בעידן שבו עדיף לשתות מי ים מאשר להיות עוד אופנוע אנונימי בעדר, עולם שבו "ספשל" הוא "סטנדרט", שמורה חיבה מיוחדת ל"טרקרז", "סקרמבלרז" וחבורתם - אופנועי כביש שונים, כאלה שלא בוחלים באבק השטח, שובבים באופי, לא מושלמי-קווים, סבירי מחיר ובעלי תדמית צעירה שמקורם בגוד אולד יו.אס.איי.
למה דווקא משם? כי בארה"ב מאמינים שאופנוע צריך לעשות גם מעבר למה שהתכוון היצרן. למשל, בואו ניקח אופנוע כביש גדול, V-טווין ששוקל 250 קילו, ונוריד לו את הברקסים הקדמיים. עכשיו נתקין לו צמיגי קוביות ונדפוק גז במסלול עפר אובאלי. קיבלנו פלאט-טראק, ספורט אופנועים נגיש וזמין במיוחד, כי כל מה שצריך כדי לתת בראש זה מגרש עפר ולא דווקא מסלול אספלט מפונפן, ואת האופנוע הפרטי שלך שעבר מינימום התאמות, ולאו דווקא רייסר מלוקק בעלות עתק.
עם מסורת פלאט-טראק אמריקנית בת יותר מ-100 שנה, ברור מדוע אינדיאן, חברה שהייתה מתחילת המאה ה-20 ועד סגירתה ב-1953 מותג אופנועים אמריקני מובהק וחשוב לא פחות מהארלי דיווידסון, בחרה במוטיב הפלאט-טראק לאופנוע "לא קאסטום" ראשון תחת בעלות פולאריס. והינה אנו פוגשים את ה-FTR1200.
הזמינות והנגישות שמייצג הפלאט-טראק מצויה גם באינדיאן FTR1200, המהנה בזירות המוגבלות של החיים האמיתיים. אלה עם האספלט הדפוק והמוני מכוניות מאיימות מכל עבר וכבישי הרים צפופים המספקים מגרש משחקים נדיר בזירה הציבורית. קל להתחבר אליו. האופנוע אולי שוקל לא מעט (221 קילו ללא נוזלים), מאיים במראהו וצבוע שחור, אולם הוא מרגיש ידידותי וזורם כבר מהרגע הראשון, כלי שאינו מקובע על המילימטר אלא זז ורגיש יותר מאופנועי כביש טהורים, ודאי אלה החמושים בשלדת אלומיניום מסיבית וקשיחה.
קלות השליטה והפידבק הרציף הופכים את הרכיבה על האינדיאן לנינוחה ומהנה ומשרת ביטחון במהירויות נמוכות עד 100 קמ"ש, ובמקביל מרגשת בתקיפת כבישי הרים הדוקי-פניות. תנוחת הרכיבה זקופה אך אינה תחושת מטאטא-בתחת המוכרת מכלים אחרים. המושב רחב ונוח, רגליות אלומיניום ממורטות ממוקמות טוב כך שהרגליים מייצבות את הגוף, הכידון הרחב והנמוך-יחסית מספק שליטה מצוינת. ביקורת יחידה בהקשר זה היא על שילוב מכל דלק עם צינורות השלדה, שלא מאפשר לכנס את הרגליים מתחת למכל הדלק כדי לחבוק את האופנוע.
עם הרבה משקל בחלק התחתון, כולל מכל דלק הממוקם מתחת למושב ומצבר שעבר לקדמת המנוע, ההיגוי "אינטואיטיבי" וקליל וזווית הצידוד רחבה ויעילה מאוד. שינויי כיוון קלים לביצוע, המתלים ארוכי מהלך (150 מ"מ בשני הצדדים), רכים וסופגים, וצמיגי הקוביות מוסיפים לתזוזות ולפידבק המעולה.
אלא מה, חופש התנועה הזה של האינדיאן לא עובד הכי טוב תחת עומסים, סיבובים מהירים ובלימות חזקות. שלדת ה-FTR לא מספקת את היציבות והביטחון הנדרשים, והאופנוע זז יתר על המידה. הוסיפו לכך מתלים רכים, ותבינו שזה אופנוע שלא אוהב שדוחפים אותו. וקיים בהחלט פיתוי לדחוף, כי ל-FTR1200 יש מנוע מעולה וחזק שיודע להגיע למהירויות גבוהות.
זה V-טווין מתקדם, ודאי מול מנועים אמריקניים מסורתיים, עם זווית של 60 מעלות בין הצילינדרים, 4 שסתומים לצילינדר, קירור מים, הזרקת דלק, תיבת אוויר ענקית ובעיקר מידות בוכנה ספורטיביות של קוטר גדול ומהלך קצר המביאות לנפח של 1,203 סמ"ק, יחס דחיסה גבוה ולוע מצערת נפרד לכל צילינדר. אלה מספקים ביצועים מצוינים, לא רק בשיאים של 11.8 קג"מ ב-6,000 סל"ד ו-123 כ"ס ב-8,250, אלא בכל טווח הסל"ד. כוח מתקבל מיד עם פתיחת המצערת גם בהילוכים גבוהים, עם דחף משמעותי כבר ב-2,000 סל"ד אפילו בהילוך שישי.
