהג המרוצים של ווסטפילד ישראל. "ידענו תמיד שביום שיקומו מסלולים הכל יתחיל לנוע. מסלולים זה הבסיס, זה כיף לראות. השנה הייתה הפעם הראשונה שיצא לי לעלות על מסלול מרוצים בארץ לאימון, נהיגה שמעולם לא עשיתי בישראל. ועכשיו מגיעות מכוניות ייעודיות לדבר הזה ואני חלק מזה. זה גם תהיה חוליה שהייתה מאוד חסרה אצלנו בין קרטינג לבין מכוניות פורמולה. בן 17 אלוף שרוצה להתקדם הלאה יש לו מה לעשות. עד היום היה צריך לעבור להתחרות בחו"ל, עם כל המשמעויות, כמו שאני עשיתי".
דאי, במקור מאשדוד, מתחרה באירופה כנהג בקבוצת קאל רייסינג, במתכונת המוכרת בספורט המוטורי כמעט 100 שנה: קבוצה שרוכשת או בונה לעצמה מכוניות מרוץ, ומקבלת נהגים להתחרות בשורותיה על סמך הישגיהם ולא פחות - על סמך נותני החסות שהם מביאים עימם, או מאפשרים לה להשיג, כדי לממן את התחרויות. בארץ נרכשות כאמור רוב מכוניות המרוץ בידי בעלים פרטיים.
אלון דאי זוכה באליפות אירופה בנסקאר
דאי: "אנחנו נגיע למצב שיש קבוצות שלמות, שמספקות את הרכב, המכונאים, מהנדסי המרוץ והציוד שיודע לעקוב ולנתח את התנהגות הנהג והרכב על המסלול, כדי שאפשר יהיה לכייל אותו בדיוק לתנאים. אנחנו כבר רואים ניצנים של זה בקרטינג בישראל. ווסטפילד יפעילו מועדון משלהם, שישחרר את הבעלים מכל ההתעסקות הטכנית והלוגיסטית. אני מקווה שיום אחד יהיו כאן קאפ גם ווסטפילד, כמו שרץ באנגליה כבר הרבה שנים. אני מקווה שנוכל לראות פה יום אחד גם אליפות שתאחד את כל המכוניות האלה שמתחרות בקטגוריות נפרדות. איזה מרוץ סיבולת, לה מאן מקומי, שכל מכונית מתחרה בקטגוריה מתאימה. בשביל זה צריך שיהיו כאן עוד מכוניות ועוד נהגים, אבל אנחנו בדרך הנכונה".
בחול המועד אפשר יהיה לפגוש את המכוניות האלה על המסלולים. בערד יתקיימו מרוצים במסגרת ליגת 208 קאפ, מרוצי אופנועי סופרמוטו, ומופעי מכוניות נוספות, בימים שני ושלישי השבוע, החל מ-10:00 בבוקר (כניסה: 33 שקל לילד עד גיל 16, 99 שקלים למבוגר, 150 שקלים לנסיעה לצד נהג מרוצים). מסלול פצאל יארח מרוצי ראלי קרוס, אופנועים ואת הופעת הבכורה של מכוניות ווסטפילד, בימים שני, שלישי ורביעי, בין 10:00 ל-14:00. הכניסה חינם.
