בתיאוריה, מנועים היברידיים-נטענים מאפשרים את הטוב מכל העולמות: מחד שימוש בחשמל ללא זיהום אוויר לנסיעה שגרתית לעבודה ובחזרה, מאידך מנוע בנזין שמבטל את חרדת הטווח של דגמים חשמליים. בשנים האחרונות הם היו להיט המכירות בקרב מותגי היוקרה, שכן הם הציעו תמהיל מפתה של ביצועים טובים מהרגיל, אבזור עשיר לנוסעים ותדמית נקייה ומתחשבת בסביבה עבור השכנים.
עוד כתבות למנויים:
- הכול בשביל הסמל: מכוניות יוקרתיות ב-200 אלף שקל
במציאות, ועם כל הכבוד לנתוני ה-0 ל-100, לתדמית החברתית ולאכפתיות משאר הנוסעים, דגמים אלה נרכשו בעיקר מכיוון שהיו עסקאות פיננסיות טובות יותר - מה שמסביר מדוע פחות עניינו את הרוכשים נתוני צריכת הדלק ופליטת המזהמים הגבוהים במידה ניכרת מהמובטח, או בטיחות אקטיבית נמוכה לעומת דגמים "רגילים", בגלל תוספת המשקל שמביאות עימן הסוללות הכבדות.
בחזרה למבחן ההשוואתי שלפנינו. הפעם אספנו שלושה דגמי פנאי היברידיים-נטענים בגודל צנוע יחסית: וולוו XC40 שגרסתו הרגילה ניצחה כל מתחרה אפשרי, ב.מ.וו X2 שמביא עימו רקע של איכות ודינמיות מותגית וגם DS7, נציג חטיבת היוקרה של סיטרואן שמנסה לבסס עצמה בקטגוריה התחרותית. הנה הם:
מנוע בנזין: שלושה צילינדרים, 1.5 ליטר, 125 כ"ס
מנוע חשמלי, קיבולת מצברים: אחורי עם 95 כ"ס, 10 קוט"ש
תפוקה משולבת: 220 כ"ס, 39.2 קג"מ
תמסורת: שישה הילוכים אוטומטית, הנעה כפולה
זינוק ל-100 קמ"ש, מהירות מרבית: 6.8 שניות, 195 קמ"ש
טווח נסיעה חשמלי וצריכת דלק (יצרן): 51 ק"מ, 55 ק"מ לליטר
מחיר: 299 אלף שקל
מנוע בנזין: ארבעה צילינדרים, 1.6 ליטר, 200 כ"ס
מנוע חשמלי, קיבולת מצברים: קדמי (110 כ"ס) ואחורי (113 כ"ס), 13.2 קוט"ש
תפוקה משולבת: 300 כ"ס, 53 קג"מ
תמסורת: שמונה הילוכים אוטומטית, הנעה כפולה
זינוק ל-100 קמ"ש, מהירות מרבית: 5.9 שניות, 240 קמ"ש
טווח נסיעה חשמלי וצריכת דלק (יצרן): 61 ק"מ, 76.9 ק"מ לליטר
מחיר רכב מבחן (בסיס): 345 אלף שקל (300 אלף שקל)
מנוע בנזין: שלושה צילינדרים, 1.5 ליטר, 180 כ"ס
מנוע חשמלי, קיבולת מצברים: קדמי עם 82 כ"ס, 10.7 קוט"ש
תפוקה משולבת: 262 כ"ס, 43.3 קג"מ
תמסורת: שבעה הילוכים כפולת מצמד, הנעה קדמית
זינוק ל-100 קמ"ש, מהירות מרבית: 7.3 שניות, 180 קמ"ש
טווח נסיעה חשמלי וצריכת דלק (יצרן): 44 ק"מ, 45.4 ק"מ לליטר
מחיר רכב מבחן (בסיס): 276 אלף שקל (260 אלף שקל)
ה-X2 מאמץ את המראה העדכני של היצרנית, אבל הוא נראה יותר מדי כמו סדרה 1 מוגבהת ופחות מדי כמו רכב פנאי. XC40 אומנם ותיק, אבל העיצוב השוודי מחזיק מעמד יפה גם אחרי שנים והוא שומר על עדכנות ואסתטיקה, בעיקר עם צביעה דו-גונית. ה-DS7 גדול מהם (17+ ס"מ מהוולוו, 23.5+ מהב.מ.וו), מרשים ומקורי למראה.
במפתיע, סביבת הנהג ב-X2 פשוטה מאוד וחושפת את גילה המתקדם. הוא היחיד עם לוח מחוונים אנלוגי ובורר הילוכים מכאני. מסך המגע בו קטן יותר ("8.8) במעט מהוולוו ("9) ובאופן ניכר ("12.3) מה-DS. התפעול קל ונוח, והמושבים מציעים תמיכה מצוינת לצד תנוחת נהיגה טובה, אבל היא לא גבוהה דיה לחובבי הז'אנר. אפשר היה גם לוותר על כמה מתגים בקונסולה שיוצרים עומס ויזואלי מיותר.