כל זה לא בא על חשבון ההספק בהמשך, שכן היחידה הזו מסוגלת לעלות מהר מאוד עד מעבר ל-8,000 סל"ד ולהביא את האופנוע למהירויות לא חוקיות בעליל. אגב, את המהירות קשה מאוד לקרוא באשמת שעון בלוח המחוונים שנלקח מדגמי הקאסטום של אינדיאן, ואינו מתאים לרכיבה ספורטיבית, עם ספרות מרווחות מאוד בין 0 ל-100 קמ"ש ומספרים צפופים במהירויות הגבוהות. השעון דנן גם מכיל את המידע לגבי הדלק, וכאן שוב כופה העיצוב קיבולת דלה למכל, 13 ליטר בלבד. טוב אפוא שהמנוע חסכוני, כך שניתן למשוך ל-250 קילומטר בין תדלוקים.
בנוסף למנוע המעמיד את השלדה והמתלים במבחן לא פשוט במהירויות הגבוהות, גם הבלמים מספקים מבחן מאתגר: יש כאן מערכת בלמי סופרבייק טהורים מתוצרת ברמבו כולל קליפרים מונובלוק רדיאליים המספקים עוצמת בלימה חולנית, ושותלים את הפרונט בכביש גם עם שתי אצבעות על המנוף. מצד שני, התנהגות האופנוע תחת עוצמת הבלימה הזו אינה משרה ביטחון.
אינדיאן FTR1200 מצליח לשלב עיצוב קלאסי עם שימושיות מהנה. דגם המפנן גם את העיניים והנשמה וגם מספק יותר מתמורה הגונה בתנועה. למרות עיצוב הפלאט-טראק, אל תאתגרו אותו בשטח, גם לא בשבילים. קוביות הצמיגים, שעובדות מצוין על אספלט, צפופות מכדי לספק אחיזת שטח. מהלך המתלים לא ארוך דיו, המשקל לא נמוך מספיק ויש הרבה רכיבים חשובים ופגיעים בגחון.
אולם אין צורך להרחיק לשביל. זה אופנוע המהנה כבר ברחוב המגורים שלכם, בדרך לעבודה וגם בטיולי סוף השבוע, רק זכרו לא ללחוץ אותו לעומסים. בזכות אופיו הידידותי יוכלו גם מתחילים בקטגוריית רישוי "A" ליהנות ממנו ללא חשש. הוא אינו זול, עם תג מחיר של 100 אלף שקל הוא יקר כמו מתחריו המועטים, דוקאטי סקרמבלר 1100 וב.מ.וו R Nine T סקרמבלר. הוא אומנם מוצע גם בשתי גרסאות יקרות ומאובזרות יותר באלקטרוניקה, אלא שדווקא כאן הייתי שומר על פשטות ואותנטיות ונמנע מלסרס או לסבך באמצעים מלאכותיים.
שורה תחתונה - אופנועי כביש מעוצבים ומאובזרים כרפליקות פלאט-טראק היו בעבר, אך לא זכו להצלחה וייצורם הופסק. האינדיאן FTR1200 לעומת זאת נהנה מסיכויים טובים יותר - בעיקר בזכות מנוע מתקדם וחזק, שמאפשר שליטה קלה ומקדם הנאה גבוה מהמטר הראשון.
מפרט טכני - אינדיאן FTR1200
מנוע: V-טווין, 4 שסתומים לצילינדר, קירור נוזל
קדח-מהלך בוכנה: 73.6-102 מ"מ
נפח: 1,203 סמ"ק
יחס דחיסה: 12.5:1
הספק מרבי-סל"ד: 123 כ"ס-8,250
מומנט מרבי-סל"ד: 11.8 קג"מ-6,000
הילוכים: שישה
מצמד: רב-דיסקי, מחליק
שלדה: צינורות פלדה
בסיס גלגלים: 1,524 מ"מ
מתלה קדמי: מזלג הפוך (43 מ"מ) עם מהלך 150 מ"מ
מתלה אחורי: זרוע פלדה, בולם (150 מ"מ), כיוון עומס קפיץ ושיכוך החזרה
בלם קדמי: 2 דיסקים 320 מ"מ, קליפרים ברמבו מונובלוק 4 בוכנות
בלם אחורי: דיסק 265 מ"מ, קליפר 2 בוכנות
מכל דלק: 13 ליטר
צמיג קדמי: 120/70-19
צמיג אחורי: 150/80-18
גובה מושב: 840 מ"מ
משקל ללא נוזלים: 221 ק"ג
