מלבד המראה, הדמיון בין שתי המכוניות שבמבחן שלפנינו לא יכול להיות גדול יותר. שתיהן גרסאות שריריות למשפחתיות קומפקטיות יוקרתיות, שתיהן מגיעות מגרמניה ולשתיהן מנוע מוגדש עם כ-300 כ"ס והנעה כפולה. שתיהן אמורות לשלב בין יכולת יומיומית לביצועים, מבלי ללכת רחוק (ויקר) מדי.
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
כתבות נוספות למנויים:
מנוע: 2.0 ליטר, טורבו-בנזין 310 כ"ס
תמסורת: שבעה הילוכים כפולת מצמד, הנעה כפולה קבועה
זינוק ל-100 קמ"ש, מהירות מרבית: 4.8 שניות, 250 קמ"ש
צריכת דלק ממוצעת (יצרן): 12.2 ק"מ לליטר
בטיחות: 6 כריות אוויר, בלימה אוטונומית, תיקון סטייה מנתיב, בקרת שיוט אדפטיבית, התרעת שטח מת
מחיר: 368.5 אלף שקל
מנוע: 2.0 ליטר, טורבו-בנזין 306 כ"ס
תמסורת: שמונה הילוכים אוטומטית, הנעה כפולה קבועה
זינוק ל-100 קמ"ש, מהירות מרבית: 4.8 שניות, 250 קמ"ש
צריכת דלק ממוצעת (יצרן): 12.2 ק"מ לליטר
בטיחות: 6 כריות אוויר, בלימה אוטונומית, תיקון סטייה מנתיב, בקרת שיוט אדפטיבית, התרעת שטח מת
מחיר: 370 אלף שקל
שתי המתמודדות דומות למדי לדגמי הבסיס, ללא הצטעצעות מיותרת. אודי היא המרשימה מהשתיים עם עיצוב אלגנטי ומושקע לפרטים, למעט סוללת פתחי מפלט זולה למראה. הב.מ.וו עדיפה מסיבה זו בחלקה האחורי. לחרטום עם סבכת הכליות המוגזמת אולי עוד נתרגל, אבל זה עדיין לא קרה.
בתא הנוסעים יש לכל אחת יתרונות וחסרונות ברורים. המושבים ב-M135 נהדרים ותומכים באופן מושלם בגוף, עם שפע אפשרויות כיוון. גם איכות החומרים בב.מ.וו גבוהה יותר, ומשחק צבעי הריפוד-דיפון מוסיף עניין, בעיקר מול השחור הקודר והפלסטיק שמזכיר מותגים עממיים באודי.
בעיה ייחודית לבימרית: גלגל ההגה עבה מדי לבעלי כפות ידיים קטנות מהממוצע, וזה עשוי להקשות על הפעלת מנופי השליטה בתיבת ההילוכים מאחור. בעלי ידיים ממוצעות וגדולות ייהנו מאוד מהתחושה המשובחת.
המסכים ב-S3 מרשימים יותר, החל בלוח מחוונים דיגיטלי שמעניק יותר אפשרויות לבחירת תצוגה וכלה במסך מגע איכותי יותר. היא גם מציעה אבזור נוחות שאין בב.מ.וו - מפתח חכם ומושב נהג מתכוונן חשמלית.
אבל היתרון המשמעותי שלה הוא במרחב מחיה טוב בהרבה ליושבים מאחור. הב.מ.וו לא רק צפופה יותר, אלא שהספסל האחורי בה שטוח ואינו נוח לאורך זמן. תא המטען ב-M135 גדול יותר מבחינת הנפח (380 ליטר לעומת 325), אך הוא נטול גלגל חליפי לעומת S3.
מערכות הבטיחות הן זהות, לרבות בלימה אוטונומית, תיקון סטייה מנתיב, בקרת שיוט אדפטיבית והתרעת שטח מת.
על הנייר הביצועים זהים, עם 4.8 שניות ל-100 קמ"ש ו-250 קמ"ש מרביים. בפועל האודי הייתה מהירה יותר בזינוק מהמקום הודות לבקרת שיגור יעילה יותר ולתיבת הילוכים מהירה יותר, ומה שהרגיש כמו מערכת הנעה כפולה עדיפה. תאוצות ביניים: שוויון.
המנועים דומים אומנם, אבל האופי שונה, וזה שבב.מ.וו מהנה יותר בגלל זמינות כוח טובה יותר, אספקת כוח חלקה וליניארית יחסית וחלילה מלשכוח, פסקול עדיף על היחידה המסורסת באודי. את תיבת ההילוכים פחות אהבנו, שכן היא מתגלה לעיתים כברוטאלית שלא לצורך. צריכת הדלק הייתה זהה - 8.7 ק"מ לליטר באודי, 8.6 ק"מ לליטר בב.מ.וו, בעוד שבשיוט נינוח תשיגו כ-11 ק"מ לכל ליטר בנזין.