כמו המראה, גם עיצוב הפנים של ה-XC40 אינו מיושן למרות גילו, אלא שאיכות החומרים נמוכה במופגן מבשניים האחרים. לצד צבע שחור קודר מדי יש גם איכות הרכבה לא מרשימה במפתיע. מטריד במיוחד הוא בורר ההילוכים המסורבל, שמחייב שתי הסטות בכל פעם כדי לעבור מ-D ל-R ולהיפך. מושב הנהג נוח אבל נעדר תמיכה מספקת.
תא הנוסעים של DS7 שנוי במחלוקת. יש מי שהתרשם מאוד לטובה מהמקוריות, אבל אחרים ראו בה התעקשות מיותרת על ייחודיות בכל מחיר. איכות החומרים גבוהה אומנם, אבל באופן כללי ניכרת הצטעצעות יתר. על התפעול המסורבל אין מחלוקת: מתגי החלונות סמוכים לבורר ההילוכים, ומתג איתות החירום לא במרכז אלא בקצה שורת מתגים (הכי רחוק, במקום קרוב וברור להפעלה מיידית במצב חירום). המושבים סופר-נוחים, ותאי האחסון אקסטרה-גדולים.
מרחב המחיה ליושבים מאחור ב-DS7 הוא הנדיב ביותר, עם אפשרות לכיוון חשמלי של זווית המסעד. ה-XC40 שני לו מבחינת אהבת-נוסעים (אך משום מה ללא ידיות אחיזה), ואילו ה-X2 מסיים כאן אחרון. גם נפח המטען בצרפתי גדול יותר (555 ליטר), עם מפתח רחב ונוח יותר ומנופי קיפול נוח למושבים האחוריים. וולוו שני בנפח (460 ליטר) ויחיד עם גלגל חלופי, והב.מ.וו צנוע מכולם (410 ליטר).
רשימת האבזור כוללת בכל המקרים ריפודי עור, כיוון חשמלי למושבים קדמיים, משטח טעינה אלחוטי, דלת תא מטען חשמלית וחלון שמש. ה-DS היקר מהאחרים כולל גם קירור ועיסוי למושבים הקדמיים, מערכת ראיית לילה תרמית ומצלמת חנייה היקפית (רגילה באחרים) יעילה. אבזור הבטיחות כולל בלימה אוטונומית ובקרת שיוט אדפטיבית. אך בעוד ה-X2 מסתפק בהתרעה בלבד על סטייה מנתיב, השניים האחרים שומרים עליו וכוללים גם התרעת שטח מת.
ב-XC40 משולב מנוע בנזין מוגדש במנוע חשמלי עם 262 כ"ס בסך הכול, ואלה עוברים לגלגלים קדמיים דרך תיבת שבעה הילוכים כפולת-מצמד. אלא שלמרות נתון התפוקה הגבוה, הוא סיים אחרון במבחני התאוצה - בזינוק מהמקום עקב הנעה קדמית פחות יעילה, ובתאוצות ביניים עקב תיבת הילוכים איטית-תגובה.
ה-X2 משלב מנוע בנזין מוגדש (125 כ"ס), שמחובר לגלגלים הקדמיים דרך תיבת שישה הילוכים, במנוע חשמלי שמחובר לאחוריים ומאפשר הנעה כפולה ו-220 כ"ס. אופי הפעולה של המערכת יעיל מזה של וולוו, ולכן הוא הקדים אותו במעט במבחני התאוצה. כבונוס, גם בנסיעה עירונית התחושה חלקה וליניארית יותר.
ה-DS7 הוא החזק והמהיר ובפער גדול, שלא במפתיע (300 כ"ס) וגם הודות להנעה כפולה. הכוח מופק כאן ממנוע בנזין מוגדש (200 כ"ס) ומנוע חשמלי (110 כ"ס) שמחוברים לגלגלים הקדמיים דרך תיבת שמונה הילוכים, ומנוע חשמלי נוסף (113 כ"ס) שמחובר ישירות לגלגלים האחוריים. כדאי לציין כאן כי מלבד יתרון הביצועים, גם מנוע הבנזין עצמו חלק ושקט מחבריו בעלי שלושת הצילינדרים במבחן.
ולצריכת הדלק והחשמל המדמה שימוש יומיומי צפוי. בחלק והראשון של המבחן נהגנו כ-30 ק"מ "עירוניים" בגוש דן, וכ-90 ק"מ בכביש בין-עירוני, במצב היברידי המשלב בין מנוע הבנזין לחשמלי על פי הצורך. ה-DS7 על מצבריו הגדולים השיג צריכת דלק מרשימה של 29.4 ק"מ לליטר - טוב משמעותית מב.מ.וו (22.8 ק"מ לליטר) או וולוו (21.7 ק"מ לליטר), שסיימו עם צריכת דלק דומה למשפחתיות היברידיות רגילות באותו תוואי בדיוק.
