דאצ'יה סנדרו (מבחן בזק) - הרכב הזול בישראל

בשונה מיצרניות ומיבואניות שוויתרו בשנים האחרונות על אופציית התיבה הידנית הפחות ופחות מבוקשת, חוזרת דאצ'יה לשווק אצלנו את הסנדרו, הדגם הקטן והבסיסי בהיצע המותג הרומני, עם השילוב שכמעט נעלם מהמוטוריות המקומית - בורר הילוכים שממש צריך לתפעל ומצמד שעליו ממש צריך לדרוך. בהתאם, הוא גם הרכב הזול בישראל לרכישה כחדש, עם תג מחיר של 58 אלף שקל. אלה 9,000 שקל פחות מקיה פיקנטו ידנית, למשל.

(צילום: ניר בן זקן)

כמקובל בדאצ'יה, הוא מבוסס על מכלולים ותיקים (מאוד) של בעלת הבית רנו. במקרה זה קליאו (דור 4) המוחלפת עם מנוע בסיסי ותיבת הילוכים ידנית. שנה לאחר שהופסק שיווק הסדנרו הידני, נוחתת כאן גרסה עדכנית עם מנוע חדש ואבזור משודרג. האם הוא אטרקטיבי יותר מבעבר?

מה שונה: בחרטום יש מנוע בעל שלושה צילינדרים בנפח 1.0 ליטר עם תזמון שסתומים משתנה לטובת רצועת כוח רחבה יותר, ששחרר לגמלאות את יחידת ה-1.2 ליטר בעל ארבעה הצילינדרים שבה צויד בעבר. דף הנתונים מציין 73 כ"ס ו-9.6 קג"מ, 2 כ"ס ו-1.3 קג"מ פחות מהמנוע הקודם. כבעבר הוא משודך לתיבת חמישה הילוכים ידנית, עם בורר בעל פעולה טובה מבעבר, לצד תוספת מערכת לסיוע בזינוק בעלייה.

(צילום: ניר בן זקן)

למרות פוטנציאל לשיפור גמישות המנוע, הביצועים הרשמיים דווקא נפגעו. הזינוק ל-100 קמ"ש מעמידה שהיה איטי, הפך לעצל עוד יותר עם 15.1 שניות ארוכות. המהירות המרבית איטית בארבעה קמ"ש למי שזה חשוב (158 קמ"ש). אופי אספקת הכוח במנוע הקטן פחות אחיד, עם פרצי כוח יחסיים בשיא המומנט (3,500 סל"ד) ובשיא ההספק (6,300 סל"ד), וירידה מורגשת בין לבין.

ואין הכוונה לנהיגה תובענית או ספורטיבית חלילה, אלא לשימוש יומיומי. תחילת נסיעה בעלייה או עם ארבעה נוסעים מחייבת העלאת סל"ד המנוע והחלקה של המצמד, כדי למנוע דימום מביך.

(צילום: ניר בן זקן)

כדי לשמור על קצב נסיעה מקובל בכביש מהיר דרושה רגל כבדה (מדי) על המצערת, כזו שמייצרת לא רק רעש צורמני ומטריד אלא אחראית גם לצריכת דלק גבוהה יחסית של 12 ק"מ לליטר. בין היתר פועל יוצא של יחס העברה קצר מבעבר הגורם למנוע להסתובב בסל"ד גבוה משמעותית בשיוט (3,700 סל"ד ב-110 קמ"ש). זה הרבה יותר מדי עבור מכונית בעלת מנוע צנוע ומשקל עצמי נמוך.

המעבר להגה בתגבור חשמלי דווקא עשה טוב לסנדרו, אך רק ביחס לרכב היוצא, שכן הוא עדיין כבד מדי בתמרונים עירוניים ומרגיש מנותק בנסיעה מעט יותר דינמית.

רשימת האבזור כוללת עתה בקרת אקלים דיגיטלית באמצעות חוגה (בדומה לקליאו) ומסך מגע בגודל "7 עם צימוד Apple CarPlay ו-Android Auto ומצלמת נסיעה לאחור. השאר: ללא שינוי, בקרת שיוט ורק ארבע כריות אוויר ומערכת התראה בהתקנה מקומית.

מה נשאר: יתרונו הגדול של הסנדרו מול דגמי המיני הקרובים אליו ביותר מבחינת מחיר מתבטא בממדים נדיבים יותר, המאפשרים אפילו הסעת ארבעה מבוגרים. דלתות הצד נפתחות כמעט ב-90 מעלות, ומקילות בכך על הכניסה והיציאה. נפח תא מטען של 320 ליטר יכול בהחלט להיחשב נדיב בסביבת מחיר זו.

אלא שאיכות החומרים נמוכה יחסית, כמקובל ב"מכונית תקציב" פשוטה, ולצידה המוזרויות המוכרות של דאצ'יה, דוגמת מתגי פתיחת חלונות אחוריים בקונסולה המרכזית במקום על דלת הנהג או כיוון גובה המושב באמצעות ידית זהה לכיוון המרחק. המושבים נוחים יחסית אך חסרי תמיכה מספקת, וההגה אינו מתכוונן לגובה. כן אהבנו את משטחי החלונות הגדולים המסייעים לשדה ראייה טוב.

מתלי הסנדרו מכוילים לרכות יחסית ומעניקים כך נסיעה רכה ונעימה בתוך העיר, אך בכל מצב אחר הם אינם משכנעים. הם לא מסוגלים להתמודד עם משקל המועמס עליהם, אם מדובר בנוסעים בכביש שאינו עירוני ואם מדובר במהירות מעט יותר גבוהה. מערכת הבלימה סבירה בלבד, ובמהירות שיוט חודרים לתא רעשי רוח ניכרים.

(צילום: ניר בן זקן)

סיכום: אף שציפינו לשיפור, הסנדרו העדכני פחות מרשים מקודמו. שכן לא רק שהתעשייה התקדמה והוא נותר פחות או יותר במקום, גם החלפת המנוע אינה עושה לו טוב אלא דווקא פוגמת. הוא אומנם חוזר להיות הרכב הזול ביותר בשוק המקומי, ומציע שילוב מפתה של ממדים נדיבים ותג מחיר סופר-אטרקטיבי, אבל כל זאת במחיר רשימה לא קצרה של מגרעות.