ורגע לפני שנעבור לאקשן, מילה על הנוחות. ה-135 עדיפה כאן, עם בולמי זעזועים אדפטיביים שמסתדרים טוב יותר עם הכביש המקומי. רוצים כזו באודי הפחות נוחה, בעיקר בתוך העיר? שלמו עוד 5,500 שקל.
באופן היסטורי, כביש מפותל הוא המקום שבו ב.מ.וו אמורה לזרוח, אבל הפעם זה לא המצב, ואין ספק שהמעבר לפלטפורמת הנעה קדמית נטרל חלק לא קטן מיתרונותיה. זה מתחיל בהגה חסר תחושה שפוגע בביטחון הנהג, ואגב, מתגלה ככבד שלא לצורך בתנועה איטית.
זה נמשך בנטייה מובהקת לתת-היגוי (אובדן אחיזה בגלגלים הקדמיים). אפשר היה להאשים בכך את הבחירה בפלטפורמה, אבל במקרה הזה לא מדובר רק בה, שכן צמיגי ברידג'סטון טורנזה, שמיועדים לצריכת דלק נמוכה ולעמידות גבוהה, פשוט לא מתאימים למכונית בעלת אופי ספורטיבי ויכולת דינמית גבוהה.
התוצאה: מגבלות אחיזה נמוכות יותר וחרטום שמסרב להיענות לשינויי כיוון. בנוסף, מערכת ההנעה משלבת דיפרנציאל מוגבל החלקה (טורסן) דווקא מלפנים, בשונה ממרבית מכוניות הספורט כפולות ההנעה שבהן הוא מותקן מאחור, על הגלגלים בעלי האחיזה הטובה יותר בזמן האצה. לכן, הורדת הכוח ביציאה מפנייה מבוססת יותר על הצמיגים מלפנים, באופן שמזכיר מכונית הנעה קדמית חזקה ולא כפולת הנעה.
ובמקום שבו ב.מ.וו מרימה דגל לבן, האודי שולפת ציפורניים. ההגה שלה מדויק ומהיר יותר (שני סיבובים מקצה לקצה לעומת שניים וחצי בב.מ.וו), זוויות הגלגול צנועות יותר והאחיזה שמספקת רביעיית פירלי P-זירו גבוהה משמעותית. יחד עם מערכת הנעה כפולה יעילה יותר בהעברת כוח לאחור, היכולת לפתוח מצערת מוקדם יותר ביציאה מפנייה גדלה באופן ניכר, והקצב בהתאם.
שילוב יכולות אלה, יחד עם כיול מוקפד לשלדה ולמתלים, מעניק לנהג את הביטחון הנדרש כדי לדחוק אותה לכיוון גבולות המעטפת ולצלוח כביש מפותל בקצב מהיר בהרבה - אבל לא רק: האודי היא המכונית המהנה מהשתיים, וזה בהחלט לא משהו אופייני למותג.
תוצאות המבחן מפתיעות בהתחשב בתדמית של שני המותגים, המבוססת על מורשת ומסורת של שנים ארוכות, אבל רגע לפני שנגיע לתוצאה, חשוב לזכור מהו המחיר: 370 אלף שקלים עבור משפחתית קומפקטית לא גדולה במיוחד, יוקרתית ככל שתהיה, הם המון כסף, לא רק בעידן אי הוודאות הנוכחי אלא בכלל - ובמבחן התמורה אי אפשר שלא לקבוע ששתיהן נכשלות. פולקסווגן גולף GTI לא ממש תפגר אחרי השתיים ותהיה שימושית יותר - והמחיר שלה נמוך ביותר מ-100 אלף שקל. ועכשיו, לסיכום.
ה-M135 נראית טוב יותר מבפנים, וגם מרגישה טוב יותר כל עוד שלא לוחצים עליה, אבל מי שרוכש אותה לא מעוניין רק בנהיגה מנהלתית, ותחת עומס היא פשוט מאבדת את יתרון הדינמיות ואת חוויית הנהיגה שהייתה לה בעבר. היא מרגישה כמו גרסה חזקה ומאובזרת לסדרה 1 רגילה, ממש לא כמו מכונית מסדרת M.
ה-S3 פחות נוחה בנסיעה בעיר, אבל שלמו עוד כמה אלפי שקלים לטובת מתלים אדפטיביים ותקבלו מכונית שעולה בכל פרמטר, בעיקר דינמי, על הב.מ.וו, ובפער גדול. וכן, אודי מנצחת הפעם את ב.מ.וו במגרש הביתי. זה לא קורה הרבה.