אלא שהממדים, המשקל (עוד 150-100 ק"ג) והמנוע הגדול והחזק יחסית תבעו את שלהם ובסיכום המבחן, שכלל גם קטע דינמי מאומץ בכביש הררי, סיים ה-DS אחרון עם 12.6 ק"מ לליטר, לעומת 14.7 ק"מ בוולוו ו-14.2 ק"מ לליטר בב.מ.וו בעלי מנועי בנזין צנועים יותר.
סוללות גדולות ומנועים חשמליים אחראים לעליית משקל שנעה במבחן הזה בין 300 ל-400 ק"ג בהשוואה לגרסאות "רגילות". מעל הכול, עובדה זו מחייבת הקשחה של מערכות המתלים שמגיעה יחד עם נוחות נסיעה נמוכה יותר והשפעה שלילית על היכולת הדינמית.
ב-X2 זה מורגש במיוחד. נוחות הנסיעה בינונית בלבד, וצמיגים נמוכי חתך (שלא לצורך) רק גורעים. אפרופו, הוא היחיד שמצויד בגומי "דינמי" (גודייר איגל F1 לעומת מישלן פרימסי באחרים) אך משלם על כך באוושת צמיגים מוגזמת. כך או אחרת, הוא הדינמי בחבורה הגמלונית יחסית הזו.
ל-XC40 נוחות הנסיעה הטובה ביותר במהירות נמוכה, בעיקר הודות לצמיגים בשרניים ולכיול רך, אבל הוא גם המגושם והמסורבל כאן, ומאבד אחיזה מוקדם מהצפוי עם הגה שמרגיש קל מדי וסובל משטח מת גדול מדי במרכזו. חשוב מכך, מערכת הבלימה בו הייתה הגרועה ביותר שבה נתקלנו בכלי רכב מסוגו - גם בגלל מהלך דוושה קצר מדי שהופך את מינון הכוח לבעייתי, וגם בגלל אובדן יעילות מהיר מדי של הרפידות, פועל יוצא של חישוקים מפחיתי מערבולות אוויר לטובת צריכת הדלק, אך נגד קירור המערכת.
ה-DS7 עושה רושם כמסתדר טוב מכולם עם תוספת המשקל הניכרת של המערכת החשמלית. המתלים נתמכים על ידי בולמי זעזועים אדפטיביים עם קשיחות משתנה בהתאם למצב הנהיגה הנבחר, ובהתאם לנתונים ממצלמה הסורקת את הדרך לפנים. נוחות הנסיעה כאן היא הטובה בהשוואה, עם שילוב טוב בין כושר ספיגה במהירות נמוכה לשמירה על ריסון במהירות גבוהה. הוא לא דינמי ומושחז כמו הב.מ.וו, אבל בטוח וצפוי ונטול תחושה מגושמת.
הטבת המס לדגמים אלה קטנה במידה ניכרת אשתקד, ולכן דגמים אלה הפכו פחות אטרקטיביים מבעבר. כיום הם מיועדים קודם כל למי שנוסע עד כ-100 ק"מ ביום, ובתנועה עירונית בעיקר. נוסעים יותר? ותרו על הסיוע החשמלי וחסכו כסף, דלק וזיהום, לצד ביקורים בתחנת הדלק - שכן מכלי הדלק שלהם קטנים מאלה של גרסאות בנזין רגילות (בכ-10% עד 30%). ולתוצאות.
ב.מ.וו X2 מרגיש הכי פחות בנוח במבחן הזה. הוא בהחלט עדיף על גרסת הבנזין הרגילה, הן ברשימת האבזור והן בביצועים הודות להנעה כפולה, ומתגלה גם כמהנה ביותר לנהיגה נמרצת. אבל בהתחשב בשימוש הצפוי לדגמים האלה, הוא אינו מצליח להרשים - בין היתר עקב נוחות נסיעה לא מרשימה, תא נוסעים מיושן וצפוף יותר ומערכות בטיחות פחות מתקדמות.
וולוו XC40 הוא הנוח בחבורה, עם תא נוסעים שמנצל מצוין את גודלו הצנוע. אבל בשונה מדגמים היברידיים-נטענים אחרים של היצרנית השוודית המציעים ביצועים מרשימים, הוא נחות מבחינה זו ומשדר עייפות מפתיעה. תג המחיר שלו אומנם נמוך משל האחרים, אבל ויתור על הסיוע החשמלי ובחירה בגרסת T3 הזולה ב-36 אלף שקל נראים לנו כדבר הנכון לעשות.
DS7 הוא המנצח המפתיע של המבחן - שכן הוא גם גדול וכבד יותר, גם יקר וכזה שמאמץ בכוח מוזרויות PSA (קונצרן פיג'ו-סיטרואן-אופל) צפויות. אלא שבמבחן הזה לפחות הוא מתגלה כיחיד שמציע שילוב נכון בין שימושיות לנוחות עם בונוס של ביצועים, כזה שמצדיק את הבחירה בו.
